סמוך ונראה לכרך

מקורות
בבלי:	מגילה ב ב, ג ב
ירושלמי:	מגילה א א
רמב"ם:	מגילה וחנוכה א י
שולחן ערוך:	אורח חיים תרפח ב

דין עיירות וכפרים הסמוכים לכרך או הנראים עמו, לענין קריאת המגילה בט"ו באדר.

מקורות חז"ל

אומר ר' יהושע בן לוי בגמרא (מגילה ב ב), שכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך, כלומר שדינם לקרוא את המגילה בט"ו באדר, ולא בי"ד. ולשאלת הגמרא 'עד כמה', עונה ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא 'עד מיל'.
מימרא זו של ר' יהושע בן לוי מובאת גם להלן (ג ב), ושם מביאה הגמרא ברייתא, שאין צורך שיהיה המקום גם סמוך וגם נראה, אלא סמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך. ומבארת הגמרא שנראה אף שאינו סמוך הוא בכגון שיושבת העיר בראש ההר, שאז אפשר לראות ממנה את הבתים שמחוצה לה, אף שאינם סמוכים לה. ואילו סמוך אף שאינו נראה ייתכן בכגון שיושבת העיר בנחל, שאינה יכולה לראות את הבתים הסמוכים לה, ומ"מ כיון שסמוכים הם דינם לקרוא בט"ו כמותה.

האם המרחק מיל קאי על סמוך או על נראה או על שניהם

הנה בגמרא אינו מבואר האם הגבלת המרחק למיל מתייחסת לסמוך או לנראה, שאמנם לפום ריהטא נראה שהגדרת מיל קאי רק על סמוך, שהרי אם גם נראה אינו קורא בט"ו אלא אם כן הוא סמוך מיל, הרי ששוב אין צורך בהיותו נראה, אלא דינו לקרוא בט"ו ככרך מדין סמוך.
אלא שבגמרא ההגבלה למיל נאמרה בדף ב: על דברי ריב"ל כפשטם שדיבר על סמוך ונראה יחד, ואילו רק בדף ג: מובאת הברייתא שמפרטת סמוך אע"פ שאינו נראה ונראה אע"פ שאינו סמוך. לכן יש צורך לעיין מהו היחס הנכון בין הגמרות הללו. ונחלקו בזה הפוסקים כדלהלן.

שיטת רוב הראשונים

רש"י (ב ב ד"ה עד כמה) מפרש שהגבלת מיל קאי רק על סמוך, וכפשט הסברה. כדברי רש"י מבואר כבר ברבנו חננאל (ב ב ד"ה וכמה, ג ב ד"ה אריב"ל), וכן כתבו גם הרשב"א (ב ב ד"ה וכמה), רבנו יהונתן (ב ב), המאירי (ב ב ד"ה אע"פ), וכן משמע בראב"ן (מגילה), וכן הוא בחידושי הר"ן (ב ב ד"ה אמרינן).
הריטב"א (ב ב ד"ה ועד כמה) גם הוא כתב בשם רבותיו כשיטה זו, אך בענין 'נראה' הוסיף שכל שהוא נראה עמו ומשתתף עמו בענייניהם לית ליה שיעורא. כלומר גם נראה, אף שאינו מוגבל מבחינת המרחק, על כל פנים בעינן שיהיה משתתף עם העיר בענייניהם.

שיטת רי"ף ורמב"ם

הרי"ף (ב א) הזכיר את המימרא של ריב"ל ואת הסייג למיל, אבל לא הזכיר את הברייתא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך. מבואר בדבריו לכאורה, שהגדרת מיל נכונה בין לסמוך ובין לנראה. אמנם לא מבואר להדיא בדבריו אם פוסק כהברייתא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, מפני שהרי"ף ציטט את מימרא דריב"ל כלשונה. אך אם מסכים הוא לדינא שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, יש לדון מה כוונתו בהגדרת מיל, האם כוונתו דווקא לסמוך או אף לנראה או שמא דווקא לנראה..
אותו ספק בדיוק יש להסתפק בדעת הרמב"ם (מגילה וחנוכה א י), שכתב שכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו, אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה (מיל), הרי זה כרך וקוראים בט"ו. הרי שציטט דברי ריב"ל, ולא הזכיר הברייתא שמחלקת ביניהם.

המאירי (ב ב ד"ה אע"פ) כתב שדעת הרמב"ם שתחום מיל קאי גם על 'נראה', וכתב שאין הסוגיה מוכחת כן.
המגיד משנה כתב לפרש כדעת רש"י ושאר הראשונים, שהרי אם יש שיעור ל'נראה', הרי הוא כבר מקבל דין 'סמוך'. וכתב שיש לגרוס בלשון הרמב"ם 'כל הנראה עמו וכל הסמוך לו', דהיינו שדין 'סמוך' בסיפא, ועליו קאי גדר מיל.
הכסף משנה מפרש דכי בעי הגמרא 'עד כמה' קאי א'נראה' בלבד, כי סמוך הוא סמוך ממש בעיבורה של עיר, וגם אין סברה שנראה יהיה נידון ככרך אפילו מרחק כמה פרסאות. וכן כתב בבית יוסף (אורח חיים תרפח ב).

בשו"ת מהר"ם אלשקר (קי) כתב שדעת הרי"ף והרמב"ם שלא לפסוק כהברייתא בדף ג:, האומרת שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך. והטעם לזה, שכשהגמרא אומרת 'נראה אף שאינו סמוך' משמע שאין הגבלת קירבה ל'נראה', ואם כן סותר הוא לגמרא דלעיל שמגבילה את המרחק למיל. גם לא מסתבר כלל שנראה אפילו רחוק הרבה יהיה נידון ככרך, וכמו שכתב הר"ן.
ועוד הוסיף שמי שירצה לומר שהרמב"ם כן פוסק כהברייתא דנראה אף שאינו סמוך, מוכרח לפרש דמיל קאי אנראה בלבד וכדעת הכס"מ. וכתב שכן יש לנו לפרש דעת הטור, שכן פסק את הברייתא להלכה. וממילא יצא לנו שדין הסמוך הוא פחות ממיל, והיינו כעיבורה של עיר או כיוצא בזה.
אמנם כותב המהר"ם עוד פירוש, שאפשר לומר שמיל קאי על שניהם, והיינו שב'נראה' מודדים את המיל במרחק אווירי. אבל כתב שהפירוש הראשון ש'סמוך' הוא בעיבורה של עיר הוא הנכון.

הבית חדש (ב) כתב שדוחק לומר שהרי"ף והרמב"ם לא פסקו כהברייתא, ולכן העלה אפשרות שהברייתא נקטה 'נראה אף שאינו סמוך' אינו בדווקא, אלא כדי נקטה. שכל עיקרה באה לפרש שסמוך אף שאינו נראה, ואגב זה אמרה נראה אף שאינו סמוך, אך לקושטא דמילתא סמוך מיהא בעינן. וראה להלן שהביא עוד פירושים בדעת הטור.

שיטת הרא"ש והטור

הרא"ש (מגילה א א) הביא אמנם דברי ריב"ל עם הברייתא, שסמוך אף שאינו נראה ונראה אף שאינו סמוך, ועל זה הביא דברי ר' ירמיה עד מיל. אך אינו מבואר בדבריו אם קאי אסמוך או על שניהם.
גם בטור (אורח חיים תרפח) שהעתיק דין זה, כתב שכן הדין בכפרים הסמוכים להם אף שאינם נראים עמהם, או שנראים אף שאינם סמוכים קורין בט"ו, ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל, משמע דקאי על שניהם.

הבית יוסף (אורח חיים תרפח) כתב באמנם ניתן ליישב בדוחק דעת הטור, שמיל קאי על סמוך בלבד, אבל זהו דוחק בלשון שיתייחס לרישא ולא לסיפא, ולכן הוסיף פירוש שעד מיל מתייחס לנראה בלבד, אך סמוך בעינן תוך עיבורה של עיר. גם בבית חדש (ב ד"ה ועוד נראה) הביא כפירוש זה, וכתב עליו וכן עיקר.
בדרכי משה (א) כתב ש'סמוך' מודדים לפי זמן ההילוך, שאם יכול להגיע לעיר תוך הילוך מיל חשיב סמוך. אך אם יש נהר מפסיק, אף שבמרחק הוא קרוב יותר ממיל, לא חשיב 'סמוך'. אמנם אם הוא נראה עם העיר, כיון שהוא רינו רחוק יותר ממיל, אע"פ שצריך זמן רב להלך ולהקיף, מ"מ חשיב ככרך מדין 'נראה'.

בבית חדש (ב ד"ה ועוד נראה לי) הביא פירוש נוסף בדעת הטור, שבאמת מיל קאי אנראה בלבד, וגדר נראה הוא עד מיל, אך אם אינו נראה בעינן שיהא סמוך תוך מיל. ולכן כתב הטור לשון "ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל".
בביאור הגר"א (ד"ה ובלבד) כתב שלפי הטור מיל קאי על שניהם. והביא ראיה לשיטתו מהגמרא, שהגמרא אומרת שמיל הוא כמו מחמתן לטבריא, והרי ידוע שחמתן בהר וטבריא בעמק, כלומר שהם נראים זו לזו, ואעפ"כ דווקא תוך מיל. ועוד הוכיח מקושיית הגמרא ששאלה 'בשלמא נראה אף שאינו סמוך אלא סמוך אף שאינו נראה היכי משכחת לה', ואינו מובן מה הקושיה, אלא ודאי כיון שגם נראה ואינו סמוך הוא עדיין תוך מיל, א"כ סמוך ואינו נראה הוא פחות מזה, והיאך ייתכן שלא יהיה נראה.

שיטת הר"ן ופירוש דבריו

הר"ן בחידושים (ב ב) כתב כפירוש רש"י, שמיל קאי אסמוך. אמנם בדפי הרי"ף כתב לבאר באופן אחר, ודבריו אינם ברורים כל הצורך, ונזדקקו להם המפרשים.
הר"ן כותב (בדפי הרי"ף ב א) במפורש שמיל קאי גם על סמוך וגם על נראה. אמנם זה כתב בפירוש שני, אך בפירוש ראשון כתב בשם 'יש מפרשים', שגם סמוך וגם נראה יש לחשב מתחום העיר ולא מהעיר עצמה, ולא הזכיר כלל גדר מיל. ומ"מ בסוף דבריו כתב, שלפי שני הפירושים, לא מסתבר שאם הכפר רחוק כמה פרסאות מן הכרך נדון אותו ככרך, אך לא כתב גבול לדבר.

הבית יוסף (אורח חיים תרפח ד"ה והשתא) התקשה בדברי הר"ן, איך ייתכן לומר שמיל קאי גם על נראה, שאם כן יש לו דין סמוך? ותירץ, שבסמוך ואינו נראה מודדים המיל לפי הליכה בקרקע, ובנראה ואינו סמוך מודדים את המיל כמידת חבל מתוח באוויר, שאם הוא פחות ממיל, אפילו שיש במידת הקרקע יותר ממיל (כגון בעליות וירידות), נידון ככרך.
ואת הפירוש הראשון של הר"ן בשם 'יש מפרשים' פירש הבית יוסף, שכל עוד הכפר בתוך תחום העיר יש לו דין סמוך ונראה, אלא שבסמוך בעינן גם שיהיה תוך מיל, מלבד היותו תוך התחום, ואם אינו תוך מיל אך הוא נראה עמו, גם כן דינו ככרך ובלבד שיהא תוך התחום. אך אם הכפר הוא חוץ לתחום העיר, אף שהוא נראה עימו וגם תוך מיל אין לו דין כרך.

מהר"ם אלשקר (קי) פירש דברי הר"ן, שהוא סובר שודאי לא ייתכן ש'נראה' יהיה לו דין כרך אפילו רחוק הרבה, כפי שמסיים דבריו, לכן הביא הר"ן בתחילת דבריו, שגם ב'נראה' בעינן שיהיה תוך התחום. כלומר, אף שאפשר שיהיה רחוק יותר ממיל, מ"מ עדיין בעינן שיהיה תוך התחום ובלבד שתהיה גם נראית עמו, ומיל מתייחס לסמוך בלבד. ובפירוש שני כתב הר"ן דמיל קאי אתרווייהו, ולפי זה נדחית הברייתא 'נראה אע"פ שאינו סמוך' שהרי גם בנראה בעינן סמוך.
הפרי חדש (תרפח ב) גם הוא פירש דברי ה'יש מפרשים' כדברי מהר"ם אלשקר, אך את הפירוש השני 'אי נמי' לא פירש שהגמרות חלוקות, אלא שמיל מתייחס גם לסמוך וגם לנראה, אלא שסמוך הוא בכפוף לתחום העיר, שאם זהו מחוץ לתחום העיר אף שהוא פחות ממיל, אינו נידון ככרך. ואילו נראה אינו מתחשב עם תחום העיר, שכל זמן שהוא נראה, אפילו הוא חוץ לתחום, חשיב ככרך, ובלבד שיהיה תוך מיל. ולבסוף סיים הר"ן שגם אם נפרש שמיל לא קאי על נראה, מ"מ לא מסתבר להרחיקו כמה פרסאות. ומסיק הפר"ח שזוהי דעת הרמב"ם והטור, שגם בנראה בעינן שלא יהיו רחוקים ממיל.

שלחן ערוך ואחרונים

מרן השלחן ערוך (תרפח ב) כתב להלכה כדברי הטור, ופירט נראים אף שאינם סמוכים, כגון שיושבים בהר, וסמוכים אף שאינם נראים כגון שיושבים בעמק, ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל.
לכאורה גם בדברי מרן אפשר לשוב ולהסתפק האם כוונתו גם על סמוך וגם על נראה או רק על סמוך. המגן אברהם (ג) כותב שמכך ששינה השו"ע את הסדר ממה שסידר הטור, וכתב קודם נראה ואחר כך סמוך, מבואר שסובר שגדר מיל מתייחס רק לסמוך, אבל נראה אפילו רחוק הרבה הוי ככרך. וזהו כשיטת רש"י ורבנו חננאל, וכפי שכתב המגיד משנה בדעת הרמב"ם. וכן למד הגר"א (ד"ה ובלבד) בדעת השו"ע, וכן דעת המשנה ברורה (ו) וכפי שהכריע בשער הציון (ז).
בלבוש (ב) כשהעתיק הלכה זו שינה מלשון מרן, והחזיר הדבר לכמו שכתוב בטור, וכתב האליה זוטא (ג) ואליה רבה (ד) שאמנם לפי מרן משמע הלשון דקאי אסמוך, אבל לפי הלבוש משמע דקאי גם אנראה.

הטורי זהב (ג) כתב לחדש, שאמנם מיל מתייחס לשניהם, אבל מיל ד'נראה' מחשבים בלא שיפוע ההר, כלומר אם העיר יושבת בהר והכרך בעמק, לא מחשבים את שיפוע ההר שהעיר יושבת בראשו, אלא מתחילים למדוד מקצה ההר עד הכרך, ואם אין בו יותר ממיל חשיב נראה, כאילו כל ההר נחשב לחלק מהעיר. לעומת זאת כאשר אין העיר יושבת בהר ואין לה מעלת 'נראה', אין מודדים את השיפוע אלא מידת המרחק. וראה שם בדבריו, שכתב להוכיח כן מלשון הגמרא.

במור וקציעה (תרפח ד"ה אע"פ שאינו סמוך) שמיל קאי גם על סמוך וגם על נראה, אלא שיש חילוק בין מיל דסמוך למיל דנראה. מיל דסמוך הוא מידה מדוייקת במדידת חבל, אך מיל דנראה הוא מיל לפי הראיה, כלומר אם לחוש העין נראה כמדת מיל, אף שבאמת הוא יותר ממיל, נידון ככרך. ודוגמא לזה, שהעיר והכפר עומדים על שני הרים ובקעה ביניהם, באופן שהמרחק ביניהם יותר ממיל, אך נראה בעין פחות ממיל. או איפכא, ששניהם בבקעה, ואין בהם מיל, אך מצד הראות נראה יותר ממיל, כגון שיש הר ביניהם או דרך עקלתון וכד'.

דעת הפרי חדש שבין סמוך ובין נראה הוא עד מיל, אלא שסמוך הוא בתוך תחום העיר, ואילו נראה הוא אפילו חוץ תחום העיר כל זמן שהוא נראה. אך מ"מ תרווייהו תוך מיל. וכן למד בדעת השלחן ערוך.
גם דעת הרב אליה רבה (ד) להלכה שבנראה בעינן תוך מיל, ובסמוך בעינן תוך התחום.

החיד"א בברכי יוסף (ז) מצדד שדעת מרן דקאי אסמוך, מדשינה הסדר ותמה על הפר"ח שכתב שהמחבר נמשך אחר הטור והרמב"ם. אך לענין הלכה מכריע הברכ"י, שכיון שהטור והרמב"ם סתמו, והרן כתב להדיא דגם בנראה בעינן מיל, ובדעת מרן יש להסתפק, לכן כפרים הנראים אין לדונם ככרך אם הם רחוקים יותר ממיל. וכן פסק אחריו הרב כף החיים סופר (ט).

גדר סמוך

פסקה זו לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיסוגיה והשלימו אותה. בדקו אם ישנו תוכן לא ערוך בדף הטיוטה.

כתב הפרי מגדים (משבצות זהב ג) שמתחשב מתחומי העיר שכתב הר"ן, הוא לענין מיסים וארנוניות.

גדר נראה

פסקה זו לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיסוגיה והשלימו אותה. בדקו אם ישנו תוכן לא ערוך בדף הטיוטה.

כתב המאירי (ב ב ד"ה אע"פ) שנראים הדברים שלא חשיב 'נראה' אלא אם כן הוא מאותו מחוז וטפל לו, כדרך שאמרו 'חשבון ובנותיה בית שאן ובנותיה'. עוד כתב שיש לפרש ש'נראה' היינו שכל אותו הכפר נראה איתו להדיא.
בר"ן (דפי הרי"ף ב א) כתב שנראה וסמוך זה דווקא מתחום העיר, כלומר אפילו שהתחום רחוק מקצה העיר ברוח אחת, מודדים משם. ודייק זאת מהלשון 'נראה' ולא קאמר 'רואין'. וסיים דמ"מ אם היה רחוק כמה פרסאות אין לדונו בדין 'נראה' אף שרואין אותו מן הכרך.
כתב הכסף משנה (ג י) שגבול אלפיים אמה היינו במרחק אווירי, ולא במידת קרקע, וכתב שנכון הוא לדעת הר"ן.

סמוך ונראה לעיר המסופקת

בשו"ת משאת משה (ג) כתב שלא אמרו סמוך ונראה אלא לכרך ודאי, שקורין בו רק בט"ו, אבל הסמוכים ונראים לעיר המסופקת שקורין בה בי"ד ובט"ו, הסמוכים ונראים קוראים בי"ד בלבד. והסכים כמו החיד"א בברכי יוסף (ט). וכן העתיק בביאור הלכה (ד"ה או), וכן פסק הרב כף החיים סופר (יא).
אמנם הרב חזון איש (אורח חיים קנג ג ד"ה במ"ב) תמה על זה, היות שדין סמוך ונראה נלמד מפסוק, הרי שגם הסמוך הוא סמוך בספק ויש לו לקרוא יומיים. וכתב לדינא שאין לנו לחלק בין כרך לבין סמוך לו בלא מקור, ומסתמא הן שוין.

אופן חישוב מרחק מיל - בהליכה או בנסיעה

כתב הרב כף החיים סופר (י), להסתפק האם מחשבים את שיעור מיל לפי הליכה של אדם או לפי המרחק שבזמן זה עוברת רכבת הקיטור. והביא המחלוקת בזה לענין אבילות, וכתב שאף שיש לחלק, מ"מ למעשה אם יש כפר שהוא נראה לכרך ורחוק יותר ממיל, אבל לפי מרחק נסיעה הוא פחות ממיל, יש להקל ולהחשיב אותם כבני הכרכים ויקראו בט"ו. וסיים דמ"מ בעינן שהרכבת מגיעה לאותו הכפר.

כרך שאין בו יהודים

החיד"א בברכי יוסף (ח) האריך לחקור, מה הדין לגבי כרך שדינו לקרוא בט"ו, ועתה גלו ממנו ישראל ואין שם קריאת המגילה (אבל הוא מיושב ע"י גויים), האם הכפרים הסמוכים לו והנראים עמו קורים בט"ו או בי"ד. והוא שם מצדד לומר שלא יקראו אלא בי"ד, דאינם חשובים לקרוא בט"ו אלא כאשר סמוכים ונראים לכרך שגם הוא קורא בט"ו. וכן פסק הרב כף החיים (יב).

פולמוס פורים ירושלים תש"ט

פסקה זו לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיסוגיה והשלימו אותה. בדקו אם ישנו תוכן לא ערוך בדף הטיוטה.