9,976
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית)"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית) (עריכה)
גרסה מ־19:00, 1 בדצמבר 2016
, 19:00, 1 בדצמבר 2016אין תקציר עריכה
| שורה 10: | שורה 10: | ||
===ההוא דדר בקשתא בעיליתא=== | ===ההוא דדר בקשתא בעיליתא=== | ||
'''גמרא''' נוספת שדנו בה הראשונים מובאת לקמן (מא ב) לגבי אדם שגר במקום הנקרא 'קשתא' | '''גמרא''' נוספת שדנו בה הראשונים מובאת לקמן (מא ב) לגבי אדם שגר בעלייה במקום הנקרא 'קשתא' במשך ד' שנים. לסוף ארבע שנים בא בעל הבית ושואלו 'מה אתה עושה בעלייתי', ועונה לו המחזיק 'קניתיה מפלוני שקנאה ממך'. לאחר דין ודברים באו לפני ר' חייא שפסק שאם יש למחזיק עדים שגר המוכר בעלייה אפילו יום אחד, יש להעמיד את העלייה ביד הקונה. ומוסיפה הגמרא ומביאה דברי רב שאומר שהרי עשוי אדם למכור בלילה, ולכן אם יטען הקונה שהמכירה נעשתה לפניו וראה אותה בעצמו (קמיה דידי זבנה מינך) נאמן אף אם לא יביא עדים על יום אחד, וזאת מכיון שיש לו מיגו שיכול היה לטעון קניתיה ממך. | ||
<BR/>מסיימת הגמרא בדברי רבא שמחזק את דברי ר' חייא שצריך דווקא עדות יום אחד, מהברייתא האומרת שהבא משום ירושה אינו צריך טענה, ומשמע שדווקא טענה אינו צריך אבל ראייה כן צריך. אבל הגמרא דוחה סייעתא זו ואומרת שאין זו הוכחה לפי שאפשר שאף ראיה אינו צריך, ועוד שמדוייק בברייתא שדווקא יורש צריך ראיה אבל לוקח אפילו ראיה לא צריך, מפני שללוקח יש להאמין יותר לפי שלוקח לא שדי זוזי בכדי. | <BR/>מסיימת הגמרא בדברי רבא שמחזק את דברי ר' חייא שצריך דווקא עדות יום אחד, מהברייתא האומרת שהבא משום ירושה אינו צריך טענה, ומשמע שדווקא טענה אינו צריך אבל ראייה כן צריך. אבל הגמרא דוחה סייעתא זו ואומרת שאין זו הוכחה לפי שאפשר שאף ראיה אינו צריך, ועוד שמדוייק בברייתא שדווקא יורש צריך ראיה אבל לוקח אפילו ראיה לא צריך, מפני שללוקח יש להאמין יותר לפי שלוקח לא שדי זוזי בכדי. | ||
<BR/>להלן יתבאר בדברי הראשונים היחס בין הגמרא בדף ל. לגמרא בדף מא:. | <BR/>להלן יתבאר בדברי הראשונים היחס בין הגמרא בדף ל. לגמרא בדף מא:. | ||
== שיטת הרי"ף == | ==שיטת הרי"ף== | ||
ה'''רי"ף''' (טו ב) | ה'''רי"ף''' (טו ב) כותב שיש שדחו דברי רבא מההלכה, ואין דבריהם נכונים אלא דברי רבא אין בהם ספק והלכה כמותו. | ||
<BR/>ומבאר שאף שאין למוכר עדי בעלות עד הנכס, ורק מפי המחזיק עצמו יודעים אנו על בעלותו של זה, מ"מ לא אמרינן בזה הפה שאסר הוא הפה שהתיר, מכיוון שהודאת המוחזק שהקרקע שייכת למערער היא בתורת וודאי ואילו טענת המוחזק שהמוכר אמר לו שקנה את השדה מהמערער היא בתורת ספק.<BR/> | |||
נחלקו הראשונים בהבנת דברי הרי"ף, שהרי אם מבינים שכמו שהמוחזק שמע מהמוכר שהמערער הוא מרא קמא, כך הוא שמע מהמוכר שהוא קנה את השדה מהמערער, לא מובן מדוע יש פער בין שתי האמירות של המוחזק, או ששתיהן יהיו בתורת ספק, או ששתיהן יהיו בתורת וודאי? | |||
בנוסף כותב הרי"ף שתהיה למחזיק נאמנות אם יביא ראיה שדר בה המוכר יום אחד ויטען שהוא ישב ג' שנים, או לחילופין אם יטען שהמכירה היתה לפניו ושאכל הוא או המוכר שני חזקה, כפי שמוכח בגמרא לקמן גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא. | |||
===הבנת הנמוקי יוסף והרמב"ן ברי"ף=== | ===הבנת הנמוקי יוסף והרמב"ן ברי"ף=== | ||