הבדלים בין גרסאות בדף "מצב הגוף בשעת קריאת שמע"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 72: שורה 72:


== המהלך בדרך ==
== המהלך בדרך ==
איתא ב'''גמרא''' (ברכות יג ב) שאמר רב נתן בר מר עוקבא בשם רב יהודה שעד 'על לבבך' יש לומר בעמידה, ואילו דעת ר' יוחנן שכל הפרשה כולה בעמידה. וב''' ירושלמי''' (ב א) מפרשים שאין הכוונה שאם היה יושב צריך לעמוד, אלא שאם היה מהלך צריך לעמוד, שלא לאומרה בהליכה. וכן פירשו כל הראשונים. <BR/>
איתא ב'''גמרא''' (ברכות יג ב) שאמר רב נתן בר מר עוקבא בשם רב יהודה שעד 'על לבבך' יש לומר בעמידה, ואילו דעת ר' יוחנן שכל הפרשה כולה בעמידה. וב'''ירושלמי''' (ב א) מפרשים שאין הכוונה שאם היה יושב צריך לעמוד, אלא שאם היה מהלך צריך לעמוד, שלא לאומרה בהליכה. וכן פירשו כל הראשונים. <BR/>
וכן כתב '''רש"י''' (ד"ה בעמידה) שגם לבית הלל שאמרו שמותר להלך ולקרוא, זהו דווקא בשאר הקריאה אבל בפרשה ראשונה או עד על לבבך (כל חד כדאית ליה), צריך לעמוד במקום אחד, לפי שבזה צריך כוונה בקריאה וכן כתב ה'''רי"ד''' (פסקים). וב'''תוספות''' (ד"ה על לבבך) כתבו בשינוי קצת, שגם בית הלל מודים שמצווה מן המובחר לעמוד ולקרוא, ולא לקרוא בהליכה.
וכן כתב '''רש"י''' (ד"ה בעמידה) שגם לבית הלל שאמרו שמותר להלך ולקרוא, זהו דווקא בשאר הקריאה אבל בפרשה ראשונה או עד על לבבך (כל חד כדאית ליה), צריך לעמוד במקום אחד, לפי שבזה צריך כוונה בקריאה וכן כתב ה'''רי"ד''' (פסקים). וב'''תוספות''' (ד"ה על לבבך) כתבו בשינוי קצת, שגם בית הלל מודים שמצווה מן המובחר לעמוד ולקרוא, ולא לקרוא בהליכה.
   
   
שורה 78: שורה 78:
דעת '''בעל הלכות גדולות''' (ברכות א) שאם הוא מהלך בדרך והגיע זמן קריאת שמע, יקרא עד 'על לבבך', ואחר כך ימשיך להלך. וזהו כדעת רב נתן בר מר עוקבא בגמרא. וכן כתב ה'''רא"ש''' (ב ג) שדעת ה'''ראב"ד''' בשם גאון, והרא"ש עצמו לא הכריע בדבר<ref>אמנם הב"ח כתב שמשמע שס"ל לרא"ש כבה"ג והראב"ד, ושכן נוטה דעת הטור.</ref>, אבל כתב טעם למה אין לקרוא בהליכה, משום דלא ליחשיב קריאת עראי. והוסיף שמ"מ בשאר הפרשה לא בעי עמידה משום שבפסוק שאחריו כתיב 'ובלכתך בדרך'.  
דעת '''בעל הלכות גדולות''' (ברכות א) שאם הוא מהלך בדרך והגיע זמן קריאת שמע, יקרא עד 'על לבבך', ואחר כך ימשיך להלך. וזהו כדעת רב נתן בר מר עוקבא בגמרא. וכן כתב ה'''רא"ש''' (ב ג) שדעת ה'''ראב"ד''' בשם גאון, והרא"ש עצמו לא הכריע בדבר<ref>אמנם הב"ח כתב שמשמע שס"ל לרא"ש כבה"ג והראב"ד, ושכן נוטה דעת הטור.</ref>, אבל כתב טעם למה אין לקרוא בהליכה, משום דלא ליחשיב קריאת עראי. והוסיף שמ"מ בשאר הפרשה לא בעי עמידה משום שבפסוק שאחריו כתיב 'ובלכתך בדרך'.  


<BR/>אבל ה'''רי"ף''' (ז ב) כתב שאין הלכה לא כרב נתן ולא כר' יוחנן, אלא כרבא שאמר לעיל בגמרא שהלכה כר' מאיר שלא צריך כוונה אלא בפסוק ראשון בלבד. וכתב שהטעם שפסק בה"ג כרב נתן, הוא משום שסובר שנדחו דברי ר' יוחנן מההלכה מפני דברי רבא שאמר שאין צריך כוונה אלא פסוק ראשון בלבד ולא כל הפרשה. אך כתב הרי"ף שמטעם זה גופא יש לדחות גם דברי רב נתן, שאמר שיש לעמוד עד 'על לבבך', שהרי הלכה כרבא ואין צריך לעמוד אלא בפסוק ראשון בלבד. אמנם ה'''בית חדש''' (ד) כתב ליישב פסק בה"ג, שהטעם שפסק כרב נתן הוא מפני שהוא דעה אמצעית בין ר' יוחנן לרבא.
אבל ה'''רי"ף''' (ז ב) כתב שאין הלכה לא כרב נתן ולא כר' יוחנן, אלא כרבא שאמר לעיל בגמרא שהלכה כר' מאיר ש[[אין צריך כוונה אלא בפסוק ראשון בלבד]]. וכתב שהטעם שפסק בה"ג כרב נתן, הוא משום שסובר שנדחו דברי ר' יוחנן מההלכה מפני דברי רבא שאמר שאין צריך כוונה אלא פסוק ראשון בלבד. אך כתב הרי"ף שמטעם זה גופא יש לדחות גם דברי רב נתן, שאמר שיש לעמוד עד 'על לבבך', שהרי הלכה כרבא ואין צריך לעמוד אלא בפסוק ראשון בלבד.  
<BR/>כדעת הרי"ף פסק גם ה'''רמב"ם''' (קריאת שמע ב ג), וכן משמע ב'''תוספות''' (ד"ה על לבבך), וכן דעת ה'''רי"ד''' (פסקים ברכות יג ב) ו'''תוספות רא"ש''' (ד"ה ואזדא).
<BR/>כדעת הרי"ף פסק גם ה'''רמב"ם''' (קריאת שמע ב ג), וכן משמע ב'''תוספות''' (ד"ה על לבבך), וכן דעת ה'''רי"ד''' (פסקים ברכות יג ב) ו'''תוספות רא"ש''' (ד"ה ואזדא).


אבל ה'''רשב"א''' (יג ב ד"ה ור"י) כתב שדברי רבא אינם נוגעים למחלוקת רב נתן ור' יוחנן. שרבא דיבר היכא שיושב או מוטה סתם, שבזה דווקא אמר שמצוות הכוונה היא בפסוק ראשון בלבד, שכיון שאינו עושה כלום, דעתו מיושבת עליו ואימת המצווה עליו, ודיו לכוון בפסוק ראשון. אך המהלך צריך לעמוד גם בפסוק 'ואהבת' כדי ליישב דעתו.
אבל ה'''רשב"א''' (יג ב ד"ה ור"י) כתב ליישב דברי בה"ג, שדברי רבא אינם נוגעים למחלוקת רב נתן ור' יוחנן. שרבא דיבר היכא שיושב או מוטה סתם, שבזה דווקא אמר שמצוות הכוונה היא בפסוק ראשון בלבד, שכיון שאינו עושה כלום, דעתו מיושבת עליו ואימת המצווה עליו, ודיו לכוון בפסוק ראשון. אך המהלך צריך לעמוד גם בפסוק 'ואהבת' כדי ליישב דעתו.
<BR/>ה'''בית חדש''' (ד) כתב ליישב פסק בה"ג באופן אחר, שהטעם שהכריע כרב נתן, הוא מפני שהוא דעה אמצעית בין ר' יוחנן לרבא.


דעה נוספת מובאת ב'''הגהות מיימוניות''' (קריאת שמע ב ה) שכתב שיש שפסקו כר' יוחנן שיש לקרוא את כל הפרשה מעומד.
דעה נוספת מובאת ב'''הגהות מיימוניות''' (קריאת שמע ב ה) שכתב שיש שפסקו כר' יוחנן שיש לקרוא את כל הפרשה מעומד.
שורה 87: שורה 88:
ה'''בית יוסף''' (סג ד"ה ובה"ג) הכריע כדעת הרי"ף והרמב"ם והתוספות. וכן פסק ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים סג ג).
ה'''בית יוסף''' (סג ד"ה ובה"ג) הכריע כדעת הרי"ף והרמב"ם והתוספות. וכן פסק ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים סג ג).
אמנם ה'''בית חדש''' (ג) השיג על דבריו וכתב שנראה שאין להקל, אלא יש לנקוט לחומרא כבה"ג והראב"ד והרא"ש והטור, וביותר שדעת ההגהות מיימוניות שיש לקרוא כל הפרשה מעומד וכדעת ר' יוחנן.
אמנם ה'''בית חדש''' (ג) השיג על דבריו וכתב שנראה שאין להקל, אלא יש לנקוט לחומרא כבה"ג והראב"ד והרא"ש והטור, וביותר שדעת ההגהות מיימוניות שיש לקרוא כל הפרשה מעומד וכדעת ר' יוחנן.
=== אם מותר להחמיר ולקרוא מעומד ===
כתב ה'''בית חדש''' (ב) שכיון שהטעם שצריך לעמוד בפסוק ראשון או עד על לבבך, הוא משום שבזה עיקר הכוונה, לכן אסור להחמיר ולהמשיך לעמוד גם בשאר הפרשה, שאם כן הוא נראה כעושה כבית שמאי שאמרו 'בבוקר יעמדו'. ודייק כן ג
== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}

תפריט ניווט