הבדלים בין גרסאות בדף "טלטול מחתה באפרה"

בדרכו של רש"י זו הלכו רוב הראשונים - תוספות, רא"ש, רשב"א, ר"ן. אלא שלגבי ההוא אמינא שהאפר אסור בטלטול, יש שכתבו (רמב"ן בשם ר' נתן בעל הערוך, ריטב"א, ר"ן) שמדובר באפר שהוסק בשבת והוי [[נולד]]. וברמב"ן כתב שיש לחלק בין אפר מחתה לאפר כירה, שאפר מחתה אין דעתו עליו לפי שאין בו מששא ואינו ראוי לכסות בו אם לא שדעתו עליו מאתמול.

*הפירות חשובים הם ולכן פשיטא שמותר לטלטל הכלכלה מכחם, מה שאין כן בכנונא שאין האפר חשוב כל כך, והו"א דאסור דומיא דנר ושמן ופתילות.

*הפתילות והשמן שניהם חשובים, וכן האפר והעצים, מה שאין כן בכלכלה שפירות ואבן בתוכה, שם לאבן אין חשיבות כלל ופשיטא שמותר.

*אין דרך ליטול אבן בכלכלה, וודאי עיקר הטלטול שם הוא לפירות, מה שאין כן שברי עצים בכנונא ושברי פתילה בנר שזהו מקומן ועיקר הטלטול גם בשבילן.

<BR/>ב'''ריטב"א''' (מז א ד"ה אלא) מחדד יותר את ההסבר וכותב שהטעם שדין המחתה שונה מדין כלכלה וחבית ששם אסרו לטלטל אם לא שיש בהם גם דבר היתר, לפי ששם האבן והמעות ניתנו מלכתחילה על הכלכלה והכר, אבל הכא יש רק שיורי דברים ולא חשיבי, ולכן מותר לטלטלם אגב הכלי.

<BR/>אפשרות נוספת שמעלה המגיד משנה, שיש לגרוס בדברי הרמב"ם שהמחתה מותרת בטלטול מפני שהאפר ראוי הוא לגרף של רעי, כלומר ולכן מותר לטלטל על מנת להשתמש באפר לכסות בו צואה. ובזה החידוש הוא שאף שיש עצים במחתה הוי בסיס לדבר האסור והמותר.

<BR/>לכן פירש '''רבנו תם''' שם שבגליל היה להם שמן מצוי ואינו חשוב הוא להם, ולכן לא בטלי פתילות ביחס לשמן, וכן כתב הרמב"ן (מז א ד"ה בגלילא) בשם '''רבנו אפרים'''. לפי דרך זו נראה שיש לשקול את האיסור ביחס להיתר, ואם ההיתר אינו חשוב, אין הכלי בטל אליו אלא לאיסור, אף אם גם האיסור אינו חשוב כל כך.

ה'''רמב"ן''' () הביא פירוש נוסף בשם '''רבנו חננאל''' שהוא כדרכו של רש"י שהפתילה היא חשובה ולכן אסור הנר בטלטול, אך לא מטעם שכתב רש"י לפי שאין מצוי להם פשתן, אלא מפני שדרכן היה להדליק בשברי פתילות. ונתן הרמב"ן טעם לדבריו, שלפי שפשתנם יפה הוא, לא היה עושה פחם. גם לפי דרך זו יוצא שכל שהאיסור חשוב הוא, לא בטל ביחס לכלי. לפירוש זה הסכים ה'''ר"ן''' בחידושיו (סוד"ה ומיהו קשיא) וה'''רא"ה''' בשיטה לר"ן וה'''ריטב"א'''.

===אם צריך לנער כאשר יש אפשרות===