הצגת המקור של הדף "דקדוק וטעויות בקריאת שמע"

{{מקורות|{{ויקיטקסט|משנה_ברכות_ב_ג|ברכות ב' ג'|סוגריים=לא}}|{{גמרא|ברכות|טו|א|ברכות ט"ו ע"א-ע"ב, ט"ז.|בכותרת=כן}}|{{בספריא|Jerusalem_Talmud_Berakhot.16b.1|ברכות ט"ז ב'|בכותרת=כן}}|{{רמבם|קריאת שמע|ב|ח|קריאת שמע פ"ב ח-יב|בכותרת=כן}}|{{שו"ע|או"ח|סא|או"ח ס"א|בכותרת=כן}}, {{שו"ע|או"ח|סב|ס"ב|בכותרת=כן}}, {{שו"ע|או"ח|סד|ס"ד|בכותרת=כן}}
}}
איך צריך לדקדק בקריאת שמע, מנהגים ודינים נוספים ומה דין מי שטעה.
==דקדוק באותיות==
ב'''משנה''' {{מ|{{ויקיטקסט|משנה_ברכות_ב_ג|ברכות ב' ג'|סוגריים=לא}}}} מובאת מחלוקת בין רבי יוסי לרבי יהודה מה הדין של מי שקרא ולא דקדק באותיותה: 

{{ציטוט|תוכן='''קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ:{{ש}}
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא;'''{{ש}}
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יָצָא.}}

ה'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|טו|ב|ט"ו:}} פוסקת להקל כר' יוסי - שקרא ולא דקדק באותיותיה - יצא.{{ש}} וכן פסקו כל הראשונים וכל נפסק ב'''שו"ע''' {{שו"ע|או"ח|סב|ס"ב א'}}: ש{{ציטוטון|אף על פי שמצוה לדקדק באותיותיה, קראה ולא דקדק באותיותיה - יצא.}}
===איך יש לדקדק לכתחילה===
ה'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|טו|ב|ט"ו:}} מביאה בשם רב עובדיה ששנה לפני רבא - ״וְלִמַּדְתֶּם״ שיהא לימודך תם. שיתן ריווח בין הדבקים, ויזהר לא להדביק סוף של מילה אחת עם תחילת מילה אחרת, ורבא מסכים ונותן כמה דוגמאות למקרים שצריך להקפיד על כך - כמו "ע'''ל ל'''בבך", "בכ'''ל ל'''בבכם", "עש'''ב ב'''שדה", ואבדת'''ם מ'''הרה", הכנ'''ף פ'''תיל", "אתכ'''ם מ'''ארץ".
{{ש}}ומוסיף רבי חמא בשם רבי חנינא על הערך הגדול שיש בדקדוק באותיות של קריאת שמע - שמי שקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותה מצננים לו גיהנם.
{{ש}}הגמרא בירושלמי {{בספריא|Jerusalem_Talmud_Berakhot.16b.1|ט"ז ב'}} מביאה בשם ר' לוי בר סיסי שצריך להתיז זי"ן של "למען ת'''ז'''כרו", וכן בשם רק יונה בשם רב חסדא שצריך להתיז סמ"ך של "כי לעולם ח'''ס'''דו"
===דעות הראשונים===

*ה'''רמב"ם''' {{רמבם|קריאת שמע|ב|ט|ק"ש פ"ב ה"ט}} מאריך בלפרט מהו הדקדוק הראוי והדרוש {{מ|אף שראינו שיוצאים בלעדיו}} מסביר שיש להקפיד על אותיות דגושות ורפות, על שווא נע ונח. ופוסק גם כירושלמי שצריך להתיז בלמען ת'''ז'''כרו.
*ה'''ריטב"א''' {{מ|טו: ד"ה קרא ולא דקדק}} מסביר שהגמרא שאומרת שיש ליתן ריווח בין הדבקים לא מבארת מה הכוונה של דקדוק (כלומר, היא מוסיפה את זה בנוסף לדרישה לדקדק - ולא כביאור של הדקדוק), והכוונה היא לדקדק בין דגש לרפה. (נראה שדעתו כרמב"ם)
*ה'''תוספות''' {{גמרא|ברכות|טו|ב|טו: ד"ה בין הדבקים}} מוסיף עוד כמה דקדוקים שיש לדקדק:

#להזהר ב"וחר'''ה א'''ף" - שלא ישמע וחרף.
#שגם מילה שנגמרת במ"ם ולאחריה מילה המתחילה באל"ף שיקפיד להפריד ביניהם. (כמו "ולמדת'''ם א'''ותם", כדי שלא יהיה כמו ולמדתם 'תם)
#מביא כירושלמי לעיל שהיש להזהר בזי"ן של "למען תזכרו", שלא ישמע "למען ת'''ש'''כרו", כאילו שיש לעשות את המצוות כדי לקבל שכר.

*'''תר"י''' {{רי"ף|ברכות|ח|ב|ח: ד"ה מתני' הקורא את שמע}} מוסיף שאף בלשון אחרת צריך לדקדק באותיות.

===דין הבולע אותיות===
{{להשלים}}
==כיצד להאריך בסוף שמע==
ה'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|יג|ב|י"ג:}} אומרת שיש להאריך בדל"ת של "אחד", ושכל המאריך בדל"ת מאריכים לו ימיו ושנותיו, אבל בתנאי שלא יחטוף בחי"ת. הגמרא מספרת על ר' ירמיה שישב אצל רבי חייא בר אבא, וראה שהוא מאריך יותר מידי - ואמר לו שצריך להאריך בזמן של ההמלכה של הקב"ה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים.

===דעות הראשונים===

*'''תר"י''' {{רי"ף|ברכות|ז|א|ז. ד"ה ובלבד שלא יחטוף בחי"ת}} מביא בשם '''רבני צרפת''' שיש לכוון ולהאריך בחי"ת על שהקב"ה שולט למטה ומעלה ובדל"ת שהקב"ה מולך בארבע רוחות השמיים, ומביא חיזוק מדבריו על כך שראינו בגמרא במנחות {{גמרא|מנחות|כט|ב|כ"ט:}} שיש גג לחי"ת (בכתב בספר תורה) לסמן שהקב"ה חי הוא ברומו של עולם, ולכן גם בחי"ת שקוראים צריך להמליכו על השמיים והארץ. וכן מביא ה'''טור'''.
*אבל ה'''רמב"ם''' {{רמבם|קריאת שמע|ב|ט|ב' ט'}}, '''סמ"ג''' {{מ|עשין יח}}, '''רא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ב|ג|ב' ג'}} מביאים שלא יאריך בחי"ת אלא בדל"ת בלבד.

*ה'''שו"ע''' {{שו"ע|או"ח|סא|ס"א ו'}} פוסק כתר"י וכטור שיש להאריך אף בחי"ת, וכן פסקו עוד אחרונים בעקבותיו.

==דין טעה==
הגמרא מספרת על ר' אליעזר שהלך לשמוע דברי תורה אצל התנא ששונה אצל ר' יוחנן {{מ|בזמן שרבי אמי ורבי אסי הכינו לו את החופה}}, וששמע ממנו שמי שקרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה:
{{ש}}שאם באמצע הפרק - יחזור לראש.
{{ש}}בין פרק לפרק - יחזור לפרק ראשון.
{{ש}}בין "כתיבה" ל"כתיבה" (כלומר, אם אמר את הפסוק "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" ולא בטוח אם מדובר על הפרק הראשון או על השני) יחזור ל"כתיבה" הראשונה, אמר לו רבי יוחנן - שמדובר רק אם לא אמר את ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם״ - אבל אם אמר - מסתבר שהוא באמת נמצא בשני ולכן הראש שלו המשיך אוטומטית כמו שצריך.
===הראשונים===

*ה'''תוספות''' {{גמרא|ברכות|טז|א|טז. ד"ה הקורא את שמע}} מסבירים שכל הדין שלעיל הוא רק אם לא יודע היכן טעה, אבל אם יודע היכן טעה - חוזר לנקודה שזוכר שטעה בה וממשיך בה.
*

==קורא למפרע==
ב'''משנה''' לעיל הובא שהקורא למפרע - לא יצא.
{{ש}}מסבירים הראשונים שהכוונה כשקורא '''את הפסוקים''' בסדר לא נכון.

כן הסכימו הראשונים וכן פסק המחבר ב'''שו"ע'''  {{שו"ע|או"ח|סד|ס"ד א'}} - שהקורא למפרע, דהיינו ששינה את סדר הפסוקים - לא יצא. 

===אם שינה את סדר הפרשיות===

*'''תר"י''' {{רי"ף|ברכות|ח|ב|ח: ד"ה הקורא למפרע לא יצא}} מביא את דעת רבינו משה שאומר שמי ששינה את סדר הפרשיות - יצא ידי חובה, כי בתורה זה לא לפי הסדר. '''והקשו''' עליו שהרי ראינו בגמרא {{גמרא|ברכות|יג|א|יג.}} שהקדימו את פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים ואחר כך עול מצוות. מכאן שיש חשיבות לפרשיות. '''אבל מתרץ''' שזה לא קושיה, כי הטעם הזה הוא לכתחילה, אבל בדיעבד - יצא.
*וכן סובר ה'''רא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ב|יב|ב' י"ב}} ש<u>אם שינה את סדר הפרשיות יצא</u>. וכן פסק '''הטור''' {{טור|או"ח|סד|ס"ד}} וכן פסק ה'''שו"ע''' {{שו"ע|או"ח|סד|ס"ד}}

==האם קוראים שמע בטעמים==

*'''תר"י''' {{רי"ף|ברכות|ח|ב|ח: ד"ה אומרים שמע ישראל ולא היו מפסיקין}} מביא ש<u>עיקר מצוות קריאת שמע לקרותה עם הטעמים</u>.
*מוסיף ה'''בית יוסף''' {{טור|או"ח|ס"א|ס"א}} שאפשר ש<u>לא חייבים לקרותה ממש בטעמים, אלא שיפסיק במקום שצריך להפסיק כדי שיהיה טעם והבנה לקריאה</u>, ואומר שאמנם לא ראינו הרבה חזנים שנוהגים לקרותה בטעמיה - אבל כך יש לנהוג לכתחילה.
*ה'''שו"ע''' {{שו"ע|או"ח|ס"א|ס"א כ"ד}} פוסק כתר"י - ש<u>צריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה.</u>
*אמנם ה'''רמ"א''' בהגהה עליו מביא ש<u>לא נהגו כן במדינות אלו, אך שמכל מקום המדקדקים מחמירים בכך</u>.

==העברת יד על העיניים==
ב'''גמרא''' {{גמרא|ברכות|יג|ב|יג:}} מסופר על רבי יהודה הנשיא שהיה קורא רק את הפסוק הראשון של שמע - בגלל שהיה עסוק בהעברת דרשה לציבור, ושאל רב את רבי חייא איך זה שרבי לא מקבל על עצמו עול מלכות שמיים. הסביר לו רבי חייא שבזמן שהוא שמעביר ידיו על פניו מקבל על עצמו עול מלכות שמיים.{{ש}}
נחלקו הראשונים מה הסיבה שרבי היה עושה את זה:

*ה'''ריטב"א''' {{מ|יג: ד"ה אמר ליה בר פחתי}} כדי שיוכל לכוון דעתו יפה. ונראה שכן סובר ה'''רא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ב|ג|ב' ג'}}, וכן סובר ה'''טור''' {{טור|או"ח|סא|ס"א}}.
*'''תלמידי רבינו יונה''' {{רי"ף|ברכות|ז|א|ז. ד"ה ובלבד שלא יחטוף בחי"ת}} מביא שהסיבה היא כדי שלא יראו את הרמיזות שהיה עושה בעיניו, שהיה מכוון בעיניו שהקב"ה שולט למעלה ולמטה ובארבעת הרוחות.{{הערה|מוסיף ה'''רא"ש''' {{רא"ש|ברכות|ב|ג|ב' ג'}} והטור שאין להגיד שראינו שאסור לרמוז בעיניו, כי לצורך התפילה מותר}}
*ופוסק ה'''שו"ע''' {{שו"ע|או"ח|סא|ס"א ה'}} שיש ליתן יד על הפנים, והסיבה היא כדעת הריטב"א והטור. משום כוונה.

==שינוי המבטא==
{{להשלים|סיבה=יש להוסיף את דברי הרב קוק מול הרב עוזיאל [https://ph.yhb.org.il/category/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94/06-%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA/#_te01ftnref6_7 שכאן]}}

==ראו גם==

*[[קריאת שמע ותפילה בארמית ובשאר לשונות]]

==שיעורים, מאמרים וכתבי עת==

*

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:קריאת_שמע]]
[[קטגוריה:ברכות טו.]]
[[קטגוריה:ברכות טו:]]
[[קטגוריה:ברכות טז.]]
[[קטגוריה:קריאת שמע פרק ב]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן סא]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן סב]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן סד]]