הצגת המקור של הדף "ויקיסוגיה:בית המדרש"

{{ויקיסוגיה:בית המדרש/פתיח}}
==אלונטית - אוכל או מגבת?==
הגמרא בשבת דף קמ ע"א{{הערה|{{אוצר הספרים היהודי השיתופי|בבלי/שבת/קמ/א|קמ ע"א}}}} כותבת:
"ואין עושין אלונטית ואיזו היא אנומלין ואיזו היא אלונטית אנומלין יין ודבש ופלפלין אלונטית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון דעבדי לבי מסותא למיקר"
ורש"י שם מפרש: "שאינה למשקה צמא אלא לצנן לאחר המרחץ ודוגמת רפואה",

והיכן מצינו שאלונטית זה סוג של אוכל?
אתן כמה דוגמאות:

1. רש"י שבת מ ע"ב{{הערה|{{אוצר הספרים היהודי השיתופי|רש"י/שבת/מ/ב|רש"י שבת מ ע"ב}}}}: "אלונטית. טיול"א ונראה לי בגד שמסתפגין בו דבכל דוכתא קרי לה אלונטית"

2. רש"י עירובין פח ע"א{{הערה|{{אוצר הספרים היהודי השיתופי|רש"י/עירובין/פח/א|רש"י עירובין פ"ח ע"א}}}}: "מסתפג אדם. ביום טוב ובשבת אם רחץ בצונן מסתפג באלונטית ואין חוששין שמא יסחוט"

3. [[wiktionary:he:אלונטית|ויקימילון]]: "אלונטית": "לשון חז"ל מגבת או חתיכת בד סופג.
”הָרוֹחֵץ בְּמֵי מְעָרָה וּבְמֵי טְבֶרְיָא וְנִסְתַּפֵּג, אֲפִלּוּ בְעֶשֶׂר אֲלֻנְטִיאוֹת, לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ, אֲבָל עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם מִסְתַּפְּגִין בַּאֲלֻנְטִית אַחַת פְּנֵיהֶם יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וּמְבִיאִין אוֹתָהּ בְּיָדָן.“ (משנה, מסכת שבת – פרק כב, משנה ה)

”תנו רבנן: מיחם אדם אלונטית ומניחה על בני מעים בשבת.“ (בבלי, מסכת שבת – דף מ, עמוד ב{{הערה|{{אוצר הספרים היהודי השיתופי|בבלי/שבת/מ/ב|שבת מ ע"ב}}}})

וגם מובא שם שמיוונית: lention) λεντιον) - אריג, מפית, מגבת. מקור המילה היוונית במילה הלטינית linteum, שפירושה פשתן וגם בגד פשתן.

כיצד ניתן ליישב את הסתירה?

--[[משתמש:מושך בשבט|מושך בשבט]] ([[שיחת משתמש:מושך בשבט|שיחה]]) 22:52, 25 ביולי 2020 (IDT)
:{{א|מושך בשבט|שאלה מצוינת}}. רש"י מפרש שם, ש"ואין עושין אלונטית - '''שאינה למשקה צמא אלא לצנן לאחר המרחץ ודוגמת רפואה'''". ייתכן שמכאן נובע הדמיון. [[משתמש:צורבא מרבנן|צורבא מרבנן]] ([[שיחת משתמש:צורבא מרבנן|שיחה]]) 12:29, 30 ביוני 2021 (IDT)
::יש"כ! [[משתמש:מושך בשבט|מושך בשבט]] ([[שיחת משתמש:מושך בשבט|שיחה]]) 16:44, 30 ביוני 2021 (IDT)

==פרשת פנחס==
כתב בספר אור החיים הק': "ומצאתי לחסידי ישראל שכתבו כי פה של לומדי תורה דינו ככלי שרת אשר ישרתו בם בקודש, כי אין קדושה כקדושת התורה, ולזה אסור לדבר בו אפילו דברי חול, הגם שאין בהם דברים האסורים: והוא מה שרמז במאמר לפוה, שהוא פה העמל בתורה, שבו שוכן חצי שמו יתברך, משפחת הפוני פירוש צריך לפנות מפיו כל חוץ מהגות תורה, ובזה נכללים חלק אחד מהמ"ח מעלות, שהם במיעוט שיחה, במיעוט שחוק, במיעוט תענוג, וכדומה להם שבענף המותרות: ואומרו לישוב - ירמוז שצריך להרבות בישיבה, ולא דרך עראי, גם צריך להתיישב בכל פרט ופרט מהתורה עד שיעמוד על עיקרו כמצטרך בעומק הלכה, כי הוא זה "עיקר התורה" ובזה נכללים חלק אחד מהמ"ח מעלות שהם בישוב, ומתיישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב, המכוין את שמועתו וכו', גם מה שמנו שם, שמיעת האוזן, עריכת שפתים, בינת הלב וכו', וכדומה לזה שבענף הבנת השכליות: ואומרו לשמרון משפחת השמרוני - ירמוז לתוספת השמירה, המתחייב עשות בן תורה יתר על ההמון, כאומרם ז"ל (יומא פו) היכי דמי חילול השם אמר רב כגון אנא אי שקילנא בשרא וכו' ולא יהיבנא דמי לאלתר, עד כאן: מזה יקיש כמה צריך להשתמר בן תורה בכל פרטי המצות, ואמרו ז"ל (חובת הלבבות שער ז') כי חסידים הראשונים היו שומרים חמשים שערי היתר לבל יכשלו בשער האיסור, והוא אומרו לשמרון משפחת השמרוני.
[[משתמש:צורבא מדרבנן|צורבא מדרבנן]] ([[שיחת משתמש:צורבא מדרבנן|שיחה]]) 13:52, 29 ביוני 2021 (IDT)

==בניית נשים את ביהמ"ק==
ב'הלכות בית הבחירה' , שעיסוקן בהלכות בית המקדש ובנייתו, פוסק הרמב"ם; שאת בית המקדש אסור לבנות בלילה אלא רק ביום, שנאמר: "וביום הקים את המשכן" , מכאן דרשו רז"ל ביום ולא בלילה – מעלות השחר ועד צאת הכוכבים . וכן כותב הרמב"ם; שאת בית המקדש חייבים כולם לבנות, גברים ונשים , חוץ מתינוקות של בית רבן. וכן פוסק הרמב"ם ב'הלכות עבודת כוכבים וחוקות עובְדֵיה' , שכל מצוות עשה שהיא מזמן לזמן, ותלויה בזמן, ואינה תדירה כל כך- 'מצווה שהזמן גרמא' -שהזמן גורם לה להתקיים, הרי שנשים פטורות ממנה.

והנה קשה, שהרי בניית בית המקדש תלויה בזמן היא, שהרי בונים את בית המקדש רק בלילה ולא ביום, והנה בכל זאת פוסק הרמב"ם שנשים חייבות בבניית בית המקדש! אף על פי שנשים פטורות במצווה שהזמן גרמא.

תשובות:

ותירץ בעל במחבר ספר 'הר המוריה', שכוונת הרמב"ם היא שנשים חייבות רק לתת רכוש, ולכן אף על פי שזו מצווה שהזמן גרמא, הרי כיוון שכל השתתפותם מסתכמת אך ורק בהשתתפות ברכוש, הרי שחייבות הן בזה, או שמדובר רק לסעד ולהתכונן לבנייה, ולא לבנות ממש. וכן תירצו, שהפסוק ממנו לומדים על זמו עשיית הבנייה; "ואנחנו עושים במלאכה וגו', מעלות השחר ועד צאת הכוכבים", מדבר רק על ההכנה לבנייה, ולא בבנייה עצמה, שעליה נאמר "וביום הקים את המשכן". ולפי שמהתורה נוהגת ההכנה לבנייה גם בלילה, אינה מצוות עשה שהזמן גרמא, ולכן הנשים חייבות בבנית ביהמ"ק. ולכן גם גזרו שיעבדו רק מהנץ החמה ולא לפני .

-אנו רואים מחלוקת בין שתי התירוצים; לפי תירוץ 'הר המוריה', כן יש כאן מצוות עשה שהזמן גרמא אלא שלא עובדים ממש או שנותנים רכוש, אך התירוץ השני מבטל כלל את ההנחה שיש כאן בכלל מצוות עשה שהזמן גרמא.[[משתמש:תורת אמת|תורת אמת]] ([[שיחת משתמש:תורת אמת|שיחה]]) 17:41, 29 ביוני 2021 (IDT)
:דרך אגב זכור לי, שבהקמת המשכן הנשים היו גם הם משתתפים בבנית המשכן, על ידי כך שהיו אורגים את בגדי הכהנים והפרוכות [[משתמש:א. ב. ג.|א. ב. ג.]] ([[שיחת משתמש:א. ב. ג.|שיחה]]) 17:27, 30 ביוני 2021 (IDT)
ע"ע בדבר יעקב על קידושין כט. על התוס' המפורסם שם בעניין מ"ע שהזמן גרמא, ועפ"י רבים מהראשונים והאחרונים שם ניתן לתרץ. הקושי האמיתי ברמב"ם הזה שעליו לצערי לא הרחיבו את הדיבור זו פסיקתו שהבנייה היא עד צאה"כ, בשלמא שבונים מעלות השחר י"ל שהעוסקים בבניין זריזים הם ולכן לא עשו סייג שיבנו מהנץ, אבל ביה"ש ספק לילה הוא! בפרנקל ציינו לשו"ת אהל יהושע (לר' יהושע פנחס בומבאך) , הביא שם תירוץ אביו שהרמב"ם לשיטתו שספיקא מדאורייתא לקולא ולכן לא החמירו בביהמ"ק והקשה בעצמו שהוא דוחק, ורצה לתרץ שאכן כל הדין שבונים ביום הוא מדרבנן ורק סיום הבניין הוא מדאורייתא ביום, וזה חידוש עצום ודוחק גדול. אפשר היה לתרץ אך גם זה חידוש עצום, שהואיל ובניית המקדש נקראת מלאכה ונתנה להעשות ע"י פועלים אין גדרי היום והלילה כבשאר חלקי התורה אלא יום ולילה כדרך הפועלים ופועלים מסיימים עבודתם בצאה"כ כדאיתא בב"מ פג: ועפי"ז מתורץ למה נשים חייבות משום שהלילה לא זמן פטור אלא שאין דרך עבודה בו ולכן העבודה מופקעת. (מעבר לדוחק שבחידוש יש עוד דוחק ששם מבואר שתחילת עבודת הפועלים בנץ, ואפשר לדחוק עוד ולומר שודאי שדרך הפועלים להקדים לדברים חשובים וזריזים מקדימים למצוות ולכן בעצם גם מעה"ש הוא זמן פועלים אלא שבד"כ בעה"ב לא מקפיד שיצאו עד הנץ)

== הערות ==
{{הערות שוליים}}