9,976
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית)"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית) (עריכה)
גרסה מ־06:36, 6 בדצמבר 2016
, 06:36, 6 בדצמבר 2016אין תקציר עריכה
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות||בבא בתרא ל א-ל ב||טוען ונטען יד יד|חושן משפט קמו יג-טו}} | {{מקורות||בבא בתרא ל א-ל ב||טוען ונטען יד יד|חושן משפט קמו יג-טו}} | ||
אדם המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מפלוני, וכנגדו טוען אדם אחר בעלות על הקרקע, | אדם המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מפלוני, וכנגדו טוען אדם אחר בעלות על הקרקע, מפני שהמכירה היתה שלא כדין אלא גזולה היתה ביד פלוני. | ||
==המקרה בגמרא== | ==המקרה בגמרא== | ||
ב'''גמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30&format=pdf (בבא בתרא ל א- ל ב)] מתואר מקרה שבו פלוני [[מוחזק]] בשדה, כנגדו בא מערער ושואל אותו: "מה אתה עושה בקרקע שלי"? עונה המוחזק: "קניתי את השדה מפלוני (מעתה הוא יקרא מוכר) שקנה אותה ממך". משיב לו המערער: מכיוון שאתה הודית שהקרקע הייתה שלי ואתה מודה שלא אתה קנית ממני את הקרקע, אלא המוכר קנה, אתה לא בעל דברים שלי, כלומר, אין לך סמכות לדבר מולי ולכן אין לך זכות על הקרקע. בהמשך הגמרא מובאת פסיקת רבא שאכן זה הדין והמוחזק צריך לצאת מהקרקע. | ב'''גמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30&format=pdf (בבא בתרא ל א- ל ב)] מתואר מקרה שבו פלוני [[מוחזק]] בשדה, כנגדו בא מערער ושואל אותו: "מה אתה עושה בקרקע שלי"? עונה המוחזק: "קניתי את השדה מפלוני (מעתה הוא יקרא מוכר) שקנה אותה ממך". משיב לו המערער: מכיוון שאתה הודית שהקרקע הייתה שלי ואתה מודה שלא אתה קנית ממני את הקרקע, אלא המוכר קנה, אתה לא בעל דברים שלי, כלומר, אין לך סמכות לדבר מולי ולכן אין לך זכות על הקרקע. בהמשך הגמרא מובאת פסיקת רבא שאכן זה הדין והמוחזק צריך לצאת מהקרקע. | ||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
===אם יש עדות מרא קמא=== | ===אם יש עדות מרא קמא=== | ||
לפי רוב הראשונים הגמרא עוסקת במקרה שבו המערער לא מוכח כבעלים הראשון של השדה (ובלשון הגמרא, "[[מרא קמא]]") שכן מוכח ממה שאומר המערער "את לאו קמודית דהאי ארעא דידי היא", שהרי אם היו לו עדים לא היה אומר כן. כך כתב '''רבנו חננאל''' (שיטת הקדמונים ל א), וכדבריו כותבים גם ה'''תוספות''' (ד"ה לאו קמודית), ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה), ה'''נמוקי יוסף''' (ל א ד"ה א"ל ולאו קמודית), ה'''רשב"א''' ורוב ככל ראשונים. <BR/> | לפי רוב הראשונים הגמרא עוסקת במקרה שבו המערער לא מוכח כבעלים הראשון של השדה (ובלשון הגמרא, "[[מרא קמא]]") שכן מוכח ממה שאומר המערער "את לאו קמודית דהאי ארעא דידי היא", שהרי אם היו לו עדים לא היה אומר כן. כך כתב '''רבנו חננאל''' (שיטת הקדמונים ל א), וכדבריו כותבים גם ה'''תוספות''' (ד"ה לאו קמודית), ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה), ה'''נמוקי יוסף''' (ל א ד"ה א"ל ולאו קמודית), ה'''רשב"א''' ורוב ככל ראשונים. <BR/> | ||
להלן יתבאר בדברי הראשונים, מדוע מוציאים את המחזיק בקרקע על אף שאין למערער עדות מרא קמא. | |||
אמנם '''בעל העיטור''' (מ - מודעה מג א ד"ה ואיכא לפרושי) כותב אפשרות לפרש את הסוגיה בשידוע שהקרקע של המערער היתה, וכגון שיש עדים על דבר זה. | אמנם '''בעל העיטור''' (מ - מודעה מג א ד"ה ואיכא לפרושי) כותב אפשרות לפרש את הסוגיה בשידוע שהקרקע של המערער היתה, וכגון שיש עדים על דבר זה. | ||
===אם יש חזקת שלוש שנים=== | ===אם יש חזקת שלוש שנים=== | ||
לדעת רוב הראשונים מפשט הגמרא עולה גם שלמוחזק אין [[חזקת שלוש שנים]] בשדה, שהרי לא כתוב "ואכלתיה שני חזקה". אמנם כותבים הראשונים, שגם אם למוחזק יש חזקת ג' שנים מוציאים אותו מתוכה וכפי שיתבאר להלן. | |||
===ההוא דדר בקשתא בעיליתא=== | ===ההוא דדר בקשתא בעיליתא=== | ||
| שורה 18: | שורה 17: | ||
<BR/>מסיימת הגמרא בדברי רבא שמחזק את דברי ר' חייא שצריך דווקא עדות יום אחד, מהברייתא האומרת שהבא משום ירושה אינו צריך טענה, ומשמע שדווקא טענה אינו צריך אבל ראייה כן צריך. אבל הגמרא דוחה סייעתא זו ואומרת שאין זו הוכחה לפי שאפשר שאף ראיה אינו צריך, ועוד שמדוייק בברייתא שדווקא יורש צריך ראיה אבל לוקח אפילו ראיה לא צריך, מפני שללוקח יש להאמין יותר לפי שלוקח לא שדי זוזי בכדי. | <BR/>מסיימת הגמרא בדברי רבא שמחזק את דברי ר' חייא שצריך דווקא עדות יום אחד, מהברייתא האומרת שהבא משום ירושה אינו צריך טענה, ומשמע שדווקא טענה אינו צריך אבל ראייה כן צריך. אבל הגמרא דוחה סייעתא זו ואומרת שאין זו הוכחה לפי שאפשר שאף ראיה אינו צריך, ועוד שמדוייק בברייתא שדווקא יורש צריך ראיה אבל לוקח אפילו ראיה לא צריך, מפני שללוקח יש להאמין יותר לפי שלוקח לא שדי זוזי בכדי. | ||
<BR/>להלן יתבאר בדברי הראשונים היחס בין הגמרא בדף ל. לגמרא בדף מא:. | <BR/>להלן יתבאר בדברי הראשונים היחס בין הגמרא בדף ל. לגמרא בדף מא:. | ||
==שיטת הרשב"ם== | |||
כתב ה'''רשב"ם''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30b&format=pdf (ל ב ד"ה אמר ליה)], שבמקרה המדובר בגמרא אין למחזיק חזקה בקרקע, שהרי אינו טוען 'ואכלתיה שני חזקה'. אמנם גם אם יש לו חזקת ג' שנים בקרקע אין זה מועיל לו כיון שזו חזקה שאין עימה טענה, שהרי אינו יודע אם באמת היתה הקרקע של אותו שמכרה לו. | |||
<BR/>ומוסיף הרשב"ם שאמנם אם היתה לו חזקת ג' שנים והיה טוען 'לפני מכרה לך' היה נאמן במיגו שיכל לטעון 'ממך קניתיה ואכלתיה שני חזקה'. וכן אם היה מביא עדים שגר בה המוכר יום אחד, היה נאמן. וכל זה מוכח מהמקרה בגמרא להלן גבי ההוא דדר בקשתא בעיליתא. | |||
<BR/>עולה מדברי הרשב"ם שהמחזיק בקרקע מפסיד מפני שאין לו חזקה ולאו בעל דברים הוא לגבי המערער, אך גם אם היתה לו חזקה לא היה זה מספיק לו מפני שזו חזקה שאין עימה טענה. | |||
==שיטת התוספות== | |||
ה'''תוספות''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30&format=pdf (ל א ד"ה לאו)] כתבו לחלוק על רשב"ם ולדעתם אם המחזיק טוען 'לפני מכרה לך' או שטוען שהחזיק המוכר יום אחד, נאמן אף בלא חזקת ג' שנים, ומה שבההוא דדר בקשתא בעיליתא אמרה הגמרא שגר בעלייה ד' שנים, זהו מפני ששם יש למערער עדי מרא קמא, ואינו דומה לעובדא דידן שליכא עדות מרא קמא. | |||
<BR/>ומסיבירים התוספות שגם אם אין לו חזקת ג' שנים, כאשר טוען 'לפני מכרה לך' או 'גר בה המוכר יום אחד', הרי יש לו מיגו שיכול לומר לא היו דברים מעולם, שהרי למערער אין עדי מרא קמא. | |||
<BR/>אלא שמוסיפים תוספות ואומרים שזה ייתכן רק כאשר מתחילה טוען טענה זו, אבל אם אחר שכבר הודה שהמערער הוא מרא קמא ולא טען 'בפני מכרה לך' הרי כבר הודה שהיא של המערער, ואם ירצה שוב לטעון 'בפני מכרה לך' לא יוכל לפי שזהו [[מיגו למפרע]], ומיגו למפרע לא אמרינן. והוכיחו זאת תוס' מהגמרא שם שאומר לו ר' חייא שאם יביא עדות יום אחד של המוכר יהיה נאמן, ואינו נותן לו אפשרות נוספת לטעון 'בפני מכרה לך' וזאת מאחר שכבר טען טענתו והפסיד את המיגו שיכל לטעון 'ממך קניתיה'. ומה שאומרת הגמרא בסוף בשם רב שאם היה טוען 'בפני מכרה לך' הכוונה שאם מתחילה היה טוען כך, ולא שטוען כך עכשיו אחרי שכבר טען טענה שאין בה מיגו. | |||
===עדות שהחזיק בה המוכר יום אחד=== | |||
עוד כתבו התוספות בשם '''רשב"א''' (משאנץ) שאם הביא המחזיק שגר בה המוכר יום אחד, יש להעמיד הקרקע בידו אף שאין לו מיגו, וזהו מטעם דטענינן ללוקח כל מה שיכול היה המוכר לטעון, וכיון שהמוכר יכול היה לטעון, והרי המוכר נאמן היה בטענת 'ממך קניתיה' במיגו ש'לא היו דברים מעולם' שהרי אין למערער עדי מרא קמא, ואם כן יש לנו לטעון כן גם ללוקח ולהאמינו. ומוסיפים התוס' שכן הדין אף על פי שזהו מיגו במקום עד, שהרי אותו הלוקח יודע היה שהקרקע של המערער היתה, ואם כן אין המוכר יכול לטעון כנגדו לא היו דברים מעולם, שזהו [[מיגו במקום עד אחד]], אף על פי כן נאמן, דמיגו במקום עד אחד אמרינן. | |||
<BR/>אמנם '''ר"י''' חולק על זה וסובר שכיון שזהו מיגו במקום עד אחד, אין המוכר היה נאמן בטענת 'ממך קניתיה' מיגו שיכל לטעון 'לא היו דברים מעולם' שהרי זה הלוקח מכחישו, שיודע ששל הערער היתה. | |||
==שאלת הראשונים בסוגיה== | |||
כלל הראשונים בסוגיה נדרשים לשאלה על פסיקתו של רבא. ישנו דין "[[הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]" שמוזכר פעמים רבות בש"ס ולפיו, אם אדם זכאי מעיד על עצמו שהוא חייב מסיבה מסוימת ומיד לאחר מכן מזכה את עצמו, אנחנו מאמינים לזיכויו כמו שהאמנו לחיובו והוא יוצא זכאי מן הדין. לכאורה דין זה צריך להיות תקף גם במקרה של הסוגיה, מלכתחילה המוחזק לא היה צריך להתמודד עם המערער כי אין למערער שום סמכות של [[מרא קמא]], ולכן אף שהמוחזק אמנם אסר את עצמו כי הוא הודה שהמערער הוא [[מרא קמא]], מיד לאחר מכן הוא התיר את עצמו שהרי הוא אמר שהמוכר קנה את השדה מהמערער, מדוע המוחזק לא יהיה נאמן משום "הפה שאסר הוא הפה שהתיר"? <BR/> חיזוק לשאלה ניתן לראות ב'''רשב"ם''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=29b&format=pdf (כט ב ד"ה עליו)] שם נכתב שבמקרים שבהם מדובר על [[מרא קמא]] מחויב לומר שלמערער יש עדות על כך שהוא [[מרא קמא]] שאם לא כך המוחזק יהיה נאמן גם בלא ראייה שהחזיק שלוש שנים שהרי מתקיים דין "[[הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]". זו השאלה בסוגיה, נראה שלוש שיטות בפתרונה. | |||
==שיטת הרי"ף== | ==שיטת הרי"ף== | ||