הבדלים בין גרסאות בדף "ברכה על הולדת בן או בת"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 3,658 בתים ,  13:08, 20 בפברואר 2017
אין תקציר עריכה
שורה 38: שורה 38:


בשו"ת '''דברי יציב''' (אורח חיים פח) האריך ליישב בכמה אופנים את המנהג שלא לברך על בן זכר הטוב והמיטיב.
בשו"ת '''דברי יציב''' (אורח חיים פח) האריך ליישב בכמה אופנים את המנהג שלא לברך על בן זכר הטוב והמיטיב.
<BR/>ב'''אגרות משה''' (ה מג ה) כתב שאף שיש הרבה מקלים ואינם מברכים, הנכון הוא שכן לברך ואין לזלזל ולהקל בזה, שכיון שיש רשות לברך, צריך כל אדם לברך אף גדולי עולם.


==ברכה על נכדים או בן של צדיק==
==ברכה על נכדים או בן של צדיק==
שורה 47: שורה 48:
==ברכה על לידת בת==
==ברכה על לידת בת==
כתב ה'''משנה ברורה''' (רכג ב) שמסתימת הפוסקים מבואר שעל לידת בת אין מברכים הטוב והמיטיב, אפילו יש לו כמה בנים והוא תאב לבת לקיים מצות פריה ורביה. אבל הוסיף שמכל מקום כשרואה אותה לראשונה יברך שהחיינו, דלא גרע מ[[הרואה את חבירו לאחר שלושים יום]] ושמח בראייתו.
כתב ה'''משנה ברורה''' (רכג ב) שמסתימת הפוסקים מבואר שעל לידת בת אין מברכים הטוב והמיטיב, אפילו יש לו כמה בנים והוא תאב לבת לקיים מצות פריה ורביה. אבל הוסיף שמכל מקום כשרואה אותה לראשונה יברך שהחיינו, דלא גרע מ[[הרואה את חבירו לאחר שלושים יום]] ושמח בראייתו.
<BR/>ובאמת שכן כתב כבר ה'''פרי מגדים''' (רכה אשל אברהם ג).
<BR/>גם ה'''גר"ז''' (לוח ברכת הנהנין יב יב) כתב שעל שמועת בת אין מברכים כלום לפי שאינה שמועה טובה, אך מברך עליה שהחיינו אחר שלושים יום אם שמח ונהנה בראייתה. ומשמע בדבריו שמיירי בין ראה אותה קודם לכן ובין אם לא ראה אותה קודם לכן, עכשיו כשרואה אותה דווקא אחר ל' יום מברך שהחיינו. אמנם בשו"ת משנה הלכות (יג לב) מסתפק בענין זה בדבריו.
<BR/>גם ה'''גר"ז''' (לוח ברכת הנהנין יב יב) כתב שעל שמועת בת אין מברכים כלום לפי שאינה שמועה טובה, אך מברך עליה שהחיינו אחר שלושים יום אם שמח ונהנה בראייתה. ומשמע בדבריו שמיירי בין ראה אותה קודם לכן ובין אם לא ראה אותה קודם לכן, עכשיו כשרואה אותה דווקא אחר ל' יום מברך שהחיינו. אמנם בשו"ת משנה הלכות (יג לב) מסתפק בענין זה בדבריו.


בשו"ת '''משנה הלכות''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1885&st=&pgnum=42 (יג לב)] העלה שאין לברך על בת לא הטוב והמיטיב ולא שהחיינו. והוכיח מתשובת הרשב"א (ד עז) שהטוב והמיטיב מברכים דווקא על בן לפי שהוא חוטרא לידה ומרה לקבורה, וזה אינו בבת.
גם בספר '''מרומי שדה''' (לנצי"ב מוולוז'ין ברכות נד, א) כתב שמכך שהמשנה הצריכה לברך שהחיינו על קניית כלים חדשים (ואם יש בהם שותפות אזי מברך עליהם הטוב והמטיב), יש ללמוד קל וחומר לברך על הולדת ביתו ברכת ההודאה "דלא גרע מאילו קנה עבד או שפחה לשמשו, שהרי מעשה ידיה לאביה" אולם העיר שלא ראה זאת בפוסקים, ו"אולי" סיבת הדבר היא שבת אינה מתנה טובה לאביה כדאיתא באגדה. דבריו אלו נראים כדברי הסתר דבר, וקשה לומר שדברי האגדה יזיזו את חומת הפשט של חובת ברכת ההודאה על בשורות טובות ומשמחות. וכבר העיר על כך ה'''ציץ אליעזר''' (יג, כ), ותורף דבריו הוא שנראה שדעת הנצי"ב לברך שהחיינו, אלא שלא ראה כן בפוסקים, וגם את הדחייה לסברתו כתב הנצי"ב בלשון מסופקת: "ואולי", ונימוקו זה שמבואר באגדה שבת אינה מתנה טובה "אינו משכנע", משתי סיבות: א. אין למדין מן האגדות; ב. בענין ברכות ההודאה דנים את המקרה באשר הוא שם ולא כפי העתיד להתרחש, וכיון שכעת יש שמחה, לא אכפת לן מה "שאיננו בטוח מה שיהא עליה כשתגדל".
<BR/>ועל מה שכתב המשנה ברורה שיש לברך שהחיינו מדין [[הרואה את חבירו]], כתב שזה אינו נכון, לפי שאין מברכים אלא על חבר שכבר ראהו והכירו, ולא שרואהו פעם ראשונה. ודחה דברי ה'''פרי מגדים''' (אשל אברהם רכה ג) שכתב שמברך על לידת אשתו כשרואה את הולד לראשונה. והוכיח מהרשב"א בתשובה שאין מברכים שהחיינו אלא על חבר שראהו כבר ואחר כך נעלם ממנו לזמן.


==שמחה בבת נקבה, ודברי המשנה הלכות==
ה'''משנה הלכות''' (יג, לב) כתב לא לברך שום ברכה על הולדת הבת והסתמך על הגמרא (פסחים סה) שאי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אך עם זאת "אשרי למי שבניו זכרים, ואוי לו למי שבניו נקבות", הרי לנו שאין כאן בשורה טובה, ואין לברך עליה. וכן הסתמך על דברי הרשב"א שבעינן דוקא הנאת תועלת.
ודחה אף את חידושו של המשנה ברורה לברך שהחיינו כדין הרואה את חבירו ושמח בו, כיון שפשוט לו שברכת הרואה את חבירו היא דוקא ביודעו ומכירו מלפנים, כפסק השלחן ערוך (רכה, ב) הברור שאם לא ראה את חבירו מעולם, כשרואהו אין לברך עליו אף על פי שמח בראיייתו, ומקורו מתשובת הרשב"א (ד, עו ). ה'''פרי מגדים''' (שם) כתב שמברך על בנו אף על פי שלא ראהו מעולם כי יש לו שמחה בזה, והביאו המשנה ברורה, ואינם חולקים על הרשב"א בזה, אלא כנראה הפרי מגדים והמשנה ברורה סוברים שמה שלא ראהו מעולם זה סימן על כך שאין שמחה כל כך, אך אין הכי נמי שבבנו הנולד לו ודאי שהשמחה רבה .


ה'''משנה הלכות''' הביא את לשון הרשב"א בתשובה (הבית יוסף קיצר את לשונו) והראה שחכמים לא דיברו כלל בברכה זו אלא על אופן שראהו כבר, שאם מדובר באדם שלא ראהו מעולם לא שייכת החלוקה בין לא ראהו שלשים יום, ובין לא ראהו י"ב חודש, שהרי לא ראהו מעולם. והוסיף: "וכנראה דהפרי מגדים לא ראה הרשב"א בפנים, וצריך עיון".  
אבל בשו"ת '''משנה הלכות''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1885&st=&pgnum=42 (יג לב)] העלה שאין לברך על בת לא הטוב והמיטיב ולא שהחיינו. והסתמך על הגמרא (פסחים סה) שאי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אך עם זאת "אשרי למי שבניו זכרים, ואוי לו למי שבניו נקבות". והוכיח דבריו מתשובת הרשב"א (ד עז) שהטוב והמיטיב מברכים דווקא על בן לפי שהוא חוטרא לידה ומרה לקבורה, וזה אינו בבת.
<BR/>ועל מה שכתב המשנה ברורה שיש לברך שהחיינו מדין [[הרואה את חבירו]], כתב שזה אינו נכון, לפי שאין מברכים אלא על חבר שכבר ראהו והכירו, ולא שרואהו פעם ראשונה. ודחה דברי ה'''פרי מגדים''' (אשל אברהם רכה ג) שכתב שמברך על לידת אשתו כשרואה את הולד לראשונה. והוכיח מהרשב"א בתשובה (ד עו) שאין מברכים שהחיינו אלא על חבר שראהו כבר ואחר כך נעלם ממנו לזמן.
<BR/>אמנם אפשר ליישב שהפרי מגדים והמשנה ברורה סוברים שכשמדובר בחבר, אם לא ראהו מעולם הרי זה סימן על כך שאין שמחה כל כך, אך בבנו או ביתו הנולדים לו, ודאי שהשמחה רבה אף אם לא ראה אותם עדיין ודווקא בגלל זה.


נראה שלדעת ה'''פרי מגדים''' חז"ל דיברו על האופן הרגיל שאכן מדובר באדם שכבר ראהו את חבירו, ולכן חילקו כנ"ל, אך בבנו או ביתו הנולדים לו יש כאן שמחה גדולה יותר משאר חברויות שנוצרו על ידי תחלופת מכתבים וכדומה, ואף טענת ה'''רשב"א''' הראשונה, בתחילת תשובתו, "שאם יברך על כל מי שנהנה בראייתו, רבו הברכות", כמובן אינה שייכת בבנו וביתו של אדם ושמח מאוד בראייתם.
ב'''אגרות משה''' (ה מג ה) הסכים לדברי המשנה ברורה שיש לברך שהחיינו כשרואה את ביתו שנולדה לו, ואף שלא הוזכר דבר זה בפוסקים, כתב שהוא לרוב פשיטות הדברים, ואף המשנ"ב לא היה כותב כן להלכה, אם לא שהיה זה דבר פשוט.
 
נשוב לטענתו הראשונה של המשנה הלכות, שאין לברך הטוב והמטיב על הבת כפי שאמרו חז"ל אוי לו למי שבניו נקבות וכו'. ה'''דברי יציב''' (אורח חיים פח) כתב תשובה ארוכה בענין, והראה בבירור שיש מחלוקת בין חכמי המשנה והתלמוד לדורותיהם, האם יש עדיפות בזכר או בנקבה, והגמרא הנ"ל בפסחים סה, היא שיטת רבי, אך אחרים חולקים עליו, ודיונים אלו בכמה מקומות בש"ס (וראה עוד להלן בדעת הדברי יציב).


==פירושי האחרונים לדעת הרי"ף והרמב"ם==
==פירושי האחרונים לדעת הרי"ף והרמב"ם==
האחרונים דנו מדוע הרמב"ם והרי"ף השמיטו את דין הברייתא שאמרו לו שילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב, וכמה פירושים בדבר:
האחרונים דנו מדוע הרמב"ם והרי"ף השמיטו את דין הברייתא שאמרו לו שילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב, וכמה פירושים בדבר:


שורה 80: שורה 76:


==ברכת הרואה את חבירו==
==ברכת הרואה את חבירו==
ה'''משנה ברורה''' (רכג, ס"ק ב) חידש שיש לברך על הולדת הבת ברכת שהחיינו, וזאת למד ב"קל וחומר" מדין הרואה את חברו לאחר שלשים יום שלא ראהו, ושמח בראייתו (שלחן ערוך רכה, א). דבר זה בנוי על הנחת יסוד שתקנת חכמים לברך על חבירו היא אפילו אם מעולם עוד לא ראהו, כגון שהכירו דרך מכתבים ודרכי תקשורת אחרים, וכן פסק כבר ה'''פרי מגדים''' (רכה, אשל אברהם ג) ואחריהם ה'''אגרות משה''' (אורח חיים ה, מג).
ה'''שלחן ערוך הרב''' (סדר ברכת הנהנין פרק יב) כתב לא לברך על שמועת הולדת הבת כיון שהיא "אינה שמועה טובה" (ראה לעיל אות א), אולם כתב שהן על בן והן על בת יש לברך כל שלשים יום כשנהנה ושמח בראייתם, ומשמע מדבריו שדוקא אם כבר ראה את הבן או הבת פעם ראשונה ("וכשחוזר ורואה הבן הנולד..."), ומהמשך דבריו משמע שגם כאשר לא ראה מעולם יש לברך שהחיינו על הראייה ("צריך לברך אפילו אם ראהו כבר לפני שלשים יום" ומשמע שגם כאשר לא ראהו מעולם יש לו לברך שהחיינו בראייה זו). והדברים נוטים שהוא מסכים לדברי הפרי מגדים, וכך הביא הגרע"י ב'''חזון עובדיה''' (ברכות עמוד שפט) שדעת השלחן ערוך הרב מסכימה למשנה ברורה.
בספר '''מרומי שדה''' (לנצי"ב מוולוז'ין ברכות נד, א) כתב שמכך שהמשנה הצריכה לברך שהחיינו על קניית כלים חדשים (ואם יש בהם שותפות אזי מברך עליהם הטוב והמטיב), יש ללמוד קל וחומר לברך על הולדת ביתו ברכת ההודאה "דלא גרע מאילו קנה עבד או שפחה לשמשו, שהרי מעשה ידיה לאביה" אולם העיר שלא ראה זאת בפוסקים, ו"אולי" סיבת הדבר היא שבת אינה מתנה טובה לאביה כדאיתא באגדה . דבריו אלו נראים כדברי הסתר דבר, וקשה לומר שדברי האגדה יזיזו את חומת הפשט של חובת ברכת ההודאה על בשורות טובות ומשמחות. וכבר העיר על כך ה'''ציץ אליעזר''' (יג, כ), ותורף דבריו הוא שנראה שדעת הנצי"ב לברך שהחיינו, אלא שלא ראה כן בפוסקים, וגם את הדחייה לסברתו כתב הנצי"ב בלשון מסופקת: "ואולי", ונימוקו זה שמבואר באגדה שבת אינה מתנה טובה "אינו משכנע", משתי סיבות: א. אין למדין מן האגדות; ב. בענין ברכות ההודאה דנים את המקרה באשר הוא שם ולא כפי העתיד להתרחש, וכיון שכעת יש שמחה, לא אכפת לן מה "שאיננו בטוח מה שיהא עליה כשתגדל".
==בין שהחיינו והטוב והמטיב==
==בין שהחיינו והטוב והמטיב==
לפי הסברה הנ"ל שיש לומר שבימינו הדין הוא שיש לברך "הטוב והמטיב" על בשורת לידת הבת, לכאורה לאו שפיר הוא לברך "שהחיינו", שהרי לטובה והנאה משותפת תיקנו דוקא הטוב והמטיב. אולם ב'''ביאור הלכה''' (רכה, ה) פסק שאם מברך שהחיינו במקום שמוטל עליו לברך הטוב והמטיב שפיר דמי ואינה ברכה לבטלה שהרי סוף סוף הנאתו שלו היא, וצירף לכך שיש פוסקים הסוברים שלעולם עם ברכת הטוב והמטיב צריך גם שהחיינו.
לפי הסברה הנ"ל שיש לומר שבימינו הדין הוא שיש לברך "הטוב והמטיב" על בשורת לידת הבת, לכאורה לאו שפיר הוא לברך "שהחיינו", שהרי לטובה והנאה משותפת תיקנו דוקא הטוב והמטיב. אולם ב'''ביאור הלכה''' (רכה, ה) פסק שאם מברך שהחיינו במקום שמוטל עליו לברך הטוב והמטיב שפיר דמי ואינה ברכה לבטלה שהרי סוף סוף הנאתו שלו היא, וצירף לכך שיש פוסקים הסוברים שלעולם עם ברכת הטוב והמטיב צריך גם שהחיינו.

תפריט ניווט