שיחה:מצות ספירת העומר והחייבים בה
מדאורייתא או מדרבנן[עריכת קוד מקור]
סברת ר' ירוחם והמאירי[עריכת קוד מקור]
המאירי הביא סברה שספירת הימים מהתורה וספירת השבועות מדרבנן, וכתב על זה שלכן אומרים כך וכך ימים 'שהם' כך וכך שבועות. ולא זכיתי, שהרי אם יאמרו 'כך וכך ימים וכך וכך שבועות' בלא המילה 'שהם' הרי המשמעות משתנה. וצ"ע.
- הכוונה היא שמכך שאומרים בסדר הזה ומקדימים את הימים ולא להיפך, משמע שהימים הם עיקר הספירה והשבועות טפלים להם.א.א (שיחה) 22:40, 22 באפריל 2023 (IDT)
- בדברי רבינו ירוחם מבואר (וביותר בדברי ספר הפרדס בשם ר"י בר יקר) שאין טעם לומר "שהם" וכי איננו יודעים שכך מנין השבועות? אלא רק משום שהשבועות הם מדרבנן זכר בעלמא לכן אומרים בלשון זו. אבל בזמן שהיה חיובו מן התורה היו מונים פעמיים "היום ארבעה עשר יום" "היום שני שבועות" יעו"ש.
מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם ספירת העומר היא מצות עשה שהזמן גרמא או לא[עריכת קוד מקור]
משתמש:שמעיה הרץ - לענ"ד מה שכתבת לתרץ דברי האול"צ והצי"א אינו עולה בקנה אחד עם דבריהם, שהרי אם אמרינן שאף אם אינו תלוי בקרבן עדיין אפשר לומר שחשיב מצות עשה שהזמן גרמא, שוב מה הכריחו לרמב"ן לחדש חידוש גדול כל כך. גם בדברי הצי"א מוכח שהיא סברה מוחלטת לדעתו בגדר מ"ע שהז"ג וכל שאינו תלוי בזמן בלבד אלא בדבר נוסף (בנידו"ד בקרבן העומר) לא חשיב מצוות עשה שהזמן גרמא.
אבל שוב עיינתי בדבריהם וראיתי שהרב אול"צ באמת מטה לומר שספירת העומר בזה"ז דאורייתא, ושם בתחילת ההערה כותב שמרן לא גילה דעתו בזה ולכן יש להכריע בזה כהרמב"ם, ושוב אין קושיה עליו. וגם לצי"א אפשר לומר שסוף סוף מידי פלוגתא לא יצאנו, והרי הבה"ל ריש סי' תפט הביא מכמה מהראשונים שהסכימו שהוא דאורייתא, ולכן אין לנו כח לחייבן לנשים לספור, ולא שייך ספק דאורייתא לחומרא, דאדרבה על הצד שהוא דאורייתא הוי מ"ע שהז"ג ופטורות.
א.א 03:27, 6 במאי 2016 (IDT)
- אם כן אני חוזר בי, ומכאן לימוד גדול שלא לשנות בלא התייעצות עם כותב הדברים. אך איך אפשר לדעת מי כתב מה? [כמו שאני רואה שאתה יודע שאני כתבתי...]
- בש''ם 09:36, 6 במאי 2016 (IDT)
- בזכות הערתך עיינתי שוב בדברים, ובאמת ליכא קושיה. ומינך ומיני יתקלס עילאה.
- א.א 11:08, 6 במאי 2016 (IDT)
בגדר תמימות[עריכת קוד מקור]
דברי הטור צ"ב שכתב את דעת בה"ג שאם הפסיד יום אינו מברך, ואח"כ כתב דעת רס"ג שזהו דווקא ביום הראשון, ולבסוף כתב שדעת רב האי גאון כר"י שאפילו הפסיד יום א' יכול להמשיך לברך. והב"י העיר עליו כבר, שברב האי גאון משמע שזהו דווקא כשמשלים ביום. ויש להוסיף על זה שלכא' אין סיבה לומר שר"י חולק על רס"ג, שהרי רס"ג כתב להדיא שאם הפסיד לילה אחד יכול להמשיך לברך אא"כ הוא לילה ראשון, ועל זה ר"י מעולם לא חלק, רק אמר שכל יום מצוה בפני עצמה היא, וזה גם רס"ג מסכים, אלא שעכ"פ את הלילה הראשון חייב לספור שאל"כ לא חשיב תמימות.