הבדלים בין גרסאות בדף "המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית)"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 35: שורה 35:


גם דעת ה'''רמב"ן''' (ל א ד"ה והוי יודע) שטוענים ללוקח כאשר יש עדים שדר בה ההוא שלפניו חד יומא, ואפילו למחזיק אין חזקת ג' שנים, שכיון שאין עדים למערער טענינן ללוקח כל מה שיכול היה המוכר לטעון.
גם דעת ה'''רמב"ן''' (ל א ד"ה והוי יודע) שטוענים ללוקח כאשר יש עדים שדר בה ההוא שלפניו חד יומא, ואפילו למחזיק אין חזקת ג' שנים, שכיון שאין עדים למערער טענינן ללוקח כל מה שיכול היה המוכר לטעון.
אבל דעת ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה) שאם אין למחזיק חזקת ג' שנים לא טענינן ללוקח מה שיכול היה המוכר לטעון, ומוציאים את הקרקע מידו. וב'''רמב"ן''' (ד"ה ונראה שדעתו) הסביר את דעתו שכיון שהמחזיק הודה שהמערער הוא מרא קמא, ממילא אין למוכר מיגו דלא היו דברים מעולם, ולכן אין לו נאמנות גם בטענת 'מינך זבניתיה'.
 
אבל ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה) כתב שאם אין למחזיק חזקת ג' שנים אפילו אם באו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד ואין הלוקח יודע אם לקחה ממנו או לא, אינו מועיל, כיון שאין לו חזקת ג' שנים. גם הרמב"ן כתב בשמו שלא טענינן ללוקח מה שיכול היה המוכר לטעון, אלא מוציאים את הקרקע מידו. וב'''רמב"ן''' (ד"ה ונראה שדעתו) הסביר את דעתו שכיון שהמחזיק הודה שהמערער הוא מרא קמא, ממילא אין למוכר מיגו דלא היו דברים מעולם, ולכן אין לו נאמנות גם בטענת 'מינך זבניתיה'.


==שאלת הראשונים בסוגיה==
==שאלת הראשונים בסוגיה==

תפריט ניווט