הצגת המקור של הדף "כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה"

== אילו תשמישים אסורים לאור הנר ==
===שיטת בעל המאור ===
כתב '''בעל המאור''' (ט א) שיש חילוק בין שתי הסוגיות הנ"ל. שלפי ר' זירא בשם רב (או רב מתנה) שאסר להשתמש לאורה, כוונתו לאסור בכל סוגי התשמישים, אפילו תשמישי מצוה ותשמישי קדושה כגון לצורך סעודת שבת, לפי שטעם האיסור לשיטתו הוא שכיון שהנרות הם זכר לשמן של היכל, יש בהם קדושה ואסורים בהנאה. אמנם, רב יהודה שאוסר להרצות מעות כנגד נר חנוכה, לא אסר אלא משום ביזוי מצוה ולכן לא כלול באיסור אלא תשמיש רשות ותשמיש של חול, שבזה יש ביזוי מצוה, אבל תשמיש של מצוה וקדושה מותר. וכתב בעה"מ שכן הלכה, שמותר להשתמש בנר חנוכה תשמיש של מצוה, אבל תשמיש רשות אסור משום בזויי מצוה. ומ"מ צריך נר אחרת להשתמש לאורה כדברי רבא, מפני הרואים שלא יאמרו לצרכו הוא מדליקה.

חבר לבעל המאור בענין זה הוא '''בעל העיטור''' (קטן ב), שכתב במפורש שדווקא תשמיש חול אסור, אבל תשמיש של קדושה שרי להשתמש לאור הנר. הובאה דעתו ב'''טור''' (אורח חיים תרעג), וכן הזכירו השלחן ערוך בשם 'יש מי שמתיר'. 

=== שיטת הרמב"ן וסייעתו ===
ה'''רמב"ן''' במלחמות (ט א) חלק על בעה"מ וכתב שמה שאסר רב אסי להרצות מעות כנגד הנר, אין לדייק מזה שתשמיש מצוה מותר, אלא רבותא קאמר, שאפילו תשמיש עראי כמו הרצאת מעות שאינו דורש אלא עיון קל אסור, וכל שכן תשמיש אחר אפילו של מצוה וקדושה. וגם שמואל לא חלק אלא על הרצאת מעות לפי שאינו תשמיש גמור אלא הנאה בלבד, אבל שאר תשמישים גם הוא מודה דאסור. ובטעם הדבר ביאר, שאף שאין קדושה בנרות עצמן כתפילין וספרי תורה אלא דינם כשאר [[תשמישי מצוה הנזרקין]], מ"מ בשעת קיום המצוה עצמה נוהגים בהם קדושה שלא יהיו מצוות בזויות עליו, ולכן אסורים אף בתשמישי חול. ומטעם זה שנאסרו בשעת מצותן, אסור לו אף לכבותן ולהשתמש בשמן, לפי שכבר הוקצו למצווה, וכיון שהקצהו מדעתו, נאסרו בכל תשמישין שבעולם<ref>נראה שכוונתו בתוך חצי שעה של מצות הדלקה, שהרי לאחר חצי שעה דעת הרי"ף שמותר לכבות הנרות ולהשתמש בהן.</ref>.  
והוסיף הרמב"ן שכל זה מסכים גם עם הגמרא לעיל שאמרה 'אסור להשתמש לאורה' דלא פליגי הגמרות אהדדי. ואף אם נאמר דפליגי כדברי בעה"מ הלכה כרב שאסור להשתמש לאורה כל תשמישים. שהלכה כרב לעומת רב אסי. ועוד, שאם היינו מתירים תשמשים של מצוה, הרי שוב יש חשש שמא יטה בשבת, ואמאי מותר להדליק בשמנים ופתילות גרועים, אלא ודאי שכל תשמשישין אסורים.
גם בחידושי ה'''רמב"ן''' (כא ב ד"ה ודאמרינן) כתב דברים דומים, שכל שימוש בשעת המצוה אפילו לצורך מצוה אחרת חשיב ביזוי לאותה מצוה, דמיחזי כאילו לא חשיב ליה הך מצוה שעושה מצוה אחרת, ואף מה ש[[התירו להדליק מנר לנר]], הוא מפני שזוהי אותה מצוה ממש ומין במינו לא בטל, אבל שאר מצוות נראות כמבטלות זו את זו. 
<BR/>גם ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ט א ד"ה הלכות ובחידושים כא א ד"ה קסבר) כתב שהאיסור להשתמש לאורה הוא בכל התשמישין, ומטעם שתיקנו נר חנוכה להיות דינו כמנורה שבבית המקדש, שאין משתמשים בה כלל, ועוד שאם היה מותר להתשמש תשמישי מצוה, שוב יש חשש שמא יטה, אלא ודאי כל תשמישין אסורים. וכן גם דעת רב אסי, ולא אמר הרצאת מעות אלא לרבותא כנ"ל. 

ה'''רשב"א''' (כא ב ד"ה והלכתא) הוסיף להביא ראיה שלא כבעה"מ, מדברי רבא להלן שאומר שאם לאדם יש כסף מספיק רק לנר אחד, ויכול לקנות או נר שבת או נר חנוכה, שהדין הוא שנר שבת עדיף משום שלום ביתו, ואם כדברי בעל המאור שתשמיש של מצוה מותר בנר חנוכה, הרי יכול להדליק נר אחד ויעלה לו לכאן ולכאן. אלא ודאי דליתא לדבריו כלל, והלכתא שאסור להשתמש לאור נר חנוכה שום תשמיש.
<BR/>גם ה'''רא"ש''' (שבת ב ו) פסק לאסור כל תשמיש, ורבותא יש בדברי רב אסי שאסר הרצאת מעות, שמדברי רב שאסור להשתמש לאורה לא היינו אוסרים אלא רק תשמיש קבוע שהרואה אומר לצורך זה הדליקה, אך תשמיש עראי כהרצאת מעות לא, קמ"ל רב אסי דאסור. וכן חידוש יש בדברי רב, שאם מדברי רב אסי בלבד, הוא אמינא שדווקא תשמיש גנאי כהרצאת מעות אסור, קמ"ל רב שכל תשמיש אסור להשתמש לאורה. וכן פסק גם ה'''טור''' (אורח חיים תרעג), וכן הכריע ה'''מאירי''' (כא א ד"ה ולמדת ענין זה), וכן משמע דעת '''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה ד ו), שכתב שאסור להשתמש בנרות בין בחול ובין בשבת, ואפילו לבדוק מעות או למנותן אסור.

==== ראיית הרמב"ן מן הירושלמי ====
בתוך דבריו, הביא הרמב"ן ראיה מדברי ה'''ירושלמי''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40741&st=&pgnum=33 (שבת ב א)] להוכיח שכל התשמישים אסורים, ששם מובא שהקשה רב תחליפא לרב חסדא איך הוא אומר שפתילות ושמנים האסורים בשבת אסורים גם בחנוכה, והרי הוא עצמו לימד שבשבת של חנוכה אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה, ואם כן ליכא חשש שמא יבוא להטות, שהרי שאסור להשתמש לאורה.
<BR/>כלומר, הרמב"ן מפרש דברי הירושלמי, שרב תחליפא מקשה על רב חסדא כשיטתו בבבלי (שאינה מבוארת בירושלמי) שבשבת חנוכה צריך להדליק בפתילות ושמנים טובים, לפי שמותר להשתמש לאורה, ועל זה מקשה לו מהרצאת מעות.

אמנם ב'''פני משה''' על הירושלמי הסביר באופן אחר את הגמרא, וב'''מראה הפנים''' (ד"ה ולא כן) הרחיב לבאר שאי אפשר לפרש את הירושלמי כדברי הרמב"ן, שהרי מהלך הירושלמי שם הוא להוכיח לגבי פתילות ושמנים האסורים ל'''נר שבת''', שאין הטעם מפני החשש שמא יבוא להוציא את הפתילה, אלא מפני החשש שמא לא תדלק הפתילה יפה. ור' תחליפא בשאלתו לרב חסדא רצה להוכיח זאת, ואילו לפי דברי הרמב"ן אין לזה זכר מדבריו, ומה הקשר בין מהלך הירושלמי לגבי נר שבת לבין דעת רב חסדא לענין נר חנוכה שחל בשבת. 
<BR/>ועוד, שלפי הרמב"ן שמפרש 'לראות מטבע לאור הנר' הכוונה להרצות מעות, מהו ענין לשבת חנוכה, שאסור בה למנות מעות? ואם כוונתו לחנוכה עצמו בלא שבת, אם כן זו קושיה על דברי רב חסדא עצמו שמותר להשתמש לאורה, ואינו ענין לשבת חנוכה. וגם אין דרך הש"ס להקשות על סברת אמורא מבלי להזכיר דעתו (ומוזכרת רק בבבלי). גם איך מקשה על רב חסדא מהרצאת מעות, כאשר הוא עצמו סובר בזה להיתרא?
<BR/>לכן מפרש ה'''פני משה''' (ב א ד"ה דרב תחליפא) שרב תחליפא ראה את רב חסדא משתמש תשמיש של מצוה לאור נר חנוכה, ושאל אותו שהוא עצמו הרי לימדם שאסור 'לראות מטבע לאור הנר', כלומר, לקרוא מתוך סידור וכד' שהוא תשמיש מצוה (ומפרש 'מטבע' מלשון מטבע ברכות, ונקט דווקא שבת של חנוכה ולא יום חול, לפי שאז הברכות אינן שגורות בפי כל וצריך לעיין בספר). והוכיח לו רב תחליפא מזה שאסור להשתמש תשמישי מצוה לאור נר חנוכה. ומזה למדה הגמרא שאי אפשר לומר שטעם פסול שמנים ופתילות בשבת הוא שמא יוציא את הפתילה, שאם כן גם בנר חנוכה שחל בשבת יש לחשוש מטעם זה, ולא מטעם איסור השימוש לאורה.

אמנם ב'''קרבן העדה''' (ד"ה שבת של חנוכה) נראה שמפרש כפירוש הרמב"ן, שרב תחליפא הקשה על רב חסדא שאסור להדליק גם לנר חנוכה בפתילות ושמנים שאסרו בשבת, וכדעתו בבבלי, ותמה על זה שהרי אסור לראות מטבע לאור הנר. הרי מוכח מזה, שהאיסור הוא לא משום שמא יוציא את הפתילה.

=== שלחן ערוך ואחרונים ===
ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים תרעג א) פסק להלכה כרוב הראשונים שאסור להשתמש בנר חנוכה בין בשבת ובין בחול, ואפילו לבדוק מעות לאורה, ואפילו תשמיש של קדושה כגון ללמוד לאורה, אסור. ובשם 'יש מי שמתיר' הביא דעת העיטור שמתיר תשמיש של קדושה.
<BR/>ובהמשך פסק השלחן ערוך (ב) שכבתה אין זקוק לה ואפילו כבתה קודם הזמן, לפי שהדלקה עושה מצוה, וכן אם בטעות כיבה אותה בשוגג, אינו צריך לחזור ולהדליקה.

ב'''בית יוסף''' (תרעג ד"ה כתב הרא"ש) העיר שמדברי הרא"ש ניתן לדייק שתשמיש עראי שאינו של גנאי מותר, דדווקא קבוע אסרו או עראי וגנאי. ותמה למה לא כתבו הטור ורבנו ירוחם כן להלכה,  אמנם גם בשלחן ערוך לא הזכיר מזה לדינא. אכן ה'''מהרש"ל''' בתשובה (פה) כתב להלכה שתשמיש עראי שאינו של גנאי שרי, אבל ה'''בית חדש''' (ג) חלק עליו והכריע כסתימת הפוסקים שלא לחלק ביניהם, ושאין להקל.