|
|
שורה 51: |
שורה 51: |
| בשו"ת '''משנה הלכות''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1885&st=&pgnum=42 (יג לב)] העלה שאין לברך על בת לא הטוב והמיטיב ולא שהחיינו. והוכיח מתשובת הרשב"א (ד עז) שהטוב והמיטיב מברכים דווקא על בן לפי שהוא חוטרא לידה ומרה לקבורה, וזה אינו בבת. | | בשו"ת '''משנה הלכות''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1885&st=&pgnum=42 (יג לב)] העלה שאין לברך על בת לא הטוב והמיטיב ולא שהחיינו. והוכיח מתשובת הרשב"א (ד עז) שהטוב והמיטיב מברכים דווקא על בן לפי שהוא חוטרא לידה ומרה לקבורה, וזה אינו בבת. |
| <BR/>ועל מה שכתב המשנה ברורה שיש לברך שהחיינו מדין [[הרואה את חבירו]], כתב שזה אינו נכון, לפי שאין מברכים אלא על חבר שכבר ראהו והכירו, ולא שרואהו פעם ראשונה. ודחה דברי ה'''פרי מגדים''' (אשל אברהם רכה ג) שכתב שמברך על לידת אשתו כשרואה את הולד לראשונה. והוכיח מהרשב"א בתשובה שאין מברכים שהחיינו אלא על חבר שראהו כבר ואחר כך נעלם ממנו לזמן. | | <BR/>ועל מה שכתב המשנה ברורה שיש לברך שהחיינו מדין [[הרואה את חבירו]], כתב שזה אינו נכון, לפי שאין מברכים אלא על חבר שכבר ראהו והכירו, ולא שרואהו פעם ראשונה. ודחה דברי ה'''פרי מגדים''' (אשל אברהם רכה ג) שכתב שמברך על לידת אשתו כשרואה את הולד לראשונה. והוכיח מהרשב"א בתשובה שאין מברכים שהחיינו אלא על חבר שראהו כבר ואחר כך נעלם ממנו לזמן. |
|
| |
| ==מהי בשורה טובה==
| |
| ב'''גמרא''' (ברכות נט ב) ישנה קביעה ברורה, שעל הנאה המשותפת לאדם עם חבירו מברך את ברכת ההודאה "הטוב והמטיב", אולם ה'''רשב"א''' בתשובותיו (ד, עז) הגדיר שלא על כל הנאה משותפת הדברים אמורים:
| |
|
| |
| בדבר שיש לו תועלת והנאה בו, ולאחרים עמו. כגון: ירידת הגשמים וירושת הקרובים. ואפילו בריבוי יין, ואחרים נהנים ושותים ממנו עמו. אבל בהנאה לבד בראיית פירות חדשים, לא מצינו... אלא שהנאת תועלת קאמר. ובלידת אשתו זכר, יש לאב ולאם הנאת תועלת. חדא: דהוה להו חוטרא לידה ומרא לקבורה. ועוד: שהוא כירך האב והאם. ומידת כל אדם תאבין לו ליורשן.
| |
|
| |
| מפורש בדבריו שהנאה של תועלת היא המחייבת את הברכה . ועצם הימצאות חוטרא לידה, כלומר עזרה מהבן לשעת הצורך, וכן שהבן הוא כירך האב והאם. וצריך הכרע האם מה שכתב שהוא כירך האב והאם הוא היינו הך כסיום דבריו שהכל תאבין לבן שירש אותם, או שיש שלשה פרטים בדבריו: חוטרא ומרא, כירך האב והאם, ירושה. הירושה שייכת דוקא בבן זכר, כי מדינא הבת אינה יורשת. אולם צריך בירור מדוע עצם שייכות ירושה נחשבת אף לאמא כהנאה שיש בה תועלת, והרי רכושה הוא של הבעל וכעת אין לה ממון משלה (באופן סתמי בלי נכסי צאן ברזל) שתמתין לבנה שיירשנה, וכפי פסק הגמרא והראשונים בברכת ההודאה הזו יש ללכת אחר המציאות העכשווית ולא אחר "אפשרות עתידית" .
| |
|
| |
| כמו כן אין סיבה ברורה לומר שצריך את שלשת התנאים יחד כדי שהבשורה תחשב כטובה בעלת הנאה ותועלת. על כן נראה שאין צורך בכל הטעמים שכתב הרשב"א, אלא די בכך שיש להורה חוטרא לידה ומרא לקבורה, וזה גורם לו לשמחה כבר במצב הילד כתינוק. וזאת למרות שתועלת זו אינה עכשווית אלא עתידית, כיון שזהו תהליך שהתחיל ברגע זה, ויגדל הילד ויגמל וכו', ואין זה דומה לשטפון בשדה שכעת היא רעה אך עתיד להיות שינוי ויהפך לטובה של השקיה, כיון ששם יש מציאות שמשתנה מטוב לרע ואזלינן בתר השתא, ובנידון הלידה התהליך החל עתה וימשיך.
| |
|
| |
| דבר זה (חוטרא לידה ומרא לקבורה) לכאורה שייך גם בבן וגם בבת. וקא חזינן שסמכא דעתיה של אדם על כך שביתו תסעוד אותו בימים קשים, ולעת זקנה, וכל שכן ל"עת מצוא" זו קבורה. וב'''זית רענן''' (ב, ג, לרבי משה יהודה ליב זילברברג) הגדיר שהטוב והמטיב נתקנה על "הטבה גשמיית ואית לאחרינא שותפות בהדיה", ושם ה'''זית רענן''' מדייק שיש יתרון דוקא לבן זכר מצד זה של חוטרא לידא וכו'. הסוגיה ביבמות (סה) עוסקת בנשים שדורשות לעזוב את בעליהן בטענה שלא נפקדו והן רוצות לזכות לחוטרא לידא וכו' ואכן טענתן מקובלת. '''רש"י''' שם כתב: "חוטרא לידא - רוצה אני שיהא לי בן שיחזיק בידי בזקנותי ואשען עליו, וביום מותי יקברני", וברור הוא שדבר זה הוא תלוי זמן ועת, ומשתנה. והסברה לשייך את זה דוקא לבן זכר היא שדוקא הוא יוכל לשמש את אביו ואמו כי זה בידו וברשותו, אך האישה לכשתתחתן ותהיה תחת רשות בעלה, וכבודו קודם לכבוד הוריה (קידושין ל, ב), מסתבר שהיא לא תהיה זמינה ולא פנויה לצרכי ההורים הנזקקים לה. ועוד יש לומר שה"חוטרא לידה" הוא צורך פרנסה, וכמו שכתב ה'''ראב"ן''' ביבמות (ד"ה האישה אינה) "חוטרא לידה ומרא לקבורה כלומר בנים שיפרנסוה ויקברוה", והבת אינה שייכת בכך כיון שממונה ביד בעלה ומה שקנתה היא קנה בעלה, ואם כן אין את נחת הרוח הזו להורים בהולדת הבת.
| |
|
| |
| אולם, ה'''ריטב"א''' (יבמות סה, ב) הביא שיש אומרים שאם יש לאישה בת הרי זה נחשב שיש לה חוטרא לידה ומרא לקבורה (ואף החולקים על כך סוברים שלמרות שיש לה כבר בן או בת הרי שיש לה טענה לומר שהיא חפצה בעוד בשביל חוטרא וכו' אך באחת כבר יש לה חוטרא "פורתא"). שיטה זו הובאה גם ב'''נימוקי יוסף''' (יבמות כא, א) ובפוסקים כ'''רדב"ז''' (ג, תקעה) ובנושאי הכלים על אבן העזר (קנד, ו).
| |
|
| |
| כיום, לענין חוטרא לידה, רוב אנשים ישמחו בהולדת הבן והבת כמעט באופן שווה, ואכן כנראה שרמת השמחה והבטחון בהנאה תלוים במנהגים ותרבויות בציבורים שונים וקבוצות שונות באוכלוסיה. מצוה זו תלויה ברגש הלב, וזה ענין אישי-פרטי כפי מצבו הנפשי של האדם בעת הבשורה, ובמצב הנידון אי אפשר לומר שדעת האדם "בטלה" ברוב האנשים כי המוסכמה נראית הפוכה שיש כאן שמחה של הנאת תועלת.
| |
|
| |
| לעומת האמור, ב'''ספר חסידים''' (תתמג) הביא שזקן אחד היה מברך הטוב והמטיב על הולדת נכדו בעיר אחרת, ונימק את מעשיו: "אפילו נולד לצדיק בן ואני אוהבו מפני צדקותיו אם נולד לו בן אני מברך". ויש להבין שלדעתו אין צורך כלל בהנאת תועלת כדי לברך הטוב והמטיב, אלא בעצם הבשורה הטובה. בהגהות '''ברית עולם''' (לחיד"א) הסביר שהברכה היא מפני שחבירו חייב בברכה והרי הוא כמברך על טובת חבירו, וכפסק ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים ריט, ד) שמברך הגומל על הצלת חבירו, ולפי זה יברך רק באופן שבעל הטובה עצמו חייב בברכה. אך הוסיף ה'''חיד"א''' שיש לומר שנידון ברכת הטוב והמטיב עדיף מהלכה זו, "דמברך על הטוב שקיבל הוא עצמו מן הטובה הזו שהטיב לחבירו באהבתו אותו". כלומר לא צריך טובת הנאה של תועלת גשמית. אולם, ה'''חיד"א''' כתב שלא יברך בשם ומלכות כי רוב מוחלט של האחרונים לא הזכירו יין זה.
| |
|
| |
| נמצאנו למדים שלדעת ה'''רשב"א''' מברכים על שמועות ובשורות טובות, ולא בגלל השמחה שהן מביאות עמהן , אלא מפני התועלת הגשמית; ולדעת '''ספר חסידים''' ההבנה היא שהברכה היא על השמחה שבבשורה הטובה. וכפי שבארנו, גם עניין התועלת הגשמית לאדם השתנתה בדורנו בצורה משמעותית.
| |
|
| |
|
| ==שמחה בבת נקבה, ודברי המשנה הלכות== | | ==שמחה בבת נקבה, ודברי המשנה הלכות== |