קריאת המגילה למוקפים

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. וכן נכתבו לעת עתה רק ראשונים עיקריים ושלחן ערוך. כמו כן יש מקום להכניס נושאים נוספים, כגון הטעם לחלוקה בין פרזים למוקפים ועוד.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מקורות
משנה:	מגילה א א
בבלי:	מגילה ב א
ירושלמי:	מגילה א א
רמב"ם:	מגילה וחנוכה א ד
שולחן ערוך:	אורח חיים תרפח א

אלו מקומות קוראים את המגילה בט"ו באדר, וטעם הדין.

המשנה והגמרא

המשנה (מגילה א א) אומרת שכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קוראים את המגילה ביום ט"ו באדר, וזאת בשונה מהערים הפרוזות שקוראים את המגילה ביום י"ד באדר.

כרכים המוקפים בחוץ לארץ

דעת ר' סעדיה גאון

רבנו סעדיה גאון בסידורו (רנו) כותב שמלבד העיר שושן שעושה את פורים בכל שנה בט"ו, כן עושים גם כל עיר מוקפת חומה בארץ ישראל. מדוייק בדבריו שמוקפות חומה בחוץ לארץ, קוראים ועושים פורים בי"ד, וכן דייקו בדבריו הראשונים.
כן כתב גם הרמב"ן (ב א ד"ה ועכשיו) בשם 'מקצת החכמים', וכתב שטעמם דכיון שתלו הדבר ביהושע בן נון, אין דין זה נוגע לחוץ לארץ, כי מה ענין יהושע לעיירות חוץ לארץ. ועוד שגזרה שוה של 'פרזי' 'פרזי' הוא בארץ ישראל, וכן שסוברים הם שכל המצוות הנוהגות בבתי ערי חומה דין אחד להם.

דעת רוב הראשונים

לעומת זאת, רוב הראשונים (רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן) סבורים שגם מוקפי חוץ לארץ יש להם לקרוא בט"ו. והביאו לכך כמה ראיות:

שאר מצוות התלויות בחומה

הרמב"ן (ב א ד"ה ועכשיו) מבאר לשיטתו שדין פרזים לענין קריאת המגילה אינו תלוי בקדושת הארץ, ואינו נוגע לדין בתי ערי חומה, ולכן אף משבטלה קדושת הארץ היו קוראים במוקפים בט"ו, וכן הוא הדין גם במוקפים בחוץ לארץ. והוסיף שאף שייתכן שבחוץ לארץ החומה לא הועילה ליהודים היושבים בה, לפי שצריהם הגויים ישבו עמם בפנים, מ"מ כיון שעיקר הנס היה בארץ ישראל, תיקנו שיהיו עושים בכל העולם כשם שעושים בארץ ישראל.
ומביא ראיה לדבר, שהרי לדעת ר' יהושע בן קרחה, יש לקרוא בט"ו למוקפות חומה מימי אחשוורוש ולא מימי יהושע בן נון, ולא אכפת לן שאין הקפת החומות ביד ישראל. ואף רבנן לא פליגי עליה אלא בזמן הקפת החומה, אבל לא חלקו לומר שבל המוקפים בחו"ל אין קוראים בט"ו. וכן הביאו ראיה זו הריטב"א (ב א ד"ה כרכים), והגר"א (ד"ה הם בחו"ל).

סתמיות המשנה והגמרא

ראיה נוספת מביא הרמב"ן בסוף דבריו מקושיית הגמ' 'מדינה ומדינה למה לי?' ואם כן לימא לחלק בין מוקפים דארץ ישראל למוקפים דחו"ל, אלא ע"כ דליכא פלוגתא. ועוד שהמשנה סתמא קתני כרכין המוקפין חומה ולא חילקה.
הריטב"א (ב א ד"ה כרכים) דוחה ראיה זו מסתמא דמתני', שכיון שהגמרא תולה בימות יהושע בן נון, לכן כתבה סתם 'מוקפין חומה' בלי לפרט, דמה ענין חו"ל ליהושע בן נון.

הראיה מהוצל

הרמב"ן (ב א ד"ה ועכשיו) כתב בשם רבותינו הצרפתים להביא ראיה ממה שאמרו בגמרא שרב אשי קרא בהוצל בי"ד ובט"ו מחמת הספק, והרי הוצל בחו"ל היא. אך הרמב"ן דחה ראיה זו, מפני שיש גירסאות שכתוב בהם כאן 'הוצל דבנימין' כלומר ששני מקומות היו ששמן הוצל, אחד בבל ואחד בבנימין, וכן דחה הריטב"א (ב א ד"ה כרכים).
אמנם הגר"א (ד"ה הם בחו"ל), הביא ראיה זו ולא כתב לדחותה.

הראיה מהירושלמי

הרמב"ן בסוף דבריו (ד"ה ועוד מצאתי בירושלמי) מביא ראיה מהירושלמי (א א) שכתוב שם: "כרך שחרב ונעשה של גויים, אית חמו, בו אין קורין ובחו"ל קורין". ומפרש הרמב"ן שהירושלמי שואל מה הדין בכרך של ארץ ישראל שחרב, ואין בו עשרה בטלנים, וכעת חזרו והתיישבו בו, אם קוראים בו בט"ו או לא. ופשט הירושלמי מחו"ל, שהרי בחו"ל קוראים בט"ו המוקפים שבה, אע"פ שהרבה כרכין שלא היו בהם ישראל ולא בטלנים בזמן אחשוורוש. שמע מינה מהירושלמי שבחו"ל קוראים בט"ו למוקפים.

הריטב"א (ב א ד"ה כרכים) דוחה ראיה זו, לפי שכותב שיש גירסאות שלא גורסים חוץ לארץ אלא חוצה לה, וכוונת הירושלמי לומר שאף אם הכרך חרב, כיוון שחוצה לו קוראים מדינא דריב"ל גבי סמוך ונראה לכרך, אם כן לא יהא הסמוך והנראה חמור מן הכרך עצמו, אלא ע"כ גם בכרך קוראים בט"ו. אלא שכתב שנוסחה דחוקה היא.
הגר"א (ד"ה הם בחו"ל) הסכים לגירסה זו שכתב הריטב"א, ושלכן אין ראיה לענין מוקפי חוץ לארץ.

רמב"ם ושלחן ערוך

הרמב"ם (מגילה א ד) כותב שכל מדינה שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, בין בארץ בין בחוץ לארץ, קוראים בה בט"ו. וכן העתיק השלחן ערוך (אורח חיים תרפח א).

קראו את המגילה בי"ד

בירושלמי (מגילב ב א) מבואר שבן כרך שקרא בי"ד להוציא את בני העיירות ידי חובתן, יצא ידי חובה ויכול להוציא אחרים ידי חובתן, כיון שי"ד הוא זמן הקריאה. מבואר מזה שבדיעבד, מוקפין שקראו בי"ד יצאו ידי חובה.

אמנם הפרי חדש (תרפח א) כתב שהבבלי חלוק על זה, כיון שהגמרא לומדת מ'בזמניהם' שאין להקדים קריאת המגילה, אם כן כרך שקרא בי"ד לא יצא ידי חובה אף בדיעבד. וכתב שהכי נקטינן לחומרא.
לעומת זאת הפרי מגדים (משבצות זהב ב) חולק ואומר שודאי שבדיעבד יצאו, וכל הנידון הוא רק לכתחילה.