הבדלים בין גרסאות בדף "מתה מחמת מלאכה"

יש מצבים בהם מותר לאדם להשתמש שלא מדעת חברו בחפציו, משום שברור שבעל החפץ מרשה שישתמשו בחפציו. דוגמה לכך היא ההיתר להשתמש בחפצי מצווה, כטלית ותפילין, שלא מדעת בעליהם משום שוודאי ש"ניחא ליה לאיניש דתעביד מצווה בממוניה" (מקור). יש לדון אם במצב זה קיים דין "מתה מחמת מלאכה"? ונחלקו בכך הראשונים:

תוספות במסכת בבא קמא (י א ד"ה כגון) בסוגיית "חמשה שישבו על ספסל", דן האם אנשים שיושבים על ספסל שמונח לשימוש הציבור חייבים על שבירתו מחמת המלאכה? תוספות מביא שנחלקו בכך בעלי הראשונים: רשב"ם סובר שרק אדם שמן במיוחד חייב על שבירת הספסל משום שהספסל לא שאול לו, אך שאר בני אדם שהספסל שאול להם פטורים על שבירתו כי שואל פטור במתה מחמת מלאכה, אך רבי עזריאל חולק ואומר שגם שאר בני אדם חייבים.

נראה שרבי עזריאל סובר כשיטת הרמב"ן שרק במקרה שיש פשיעה על המשאיל השואל פטור, וכיוון שבמקרה של ספסל אי אפשר לומר שבעל הספסל פשע, שהרי הוא הניח ספסל כשיר למלאכה, ורק אחר זמן הספסל התקלקל, לכן סובר רבי עזריאל שהיושב על הספסל חייב לשלם משום שאין כאן סיבה לפטור. לעומת זאת רשב"ם סובר כשיטת הרשב"א שהפטור נובע ממחילת המשאיל, ובמקרה זה שייכת סברת המחילה שהרי כשבעל הספסל הניח אותו הוא ידע שיתכן שיקרו נזקים מחמת המלאכה, ולכן סובר רשב"ם שהיושב על הספסל פטור מלשלם.