171
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←שיטת קצות החושן עפ"י הרשב"א
| שורה 70: | שורה 70: | ||
==שיטת קצות החושן עפ"י הרשב"א== | ==שיטת קצות החושן עפ"י הרשב"א== | ||
'''קצות החושן''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8994&st=&pgnum=28 פב יד]) מתרץ גם הוא את הסתירה בין הסוגיות השונות אם אמרינן מיגו דהעזה עפ"י החילוק בין ממון בו אמרינן מיגו דהעזה, לבין שבועה בה לא אמרינן מיגו דהעזה. בהסבר החילוק בין ממון לשבועה מביא הקצות את דברי '''הרשב"א''', (שו"ת הרשב"א, רפג) (וכן תירץ '''רבינו יונה''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&st=&pgnum=183&hilite= ב"ב לו א ד"ה אמר אבוה]) בשם '''הראב"ד''') המסביר שבממון אמרינן מיגו דהעזה כי בממון אדם אכן מעיז, | '''קצות החושן''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8994&st=&pgnum=28 פב יד]) מתרץ גם הוא את הסתירה בין הסוגיות השונות אם אמרינן מיגו דהעזה עפ"י החילוק בין ממון בו אמרינן מיגו דהעזה, לבין שבועה בה לא אמרינן מיגו דהעזה. בהסבר החילוק בין ממון לשבועה מביא הקצות את דברי '''הרשב"א''', (שו"ת הרשב"א, רפג) (וכן תירץ '''רבינו יונה''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&st=&pgnum=183&hilite= ב"ב לו א ד"ה אמר אבוה]) בשם '''הראב"ד''') המסביר שבממון אמרינן מיגו דהעזה כי בממון אדם אכן מעיז פניו, ועל כן היה טוען אף את טענת ההעזה, משא"כ בשבועה בה אדם אינו מעיז פניו בפני בעל חובו. | ||
הטעם לכך הוא שבממון | הטעם לכך הוא שבממון חשוד בעל הדין הוא שהחזיק ממון חברו שלא כדין, ולמעשה גזל ממון חברו, ולכן בעל הדין בעיני הדיינים הוא כחשוד לגזול ממון חברו, ומי שמעיז פניו לגזול ממון חברו, ודאי וודאי יעיז לומר כל טענה, גם טענת העזה. על כן בממון אמרינן מיגו דהעזה, דמה לו לשקר. | ||
אך בשבועה, אין בעל הדין חשוד שגזל החפץ מחברו, שהרי קיימא לן ('''שולחן ערוך''' צב) "מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא", ואין תועלת בהטלת שבועה על חשוד בגניבת ממון, שאם העיז לגנוב ממון יעיז גם להישבע לשקר. אלא כל סיבת הטלת השבועה היא שבעל הדין כופר משום 'אשתמוטי', כלומר דחיית מועד הפירעון, או 'ספק מלווה ישנה', שהוא מסופק שמא בעל דינו חייב לו חוב ישן, ועל כן הוא כופר כעת בתביעת הממון הנוכחית, עד שיזכור אם אכן חייב לו חברו כסף אם לאו. אם כן, החשד בו אנו חושדים אותו אינו גניבה, אלא רק אשתמוטי או ספק מלוה ישנה, והוא בחזקת כשר, ואינו חשוד בהעזה, ועל כן אין לו מיגו דהעזה, שלא היה מעיז פניו בפני בעל חובו. | אך בשבועה, אין בעל הדין חשוד שגזל החפץ מחברו, שהרי קיימא לן ('''שולחן ערוך''' צב) "מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא", ואין תועלת בהטלת שבועה על חשוד בגניבת ממון, שאם העיז לגנוב ממון יעיז גם להישבע לשקר. אלא כל סיבת הטלת השבועה היא שבעל הדין כופר משום 'אשתמוטי', כלומר דחיית מועד הפירעון, או 'ספק מלווה ישנה', שהוא מסופק שמא בעל דינו חייב לו חוב ישן, ועל כן הוא כופר כעת בתביעת הממון הנוכחית, עד שיזכור אם אכן חייב לו חברו כסף אם לאו. אם כן, החשד בו אנו חושדים אותו אינו גניבה, אלא רק אשתמוטי או ספק מלוה ישנה, והוא בחזקת כשר, ואינו חשוד בהעזה, ועל כן אין לו מיגו דהעזה, שלא היה מעיז פניו בפני בעל חובו. | ||