ברכת הדלקת נרות שבת

מקורות
רמב"ם:	שבת ה א
שולחן ערוך:	אורח חיים רסג ה

חיוב הברכה על הדלקת נרות שבת, נוסח הברכה וזמנה.

החיוב לברך

כ' בסדר רב עמרם גאון (סדר שבתות), שהמדליק נר של שבת צריך לברך 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת'. וכן הוא בתשובת הגאונים (ליק פב/שערי תשובה צא) בשם רב שרירא גאון ורב האי גאון, שאף שאינה מוזכרת בתלמוד, הלכתא היא ולא מנהג, שהרי כתוב בגמרא (שבת כה ב) שהדלקת נר בשבת חובה. וכ"כ בתשובת רב נטרונאי גאון (אורח חיים סו), וכן כתב הרמב"ם (שבת ה א), שמברכים כדרך שמברכים על כל הדברים שהוא חייב מדברי סופרים.

אבל באור זרוע (ב יא) ובמרדכי (שבת רצג) הביאו בשם רבנו משולם שאין לברך על הדלקת הנר, וכ"כ שם בהגהות מרדכי (שבת רצד) בשמו, וכתבו הטעם לפי שאין ההדלקה גמר עשיית המצווה, אלא רק בשעת אכילה, וכל מצווה שאין עשייתה גמר מלאכתה אין מברכים עליה. אבל בשם ר"י כתב שם שחשיב הדלקה גמר מצווה לפי שיש אור בבית ויכולים לישא הכלים לשלח, וכן הוא בראבי"ה (קצט) בשם ר"ת.

ובתוספות (שבת כה ב ד"ה חובה) הביא שיש שרוצים לומר דאין לברך על הדלקת נר שבת, ולמדו כן ממים אחרונים, דגם לגביהם כתיב 'חובה' ואעפ"כ אין מברכין עליהם, כמו שכתב בעל הלכות גדולות המובא בתוספות (חולין קה א ד"ה מים). אבל רבנו תם שם דחה דבריהם דלא דמי כלל, דמים אחרונים באים משום הצלה ממלח סדומית, ואילו מצות הדלקת נר היא משום עונג שבת.
עוד הביא שם שיש אומרים שאין לברך לפי שאם היה לו כבר נר דלוק מבעוד יום הרי אינו צריך לכבותו ולחזור ולהדליק, ואם כן אין המצווה בהדלקה עצמה, אלא במה שיש לו אור בבית בשבת (וכעין זה משמע הלשון הרמב"ם שם), וגם זה דחה ר"ת שבאמת בכה"ג צריך לכבות ולחזור ולהדליק, ואף אם לא היה צריך, מ"מ שפיר יש לברך כשמדליק, דומיא דכיסוי הדם שאף שאם כסתו הרוח פטור, מ"מ כשמכסה הוא מברך. וכן בתינוק שנולד מהול, שאיכא מ"ד שאין צריך להטיף ממנו דם ברית, שעיקר המצווה היא שיהיה מהול, ואעפ"כ כשמל מברך. והובא כל זה גם ברא"ש (ב יח), ובטור (אורח חיים רסג) ובמרדכי (שבת רצד).

והסכימו הראשונים רובם כולם שיש לברך על הדלקת נר שבת. ראה שבלי הלקט (נט), אור זרוע (ב יא), כל בו (לא), ספר הרוקח (מו), אורחות חיים (הדלקת נר בער"ש א), ספר המנהיג (שבת קמו) בשם בעל השאילתות (דרוש מקור). וכן פסקו הטור ושלחן ערוך (רסג ה).

טעם המחלוקת

בטעם מחלוקת הראשונים יש לבאר דהמחייבים לברך ס"ל דיש מצוה בההדלקה עצמה, ואילו הפוטרים מברכה סוברים שהמצווה היא שיהיה נר דלוק בבית, ולא ההדלקה עצמה. וכן נראה מדברי התוס' שם, שכתב בשמם שאם יש לו נר דלוק אינו צריך לכבות ולחזור ולהדליק, ומבואר מזה דליכא מצוה כלל בהדלקה עצמה, אלא רק במה שיש אור בבית. וכן במרדכי הנ"ל בשם ר' משולם, משמע שליכא מצוה בהדלקה, שכתב שגמר מלאכת המצוה אינו בהדלקה, אלא המצוה היא במה שסועד לאור הנר ובזה הוא מענג את השבת.

ועיין בחידושי הגר"ח מבריסק (שבת כג ב) שכתב בדעת הרמב"ם דיש שני דינים בהדלקת נרות, אחד הוא משום כבוד שבת, שזה מעשה ההדלקה עצמו קודם השבת, ואחד משום עונג שבת וזה בשבת עצמה שאוכל ושותה לאור הנר. וכעין זה יש בביאור הגר"א (אורח חיים תקכט ה). ולפי"ז צ"ל דהראשונים דפוטרים ואוסרים לברך ס"ל דליכא מצוה בהדלקה משום כבוד שבת, אלא רק בשבת עצמה ומשום עונג.

נוסח הברכה

ברמב"ם (שבת ה א) כתוב הנוסח 'להדליק נר של שבת', וכן הוא בסדר רב עמרם גאון (סדר שבתות) ובספר המנהיג (שבת קמו).
אבל בהגהות מיימוניות (ה א) כתב הנוסח 'לכבוד שבת', וכן הוא באור זרוע (ב יא).
והשלחן ערוך העתיק נוסח הרמב"ם, וכן המנהג בכל קהילות ישראל.

כתב אליה רבה (י) דכשמדליק ב' נרות או יותר מברך 'להדליק נרות', אלא שאם בירך 'נר' יצא, והביאו פרי מגדים (אשל אברהם יא).
ובכף החיים (לח) כתב להיפך, שיש לברך 'להדליק נר' גם אם מדליק כמה נרות, לפי שעיקר הדין הוא נר אחד, ומ"מ אם בירך 'להדליק נרות' יצא.

נר של שבת קודש

כתב בשו"ת יביע אומר (ב אורח חיים טז יח) שיש הנוהגים לומר 'להדליק נר של שבת קודש', ואין לו מקור בראשונים, והוא שם דן אם חשיב הפסק או לא, ומסיק דלא הוי הפסק כיון שהוא מענין הברכה, אך כתב שאעפ"כ לא יעשום קבע שלא להוסיף על מה שתקנו חז"ל.
ועיין בשו"ת משנה הלכות (טו רג ד"ה ולפענ"ד קושית החת"ס) שהביא כך את נוסח הברכה בתוספת 'קודש' אף שלא דן שם בזה, אלא מענין אחר.

ובתשובות והנהגות לרב שטרנבוך גם הביא מנהג זה, ושכן מצא בסידור הרש"ז ובסידור קרבן מנחה, וכתב שאינו יודע על מה סמכו. ולבסוף מסיק שם שהכל תליא אם מקבלת שבת בהדלקה או לא, דאם מקבלת שבת בהדלקה ראוי לה להוסיף קודש, שבזה מרמזת על קבלת קדושת היום, אך אם מתנה שלא לקבל שבת בהדלקה, לא תאמר קודש.

מתי מברך

הרמב"ם (שבת ה א) כתב דצריך לברך קודם ההדלקה, וכ"כ בארחות חיים (הדלקת הנר בערב שבת א).

גם המרדכי (שבת רצג) כתב דיש לברך קודם ההדלקה עובר לעשייתן, אבל הוסיף דהמדליק יהיה בדעתו שלא לקבל שבת עד אחר הדלקת הנר. משמע דאם לא היה בדעתו כן, מקבל שבת בברכה ושוב אסור לו להדליק.
והדרכי משה (ב) הביא דברי מרדכי אלו, וכתב דהמנהג לברך אחר ההדלקה. ובמהר"י וייל חידושי דינים והלכות (כט) כתב דקצת נשים נוהגות שאחר ההדלקה פורשות ידיהן כנגד הנרות ואז מברכות ומסלקות ידיהן, כי היכי דלהוי עובר לעשייתן. וסיים הדרכ"מ על דבריו, שכן הוא המנהג, וכן הכריע בהג"ה (אורח חיים רסג ה) ולא ביאר בזה טעם.
אבל הבית חדש (ג) כתב שהטעם בזה הוא שהנשים נהגו שמקבלות עליהן שבת בהדלקה, וכתב שלפי"ז האנשים שבהם אין מנהג לקבל שבת בהדלקה, ידליקו אחר הברכה.
ועיין ברמ"א (רסג י) שגם כתב מנהג זה שנשים מקבלות שבת בהדלקה, והוא ע"פ המרדכי הנ"ל, אבל יש לפרש בדבריו דנשים לאו דווקא אלא ה"ה לאיש המדליק. אבל במגן אברהם (יח) פירש דעתו כהב"ח.
ולפי הב"ח יוצא דלשיטות הסוברות שקבלת שבת אינה תלויה בהדלקת הנר, נראה פשוט שאין לברך אחר ההדלקה, דקיי"ל בכל המצוות כולם שמברך עליהם עובר לעשייתן, והוא הדין להדלקת נרות שבת. ורק לשיטת בעל הלכות גדולות ודעימיה שסוברים שקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר, ושמשום כן יש להקדים הדלקת נרות שבת לנרות חנוכה, יש מקום לחשוש ולברך אחר הדלקה. (ראה עוד).

וכן לשון השלחן ערוך (אורח חיים רסג ה) 'כשידליק יברך', משמע שיברך קודם ההדלקה, שאל"כ הוה ליה לפרש. אמנם נראה דתליא באיך נפרש דעת מרן לענין קבלת שבת בהדלקת הנר.