הצגת המקור של הדף "זמן הדלקת נרות חנוכה"

{{מקורות|סופרים כ ד|שבת כא ב||מגילה וחנוכה ד ה-ו|אורח חיים תרעב א-ב}}
הזמן ביום בו צריך להדליק נרות חנוכה, ואם לא הדליק עד מתי מותר להדליק, ומשך הזמן שצריכים הנרות להיות דולקים.

== הברייתא והגמרא ==
מובא ב'''מסכת סופרים''' (כ ד) שמצוות הדלקת נר חנוכה, משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר: "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה". ואם הדליקו ביום אין מברכים עליו.
<BR/>וב'''גמרא''' (שבת כג ב) מבואר שמה שכתוב עד שתכלה רגל מן השוק, אין הכוונה שבתוך זמן זה אם כבה הנר צריך להדליקו שוב, אלא שאם לא הדליק בשקיעת החמה, יכול להדליק עד שתכלה רגל מן השוק. הסבר נוסף שמביאה הגמרא, שזמן זה משקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק, הוא שיעור הזמן שצריך הנר לדלוק.

=== מחלוקת הראשונים בפירוש 'לשיעורה' ===
'''רש"י''' (כא ב ד"ה לשיעורה) הסביר את התירוץ השני בגמרא, שהכוונה היא שצריך לכתחילה שיהיה שמן כשיעור הזה שידלק משקיעת החמה ועד שתכלה רגל מן השוק, אבל אם כבתה תוך זמן זה אינו צריך להדליקה. כן פירש גם '''רבנו חננאל''' (כא ב).
<BR/>ב'''רי"ף''' (ט א) אמנם מובא הסבר זה לפי חלק מהגירסאות, אבל כתב גם שאם היה הנר דולק משקיעת החמה עד שכלתה רגל מן השוק, יכול אחר כך לכבותה אם ירצה, או להשתמש לאורה.

[[להלן]] יובאו דברי הפוסקים בדין זה – כמה זמן צריכים הנרות להיות דלוקים, ואם מותר לכבותן או להשתמש בהן לאחר ההדלקה.

=== שיעור הזמן של 'עד שתכלה רגל מן השוק' ===
עוד מבואר בגמרא שם שעד שתכלה רגל מן השוק הוא עד שיכלו רגלם של תרמודאי, ופירש '''רש"י''' (ד"ה רגלא) שהם אומה של מלקטי עצים, שהיו נשארים בשוק עד שהולכים כולם לבתיהם ומבעירים אש, וכשהיו נגמרים להם העצים, היו יוצאים וקונים מאותם תרמודאי. אם כן יוצא שמותר להדליק גם אחרי שהשוק ריק מאנשים ונשארו רק אותם מוכרי עצים. ורק כאשר גם הם הולכים לבתיהם, זהו כבר זמן שאין להדליק בו. כן הוא הפירוש גם ב'''רי"ף''' (ט א) וב'''ספר הישר''' לרבנו תם (חידושים ריד) ובכל הראשונים.
<BR/>אמנם ב'''תשובות הגאונים''' (שערי תשובה רלג) מובא באופן קצת אחר, שתרמודאי הם בני אדם עניים העושים מלאכה בשדה או שומרי פירות, ומתאחרים לבוא אחר כל בני אדם עד שחשכה, שכיון שאין להם כסף ליקח עצים להסקה, הם מלקטים בעצמם עצים הקרויים 'תרמדי', ולכן מתאחרים לבוא מכולם.

ה'''רי"ף''' (ט ב) הוסיף שאותם תרמודאי מתעכבין אחר זמן שקיעה החמה כמו חצי שעה עד שמגיעים לבתיהם, וכן העתיק ה'''רא"ש''' (ב ג). וב'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) כתוב 'כמו חצי שעה או יתר' וכן הוא ב'''כלבו''' (מד ד"ה ומצות) וב'''ארחות חיים''' (א חנוכה טו). וב'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר) הלשון - שאותם אנשים מתעכבים '''עד''' חצי שעה.
<BR/>גם ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תרעב א) כתב להלכה גדר זה - 'שהוא כמו חצי שעה'.
 
== פירוש 'שקיעת החמה' לענין הדלקת נרות חנוכה ==
{{סוגיה מורחבת|זמני שקיעת החמה וצאת הכוכבים}}
בעל '''הלכות גדולות''' (חנוכה ד"ה והיכא) כשהביא דין זה של זמן ההדלקה, דייק בלשונו ולא כתב 'משתשקע החמה' כלשון הגמרא, אלא  כתב 'אחר שקיעה', ולכאורה כוונתו בסוף השקיעה. 
<BR/>ובאמת ב'''מרדכי''' (שבת תנה) כתב כן במפורש, שמשתשקע החמה פירושו מסוף השקיעה כלומר מצאת הכוכבים, שהרי שרגא בטיהרא מאי מהני, ולכן אין להדליק אלא כשיש חושך.
<BR/>גם מדברי ה'''תוספות''' (ד"ה דאי) יש קצת לדייק, שכתבו שיש להדליק '''בלילה''' מיד, משמע קצת אחרי השקיעה, וכן הלשון ב'''רא"ש''' (ב ג).

ב'''טור''' (אורח חיים תרעב) פסק להלכה כהמרדכי וכתב בזה הלשון "מצותה מסוף שקיעת החמה". 

דעה אחרת מצאנו בספר '''יראים''' (רעד) לר' אליעזר ממיץ שכתב שמצות נר חנוכה משתשקע החמה בעוד יום קצת, שכיון שהתחיל להחשיך לא הוי כשרגא בטיהרא, ואדרבה בזמן זה אנשים מתחילים לשוב לבתיהם ורואים הנרות מבעוד יום ותמהים, ובזה איכא פירסומי ניסא. וב'''בית חדש''' (תרעב א) כתב שלשיטתיה אזיל גם לענין שבת, שמשתשקע החמה הכוונה קודם שתשקע.

=== שולחן ערוך ואחרונים ===
ב'''שלחן ערוך''' (תרעב א) פתח בלשון הרמב"ם וכתב "אין מדליקין נר חנוכה קודם שקיעת החמה", והוסיף כלשון הטור "אלא עם '''סוף''' שקיעתה". וב'''בית יוסף''' (תרעב ד"ה ואהא דתניא) כתב בהסבר דעת הטור, שבתחילת השקיעה עדיין היום גדול, ולכן אין זה זמן הדלקה. וכן פסק ה'''בית חדש''' (א) שזמן ההדלקה הוא בסוף השקיעה בצאת הכוכבים. וכן דעת ה'''מגן אברהם''' (א).
<BR/>אבל דעת ה'''גר"א''' נראית שצריך להדליק בתחילת השקיעה, וכתב שכן היא דעת הרשב"א והר"ן. וב'''משנה ברורה''' (תרעב א) הוסיף שגם דעת המאירי כן היא.
והרב '''פרי חדש''' (א) כתב גם כן שמה שכתב מרן סוף השקיעה, זהו לשיטת רבנו תם ודעימיה בחישוב זמן השקיעה וצאת הכוכבים, אבל לדידן יש לפרש התחלת השקיעה.

== אם מותר להדליק קודם השקיעה ==
ה'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) כתב שאין מדליקין נר חנוכה קודם שקיעת החמה, אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. מבואר מדבריו שההדלקה צריכה להיות בדיוק בשקיעה, לא לפני ולא אחרי.
 
לעומת זאת דעת ה'''רשב"א''' (כא ב ד"ה הא) שאילו רוצה יכול להדליק קודם לשקיעה סמוך לה, וכשם שלענין נרות שבת אמרו שעמוד האש משלים לעמוד הענן, ויש להדליק סמוך לשקיעה כל שניכר שלצורך מצות שבת מדליקו, הוא הדין בנר חנוכה. ומה שאמרה הגמרא שמצותה משקיעת החמה, הכוונה לעיקר מצותה, שאז מחוייב להדליק. גם הביא ראיה נוספת מהדלקת נר חנוכה בערב שבת, שם ודאי מקדים להלדיק קודם חשיכה. וכן הביא ראיה זו ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה מצוותה).
<BR/>אבל הוסיף הרשב"א שמדברי בעל '''הלכות גדולות''' (חנוכה ד"ה אמר רב יהודה) נראה שאין להדליק קודם השקיעה ואפילו בשבת. שהרי הביא את הגמרא האומרת שכוכב אחד יום, שני כוכבים בין השמשות, שלושה כוכבים לילה. ובודאי כוונתו לומר שאז יש לו להדליק, כלומר בצאת הכוכבים, שאם לא כן למה הביא גמרא זו בהלכות חנוכה. וכן כתב ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה מצוותה) בשם בה"ג. 
<BR/>אמנם מפורש ב'''בעל הלכות גדולות''' לעיל מיניה (חנוכה ד"ה והיכא דטעה) שמי שהדליק קודם שקיעה וכבה הנר קודם שקיעת החמה, צריך להדליק שוב משתשקע החמה משום שהדליק שלא בזמנה. מדוייק בדבריו, שאם לא כבה הנר שפיר קיים המצוה, ואינו צריך לחזור ולהדליק. בשו"ת '''אבני נזר''' (אורח חיים תצח ה) הקשה כן על הר"ן והרשב"א, אך הוסיף שזה אינו תימה כל כך, לפי שכמה פעמים כתבו הפוסקים דברים בשם בה"ג שהם היפך דברי בה"ג שלפנינו.
 
ה'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר) כתב שאין להדליק קודם השקיעה, דשרגא בטיהרא מאי מהני, ואין בה פרסום הנס. 
<BR/>כן כתב גם ה'''כלבו''' (מד ד"ה ומצות נר חנוכה), והוסיף שיש מי שאומר שאם מדליק קודם זמן זה אינו מברך. אמנם בהמשך דבריו כתב שמי שהוא טרוד יכול להדליק מפלג המנחה, אך צריך שיתן בה שמן יותר משיעור הדלקה כדי שידלק הנר עד דכליא רגלא דתרמודאי.

=== שיטת ההלכה ===
מרן ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תרעב ב), ציטט לשון הרמב"ם שלא מקדימים ולא מאחרים זמן ההדלקה. אמנם הוסיף שאם הוא טרוד יכול להקדים ולהדליק מפלג המנחה, ובלבד שיתן שמן כשיעור שידלק עד שתכלה רגל מן השוק.
וב'''פרי חדש''' (א) הוסיף שהכוונה שיכול להדליק בברכה החל מפלג המנחה והלאה. וביאר שכיון שקיימא לן ש[[הדלקה עושה מצוה]], פשוט הוא שיש להחשיב את ההדלקה של פלג המנחה כמצווה, ולא שרק בשקיעה יחשב לו המצווה. ואם כן ודאי גם לברך אפשר וצריך.

=== זמן ההדלקה בשבת ===

== סוף זמן הדלקת הנרות == 
לפי הסבר ראשון של הגמרא יוצא שישנו זמן אחרון שבו מותר להדליק, ולאחר מכן אין להדליק. אך לפי התירוץ הנוסף, שמסביר שעד שתכלה רגל מן השוק הכוונה לשיעור ההדלקה (שיש לשים בנר לכתחילה או שמותר אחר כך לכבות, וכמחלוקת הראשונים [[לעיל]]), יוצא לכאורה שאין זמן מאוחר שבו אי אפשר להדליק, אלא יכול להדליק כל הלילה. 
בעל '''הלכות גדולות''' (חנוכה ד"ה והיכא) כתב שמי שלא הדליק אחר שקיעת החמה, מדליק אחר כך עד שתכלה רגל מן השוק. משמע מדבריו שלאחר זמן זה אין להדליק. וכן הוא להדיא ב'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה). וכן פסקו ה'''תוספות''' (ד"ה דאי) בשם ה'''ר"י פורת''' שלכתחילה יש להיזהר ולהדליק בלילה מיד, כי לפי הסבר ראשון של הגמרא אסור להדליק לאחר שתכלה רגל מן השוק. אך הוסיפו התוספות שעל כל פנים אם איחר ידליק מספק, שהרי יש גם תירוץ שני בגמרא שלפיו אין הגבלת זמן.
<BR/>כדברים אלו הובא גם ב'''רא"ש'' בפסקים (ב ג) וב'''תוספותיו''' (כא ב ד"ה דאי). 
<BR/>גם ב'''ספר התרומה''' (רכח ד"ה והלכה כרב ור' יוחנן) וב'''ר"ן''' (ד"ה דאי) כתבו שכשתכלה רגל מן השוק זה סוף זמן ההדלקה, ופשטות כוונתם שאחר זמן זה אין להדליק כלל. וכן הוא ב'''שלטי גיבורים''' (ט א ד"ה וכמה) בשם '''ריא"ז''' שאחר זמן זה אינו יכול להדליק וביטל המצווה.
אבל ה'''רשב"א''' (כא ב ד"ה והא נמי) כתב שאין הכוונה שלאחר שיעור זמן זה אינו מדליק, שהרי קיימא לן דבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה, אלא הכוונה שלא עשה מצוה כתיקנה, לפי שאין כל כך פרסומי ניסא, אבל רשאי וצריך להדליק, ולא הפסיד אלא מצוה כתיקנה (וזהו דווקא בזמן הגמרא, אבל לגבי הזמן הזה הביא דברי התוספות [[#בזמן הזה שמדליקים בפנים|להלן]] ולא חלק).
ה'''ריטב"א''' (כא ב ד"ה דאי) ביאר שלפי מה שכתבו הראשונים שבזמן הזה שמדליקים בפנים יכול להדליק גם אחר שכלתה רגל מן השוק, יש לפרש גם כוונת הגמרא כן, שאם לא הדליק עד זמן זה מדליק בחוץ, אבל אחר זמן זה יכול להדליק בפנים, שאף שאינו יכול לעשות כבר פירסומי ניסא לבני רשות הרבים, לא נפטר מפני זה מלעשות היכרא לו ולבני ביתו, ולא גרע משעת הסכנה שמדליקו על שלחנו ודיו. 
<BR/>גם בספר ה'''אגודה''' (שבת ב לא) כתב שאם לא הדליק מדליק כל הלילה.
ב'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר) כתב שאחר זמן זה לא יצא ידי זמן הדלקתה מפני שהנר צריך להתפרסם לעוברי דרכים. ובהמשך דבריו הביא דעת הרמב"ם שאין להדליק אחר זמן זה, והביא גם דעת יש מפרשים שמדליקים שלא בברכה. 
<BR/>כן כתב גם ה '''כלבו''' (מד ד"ה ומצות), שבזמנם שמדליקים בחוץ, אין להדליק אחר זמן זה דליכא פרסומי ניסא, ואיכא מאן דאמר שאם הדליק אינו מברך.
ה'''טור''' (אורח חיים תרעב) כתב להלכה שזמן ההדלקה הוא עד חצי שעה אחר השקיעה, שאז יש פירסומי ניסא, אך הוסיף שזהו עיקר זמן הדלקה, ומכל מקום אם לא הדליק, זמנה כל הלילה.

=== בזמן הזה שמדליקים בפנים ===
כתבו ה'''תוספות''' (ד"ה דאי) שבזמן הזה ש[[מדליקים נרות חנוכה בתוך הבית מפני הסכנה]], אין לחוש מתי מדליק, שהרי אין היכרא ופרסומי ניסא אלא לבני הבית. והביא דבריהם ה'''רשב"א''' (ד"ה והא נמי). וכן הוא ב'''תוספות רא"ש''' (ד"ה דאי), וב'''ספר התרומה''' (רכח ד"ה והלכה כרב ור' יוחנן) נתן גדר למצוותה עד עלות השחר. וכן הסכימו ה'''מאירי''' (כא ב ד"ה אחר). וה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה דאי) הוסיף שעל כל פנים גם היום זריזים מקדימים למצוות, ולכן לכתחילה מצוה להדליקה משתשקע החמה.
<BR/>ב''כלבו''' (מד ד"ה ומצות נר חנוכה) הביא גם הוא ענין זה שהאידנא שרי להדליק גם לאחר זמן זה לכתחילה ואף לברך. ובשם ר' יצחק דאנן כתב שזמנה עד עמוד השחר. והוסיף בשם '''רבנו פרץ''' שנכון להדליק כל זמן שבני הבית נעורים ולא הלכו לישון. וכן הובא כל זה ב'''ארחות חיים''' (א חנוכה טו).

ה'''אור זרוע''' (חנוכה שכב) הזכיר שהאידנא מדליקים בתוך הבית, ולא קפדינן על שיעור השמן שבנר, הואיל ואין הנר נראה להולכים ושבים מבחוץ. אך לא כתב שמטעם זה רשאי להדליק גם אחר שכלה רגל מן השוק, אלא רק לענין שיעור השמן שצריך לשים בנר. 

ב'''מהרי"ל''' (חנוכה) מובא שנשאל מי ששכח להדליק מה דינו, והשיב שיכול להדליק כל הלילה עד עלות השחר. ואין הדברים מבוארים שם אם זהו דווקא האידנא או אף בזמנם. אך כתב שביום אינו יכול להדליק דלא הוי פירסומי ניסא, דשרגא בטיהרא מאי מהני.

ה'''טור''' (אורח חיים תרעב) הביא דברי התוספות שבזמן הזה אין להקפיד, אבל כתב שנראה לו שגם לדידן צריך לדקדק בשיעור זמן ההדלקה, לפי שאנו מדליקים בפתח הבית ויש היכרא לעוברים ושבים.

=== שיטת ההלכה ===
ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תרעב א) ציטט לשון הרמב"ם שאין מקדימים ואין מאחרים, ולא הזכיר כלל דברי הראשונים שכתבו שבזמן הזה אין צריך להקפיד בזה שיש פירסומי ניסא לבני ביתו. 
</BR>ובסעיף שאחר זה (ב) כתב שאם שכח או הזיד ולא הדליק, מדליק עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כחצי שעה. וזהו לכתחילה, אך אם עבר גם זמן זה ולא הדליק מדליק כל הלילה. אך לאחר מכן אין לו תשלומין ביום או בלילה שלאחריו.
<BR/>ב'''דרכי משה''' (ד) כתב שבזמן הזה אין לחוש לזמן ההדלקה ואין צריך לדקדק להדליק דווקא בשקיעה, אבל הוסיף על פי ספר המנהגים טירנא שטוב להדליק קודם אכילה ובזמן שבני הבית נעורים. וב'''רמ"א''' באופן שונה מעט, שבזמן הזה שמדליקים בפנים אין צריך להיזהר להדליק קודם שתכלה הרגל, אבל טוב להיזהר.

ה'''מהרש"ל''' בתשובה (פה) כתב שאם לא הדליק בזמנה, מדליק בלילה עד חצות, ואחר חצות עבר זמנו. אבל רוב הפוסקים לא סבירא להו הכי. 
ה'''בית חדש''' (תרעב ב) כתב שלהלכה יש לתפוס כפי רוב הראשונים הסוברים שמותר להדליק כל הלילה אם לא הדליק בזמנה, ולסמוך על התירוץ השני בגמרא, דבשל סופרים הלך אחר המיקל. 

==== אם צריך לברך על הדלקה מאוחרת ====
כתב ה'''מגן אברהם''' (ו) שמדברי הב"י משמע שאין לברך, לפי שהוא ספקא דדינא, אבל מסתימת לשון השלחן ערוך נראה שצריך לברך. ופסק המג"א שיברך רק אם בני הבית ערים, אך אם כבר ישנים ומדליק לבדו, לא יברך.

=== לא הדליק כל הלילה ===
ב'''שו"ת מהר"ם מרוטנבורג''' (תרלד) נשאל על אדם שלא הדליק לילה אחד. והשיב דאינו יכול להדליק ביום לפי שאין פירסומה ניכר. וכל שכן שלא ידליק בשאר לילות. הובאו דבריו ב'''מרדכי''' (שבת ב רסח).
<BR/>וב'''שו"ת מהרי"ל''' הביא דבריו, וכתב שאין הכוונה שבשאר הלילות לא ידליק כלל, שאין זה כ[[ספירת העומר שבעינן תמימות]], שכל יום נס בפני עצמו הוא. אלא כוונת המהר"ם שבשאר הלילות אינו יכול להשלים את הלילה שהפסיד. וכן פירש ה'''אגודה''' (שבת ב לא), וכן פירש גם ה'''שיבולי הלקט''' (חנוכה קפו), והוסיף להטעים הדבר, שאם ידליק בלילות הבאים גם על אותו היום, הרי שאינו ניכר עושה כבית הלל שמוסיף והולך כל יום אחד, ואמרי אינשי שעובר על דברי חכמים הוא.
<BR/>גם ה'''רוקח''' (חנוכה רכו) כתב כדברי המהר"ם מרוטנבורג, וכן כתב ה'''טור''' (תרעב) בשם ריב"א. והובאו דברים אלו ב'''בית יוסף''' (אורח חיים תרעב ד"ה ומ"ש ואם עבר).
<BR/>וב'''דרכי משה''' (ג) הביא בשם '''ר' מנחם מירזבורג''' שמי שהפסיד יום אחד, ידליק בימים הבאים עוד נר קודם שיתחיל להדליק. וכתב הדרכ"מ על דבריו שאינם נראים, אלא העיקר כמהרי"ל והאגודה הנ"ל. 

כן נפסק להלכה גם ב'''שלחן ערוך''' וב'''רמ"א''' (תרעב ב) שמי שלא הדליק כל הלילה אין לו תשלומין, וידליק בשאר הלילות כרגיל.

== משך הזמן שצריכים הנרות להיות דולקים ==
ה'''גמרא''' (כא ב) בתירוצה השני הסבירה את דברי הברייתא שצריך להדליק משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, שהכוונה 'לשיעורה'. והסביר '''רש"י''' שם שצריך לתת שמן בנר בכמות כזו שידלק מן השקיעה עד שתכלה רגל מן השוק. אבל אם [[כבתה אין זקוק לה]] לחזור ולהדליקה. וכן כתב '''רבנו חננאל''' (כא ב). 
<BR/>כתבו הראשונים (מאירי, כלבו, ארחות חיים ועוד) ששיעור השמן שצריך לתת בכל נר הוא שמינית ביצה. שמצאנו בנרות של בית המקדש שהיו נותנים בכל נר חצי לוג שהם ג' ביצים לי"ב שעות (לילה שלם בממוצע). נמצא ביצה לד' שעות, ואם כן לחצי שעה די בשמינית ביצה.  

=== שיטת הרי"ף וסייעתו ===
ה'''רי"ף''' (שבת ט א) כתב הסבר נוסף לגמרא, שהכוונה שאם היתה דולקת עד השיעור הזה, ורצה לכבותה או להשתמש לאורה, הרשות בידו. וכן העתיקו להלכה ה'''רא"ש''' (ב ג) וה'''ריטב"א''' (כא ב ד"ה אי נמי), וה'''טור''' (אורח חיים תרעב). <BR/>
גם ה'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ה) כתב שאם רצה לכבות אחר שכלתה רגל מן השוק, יכול, אך לא הזכיר את השימוש לאורה, ובהמשך דבריו (ו) הזכיר באופן כללי את ה[[איסור להשתמש לאור נר חנוכה]], ולא חילק בין קודם הזמן לאחר הזמן.

ב'''תשובות הגאונים''' (שערי תשובה רלג) כתוב שלאחר שכלתה רגל מן השוק, אם צריך לאור הנר, מותר להכניסו ולהתשמש לאורו. וכן הוא ב'''ספר העיטור''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20516&st=&pgnum=248 (עשרת הדיברות חנוכה קיז א)] בשם שלחו ממתיבתא וב'''שיבולי הלקט''' (חנוכה קפה). וב'''מאירי''' (כא א סוד"ה זה שביארנו) למד בדבריהם שדווקא כשנטלה ממקומה הוא דמותר להשתמש לאורה.

=== שימוש בנרות לאחר זמן מצוותן ===
{{סוגיה מורחבת|כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה}}
ה'''רשב"א''' (כא ב ד"ה אי נמי) וה'''ר"ן''' (בחידושים כא ב, ובדפי הרי"ף ט א ד"ה אי נמי) למדו בדעת הרי"ף שאחר שדלקה כשיעור וכבתה מותר אף להסתפק מן השמן, וביארו הטעם לפי שלא הקצה אותה אלא למצותה כל זמן שדולקת, אבל לאחר שכבתה מותר דומיא ד[[עצי סוכה ונויה המותרים לאחר החג]]. 
<BR/>אמנם ב'''שאילתות דרב אחאי''' (וישלח כו ד"ה שאילתא דמחייבין) כתוב להדיא שאם כבה הנר, יוסיף עליו ביום השני וידליק וכן ביום השלישי וכו', ואם הותיר גם ביום השמיני עושה מדורה ומדליקו בפני עצמו, שכיון שהוקצה למצוותו אסור להסתפק ממנו. וכן הוא ב'''סידור רב עמרם גאון''' (סדר חנוכה ד"ה ואם), וכן נראית דעת בעל '''ספר הלכות קצובות''' (חנוכה ב).
<BR/>וכתבו הר"ן והרשב"א שם שלפי דבריהם צריך לחלק בין נר חנוכה לעצי ונויי סוכה, שבעצי ונויי סוכה אדם מקצה אותם רק לימות החג, ואחר כך דעתו להשתמש בהם, אבל נר חנוכה עשוי להתבער לגמרי, ולכן כשנותן שמן ופתילה בנר, מקצה אותם לגמרי למצוותן, ואם נשתיירו הרי הם אסורים. 

ה'''תוספות''' (שבת מד א ד"ה שבנר) כדבר פשוט שאם כבה הנר מוסיף עליו בלילה שני ומדליק ובליל שמיני עושה לו מדורה בפני עצמו לפי שהוקצה למצוותו<ref>וכתבו דברים אלו בשם ברייתא, אבל כבר העירו שט"ס היא ומקורו בשאילתות.</ref>. וכן כתב ה'''רא"ש''' (שבת ב ט) להלכה בשם השאילתות, וכן פסק ה'''טור''' (תרעז).

אבל ה'''ריטב"א''' (כא ב ד"ה אי נמי) כתב בשם רבו הרא"ה שהעיקר כדעת הרי"ף שאף שאמרו ש[[אסור להשתמש לאורה]] זהו דווקא בזמן החיוב ומשום ביזוי מצוה, אבל אחר שכבר נתקיימה המצוה ליכא ביזוי מצוה, והרי הם ככל [[תשמישי מצוה הנזרקים]], וליכא לדברי האוסרים מפני שהשמן והפתילות הוקצו למצוה, לפי שלא הוקצו אלא לזמן קבוע. וכן כתב ב''''מיוחס לר"ן''' (כא ב ד"ה אי נמי) בשם הרא"ה והרמב"ן.
<BR/>ב'''שיבולי הלקט''' (חנוכה קפה) כתב בשם '''רבנו ישעיה''' ראיה שמותר להשתמש במותר השמן שבנר חנוכה, שהרי לגבי נר שבת אמרה הגמרא ש[[טלטול נר בשבת|אין מוקצה לר' שמעון אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק, הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו]]. הרי שגם בנר שבת, אם כבר כבה מותר לר' שמעון, וכן הדין ב[[אתרוג, שאחר מצוותו מותר באכילה]]. אמנם הר"ן שם כבר יישב שאינו דומה לנר שבת, ששם אף בעודו דולק למצוותו נהנים ממנו, וכן הוא בתוספות (שבת מד א ד"ה שבנר).

== עשיית מלאכה ואכילה קודם הדלקה ==
כתב ה'''מהרש"ל''' בתשובה (פה) שמשהגיע זמן ההדלקה אין לאכול ולא ללמוד, ואם התחיל פוסק. וכן כתב ה'''בית חדש''' (תרעב ב ד"ה פסק), וכתב הטעם שמא יהיה טרוד בלימודו וישכח, וכדין [[בדיקת חמץ]], וביותר שלחד לישנא בגמרא, אם לא הדליק אינו חוזר ומדליק, והוי מצוה עוברת. לכן פשיטא שצריך להפסיק. וכן הסכים ה'''פרי חדש''' (א).

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה: חנוכה]]
[[קטגוריה: שבת כא:]]
[[קטגוריה: מגילה וחנוכה פרק ד]]
[[קטגוריה: אורח חיים סימן תרעב]]