485
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "יסודות חזקת תשמישים"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←כיצד מועילה מחילה בחזקת תשמישים
| שורה 47: | שורה 47: | ||
==כיצד מועילה מחילה בחזקת תשמישים== | ==כיצד מועילה מחילה בחזקת תשמישים== | ||
===קושיית האחרונים על שיטת הגאונים - במה קנאו?=== | |||
האחרונים התקשו מאד בשיטת הגאונים שאומרים שהחזקה מועילה מדין מחילה: הרי מחילה אינה קונה דבר בעין אלא רק מבטלת חיובים ושעבודים, וא"כ "במה קנאו" בעל התשמיש לשימושו, ואף אם נקבל את דעת הגאונים שהבעלים התכוון למחול עד עולם, למה שלא יוכל לחזור בו ממחילתו, שהרי לא היה שום קניין בדבר? (כ"כ הקצות קנג,ג). | |||
נדגיש: לא שייך כלל להסתפק במחילה עד עולם על זכות התביעה, משום שזכות התביעה חוזרת ומתחדשת בכל עת מחמת בעלותו על הכותל שעליו מונחים ה"הורדי", ובלא קניין לכאורה אין כל סיבה לומר שהבעלים לא יוכל לחזור בו ממחילתו על העמדת התשמיש. | |||
===שיטת הקצות והנתיבות=== | ===שיטת הקצות והנתיבות=== | ||
כדי לתרץ את הקושיה על שיטת הגאונים, אומרים הקצות (קנג,ג; קפט,א) והנתיבות (קצב,ו) שמחילת הבעלים, הרי היא כאמירת "לך חזק וקני", ובעל התשמיש יכול לקנות את הכותל (לשימוש זה) בקניין חזקה. | |||
מכאן והלאה, דנים הקצות והנתיבות, כיצד קונה בעל התשמיש את הכותל? בעל התשמיש עשה רק מעשה שימוש בכותל, ויש לדון אם זה נחשב כקניין חזקה? לכאורה שאלה זו שנויה במחלוקת ראשונים. השימוש בכותל נחשב ל"אכילת פירות", ולגבי קניין קרקע בחזקה, נחלקו הרמב"ם והראשונים אם אכילת פירות קונה בקניין חזקה . | |||
אלא שהקצות והנתיבות מחדשים, שמחלוקת הראשונים היא רק כאשר המטרה היא לקנות באכילת פירות את גוף הקרקע, שאז לפי רוב הראשונים, לא מועיל שימוש בקרקע שלא משפיע על גוף הקרקע. אך כאשר המטרה היא לקנות שימושים, מועיל קניין חזקה גם באכילת פירות ובהתחלת שימוש. חידושם של הקצות והנתיבות לא נוגע דווקא לסוגייתנו, והם אומרים אותו לגבי כל חפץ מושאל או מושכר שאין בו קניין הגוף. | |||
בנקודה זו, מתפצלות דרכיהם של הקצות והנתיבות: לדעת הקצות שימוש בכותל קונה "גוף לפירות", אולם הנתיבות חולק וסובר שאכילת פירות לא יכולה לקנות שום דבר הנוגע לגוף הכותל, ולכן אומר הנתיבות שאכילת פירות (=תחילת שימוש) יוצרת רק שיעבוד בכותל לצורך תשמיש זה, ולא קונה דבר בגופו של הכותל . | |||
נפקא מינה, בין הקצות והנתיבות היא: האם ע"י שימוש אפשר לקנות שאלה או שכירות, והם יהיו כחצרו של אדם הקונה לו שלא מדעתו, או שמא אין קניין בגוף החפץ המושאל, ולכן הוא אינו נחשב כחצרו של בעל התשמיש, עד שיעשה קניין הגוף. | |||
===דיון בשיטת הקצות והנתיבות=== | ===דיון בשיטת הקצות והנתיבות=== | ||
=== | האחרונים וראשי הישיבות הקשו קושיות רבות על הקצות והנתיבות: | ||
א. מלשון הראשונים משמע שאין צורך בקניין ודי במחילת בעל הכותל (סבלנות), ולא כקצות והנתיבות שאומרים שצריך קניין גמור בכותל, והמחילה היא רק אמירת "לך חזק וקני", שמאפשרת לבעל התשמיש לבצע קניין חזקה בכותל לשימושיו. | |||
ב. לא ברור כיצד משתיקת הבעלים ומחילתו ניתן להוכיח שהבעלים התכוון לאפשר למשתמש לבצע קניין, ואולי רק התכוון למחול על התביעה אך לא להקנות (אקטיבית) את הכותל? | |||
אולי יש לומר שכיוון שהמשתמש מוחזק בשימושו, די באפשרות שהבעלים התכוון להקנות כדי שלא נוציא את התשמיש מתחת ידו (עיין ברכת שמואל כד), אולם דברים אלו לא יכולים ליישב את דעת הנתיבות, משום שהנתיבות (קנד יג-?-) אומר במפורש שבחזקת תשמישים בעל הכותל הוא המוחזק, וזה הכרחי לפי שיטתו שצריך לבצע מעשה קניין ולהוציא מחזקת מרא קמא, וא"כ כל עוד לא התברר שנעשה כאן מעשה קניין, א"א להוציא את הכותל מחזקת המרא קמא. (אולם מהקצות נראה שחולק על זה, וצ"ע). | |||
ג. לפי דרך זו, יש לשאול מדוע צריך טענה בחזקת קרקעות, הרי גם בחזקת קרקעות ניתן לומר ששתיקת הבעלים הרי היא כאמירת "לך חזק וקני"? שאלה זו שאל הרשב"א בדף כח:, והוא תירץ שאין לנו ראיה מהשתיקה ללא פעילות אקטיבית מצד הבעלים (ע' מא א), שהוא מתכוון להקנות את השדה בחזקה. אך הקצות והנתיבות, לא מקבלים תשובה זו, וסוברים שבתשמישים השתיקה מהווה ראיה שהבעלים מתכוון להקנות את הכותל לבעל התשמיש, ולפי זה חוזרת שאלת הרשב"א למקומה. | |||
צריך לומר, שלדעת הקצות והנתיבות, אדם יותר מוחל על תשמישים מאשר על קרקע , ועל כן כשמחל על שימושים ניתן לומר שהתכוון להקנות בפועל, והמחילה על קרקע לא אומרים שהתכוון להקנות אלא למחול בלבד. | |||
ד. הרשב"א (כח ב), שאל מדוע לא מועילה מחילה בקרקע כמו שמועילה מחילה בתשמישים לשיטת הגאונים? ותירץ הרשב"א, שרק בתשמישים מועילה מחילה, כי זה כמחילת חוב ושעבוד, אך בקרקע שהיא דבר בעין לא מועילה מחילה. | |||
דברי הרשב"א דורשים עיון מצד עצמם , משום שלא ברור למה מחילה על זכות שימוש היא כמחילת חוב ולא כמחילת קרקע? | |||
מכל מקום, בדברי הרשב"א מפורש שלא כהבנת הקצות והנתיבות, כי הוא מדבר במפורש על המחילה כמחילת חוב ולא כאמירת "לך חזק וקני". | |||
ה. אף אם נאמר שהבעלים התכוון להקנות את הכותל, מניין שהמחזיק התכוון לקנותו בחזקה? וא"כ לכאורה צריך שהמחזיק יטען שהוא התכוון לקנות בתחילת השימוש את הכותל, ואם לא יטען כן יוכל בעל הכותל לסלקו. אם כן, יוצא שגם לגאונים צריך חזקה בטענה, ולא כמו שכתבו הראשונים במפורש שלשיטת הגאונים החזקה היא לאלתר ובלא טענה. וכן הקשה הרב אשר וייס (שיעור במורשה, מנחת אשר ח"א סימן צז- ? ) | |||
שאלה זו מבוססת על ההנחה, שצריך כוונה בקניין בקניין הכותל לשימושיו, כמו כל מעשה קניין. אולם שיטת רבים מהראשונים (עיין: ר"ן, ריטב"א מא.) שכאשר יש דעת אחרת מקנה לא צריך כוונה בקניין חזקה, וכן פסקו הקצות (ערה ד) והנתיבות (ר יד), ולפי זה נשמט הבסיס מתחת השאלה, ודברי הקצות והנתיבות מיושבים היטב. | |||
ו. לכאורה בקניין חזקה יש צורך במעשה קניין, אם כן רק כאשר בשעת שימת הקורות על הכותל ניתן לבצע את הקניין. לפי זה יוצא שאם הבעלים לא ראה את שימת הקורות על הכותל, לא תועיל שתיקתו, משום שגם אם כעת יאמר במפורש "לך חזק וקני", אין כאן מעשה קניין. ולפי זה קשה, שבגמרא מפורש לגבי כשורא דמטללתא שרק לאחר שלושים יום חלה החזקה, משום שעד אז אין שתיקת הבעלים מהווה ראיה על מחילתו, ואם כן, לכאורה גם לאחר שלושים יום החזקה לא אמורה להועיל כיוון שאז אין כל מעשה קניין. | |||
התשובה לשאלה זו היא, שאכן שיטת הקצות שאין צורך במעשה קניין בקניין חזקה באכילת פירות, ומפורש בקצות (קפט,א) שאפשר לקנות בחזקה בעצם המציאות שחפץ של המשתמש מונח על הכותל אפילו אם הבעלים עצמם הניח את החפץ שם, ואין צורך במעשה קניין מצד המחזיק. | |||
===שיטת הגאונים המקורית=== | |||
בדורנו, זכינו למצוא חלק מתשובותיהם הגנוזות של הגאונים, ומדבריהם נראה שאכן למדו כמו הקצות והנתיבות! | |||
המקור המפורש ביותר, הוא ספר המקח לרב האי גאון [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21864&st=&pgnum=13 (שער ב)], רב האי גאון כותב שבשפיכת מים יש קניין בגוף החצר, ולא מחילה בלבד (רב האי דן, כיצד ניתן לקנות תשמישים הרי אין דבר ממשי שעליו חל הקניין). | |||
נראה שאין צורך אלא להביא את החידוש העצום של הגאונים בחזקת קרקעות. מדברי רבים מהגאונים משמע שלמדו שחזקת קרקעות אינה ראיה על קניין בעבר, אלא היא עצמה הקניין, והחזקה מהווה תחליף לאמירת "לך חזק וקני" . בעניין זה, יש לעיין עוד, ובעניין זה נכתב מאמר ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46426&st=&pgnum=14 קובץ ישורון חלק כ], שמאריך לבסס שיטה זו מכתבי הגאונים שנשתיירו בידנו. | |||
אם אכן זו שיטת הגאונים, אין כל ספק שכך הם למדו גם לגבי חזקת תשמישים, אלא שחידשו שבתשמישים לא צריך אפילו טענה, ודי בעצם השתיקה כדי ליצור אומדנא שהבעלים מסכים להקנות את הכותל לשימושיו . לגבי החידוש שלא צריך שלוש שנים, יש לומר בפשיטות שכיוון שמדובר על חזקה בפניו , הרי זה ככל חזקת קניין שבפניו לא צריך אמירת "לך חזק וקני". אלא שבתשמישים צריך שיתברר הנזק לבעלים ואז ישתוק, שאל"כ אין ראיה מהשתיקה שהתכוון למחול עד עולם. עוד יש לומר שבתשמישים מוחלים מיד ורק בקרקע צריך שלוש שנים כדי ליצור אומדנא שהבעלים מסכים להקנות את השדה. | |||
יוצא איפה, שאף שבראשונים לא ניתן להסביר כהסבר הקצות והנתיבות, כמו שהתבאר לעיל, מדיוק לשון הראשונים, בכל זאת הקצות והנתיבות זכו לכוון לשיטת הגאונים המקורית, ו"סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם", ותורת אמת הייתה בפיהם! | |||
===הסברי האחרונים=== | ===הסברי האחרונים=== | ||