תפילה בבית המדרש

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מקורות
בבלי:	ברכות ח א
רמב"ם:	תפילה ח ג
שולחן ערוך:	אורח חיים צ יח

סוגית הגמרא

הגמרא (ברכות ח א) מביאה דברי אביי שמספר שבתחילה היה לומד בביתו ומתפלל בבית הכנסת, לאחר מכן, כששמע שר' חייא אמר שמיום שחרב בית המקדש אין לו בעולמו של הקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, היה מקפיד להתפלל במקום שבו לומד.
ובאותו הקשר מובא שר' אמי ור' אסי, אע"פ שהיו להם שלושה עשר בתי כנסת בטבריה, לא התפללו אלא במקום שהיו גורסים את לימודם.

אם עדיפה תפילה במקום הלימוד על פני תפילה בציבור

הגמרא להלן (ברכות ל ב) מביאה שוב את עובדא דר' אמי ור' אסי שהיו מתפללים ביני עמודי, ושם זה מובא בהקשר למחלוקת ר' אלעזר בן עזריה וחכמים האם צריך להתפלל מוסף ביחיד. שלדעת ראב"ע אין היחיד מתפלל מוסף ואילו לדעת חכמים מתפלל. ודעה שלישית שם במשנה היא דעת ר' יהודה בשם ר' אלעזר בן עזריה שהיחיד חייב בתפילת מוסף רק במקום שאין ציבור שמתפללים, אך אם יש שם ציבור שמתפללים, פטור.
כתבו התוספות שם (ד"ה אין) בשם רבנו חננאל שהסיבה שהגמרא מביאה את ר' אמי ור' אסי, היא כדי להוכיח שאין הלכה כראב"ע, כלומר שהם היו מתפללים ביחידות, ש"מ שהלכה כרבנן.
דברים אלו הובאו בתלמידי רבנו יונה (ד א ד"ה אלא) בשם רבני צרפת, שר' אמי ור' אסי היו מתפללים במקום לימודם אפילו שלא בעשרה, ושכן נכון לעשות לפי ששם הוא קביעות התורה.

לעומת זאת דעת הרמב"ם (תפילה ח ג) שאין עדיפות לבית המדרש על פני בית הכנסת, אלא בתנאי שיתפלל שם בציבור, אך אם אין לו מנין, עדיף שיתפלל בבית הכנסת מאשר בבית המדרש.
רבנו יונה (ד א ד"ה אלא) כתב להקשות שאם כן מה חידוש יש בדבר? ותירץ שהחידוש הוא שיש להעדיף את התפילה במקום הלימוד על פני רוב עם שבבית הכנסת.
הכסף משנה לעומת זאת כותב שאפילו אם יש אותו גודל של מנין בבית הכנסת ובבית המדרש, גם זה חידוש שיש להעדיף בית מדרש ע"פ בית כנסת.

עוד הוסיפו תלמידי רבנו יונה שם בשם רבם, שגם דברי הרמב"ם שלא להעדיף את מקום הלימוד על פני מנין, זהו דווקא באותם שהולכים מביתם לבית המדרש ללמוד, שכיון שבלאו הכי יוצאים מביתם ללכת לביהמ"ד מוטב שיתפללו בבית הכנסת בציבור, אבל אותם שלומדים בביתם ואינם יוצאים, להם עדיף ללמוד בביתם אפילו ביחידות מאשר לבטל לימודם ולצאת לבית הכנסת להתפלל בציבור.

הרא"ש בתשובה (ד יא) כתב, שעדיף להתפלל עם הציבור בעשרה, שאין אנו תורתינו אומנותו כל כך, ובלאו הכי אנו מבטלים הרבה שעות ביום. והוסיף שאם תלמיד חכם לא יתפלל עם הציבור, ילמדו מזה אחרים ולא יחושו לתפילה כלל, כי אינם יודעים לדונו לכף זכות שעוסק בלימודו.

הטור (אורח חיים צ) אף שבתחילת דבריו משמע כרבנו יונה שעדיף תפילה במקום הלימוד אפילו על חשבון תפילה בציבור, מ"מ בהמשך דבריו הביא תשובת הרא"ש הנ"ל, ומשמע שסובר כמותו לדינא.

שלחן ערוך ואחרונים

השלחן ערוך (אורח חיים צ יח) כתב שבית מדרש קבוע יש בו קדושה יותר מבית כנסת, ומצוה יותר להתפלל בו, ובלבד שיהיו שם עשרה.
הרמ"א שם הביא דעת היש אומרים שאפילו בלא עשרה יש עדיפות על בית המדרש, אבל דווקא מי שתורתו אומנותו ואינו מתבטל בלאו הכי, והוסיף דברי הרא"ש שלא ירגיל עצמו לעשות כן שלא ילמדו ממנו עמי הארץ.
בביאור הגר"א (ד"ה ודוקא) העיר שדברי הרמ"א הם על פי הרא"ש בתשובה הנ"ל, אבל לפי רבנו יונה והתוספות אף מי שאין תורתו אומנותו, מותר לו לבטל תפילה במנין כדי לא להיבטל מלמודו. וכן העיר על זה באגרות משה (אורח חיים א לא),

בפרי מגדים (אשל אברהם לא) מדייק שאם גודל המנין שווה בבית הכנסת ובבית המדרש, תפילה בבית המדרש עדיפה יותר.

מי שאינו לומד בבית המדרש

כתב המשנה ברורה (נה) בשם הפרי מגדים ^{[דרוש מקור]}, שכל העדיפות של בית מדרש על פני בית כנסת הוא דווקא לאותם שלומדים בבית המדרש, אבל מי שאינו לומד בו, עדיף להתפלל ברוב עם בבית הכנסת.
והוסיף המשנה ברורה מדנפשיה כדבר פשוט, שבית מדרש שקבוע לרבים ללימוד תורה, מוטב להתפלל בו בעשרה יותר מבבית כנסת ברוב עם, אפילו למי שאינו לומד בו כלל, לפי שקדושתו חמורה יותר.

בגדר תורתו אומנותו לענין זה, ואם ישנו היום

במשנה ברורה (נו) מבואר שמי שאינו מתבטל כי אם לדברים הכרחיים לצרכי גופו ולימודו, רשאי לקיים דין זה שלא ללכת לבית הכנסת אפילו אם אין לו עשרה, כדי שלא יבטל מלימודו בהליכתו.
והביא עוד מספר מגן גיבורים (אלף המגן ב) שאם לומד תורה ברבים ודאי לאין לו לבטל מלימודו ללכת לבית הכנסת.
גם באגרות משה (אורח חיים א לא) כותב שלפי הרמ"א, גם בזמן הזה יש דין תורתו אומנותו לענין זה שאינו צריך ללכת לבית הכנסת להתפלל בעשרה.