הבדלים בין גרסאות בדף "מתה מחמת מלאכה"

===המחלוקות המרכזיות בדברי הפוסקים בהגדרת הפטור===

הטור [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&st=&pgnum=502 (חו"מ שמ)] דן במקרה שאדם שאל בהמה על מנת ללכת עמה דרך מסוימת, ובדרכו הוא נתקל בשודדים שאנסו אותו ולקחו ממנו את הבהמה - האם השואל חייב לשלם על הנזק או לא? הטור מביא בכך מחלוקת: ה'''רמ"ה''' פסק שהשואל פטור מדין "מתה מחמת מלאכה", שהרי אם לא היה הולך בדרך זו למלאכתו אלא משאיר את הבהמה בכילה, לא היו באים עליו שודדים. ה'''רא"ש''' חולק ומחייב את השואל לשלם, כיוון שלשיטתו אין קשר בין הנזק למלאכה, ולכן נזק זה אינו נחשב לנזק שאירע "מחמת מלאכה"; טענת הרא"ש היא שגם אם הבהמה הייתה נשארת בכילה שבבית יתכן שהיו באים שודדים ולוקחים את הבהמה, ורק באופן מקרי השודדים היו בדרך בה הייתה המלאכה. הבית יוסף מסביר שהרמ"ה סובר ששודדים מצויים בדרך יותר מאשר בתוך העיר, ולכן הגדיר נזק זה כנזק שמחמת מלאכה.

ה'''מחנה אפרים''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21540&hilite=6f5aa704-7759-4a98-8d21-f3a3e60cca15&st=%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA+%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%94&pgnum=162 (שאלה ד)] אומר שכל הדיון של הטור שייך רק לשיטת הרשב"א, אך לשיטת הרמב"ן שטעם הפטור הוא פשיעת המשאיל אין כל סיבה לפטור את השואל, שהרי במקרה זה המשאיל לא פשע כלל, והשודדים לא באו מחמת פשיעתו אלא מעצמם. מתוך כך אומר המחנה אפרים, שאם הרמ"ה פוטר את השואל ואומר שנזק זה מוגדר "מחמת מלאכה", מוכח שהוא סובר כשיטת הרשב"א שהפטור נובע ממחילת המשאיל ולכן גם על נזקים שלא קשורים לפשיעת המשאיל יהיה השואל פטור. כך אומר גם ה'''ש"ך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (שמ ה)], וכיון שהש"ך פוסק כשיטת הרמב"ן, הוא חולק על השולחן ערוך ומחייב את השואל לשלם במקרה זה.

מקרה דומה מובא ב'''תרומת הדשן''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14655&st=&pgnum=125 (שכח)] והביאו ה'''סמ"ע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=334 (שמ ח)]. בעל תרומת הדשן דן במקרה שאדם שאל כלי זין מחברו כדי להלחם בשונאים שבאו להלחם בתושבי העיר, והשונאים נצחו את השואל ולקחו ממנו את כלי הזין לעצמם - האם השואל צריך לשלם? פוסק תרומת הדשן שהשואל פטור כי מקרה זה נחשב כ"מתה מחמת מלאכה", שהרי הנזק אירע מחמת הלחימה באויבים שזו הייתה מלאכתם של כלי הזין. <br/>

גם במקרה זה אין פשיעה מצד המשאיל, שהרי הוא השאיל כלי זין טובים אלא שגברו השונאים ונצחו, ולכן לפי הרמב"ן לכאורה אין סיבה לפטור את השואל מלשלם. לפי זה יוצא שבעל תרומת הדשן שפוטר מלשלם, סובר כשיטת הרשב"א שטעם הפטור הוא מצד מחילת המשאיל, וסברה זו שייכת גם בכלי זין. אכן '''הש"ך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (שמ ו)] חולק על תרומת הדשן ומחייב את השואל, והש"ך הולך לשיטתו שפסק כדעת הרמב"ן.

מסופר ש'''ר' זלמן מוילנא''' (אחיו של ר' חיים מוולוז'ין, מתלמידי הגר"א), שאל את הספר 'תנא דבי אליהו' לכמה ימים ולמד בו בשקידה עצומה עד שבלה הספר, ור' זלמן פטר את עצמו מלשלם בטענה שהספר בלה מחמת השימוש בו והרי זה "מתה מחמת מלאכה", סיפור זה מופיע בספר תולדותיו של ר' זלמן מוילנא תולדות אדם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=19697&st=%u05DE%u05EA%u05D4%20%u05DE%u05D7%u05DE%u05EA%20 (ז)] והובא בספרי השו"ת: '''מנחת אלעזר''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1862&st=&pgnum=106&hilite= (ד ע)], '''שואל ומשיב''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1424&st=&pgnum=328 (מהדורה תליתאה ב קעה)], '''יביע אומר''' (ב חו"מ ז ב). סיפור דומה סיפר '''הרב עובדיה יוסף''', ש'''הרב אברהם שפירא''' שאל ממנו ספר ולאחר זמן החזירו בלוי, ופטר את עצמו מלשלם מדין "מתה מחמת מלאכה".<br/>

לכאורה פסקים אלו תלויים במחלוקת הרמב"ן והרשב"א. במקרה שהספר בלה, אין שום פשיעה מצד המשאיל שהרי הוא השאיל ספר חדש וטוב, ושייכת רק סברת הרשב"א שהמשאיל מוחל על נזק שנעשה מחמת מלאכה, אם כן  לכאורה לפי הרמב"ן צריך השואל לשלם ורק לפי הרשב"א השואל פטור מלשלם. אכן '''המחנה אפרים''' דן במקרה שספר שאול בלה, ואומר שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים.<br/>