הצגת המקור של הדף "תחילת זמן קריאת שמע של שחרית"

{{מקורות|ברכות א ב|ברכות ח ב, ט ב; יומא לז  ב|ברכות א ב,ה, ד א|קריאת שמע א יא-יב|אורח חיים נח א-ה}}
מאיזה זמן ביום מותר לקרוא קריאת שמע של שחרית לכתחילה ובדיעבד, ואיזה זמן הוא עדיף ומצוה מן המובחר.

== דעות התנאים במשנה ובברייתא ==
אומרת ה'''משנה''' (ברכות א ב) שתחילת זמן קריאת שמע של שחרית היא משיכיר בין תכלת ללבן, כלומר שיש מספיק אור בחוץ כדי שיוכל אדם להבדיל בין צבעים אלו. ולדעת ר' אליעזר שם במשנה, צריך מספיק אור כדי שיכיר בין תכלת לכרתי, שהם צבעים דומים יותר ונצרך יותר אור על מנת להבחין ביניהם, כלומר לדעתו תחילת זמן קריאת שמע של שחרית הוא מאוחר יותר.
<BR/>ב'''גמרא''' (ברכות ט ב) בברייתא מובאות דעות נוספות, דעת ר' מאיר משיכיר בין זאב לכלב, דעת ר' עקיבא בין חמור לערוד, ולדעת אחרים משיראה את חבירו רחוק ד' אמות ויכירנו.

בהמשך הגמרא מובאת מחלוקת אמוראים כמי הלכה.
<BR/>רב הונא פוסק הלכה כאחרים, דהיינו שזמן קריאת שמע משיכיר את חברו ממרחק ד' אמות. ואילו אביי אומר שלתפילין כאחרים, אבל לקריאת שמע כותיקין, וזהו על פי דברי ר' יוחנן שאמר שותיקין (אנשים ענוים שמחבבים את המצוות), היו גומרים קריאת שמע עם הנץ החמה, כדי לסמוך גאולה לתפילה, ונמצא שמתפלל ביום. ומביאה הגמרא סמך מהפסוק "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים", כלומר שמקבלים על עצמם מורא שמים עם זריחת השמש.
<BR/>הראשונים פסקו כולם כאביי, אלא נחלקו בדעתו האם הוא בא לחלוק על רב הונא ולומר שזמן קריאת שמע אינו משיכיר, אלא כותיקין (ולפי זה אין הלכה כשום אחד מן התנאים המוזכרים במשנה או בברייתא), או שמא מסכים הוא לרב הונא שזמן קריאת שמע הוא כאחרים, אך ישנה מעלה לקרוא כותיקין. וכן נחלקו בהגדרת הזמן של 'ותיקין', ויתבאר להלן.

===פירוש בין תכלת ללבן===
ב'''גמרא''' (ברכות ט ב) מוסבר שכוונת המשנה 'בין תכלת ללבן' אין הכוונה לשתי גיזות צמר אחת תכלת ואחת לבנה, שהרי זה אפשר להבחין גם בלילה. אלא מסבירה הגמרא - בין תכלת שבה ללבן שבה, ונחלקו הראשונים בפירוש הענין.
<BR/>'''רש"י''' (ד"ה בין) מסביר שהכוונה לגיזת צמר שצבעה תכלת, ויש מקומות שלא עלה הצבע יפה ונשאר לבן, שצריך שיוכל להבדיל בין הצבעים.
<BR/>'''תוספות''' (ד"ה אלא) הקשו על רש"י בענין זה, שבמסכת מנחות (מג ב) אמרו שמצות קריאת שמע תלויה במצות ציצית כדתנן 'בין תכלת ללבן', והרי גיזת צמר אינו ענין לציצית. ועוד, שגם בלילה ניתן לפעמים להבחין בצבעים שבגיזת צמר, על כן ודאי הפירוש הוא בין תכלת שבציצית ללבן שבציצית, שבזמן שאפשר להבחין בין צבעים אלו זה זמן תחילת קריאת שמע, ונמצא שתלויה מצות קריאת שמע במצות ציצית.
<BR/>גם ב'''ירושלמי''' (ברכות א ב) משמע שבין תכלת ללבן הכוונה לצבעים בציצית, שסמכו זאת על הפסוק 'וראיתם אותו'. וב'''רבנו יונה''' (ד ב ד"ה מתני') מצדד כפירוש זה של הירושלמי שמכיר בין חוליה של תכלת לחוליה של לבן בציצית. וכן היא דעת ה'''רא"ש''' (ברכות א י), ה'''רשב"א''' (ט ב ד"ה בין) וה'''מאירי''' (ט ב ד"ה המשנה).

===פירוש חברו הרגיל אצלו===
ב'''ירושלמי''' (ברכות א ב) מובאת דעת אחרים המובאת גם בבלי, שזהו משיכיר את חברו הרגיל עמו ממרחק ד' אמות. ושואל שם רב חסדא באיזו מציאות מדובר, שהרי אם זהו חבר שרגיל בו, אז הוא מכיר אותו גם ממרחק. ואילו חבר שאינו רגיל בו אף מד' אמות לא יכירנו. אלא מסיק הירושלמי שם שמדובר בחבר שרגיל ואינו רגיל, כאדם שבא לאכסניא מידי פעם.
<BR/>כמה ראשונים הביאו דברי הירושלמי הללו להלכה. '''רב ניסים גאון''' (ט ב), '''תוספות''' (ד"ה אחרים), ה'''רא"ש''' (א י), ה'''רשב"א''' (ד"ה אחרים) ועוד.
<BR/>לעומת זאת ב'''תלמידי רבנו יונה''' (ד ב ד"ה אמר אביי) לא הזכיר דברי הירושלמי, אלא כתב שמיירי בחבירו הרגיל אצלו, שאם בשאינו רגיל, אפילו אחר כמה שעות אינו מכירו.

==דברי ר' שמעון בר יוחאי משמיה דנפשיה ומשמיה דרביה==
ה'''גמרא''' (ברכות ח ב) מביאה ברייתא משמו של ר' שמעון בר יוחאי שאומר שפעמים אדם קורא קריאת שמע שתי פעמים '''בלילה''', אחת קודם עלות השחר ואחת לאחר עמוד השחר, ויוצא בהם ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה. ומבארת הגמרא שבאמת קודם עלות השחר זהו אמנם עדיין לילה, אבל כיון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, יוצאים בו גם ידי חובת קריאת שמע של יום. ומובא שם שר' יהושע בן לוי פוסק הלכה כרשב"י.<BR/>
עוד מביאה הגמרא ברייתא אחרת שגם בה מובאים דברי ר' שמעון בר יוחאי, אך הפעם משם רבו ר' עקיבא, שפעמים אדם קורא קריאת שמע פעמיים '''ביום''', אחת קודם הנץ החמה ואחת אחר הנץ, ויוצא ידי חובת קריאת שמע אחת של לילה ואחת של יום. ומבואר בגמרא שאף שזמן זה הוא באמת יום, מ"מ כיון שיש אנשים שעדיין ישנים בזמן זה, יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של לילה. גם על ברייתא זו מובאים דברי ר' יהושע בן לוי שפוסק הלכה כמו רשב"י.

לכאורה ישנה סתירה בין שתי הברייתות, שהרי הזמן שבין עלות השחר לנץ בחמה, לפי הברייתא הראשונה הוא זמן קריאת שמע של יום. ואילו לפי הברייתא השניה זמן זה הוא עדיין זמן קריאת שמע של לילה. וכן הברייתא השניה האומרת שקודם הנץ הוא זמן קריאת שמע של ערבית ולא של שחרית, סותרת לכאורה את המשנה והגמרא שהביאו דעות שונות לזמן קריאת שמע, שכולן קודם הנץ החמה. כמו כן הברייתא שקובעת שמעלות השחר עד הנץ החמה הינו זמן קריאת שמע של שחרית, סותרת את המשנה לעיל, שזמן קריאת שמע של שחרית מתחיל רק משיכיר את חבירו או בין תכלת ללבן וכד', אך לא מעלות השחר.<BR/>
באמת נחלקו הראשונים בביאור יחס הברייתות זו לזו, וכן ביניהן לגמרא הנ"ל, וממילא בפסיקת ההלכה בזה.

== הגמרא ביומא ==
ה'''גמרא''' (יומא לז ב) אומרת שהלני המלכה עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל, וכשהיתה השמש זורחת, היו ניצוצות יוצאים ממנה והיו יודעים כולם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית.<BR/>
על זה מקשה הגמרא, שהרי שנינו בברייתא, שהקורא את שמע עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא ידי חובתו, לפי שאנשי משמר היו מקדימים לקרוא קודם הזמן, ואילו אנשי מעמד היו קוראים לאחר זמן הקריאה? ומתרץ על זה אביי, שהמדובר הוא על שאר העם שבירושלים, שהם היו קוראים כשהיו רואים את הניצוצות יוצאים מהנברשת.
<BR/>מגמרא זו עולה לכאורה שזמן הקריאה הוא אחר הנץ, ויש לברר את היחס בינה לבין הגמרא בברכות הנ"ל.

== שיטות הראשונים ==
הראשונים פסקו כולם כאביי שזמן קריאת שמע הוא כותיקין, אלא שלא בהכרח יש בזה סתירה לשאר הזמנים שהוזכרו במשנה ובגמרא, ולכן ביארו את החילוקים השונים בזמנים, לכתחילה ובדיעבד.

=== שיטת רוב הראשונים ===
ה'''תוספות''' (יומא לז ב ד"ה אמר אביי) כתבו שגם הותיקין מודים שזמן קריאת שמע הוא עד ג' שעות, אלא שלמצוה מן המובחר היו קוראים עם הנץ החמה. וקמ"ל אביי שאף שיכול לקרוא את שמע משיכיר וכדעת אחרים, מ"מ צריך להמתין מעט עד הנץ כדי לסמוך גאולה לתפילה. 
כן כתב גם ה'''רא"ש''' וכן הוא בקצרה בתוספות בברכות (ט ב ד"ה לקריאת שמע)<ref>יש להעיר שהתוס' בברכות לא הזכירו את הזמן של 'משיכיר', ונראה לכאורה מדבריהם שזמן קריאת שמע הוא מעלות השחר, אמנם מדבריהם ביומא (לז ב ד"ה אמר אביי) מבואר שמסכימים להלכה שתחילת הזמן הוא משיכיר ולא משעלה עמוד השחר. והרא"ש כתב שזמן קריאת שמע לכתחילה הוא משיכיר בין תכלת ללבן ולא הזכיר משיכיר את חבירו. אך בהמשך דבריו מביא דברי הירושלמי שאין בין השיעורים הללו הבדל.</ref>.
<BR/>התוספות והרא"ש מוכיחים דבריהם מהגמרא להלן (כה ב) לגבי היורד לטבול וצריך לקרוא את שמע, שהגמרא אומרת שהמשנה שהגבילה את הקריאה עד הנץ החמה, אתיא גם כר' יהושע, כי באמת סוף זמן קריאה הוא בג' שעות, אלא שלמצוה מן המובחר קורא כותיקין עד הנץ. הרי שהותיקין עצמם מודים לזמנו של ר' יהושע. וכתבו עוד שכן מוכח גם מדברי הירושלמי.<BR/>
לגבי הקושיה מברייתא דרשב"י שם משמע שלא יוצאים ידי חובת קריאת שמע קודם הנץ, כותבים התוספות והרא"ש כמה אפשרויות: א. הלכה כאביי ולא כריב"ל שפסק כרשב"י. ב. ריב"ל לא פסק כרשב"י אלא במה שיוצאים בזמן זה גם י"ח קריאה של לילה, אבל מה שאמר שקריאת שמע של יום הוא אחר הנץ, לא פסק כרשב"י. ג. רשב"י עצמו מודה שזמן קריאת שמע של שחרית הוא קודם הנץ, אך רצה להשמיע רבותא שאחר הנץ אינו יוצא בשל לילה, או כדי להדגיש שאינו יכול לקרוא בזמן זה גם של יום וגם של לילה.

לגבי הסתירה בין הברייתא דרשב"י הראשונה, שמתירה כבר מעלות השחר לבין המשנה שלנו שמתירה רק משיכיר, לא התייחסו הרא"ש והתוספות בסוגיה שלנו, אך בסוגיה שם העירו בזה, וייתכן שיש מחלוקת ביניהם בנקודה זו. 
<BR/>ה'''רא"ש''' (א ט) כתב כדברי הרי"ף (יובא להלן) שיכול לקרוא מעלות השחר רק בשעת הדחק כגון שצריך לצאת לדרך ואינו יכול לקרוא בזמנה. אך הרא"ש לא אומר זאת ביחס לזמן המוזכר במשנה 'משיכיר' אלא כהסבר בפני עצמו לסוגיה שם, וקצת משמע בדבריו שמתייחס ל'''כל''' הזמן שבין עלות השחר להנץ החמה<ref>אלא שבסוגיה שלנו מפורש בדבריו שתחילת זמן הקריאה הוא משיכיר, ואף אביי מודה בזה. ואולי צ"ל שסבירא ליה שאין הלכה כרשב"י בהא, ואף בדיעבד ובשעת הדחק אינו יוצא ידי חובה קודם משיכיר.</ref>.  
<BR/>לעומת זאת ה'''תוספות''' (ח ב ד"ה לא לעולם) כן העירו על הסתירה בין דברי רשב"י למשנה, ויישבו את הסתירה בכך שרשב"י לא דק, ואין כוונתו מעלות השחר ממש אלא משיכיר, ולפי דבריהם אסור לכאורה לקרוא קריאת שמע קודם זמן זה, אפילו בשעת הדחק, ואם קרא לא יצא אפילו בדיעבד וצריך לחזור ולקרוא.

כשיטה זו סוברים גם ה'''ריטב"א''' (ט א ד"ה אמר ר' אחא, ט ב ד"ה לקריאת שמע) וה'''רשב"א''' (ח ב ד"ה ולענין קריאה של שחר), אלא שהם כתבו במפורש שהקורא אחר עלות השחר קודם משיכיר, יוצא ידי חובתו בידעבד, וזאת על פי דברי רשב"י בברייתות, וכפי שכתב הרי"ף.
<BR/>גם ה'''טור''' (אורח חיים נח) כתב שתחילת זמן קריאת שמע של שחרית הוא משיכיר את חבירו, ושמצוה מן המובחר לקראה כותיקין מעט קודם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה. ומי שהוא אנוס וצריך לצאת לדרך, יכול לקראה מעלות השחר, וכן בדיעבד אם קרא מזמן זה יצא.

=== שיטת רבנו יונה והמאירי === 
'''רבנו יונה''' (ד ב ד"ה תניא) מחלק באופן דומה לשיטת התוספות והרא"ש, וכותב שבאמת אין מחלוקת בין אביי לרב הונא, וגם אביי מסכים שזמנה של קריאת שמע של שחרית הוא משיכיר את חבירו בד' אמות, אלא שהותיקין, מתוך שרצו לסמוך גאולה לתפילה היו מדקדקים לקרוא סמוך לנץ ומתפללים מיד. שאם היו קוראים את שמע קודם לכן, היו צריכים להמתין עם התפילה ולא היו סומכים גאולה לתפילה. אבל אדם אחר שאינו חושש לסמיכת גאולה לתפילה, יכול לקרוא כבר משיכיר.<BR/>
עוד כתב רבנו יונה שבדיעבד ובשעת הדחק יכול לקרוא מעלות השחר, וזהו על פי הברייתא דרשב"י, וכדברי הרי"ף (המובא להלן).<BR/>
דברי רבנו יונה קרובים לדברי התוספות והרא"ש, אלא שהוא מדגיש שותיקין הוא זמן הקריאה לכתחילה, ולאחר הנץ אינו אלא בדיעבד. זאת אומרת שלא כמו התוספות והרא"ש שכתבו שותיקין היא למצוה מן המובחר, רבנו יונה סובר שהוא עיקר הדין {{ראה עוד|תחילת זמן קריאת שמע של שחרית}}. 
<BR/>כמו כן ברבנו יונה מפורש שבדיעבד או בשעת הדחק יוצא ידי חובה כבר מעלות השחר, דבר שאינו מפורש בתוספות וברא"ש, וייתכן שלא יודו לזה.

ה'''מאירי''' (ט ב ד"ה זהו מה שנזכר) העמיד את הדינים השונים העולים מהגמרות, ומחלק גם הוא לשלושת הזמנים הנ"ל. זמן ראשון - מי שיוצא לדרך למקום שלא יוכל לכוון דעתו, כגון במקום סכנה, התירו לקרוא משעלה עמוד השחר, הואיל והוא זמן קימה לקצת בני אדם. זמן שני - הוא עיקר הזמן, משיהא אור היום שולט, שהוא משיכיר בין תכלת ללבן. זמן שלישי - כוותיקין שהיו קוראים אותה קודם הנץ החמה כדי שיגמרוה עם הנץ ויעמדו להתפלל מיד. <BR/>
עוד כתב, שיש מי שאומר שמי שקרא קודם עלות השחר כאשר לא היה בסכנה, לא יצא ידי חובה, שהרי שנינו שהקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו.
<BR/>זמן רביעי הוא מהנץ ועד ג' שעות, שהוא זמן קריאה בעיעבד למי שלא קרא קודם הנץ.

=== הקושיה מנברשת של זהב ===
הקשו ה'''תוספות''' (ד"ה לקריאת שמע) ממה שאמרו במסכת יומא (לז א) שכשהחמה היתה זורחת היו ניצוצות יוצאים מנברשת הזהב שעשתה הלני המלכה, והיו יודעים העם שהגיע נץ החמה ויכולים לקרוא קריאת שמע של שחרית. משמע שעיקר זמן קריאת שמע הוא לאחר הנץ. ותירצו התוספות שזהו הזמן שהוקבע לציבור לפי שלא היו יכולים למהר כותיקין, שאין רוב בני אדם יכולים לכוון לאותה שעה. וכן תירצו ה'''רא"ש''' (א י) וה'''ריטב"א''' (ט א ד"ה וההיא דאמרינן ביומא).<BR/>
ה'''מאירי''' (ט ב ד"ה ומ"מ ותיקין) תירץ באופן אחר, שהניצוצות היו יוצאים מהנברשת לפני הנץ מכח זהרורי האדומומיות שהיו ניכרים בה, ואז היו קוראים ומתפללים בנץ.<BR/>
'''רבנו יונה''' (ד ב ד"ה ומצינו) הביא מגמרא זו ראיה, שגם מי שלא קורא קודם הנץ, יש לו להקדים ולקרוא מוקדם ככל שיכול, וכמו שהעם בירושלים היו קוראים מיד כשהיתה החמה זורחת והיו הניצוצות ניתזין מן המנורה.

ה'''ריטב"א''' (ט א ד"ה אמר ר' אחא) הזכיר גם קושיה ממה שאמרו שהקורא עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו, ואמאי לא יצא והרי אמרינן שיצא על על פנים בדיעבד מעלות השחר?
ומתרץ שמה שאמרה הגמרא ביומא שהקורא עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו, הכוונה שלא יצא ידי מצוה מן המובחר, לפי שלכתחילה אין לו לקרוא אז.

=== שיטת הרי"ף והרמב"ם ===
ה'''רי"ף''' (ד ב) הביא את מחלוקת התנאים בענין התחלת זמן קריאת שמע, וציטט גם דברי רב הונא ואביי ואת דברי הברייתא אודות הותיקין, ולבסוף כתב 'וכן הלכתא'. והוסיף הרי"ף שלא כל אחד יכול לכוון תפילתו ולעשות כן, ואפילו הכי מצוה לקרותה רק מעט קודם הנץ כדי שיתפלל אחר הנץ החמה, והעיקר שמתפלל ביום, אפילו שלא מתפלל עם הנץ ממש. <BR/>
לא מבואר להדיא בדבריו אם אביי בא לחלוק על רב הונא, או שסובר שהלכה כרב הונא שהכריע שזמן קריאת שמע הוא משיכיר את חבירו הרגיל אצלו מד' אמות, אלא שיש זמן נוסף לקריאת שמע כותיקין.<BR/>
לענין הברייתות דרשב"י, כותב ה'''רי"ף''' (ברכות ב א) ששתיהן להלכה, אך לאחר עלות השחר מותר לקרוא קריאת שמע של שחרית רק בדיעבד או בשעת הדחק, כגון שהיה משכים לצאת לדרך, אבל בסתמא אין לקרוא מיד אחר עלות השחר. <BR/>

ה'''רמב"ם''' (קריאת שמע א יא) כותב, שזמן קריאת שמע של יום הוא שיתחיל לקרות קודם שתנץ החמה, באופן שיגמור את הקריאה ואת הברכה האחרונה עם הנץ החמה. אמנם אם איחר וקרא שתעלה השמש, יוצא ידי חובתו, לפי שזמנה עד סוף ג' שעות למי שעבר ואיחר.
<BR/>בדברי הרמב"ם לא הוזכר כלל זמן משיכיר, אלא רק עלות השחר, הנץ וג' שעות.
<BR/>בהמשך דבריו (יב) כותב הרמב"ם, שמי שהקדים וקרא אחר שיעלה עמוד השחר, והשלים הקריאה והברכות קודם שתנץ החמה יצא ידי חובתו, ושכן יש לו לעשות למי שצריך לצאת לדרך ולא יוכל לקרוא בזמנה, שיקרא אחר עלות השחר.

ה'''בית יוסף''' (אורח חיים נח ד"ה ומ"ש רבנו וכן כתב הרמב"ם) מסביר שהרמב"ם סובר שאביי חולק על רב הונא, ולית ליה כל הזמנים שהוזכרו במשנה, אלא רק קריאת שמע כותיקין עם הנץ, ואמנם בדיעבד ובשעת הדחק

=== שיטות הראשונים שזמן קריאת שמע לאחר הנץ החמה ===
==== בעל המאור ====
'''בעל המאור''' (ב א) סבור ששתי הברייתות של רשב"י חלוקות זו על זו, והלכה כהברייתא השניה שזמן קריאת שמע של שחרית הוא מהנץ החמה בלבד, וקודם לכן הוא זמן לקריאת שמע של ערבית, ואם קרא של יום לא יצא. <BR/>
ומביא לזה ראיה מדברי אביי שפסק לקריאת שמע כותיקין, כלומר מהנץ החמה. ומדגיש שמותר לקרוא גם בשעת הנץ עצמו (שיש לו משך כלשהו) ולאו דווקא אחר הנץ, וגם עדיף יותר לעשות כן שזהו עיקר מצותה מן המובחר. 
<BR/>ועוד ראיה מביא ממסכת יומא (לז ב) שכתוב שם שהקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו, לפי שהם קוראים אחר עמוד השחר קודם הנץ. 
<BR/>ובסוף דבריו מוכיח מהגמרא להלן (ל א) שהמשכים לצאת לדרך מביאים לו שופר ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא, וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא. הרי להדיא שאף ששאר דברים מותר קודם הנץ אחר עלות השחר, קריאת שמע לא מותר אלא בעונתה.

==== רבנו תם וראבי"ה ====
'''רבנו תם''' (יומא לז ב ד"ה אמר) גם הוא מפרש שזמן קריאת קריאת שמע הוא לאחר הנץ כפשט הברייתא ביומא שזמן קריאת שמע הוא לאחר שהחמה זורחת והניצוצות יוצאים ממנה. וכתב שהותיקין שהיו ממהרים לקרוא קריאת שמע קודם הנץ, שלא כדין היו עושים, ועשו כן מפני התפילה, שרצו להתפלל מיד עם הזריחה ולסמוך גאולה לתפילה. ומה שאמר אביי 'לקריאת שמע כותיקין' אין כוונתו קודם לנץ אלא לסימן בעלמא, כשם שהותיקין היו מקדימים מעט לפני הנץ, כן אנו יש לנו לקרוא מיד אחר הנץ. וכתב לזה ראיה מהמשנה במגילה, שכל דבר שמצותו ביום, עושים אותו לכתחילה אחר בנץ, ורק בדיעבד יצא מעלות השחר.
<BR/>שיטתו זו נתבארה בהרחבה ב'''ספר הישר''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1300&st=&pgnum=36&hilite= (שו"ת ח א)], שם ביאר שמעלת הותיקין לא היתה כלל מצד קריאת שמע אלא מצד תפילה, שהיו מזדרזים לתפילה, וכדי להסמיך גאולה לתפילה, היו מקדימין לקרוא קודם הנץ.

כן סובר גם ה'''ראבי"ה''' (א ברכות כה) שהלכה כרשב"י בלישנא בתרא, ולפני עלות השחר אינו יוצא ידי חובת קריאת שמע של שחרית. ולמד כן מהגמרא לקמן (כט ב) שלר' אליעזר האומר העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים, שלפירוש אחד בגמרא הכוונה שאינו מתפלל עם דמדומי חמה, ופירש הראבי"ה שהכוונה גם לתפילת השחר, וכיון שאין הלכה כר' אליעזר, ממילא יוצא שאין להתפלל עם דמדומי חמה.

הרב '''פרי חדש''' (אורח חיים נח ד"ה זמן קריאת שמע) הרבה להקשות על שיטת רבנו תם, ואף דחה ראייתו ממסכת מגילה, שאינו ענין לכאן דכתיב 'בשכבך ובקומך' ואינו דומה לשאר מצוות שזמנן מהנץ החמה, והראיה שהרי לר' אליעזר אף בדיעבד אינו יוצא אחר הנץ, ובודאי לא פליג על המשנה במגילה.

==== רבנו חננאל ====
הראשונים הביאו שיטת '''רבנו חננאל''' שגם הוא סובר שזמן קריאת שמע הוא לאחר הנץ, ומפרש שהותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה, הכוונה שהיו מתחילים לקרוא אותה עם הנץ החמה (גומרים לשון קוראים), ומה שדורשים 'ייראוך עם שמש' הכוונה לקבלת עול מלכות שמים ולא לתפילה. ופסק להלכה כרשב"י משמיה דר' עקיבא שרק בדיעבד יש לקרוא קודם הנץ החמה, אך לכתחילה זמן קריאת שמע הוא לאחר הנץ. כן כתבו בשמו ה'''תוספות''' (יומא לז ב ד"ה אמר) וה'''רא"ש''' בפסקים (א י) ובתוספותיו (ט ב ד"ה לק"ש).
<BR/>אמנם הם הקשו על דבריו, שמשמע שהפסוק 'ייראוך עם שמש' מדבר על תפילה ולא על קריאת שמע, וגם לא הלשון 'גומרים' משמע גומרים לגמרי את הקריאה כדי שיוכלו להתפלל ולסמוך גאולה לתפילה.
<BR/>הרב '''פרי חדש''' (נח א ד"ה זמן קריאת שמע) הוסיף קושיה מהגמרא להלן שאומרת "אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרוא '''עד שלא תנץ החמה'''", ומעמידה שם הגמרא כותיקין, הרי שמוכח שותיקין היו קורים קודם הנץ.

== שלחן ערוך ואחרונים ==
{{להשלים}}
=== לכתחילה ===
מרן ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים נח א) פסק כדעת הטור והרא"ש ורוב הראשונים, שזמן קריאת שמע של שחרית לכתחילה הוא משיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת בריחוק ד' אמות ויכירנו. 
<BR/>וכמו כן מצוה מן המובחר לקרותה כותיקין שהוא זמן מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים קריאת שמע עם הנץ ויעמוד בתפילה מיד.
<BR/>עוד הוסיף השלחן ערוך (ב), שגם מי שלא קרא קודם הנץ החמה, יש לו להקדים ולקרותה ככל שיוכל. וזהו מדברי רבנו יונה המובא לעיל.

לעומת זאת דעת הרב '''פרי חדש''' (ד"ה זמן קריאת שמע) שיש לפסוק למעשה כהרמב"ם והרי"ף שתחילת זמן קריאת שמע הוא כותיקין ולא קודם לכן, ואינו רק מצוה מן המובחר אלא מעיקר הדין, שסוברים הם שאביי חלוק על רב הונא, וזמן קריאת שמע הוא כותיקין שזהו הזמן שרובא דאינשי קמים ממיטתם.
<BR/>ב'''ברכי יוסף''' (נח ב) יישב דעת השלחן ערוך, שהלך בתר רבנו יונה שפירש בדעת הרי"ף שסובר שזהו רק למצוה מן המובחר. אבל סיים הברכ"י שיש להחמיר כדברי הפרי חדש, שכן הוא יוצא ידי חובה לכולי עלמא.

=== אנוס ודיעבד ===
{{להשלים}}
לענין אונס ודיעבד, הסכים ה'''שלחן ערוך''' (ג-ד) כדברי רוב ככל הראשונים שיוצא מעלות השחר.

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:זמני קריאת שמע]]
[[קטגוריה: ברכות ח:]]
[[קטגוריה: ברכות ט:]]
[[קטגוריה: ברכות כה:]]
[[קטגוריה: יומא לז:]]
[[קטגוריה:קריאת שמע פרק א]]
[[קטגוריה:אורח חיים סימן נח]]