סמוך ונראה לכרך

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. חלק מן התוכן מובא בצורה לא ערוכה בדף הטיוטה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מקורות
בבלי:	מגילה ב ב, ג ב
רמב"ם:	מגילה וחנוכה א י
שולחן ערוך:	אורח חיים תרפח ב

דין הבתים הסמוכים לכרך או הנראים עמו, לענין קריאת המגילה בט"ו.

מקורות חז"ל

אומר ר' יהושע בן לוי בגמרא (מגילה ב ב), שכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך, כלומר שדינם לקרוא את המגילה בט"ו באדר, ולא בי"ד. ולשאלת הגמרא 'עד כמה', עונה ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא 'עד מיל'.
מימרא זו של ר' יהושע בן לוי מובאת גם להלן (ג ב), ושם מביאה הגמרא ברייתא, שאין צורך שיהיה הבית סמוך ונראה, אלא סמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך. ומבארת הגמרא שנראה אף שאינו סמוך הוא בכגון שיושבת העיר בראש ההר, שאז אפשר לראות ממנה את הבתים שמחוצה לה, אף שאינם סמוכים. ואילו סמוך אף שאינו נראה ייתכן בכגון שיושבת העיר בנחל, שאינה יכולה לראות את הבתים הסמוכים לה, ומ"מ כיון שסמוכים הם דינם לקרוא בט"ו כמותה.

האם המרחק מיל קאי על סמוך או על נראה או על שניהם

הנה בגמרא אינו מבואר האם הגבלת המרחק למיל מתייחסת לסמוך או לנראה, שאמנם לפום ריהטא נראה שהגדרת מיל קאי על סמוך שהרי אם גם נראה אינו קורא בט"ו אלא אם כן הוא סמוך מיל, הרי ששוב אין צורך בהיותו נראה, אלא דינו לקרוא בט"ו ככרך מדין סמוך.
אלא שבגמרא ההגבלה למיל נאמרה בדף ב: על דברי ריב"ל כשפשטם שדיבר על סמוך ונראה יחד, ואילו רק בדף ג: מובאת הברייתא שמפרטת סמוך אע"פ שאינו נראה ונראה אע"פ שאינו סמוך. ואמנם נחלקו בזה הפוסקים כדלהלן.

שיטת הסוברים שמיל קאי א'סמוך'

רש"י (ב ב ד"ה עד כמה) מפרש שהגבלת מיל קאי רק על סמוך, וכפשט הסברה. כדברי רש"י מבואר כבר ברבנו חננאל (ב ב ד"ה וכמה, ג ב ד"ה אריב"ל), וכן כתבו גם הרשב"א (ב ב ד"ה וכמה), הריטב"א (ב ב ד"ה ועד כמה) בשם רבותיו, רבנו יהונתן (ב ב), המאירי (ב ב ד"ה אע"פ), וכן משמע בראב"ן (מגילה).

שיטת שאר הראשונים

הרי"ף (ב א) הזכיר את המימרא של ריב"ל ואת הסייג למיל, אבל לא הזכיר את הברייתא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך.
הרמב"ם (מגילה וחנוכה א י) כתב שכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו, אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה (מיל), הרי זה כרך וקוראים בט"ו. מבואר בדבריו לכאורה, שהגדרת מיל נכונה בין לסמוך ובין לנראה. אמנם לא מבואר להדיא בדבריו אם פוסק כהברייתא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, מפני שהרמב"ם ציטט את מימרא דריב"ל כלשונה. אך אם מסכים הוא לדינא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, יש לדון מה כוונתו בהגדרת מיל, האם כוונתו דווקא לסמוך או אף לנראה.

הרא"ש (מגילה א א) הביא אמנם דברי ריב"ל עם הברייתא, שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, ועל זה הביא דברי ר' ירמיה עד מיל. אך אינו מבואר בדבריו אם קאי אסמוך או על שניהם.
גם בטור (אורח חיים תרפח) שהעתיק דין זה, כתב שכן הדין בכפרים הסמוכים להם אף שאינם נראים עמהם, או שנראים אף שאינם סמוכים קורין בט"ו, ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל, משמע דקאי על שניהם.
ובר"ן (בדפי הרי"ף ב א) כתב במפורש שמיל קאי גם על סמוך וגם על נראה.

הפירושים השונים בדעת הרמב"ם

המאירי (ב ב ד"ה אע"פ) כתב שדעת הרמב"ם שתחום מיל קאי גם על 'נראה', וכתב שאין הסוגיה מוכחת כן.
המגיד משנה כתב לפרש כדעת רש"י ושאר הראשונים, שהרי אם יש שיעור ל'נראה', הרי הוא כבר מקבל דין 'סמוך'. וכתב שיש לגרוס בלשון הרמב"ם 'כל הנראה עמו וכל הסמוך לו', דהיינו שדין 'סמוך' בסיפא, ועליו קאי גדר מיל.
הכסף משנה מפרש דכי בעי הגמרא 'עד כמה' קאי א'נראה' בלבד, כי סמוך הוא סמוך ממש בעיבורה של עיר, וגם אין סברה שנראה יהיה נידון ככרך אפילו מרחק כמה פרסאות.

מהר"ם אלשקר

בשו"ת מהר"ם אלשקר (קי) כתב שדעת הרי"ף והרמב"ם שלא לפסוק כהברייתא בדף ג:, האומרת שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך. והטעם לזה, שכשהגמרא אומרת 'נראה אף שאינו סמוך' משמע שאין הגבלת קירבה ל'נראה', ואם כן סותר הוא לגמרא דלעיל שמגבילה את המרחק למיל. גם לא מסתבר כלל שנראה אפילו רחוק הרבה יהיה נידון ככרך, וכמו שכתב הר"ן.
ועוד הוסיף שמי שירצה לומר שהרמב"ם כן פוסק כהברייתא דנראה אף שאינו סמוך, מוכרח לפרש דמיל קאי אנראה בלבד וכדעת הכס"מ. וכתב שכן יש לנו לפרש דעת הטור, שכן פסק את הברייתא להלכה. וממילא יצא לנו שדין הסמוך הוא פחות ממיל.

גדר נראה

כתב המאירי (ב ב ד"ה אע"פ) שנראים הדברים שלא חשיב 'נראה' אלא אם כן הוא מאותו מחוז וטפל לו, כדרך שאמרו 'חשבון ובנותיה בית שאן ובנותיה'. עוד כתב שיש לפרש ש'נראה' היינו שכל אותו הכפר נראה איתו להדיא.
בר"ן (דפי הרי"ף ב א) כתב שנראה וסמוך זה דווקא מתחום העיר, כלומר אפילו שהתחום רחוק מקצה העיר ברוח אחת, מודדים משם. ודייק זאת מהלשון 'נראה' ולא קאמר 'רואין'. וסיים דמ"מ אם היה רחוק כמה פרסאות אין לדונו בדין 'נראה' אף שרואין אותו מן הכרך.
כתב הכסף משנה (ג י) שגבול אלפיים אמה היינו במרחק אווירי, ולא במידת קרקע, וכתב שנכון הוא לדעת הר"ן.