הצגת המקור של הדף "שכר שבת"

{{מקורות||בבא מציעא נח א, נדרים לז א||שבת ו כה|אורח חיים שו ד-ה, תקפה ה}}
האופן המותר והאופן האסור ליטול שכר, עבור שירות שנותן או פעולה שעושה בשבת.

==איסור שכר שבת וטעמו==
מובא ב'''ברייתא''' (נדרים לז א, בבא מציעא נח א) שהמקבל עליו שמירת פרה או תינוק או זרעים וכד', אם אירע נזק בשבת, [[פטור מלשלם]] לפי שאין אחריות שבת עליו, ומבואר שם הטעם, משום שאינו נוטל שכר על השבת, וכן הוא ב'''תוספתא''' (שבת יח טז, בבא מציעא ח). <BR/>
ה''''רי"ף''' (שבת סד ב) וה'''רא"ש''' (שבת כג ח) העתיקו ברייתא זו כצורתה, וגם ה'''הרמב"ם''' (שבת ו כה) הביאה להלכה, ומבואר מזה שאסור ליטול שכר על שירות שנותן בשבת, אף שאין בזה איסור מלאכה. וכן הועתק להלכה ב'''טור''' (אורח חיים שו) וב'''שלחן ערוך''' (ד).

===הגדרת שכר===
====פחות משווה פרוטה====
כתוב בספר '''תוספת שבת''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49576&st=&pgnum=113 (ט)] 
דפחות משווה פרוטה לא מיקרי שכר שבת, דדווקא באיסורי דאורייתא כרבית וגניבה וגזילה הקפידה תורה על פחות משו"פ, אבל שכר שבת שהוא דרבנן מותר, וכ"ש לשיטת רש"י שהוא משום מקח וממכר, אין לגזור בפחות משווה פרוטה, דאין קנין בפחות משווה פרוטה.  והו"ד להלכה ב'''שמירת שבת כהלכתה''' (כח {קיד}).
===טעם האיסור===
כתב '''רש"י''' (כתובות סד א ד"ה כשכר שבת) שטעם האיסור הוא משום גזירה משום [[מקח וממכר]] ושכירות. וב'''מהר"ם שי"ף''' שם העיר על דבריו, שמקח וממכר גופא גזירה היא, וסיים דאפשר שכוונתו משום [[עובדין דחול]], וכעי"ז כתב בשו"ת '''בית שערים''' (אורח חיים ערה).
<BR/>וב'''בית יוסף''' (אורח חיים תקפה) הביא דברי רש"י הללו וכתב על דבריו, דודאי אין הכוונה גזירה ממש, שהרי מו"מ היא גזירה ואי אפשר לגזור גזירה לגזירה, ולכן צ"ל שאפילו איסור דרבנן אין בזה, אלא רק יש להיזהר בזה לכתחילה. והביא לזה ראיה מהגמרא בפסחים נ: שמשמע שאין בזה איסור ממש אלא רק אינו רואה סימן ברכה. וע' בשו"ת '''משנה הלכות''' (ח מא) שביאר דברי הב"י ותירצם עם מש"כ בסי' שו.
<BR/>ובספר '''אליה רבה''' (שו יד) כתב על דברי בית יוסף אלו, שנעלמה ממנו '''גמרא''' מפורשת (ביצה לז א) שאומרת שהטעם שאסור להקדיש בשבת ויו"ט הוא גזירה משום מקח וממכר, וזהו המקור לדברי רש"י הנ"ל. וכתבו שם '''רש"י''' ו'''תוס'''' (ד"ה משום) שמקח וממכר אסור מן הפסוק 'ממצוא חפצך', ולא הוי גזירה לגזירה, ואף אם נאמר דמו"מ גזירה דרבנן היא, כולה חדא גזירה הוא.

ובשו"ת '''שואל ומשיב''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1426&st=&pgnum=194&hilite= (ה צא)] כתב שע"פ הרמב"ן בפרשת אמור יש באיסור שכר שבת דררא דאורייתא, שהרמב"ן עה"פ 'יהיה לכם שבתון' הביא דברי הספרי שאסור דברים שהם משום שבות, וכתב ע"ז הרמב"ן דחובת המנוחה בשבת היא דאורייתא, ועפי"ז סמכו חז"ל כל איסורי השבותין. 

===איסור על הנותן===
בספר '''תהלה לדוד''' אורטינברג [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41315&st=&pgnum=3 (רמג א)] כתב בשם ספר '''מנורה הטהורה'''  [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14799&st=&pgnum=34 (רמז ב)] 
שכשם שיש איסור לקבל שכר שבת, כן יש איסור על הנותן. אבל מדברי ה'''משנה ברורה''' (כא) שכתב דהנותן שכר שבת עובר על איסור 'לפני עיור', ואף השוכר את הפועל לעשות לו בשבת עובר על האיסור, דייק בבספר '''שמירת שבת כהלכתה''' (כח {קיט}) שאין על הנותן איסור שכר שבת, אלא רק איסור 'לפני עיור'.
<BR/>ויש להעיר מלשון הברייתא שבה כתוב 'אין נותנין לו שכר שבת', משמע שהוא דין דווקא על הנותן, וכן ציטטו הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והשו"ע. אבל בטור שינה הלשון וכתב 'אסור לו ליקח שכר שבת', ועמד על זה ה'''בית חדש''' (ג). 
<BR/>וב'''ערך ש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8539&st=&pgnum=166 (ד)] תירץ בכוונת הטור, דכיון שהוא צורך מצווה [שמירת פרה אדומה ותינוקות שלא יטמאו] יש להתיר לנותן אם אי אפשר בענין אחר, אלא שהמקבל אסור אף לצורך מצוה. וראה בשו"ת '''משנה הלכות''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1882&st=&pgnum=84&hilite= (י סד)] 
שדחה דבריו. גם ב'''משנה ברורה''' (טו) למד דכוונת הטור לומר שאפילו רוצה המשכיר ליתן לו שכר, אסור לו ליקח, אך לא הזכיר בזה צורך מצוה. <BR/>
ובשו"ת '''משנה הלכות''' שם הביא מדברי ה'''טור''' עצמו (אורח חיים תקפה) שציטט את הברייתא ככל הראשונים ואעפ"כ סובר שהאיסור הוא על המקבל. וראה שם שהוכיח כן מדברי הברייתא, שלשון 'אין נותנין' מוכיח שמצד דיני הממון מגיע לו תשלום, אלא דאסור הוא לקבל מפני שכר שבת ולכן אין נותנין לו, וזהו חידוש הברייתא, שמטעם זה אינו חייב באחריות, אף שמצד דיני ממונות יש כאן חיוב תשלום. ודברים דומים לזה כתב ה'''רי"מ שטרן''' בקובץ מבית לוי (תשרי תשנח ב לא).

==הבלעה==
בסיפא דברייתא שם מובא שאם שכרו לשבוע שלם או לחודש או לשנה וכו', נותן לו שכר שבת. ומבואר מזה שאע"פ שנותן לו שכר גם על השבת, כיוון שמקבל את השכר בהבלעה עם שאר הימים, אין בזה איסור. והועתק להלכה בראשונים ובשלחן ערוך שם.
<BR/>מבואר מדברי הברייתא, שיסוד היתר ההבלעה תלוי בסיכום שמסכמים ביניהם קודם העבודה. שאם הוא שכיר יום, אף שנותן לו את כל השכר ביחד ואינו מפרש לו שכר השבת, אינו נחשב להבלעה ואסור, משום שנותן לו שכר על מה ששמר בשבת. אבל אם הוא שכיר לפרק זמן שכולל בתוכו גם את יום השבת, הרי שהשכר שנותן לו עבור יום השבת, מובלע הוא בשכר שאר הימים ומותר. 

על דברי ה'''גמרא''' (כתובות סד א) שאמרה שמוסיפין לאיש המורד באשתו ג' טרפעיקין על כתובתה, חצי טרפעיק לכל יום, ועל שבת אין מוסיפים משום דמחזי כשכר שבת, הקשה ה'''ר"ן''' על דפי הרי"ף (כתובות כז ב ד"ה ירושלמי) למה מיחזי כשכר שבת, והרי בהבלעה מותר. ותירץ שאין זו הבלעה לפי שמוסיפים לכל יום ויום חצי טרפעיק, ואם יתפייס באמצע השבוע, אינם מצטרפים ימי השבוע זה עם זה. ודברי הר"ן הללו לקוחים מן ה'''תוספות''' (כתובות סד ב ד"ה מיחזי).
<BR/>ועל פי דברי הר"ן אלו פירש ה'''מגן אברהם''' (ז) את דברי ה'''רמ"א''' (ד) שאם משכיר את הפועל לחודש, אבל נותן לו שכר לפי יום באופן שיכול הוא לחזור בו באמצע החודש ולקבל את השכר רק עבור הימים שעברו, ה"ז שכר שבת ואסור. וכן העתיק ה'''משנה ברורה''' (יח-יט).
<BR/>אולם דברי רמ"א אלו לקוחים מ'''בדק הבית''' בבית יוסף שמקורו מ'''שבלי הלקט''' (קיג), ושם כתב שאם השכיר לחדש ואמר כך וכך תתן לי בחדש שיבא כך וכך ליום, כשכיר שבת הוי ואסור, אבל אם אמר לחדש סתם נוטל שכרו של שבת. ולא הזכיר כלל ענין החזרה, אלא הכל תלוי בלשונו בשעת השכירות אם מזכיר 'כך וכך ליום' או לא. וכן ביאר דבריו ה'''אליה רבה''' (יד), וכתב שאינו ענין כלל למה שכתב הר"ן.

כתב ב'''שו"ת מהרש"ג''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48130&st=&pgnum=111&hilite= (סה)] שאם שוכר שומר לכל יום ויום, וגם לשבת, לאחר מכן נותן את שכר כל הימים יחד, פשוט שאין זה נחשב הבלעה, וכתב שכן הוא גם ב'''שו"ת מהר"ם שי"ק''' (צו) ובשו"ת '''תשורת ש"י'''  [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1485&st=&pgnum=322&hilite= (תקיט)]. אלא שהקשה על זה ממש"כ הר"ן (עבודה זרה ) הובא להלכה ב'''רמ"א''' (רמה א) ש[[ישראל שיש לו שותפות עם גוי]] בתנור, אם הגוי אופה על דעת עצמו בשבת, מותר לישראל אחר כך לחלוק השכר שווה בשווה, אף שנוטל שכר שבת, ובלבד שיהיה זה בהבלעה. וקשה דמה בכך שנותן לו השכר מעורב עם ימות החול, והרי השכר הוא עבור יום השבת. וכתב שם לחלק שלא אסרו חז"ל אלא שכר שהוא מקבל עבור זמן השבת, שיש צורך לעשיית פעולה זו בשבת, כגון שמירה וכד', אבל אם עושה מלאכה שאין משמעות לכך שהיא נעשית בשבת, וגם אינם מזכירים הימים כלל, אלא הלוקח משלם לפי קיבולת העבודה, אף שהיא נעשתה בשבת, אין זה חשוב שכר שבת אם היא מובלעת בשכר שאר הימים. ומ"מ סיים שם דבעינן גם שלא תהיה המלאכה מלאכת גופו של ישראל, שאם שכרו להניח לו חפצים וכד', והניחם בשבת, אין ראיה להתיר שתועיל בזה הבלעה.
===הבלעה בזמן===
==נכרי==
==איסור הזכרת שכר השבת בפירוש== 
ב'''תוספתא''' (שבת יח טז) מובא שאין לומר תן לי שכרי של שבת, אלא אומר לו תן לי שכרי של לעשרה ימים. ובגירסה אחרת של ה'''תוספתא''' (בבא מציעא ח א) מבואר דאיירי בשכיר שבת, כלומר של שבוע.
==שכר שבת לדבר מצוה==
==שכר שבת בדיעבד==
[[קטגוריה:איסורי שבות]]