הצגת המקור של הדף "מתוך שלא לשמה בא לשמה"

==סיכום המאמר==
ישנה סתירה בין מקורות בש"ס האם לימוד תורה שלא לשמה הוא חיובי או שלילי. 
רש"י ותו"ס ביארו, שתלוי האם עוסק בתורה לשם כבוד ועושר, אך לא למטרה שלילית ואז הלימוד חיובי, לבין אם לומד למטרה שלילית כגון לקנטר או לקפח את חבריו בהלכה שלימוד זה שלילי.  מהאור זרוע ועוד ראשונים משמע, שלימוד שלא לשמה בכל סוגיו הוא לימוד שלילי שאין ראוי בעיקרון ללומדו, אך מכיוון שאין ברירה- חייבים להתחיל כך כדי שיגיע בסופו של דבר ללימוד לשמה. המהר"ל מבאר, שבלימוד שלא לשמה יש שכר גשמי, אך לא רוחני, לכן נח לו שנהפכה שלייתו על פניו, משום שאינו מגיע לתכלית- חיי עוה"ב.  הגר"א מבאר, שיש היתר ללמוד שלא לשמה רק כשמתכוין מתחילה להגיע לשמה, אך אם מראש מתכוון להישאר לא לשמה- אין לו היתר זה.
בדעת הרמב"ם מהו לימוד הלא לשמה המותר והאסור מצינו דעות בין האחרונים:
דעה אחת סוברת שהותר רק להתחיל כאשר מכוון לשכר או ירא מעונש מה', אך כשמתכוון לשכר מבני אדם- אסור בכל אופן. דעה שנייה סוברת שהרמב"ם כרש"י ותו"ס, שמותר אפילו כדי לזכות באינטרס אישי, שאינו שלילי, שנוגע לענייני עוה"ז כגון עושר וכבוד. דעה שלישית סוברת שבעיקרון כל "לא לשמה" שלילי [כאור זרוע ועוד ראשונים], אלא הותר ללמוד בכל אופן [לכאורה אפילו באופנים שלשיטת רש"י ותו"ס שליליים] כדי שיגיע ע"י כך לשמה.
בעניין הדרת לשמה מצינו שתי גישות עיקריות:
הרא"ש סובר שהעיקר לעסוק בתורה ע"מ לדעתה. אפשר שכוונתו כשלומד כי ה' ציווהו, ולומד עם עשיית תשובה ומע"ט, אפשר להסבירו שלומד בעיון כדי לדעת את ההלכה למעשה לקיום התורה.
המהר"ל סובר שלשמה פירושו דביקות בה'- לגרום ללומד לאהבת ה'. ייתכן שכוונתו לאהוב את אופן גילוי ה' בעולם שייעשה ע"י התורה. 
אפשר שאין כלל מחלוקת, אלא הרא"ש עסק באופן הלימוד עצמו והמהר"ל עסק בגישה ללימוד.