הבדלים בין גרסאות בדף "סמוך ונראה לכרך"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{להשלים|כל הסוגיה=כן}} | {{להשלים|כל הסוגיה=כן}} | ||
{{מקורות||מגילה ב ב, ג ב||מגילה וחנוכה א י|אורח חיים תרפח ב}} | |||
{{מקורות||מגילה ב ב, ג ב||מגילה א י|אורח חיים תרפח ב}} | |||
דין הבתים הסמוכים לכרך או הנראים עמו, לענין קריאת המגילה בט"ו. | דין הבתים הסמוכים לכרך או הנראים עמו, לענין קריאת המגילה בט"ו. | ||
==מקורות חז"ל== | ==מקורות חז"ל== | ||
אומר ר' יהושע בן לוי ב'''גמרא''' (מגילה ב ב), שכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך, כלומר שדינם לקרוא את המגילה בט"ו באדר, ולא בי"ד. ולשאלת הגמרא 'עד כמה', עונה ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא 'עד מיל'. | אומר ר' יהושע בן לוי ב'''גמרא''' (מגילה ב ב), שכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך, כלומר שדינם לקרוא את המגילה בט"ו באדר, ולא בי"ד. ולשאלת הגמרא 'עד כמה', עונה ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא 'עד מיל'. | ||
<BR/> | <BR/>מימרא זו של ר' יהושע בן לוי מובאת גם להלן (ג ב), ושם מביאה הגמרא ברייתא, שאין צורך שיהיה הבית סמוך ונראה, אלא סמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך. ומבארת הגמרא שנראה אף שאינו סמוך הוא בכגון שיושבת העיר בראש ההר, שאז אפשר לראות ממנה את הבתים שמחוצה לה, אף שאינם סמוכים. ואילו סמוך אף שאינו נראה ייתכן בכגון שיושבת העיר בנחל, שאינה יכולה לראות את הבתים הסמוכים לה, ומ"מ כיון שסמוכים הם דינם לקרוא בט"ו כמותה. | ||
==האם המרחק מיל קאי על סמוך או על נראה או על שניהם== | ==האם המרחק מיל קאי על סמוך או על נראה או על שניהם== | ||
הנה בגמרא אינו מבואר האם הגבלת המרחק למיל מתייחסת לסמוך או לנראה, | הנה בגמרא אינו מבואר האם הגבלת המרחק למיל מתייחסת לסמוך או לנראה, שאמנם לפום ריהטא נראה שהגדרת מיל קאי על סמוך שהרי אם גם נראה אינו קורא בט"ו אלא אם כן הוא סמוך מיל, הרי ששוב אין צורך בהיותו נראה, אלא דינו לקרוא בט"ו ככרך מדין סמוך. | ||
<BR/>אלא שבגמרא ההגבלה למיל נאמרה בדף ב: על דברי ריב"ל כשפשטם שדיבר על סמוך ונראה יחד, ואילו רק בדף ג: מובאת הברייתא שמפרטת סמוך אע"פ שאינו נראה ונראה אע"פ שאינו סמוך. | |||
ואמנם נחלקו בזה הפוסקים כדלהלן. | |||
===שיטת רש"י ורוב הראשונים=== | ===שיטת רש"י ורוב הראשונים=== | ||
'''רש"י''' (ב ב ד"ה עד כמה) מפרש שהגבלת מיל קאי רק על סמוך | '''רש"י''' (ב ב ד"ה עד כמה) מפרש שהגבלת מיל קאי רק על סמוך, וכפשט הסברה. כדברי רש"י מבואר כבר ב'''רבנו חננאל''' (ב ב ד"ה וכמה, ג ב ד"ה אריב"ל), וכן כתבו גם ה'''רשב"א''' (ב ב ד"ה וכמה), ה'''ריטב"א''' (ב ב ד"ה ועד כמה) בשם רבותיו, '''רבנו יהונתן''' (ב ב), ה'''מאירי''' (ב ב ד"ה אע"פ), וכן משמע ב'''ראב"ן''' (מגילה). | ||
ה'''רא"ש''' (מגילה א א) הביא אמנם דברי ריב"ל עם הברייתא, שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, ועל זה הביא דברי ר' ירמיה עד מיל. אך אינו מבואר בדבריו אם קאי אסמוך או על שניהם. | |||
===שיטת הרי"ף והרמב"ם=== | ===שיטת הרי"ף והרמב"ם=== | ||
ה'''רי"ף''' (ב א) הזכיר את המימרא של ריב"ל ואת הסייג למיל, אבל לא הזכיר את הברייתא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך. | |||
<BR/>ה'''רמב"ם''' (מגילה וחנוכה א י) כתב שכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו, אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה (מיל), הרי זה כרך וקוראים בט"ו. מבואר בדבריו לכאורה, שהגדרת מיל נכונה בין לסמוך ובין לנראה. אמנם לא מבואר להדיא בדבריו אם פוסק כהברייתא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, מפני שהרמב"ם ציטט את מימרא דריב"ל כלשונה. אך אם מסכים הוא לדינא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, יש לדון מה כוונתו בהגדרת מיל, האם כוונתו דווקא לסמוך או אף לנראה. | |||
===מהר"ם אלשקר=== | ====מהר"ם אלשקר==== | ||
==רצף של בתים הסמוכים לכרך שאין ביניהם קמ"א אמה== | ==רצף של בתים הסמוכים לכרך שאין ביניהם קמ"א אמה== | ||
==סמוך ונראה לעיר המסופקת== | ==סמוך ונראה לעיר המסופקת== | ||
[[קטגוריה:קריאת מגילה]] | [[קטגוריה:קריאת מגילה]] | ||
[[קטגוריה:מגילה ב:]] | |||
[[קטגוריה:מגילה ג:]] | |||
[[קטגוריה:מגילה וחנוכה פרק א]] | |||
[[קטגוריה:אורח חיים סימן תרפח]] | |||
גרסה מ־10:36, 13 בפברואר 2018
|
יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. חלק מן התוכן מובא בצורה לא ערוכה בדף הטיוטה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| בבלי: | מגילה ב ב, ג ב |
| רמב"ם: | מגילה וחנוכה א י |
| שולחן ערוך: | אורח חיים תרפח ב |
דין הבתים הסמוכים לכרך או הנראים עמו, לענין קריאת המגילה בט"ו.
מקורות חז"ל
אומר ר' יהושע בן לוי בגמרא (מגילה ב ב), שכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך, כלומר שדינם לקרוא את המגילה בט"ו באדר, ולא בי"ד. ולשאלת הגמרא 'עד כמה', עונה ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא 'עד מיל'.
מימרא זו של ר' יהושע בן לוי מובאת גם להלן (ג ב), ושם מביאה הגמרא ברייתא, שאין צורך שיהיה הבית סמוך ונראה, אלא סמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך. ומבארת הגמרא שנראה אף שאינו סמוך הוא בכגון שיושבת העיר בראש ההר, שאז אפשר לראות ממנה את הבתים שמחוצה לה, אף שאינם סמוכים. ואילו סמוך אף שאינו נראה ייתכן בכגון שיושבת העיר בנחל, שאינה יכולה לראות את הבתים הסמוכים לה, ומ"מ כיון שסמוכים הם דינם לקרוא בט"ו כמותה.
האם המרחק מיל קאי על סמוך או על נראה או על שניהם
הנה בגמרא אינו מבואר האם הגבלת המרחק למיל מתייחסת לסמוך או לנראה, שאמנם לפום ריהטא נראה שהגדרת מיל קאי על סמוך שהרי אם גם נראה אינו קורא בט"ו אלא אם כן הוא סמוך מיל, הרי ששוב אין צורך בהיותו נראה, אלא דינו לקרוא בט"ו ככרך מדין סמוך.
אלא שבגמרא ההגבלה למיל נאמרה בדף ב: על דברי ריב"ל כשפשטם שדיבר על סמוך ונראה יחד, ואילו רק בדף ג: מובאת הברייתא שמפרטת סמוך אע"פ שאינו נראה ונראה אע"פ שאינו סמוך.
ואמנם נחלקו בזה הפוסקים כדלהלן.
שיטת רש"י ורוב הראשונים
רש"י (ב ב ד"ה עד כמה) מפרש שהגבלת מיל קאי רק על סמוך, וכפשט הסברה. כדברי רש"י מבואר כבר ברבנו חננאל (ב ב ד"ה וכמה, ג ב ד"ה אריב"ל), וכן כתבו גם הרשב"א (ב ב ד"ה וכמה), הריטב"א (ב ב ד"ה ועד כמה) בשם רבותיו, רבנו יהונתן (ב ב), המאירי (ב ב ד"ה אע"פ), וכן משמע בראב"ן (מגילה).
הרא"ש (מגילה א א) הביא אמנם דברי ריב"ל עם הברייתא, שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, ועל זה הביא דברי ר' ירמיה עד מיל. אך אינו מבואר בדבריו אם קאי אסמוך או על שניהם.
שיטת הרי"ף והרמב"ם
הרי"ף (ב א) הזכיר את המימרא של ריב"ל ואת הסייג למיל, אבל לא הזכיר את הברייתא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך.
הרמב"ם (מגילה וחנוכה א י) כתב שכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו, אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה (מיל), הרי זה כרך וקוראים בט"ו. מבואר בדבריו לכאורה, שהגדרת מיל נכונה בין לסמוך ובין לנראה. אמנם לא מבואר להדיא בדבריו אם פוסק כהברייתא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, מפני שהרמב"ם ציטט את מימרא דריב"ל כלשונה. אך אם מסכים הוא לדינא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, יש לדון מה כוונתו בהגדרת מיל, האם כוונתו דווקא לסמוך או אף לנראה.