הבדלים בין גרסאות בדף "זכירת מעשה עמלק"
| (8 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%92_%D7%93 מגילה ג ד]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%97_%D7%90 מגילה יח א], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%9C_%D7%90 מגילה ל א]||[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A7%D7%A4%D7%98 ספר המצוות עשה קפט], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%94 הלכות מלכים ומלחמות ה ה], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%91 אורח חיים תרפה ב], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%96 אורח חיים תרפה ז]}} | {{מקורות|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%92_%D7%93 מגילה ג ד]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%99%D7%97_%D7%90 מגילה יח א], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%9C_%D7%90 מגילה ל א]||[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A7%D7%A4%D7%98 ספר המצוות עשה קפט], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94_%D7%94 הלכות מלכים ומלחמות ה ה], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%92_%D7%9B הלכות תפילה יג כ]|[https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%91 אורח חיים תרפה ב], [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%96 אורח חיים תרפה ז]}} | ||
סוגיה העוסקת במצוות עשה לזכור את מעשיו של עמלק. | סוגיה העוסקת במצוות עשה לזכור את מעשיו של עמלק. | ||
במצווה זה ישנם נידונים רבים, חיובה הגדרתה, ופרטיה. בנוסף נידונים בסוגיה זו, אופן קיום המצווה, תדירותה, חיוב הנשים בה, ופרשת זכור. | במצווה זה ישנם נידונים רבים, חיובה. הגדרתה, ופרטיה. בנוסף נידונים בסוגיה זו, אופן קיום המצווה, תדירותה, חיוב הנשים בה, ופרשת זכור. | ||
==מקור ויסוד המצווה== | ==מקור ויסוד המצווה== | ||
{{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}} | {{תבנית:זכירת מעשה עמלק ניווט}} | ||
את המצווה לזכור את | את המצווה לזכור את מעשיו של עמלק, כותבת התורה בחומש '''דברים''', פרשת '''כי תצא''', בציווי; {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= זכור את אשר עשה לך עמלק.|מקור=דברים כה יז}} | ||
מעשיו של עמלק, שהתורה מצווה לזכור, מתוארים בפרשת '''בשלח'''; "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפדים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז ח|שמות יז ח}}. | מעשיו של עמלק, שהתורה מצווה לזכור, מתוארים בפרשת '''בשלח'''; "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפדים" {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז ח|שמות יז ח}}, שלאחר שישראל יוצאים ממצרים, ועוברים את ים סוף, כמסופר בפרשת '''בשלח''', מגיע עמלק ונלחם עם ישראל במקום שנקרא "רפידים". לאחר שישראל מנצחים את עמלק, הקב"ה מצווה את ישראל לזכור את המלחמה הזאת. | ||
התורה כותבת | לאחר סיפור מלחמת עמלק, התורה כותבת: {{ציטוטון|כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק}} {{ויקיטקסט|קטגוריה:שמות יז יד|שם יז יד}}. | ||
ו'''רש"י''' מפרש: "ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כי מחה | ו'''רש"י''' מפרש: "ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כי מחה אמחה - לכן אני מזהירך כן. כי חפץ אני למחותו" {{ויקיטקסט|רש"י על שמות יז|רש"י שם}}. ונחלקו מפרשי '''רש"י''' בדעתו, האם התורה מצווה גם כאן את ישראל לזכור את מעשה עמלק{{הערה|[https://www.sefaria.org.il/Mizrachi%2C_Exodus.17.14.2?vhe=Four_commentaries_on_Rashi._Warsaw,_1862&lang=he מזרחי] ו'''באר שדה''' '''שמות''' יז יד, וה'''ספורנו''' מפרש, שהכוונה לפרשת זכור}}, או שאין כאן שום ציווי על ישראל, אלא שנכתוב בספר זיכרון על המלחמה, ושהקב"ה ימחה אותו, וציווי המצווה מופיע רק ב'''כי תצא'''{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59481&st=&pgnum=190 נחלת יעקב שם], וכן כותב שאינו מבין את דברי ה'''מזרחי'''}}. | ||
===גדר המצווה=== | ===גדר המצווה=== | ||
| שורה 128: | שורה 126: | ||
====דרכים אחרות לזכירה==== | ====דרכים אחרות לזכירה==== | ||
*מדברי ה'''רמב"ם''' משמע {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט| ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, שכל אחד יזכיר במילותיו שלו, ואינו מזכיר נוסח מסוים. | *מדברי ה'''רמב"ם''' משמע {{ויקיטקסט|ספר המצוות עשה קפט| ספר המצוות עשה קפט}}, {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ה|הלכות מלכים ומלחמות ה ה}}, שכל אחד יזכיר במילותיו שלו, ואינו מזכיר נוסח מסוים. | ||
*ה'''חינוך''' מפרש שצריך לזכור מעשה עמלק כדי שלא תשכח שנאתו מלבנו ולא כותב על נוסח מסוים {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}. | *ה'''חינוך''' מפרש שצריך לזכור מעשה עמלק כדי שלא תשכח שנאתו מלבנו ולא כותב על נוסח מסוים {{ויקיטקסט| ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}}. | ||
| שורה 188: | שורה 186: | ||
נחלקו הראשונים, אם קריאת פרשת זכור היא מצווה מהתורה, או מדרבנן. | נחלקו הראשונים, אם קריאת פרשת זכור היא מצווה מהתורה, או מדרבנן. | ||
ע"פ המובא לעיל, רובם של הראשונים, כגון '''תוס'<nowiki/>''' וה'''רא"ש''' סוברים, שקיום המצווה מדאורייתא הוא ע"י קריאת פרשת זכור. ה'''רשב"א''' לעומת זאת מסביר (הובא [https://www.sefaria.org.il/Machatzit_HaShekel_on_Orach_Chayim.685.1.2?vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893,_Vol_2&lang=he ב'''מחצית השקל''' תרפה]), שבאמת ה'''תוס'''' עצמם סוברים שפרשת זכור היא | ע"פ המובא לעיל, רובם של הראשונים, כגון '''תוס'<nowiki/>''' וה'''רא"ש''' סוברים, שקיום המצווה מדאורייתא הוא ע"י קריאת פרשת זכור. ה'''רשב"א''' לעומת זאת מסביר (הובא [https://www.sefaria.org.il/Machatzit_HaShekel_on_Orach_Chayim.685.1.2?vhe=Maginei_Eretz:_Shulchan_Aruch_Orach_Chaim,_Lemberg,_1893,_Vol_2&lang=he ב'''מחצית השקל''' תרפה]), שבאמת ה'''תוס'''' עצמם סוברים שפרשת זכור היא מדרבנן, ומה שכתבו זה רק לדעת '''רש"י'''. | ||
ה'''רמב"ם''' לעומת זאת אינו מחשיב {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים יג כ|הלכות תפילה יג כ}} את קריאת פרשת זכור מהתורה, אלא מחשיב אותה ככל שאר ארבע הפרשיות, שהם | ה'''רמב"ם''' לעומת זאת אינו מחשיב {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים יג כ|הלכות תפילה יג כ}} את קריאת פרשת זכור מהתורה, אלא מחשיב אותה ככל שאר ארבע הפרשיות, שהם מדרבנן. גם לדעת הרמב"ן (סוף כי תצא), שהחיוב הוא לספר לבניו ולבנותיו את מעשיו של עמלק, הקריאה של פרשת זכור אינה מהתורה. | ||
ה'''תורה תמימה''' כותב (דברים כה יט) שחיוב מצווה זו הוא פעם בשנה כדי שלא ישכח, וא"כ הרי בימינו שקוראים פעם בשנה את פרשת כי תצא, קריאת פרשת זכור, זה רק מדרבנן, שתיקנו קריאה זו לאנשי נהרדעה שהיו מסיימים את התורה רק פעם בשלוש שנים. | ה'''תורה תמימה''' כותב (דברים כה יט) שחיוב מצווה זו הוא פעם בשנה כדי שלא ישכח, וא"כ הרי בימינו שקוראים פעם בשנה את פרשת כי תצא, קריאת פרשת זכור, זה רק מדרבנן, שתיקנו קריאה זו לאנשי נהרדעה שהיו מסיימים את התורה רק פעם בשלוש שנים. | ||
| שורה 294: | שורה 292: | ||
====דינים נוספים==== | ====דינים נוספים==== | ||
*כתב ב'''שו"ת תשובות והנהגות''' (חלק ב' צ"ג) לגבי בית הכנסת ביוהנסבורג שבליל שבת באים רבים להתפלל ובבוקר מגיעים רק מעטים, שקראו שם את פרשת זכור בליל שבת ללא ברכה כדי לזכות את הרבים לצאת ידי חובתם מן התורה. | *כתב ב'''שו"ת תשובות והנהגות''' (חלק ב' צ"ג) לגבי בית הכנסת ביוהנסבורג שבליל שבת באים רבים להתפלל ובבוקר מגיעים רק מעטים, שקראו שם את פרשת זכור בליל שבת ללא ברכה כדי לזכות את הרבים לצאת ידי חובתם מן התורה. | ||
*כתוב בספר '''הליכות שלמה''' בשם ה'''גרש"ז אוירבך''' (י"ח ב), דאף אם לא שמע כל קריאת פרשת זכור יצא יד"ח אם שמע על כל פנים את עיקר הענין, דלא מסתבר דצריך לשמוע כל הקריאה ממש. והוכיח כן מה'''מג"א''' הנ"ל שכתב דיוצא יד"ח גם בפרשת 'ויבא עמלק', הרי שאין צריך אלא לקרוא עיקר מעשה עמלק. | *כתוב בספר '''הליכות שלמה''' בשם ה'''גרש"ז אוירבך''' (י"ח ב), דאף אם לא שמע כל קריאת פרשת זכור יצא יד"ח אם שמע על כל פנים את עיקר הענין, דלא מסתבר דצריך לשמוע כל הקריאה ממש. והוכיח כן מה'''מג"א''' הנ"ל שכתב דיוצא יד"ח גם בפרשת 'ויבא עמלק', הרי שאין צריך אלא לקרוא עיקר מעשה עמלק. | ||
| שורה 308: | שורה 307: | ||
====פעם בחיים==== | ====פעם בחיים==== | ||
*'''ספר החינוך''' כותב {{ויקיטקסט|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}} - "ודי לנו לזכור הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש", ובסוף המצווה מרחיק לכת אף יותר מכך, באומרו - "ועובר ע"ז ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה...", ומדברי ה'''חינוך'''' נראה שאפילו בזכירה חד פעמית יוצאים ידי חובת המצווה. | *'''ספר החינוך''' כותב {{ויקיטקסט|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תרג|מצווה תרג}} - "ודי לנו לזכור הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש", ובסוף המצווה מרחיק לכת אף יותר מכך, באומרו - "ועובר ע"ז ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה...", ומדברי ה'''חינוך'''' נראה שאפילו בזכירה חד פעמית יוצאים ידי חובת המצווה. | ||
וכך הסביר ה'''מנחת חינוך''' בדעת ה'''חינוך''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A/%D7%AA%D7%A8%D7%92 סק"א]): "ומדברי הרב המחבר נראה דדי פעם אחת כל ימיו", היינו שמספיק לדעתו לזכור פעם אחת את מעשה עמלק, ויוצא ידי חובת המצווה לכל החיים. | וכך הסביר ה'''מנחת חינוך''' בדעת ה'''חינוך''' ([https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A/%D7%AA%D7%A8%D7%92 סק"א]): "ומדברי הרב המחבר נראה דדי פעם אחת כל ימיו", היינו שמספיק לדעתו לזכור פעם אחת את מעשה עמלק, ויוצא ידי חובת המצווה לכל החיים. | ||
| שורה 316: | שורה 315: | ||
====פעם בשנה==== | ====פעם בשנה==== | ||
*לדעת רוב הראשונים; ה'''תוס'''', ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט| | *לדעת רוב הראשונים; ה'''תוס'<nowiki/>''', ה'''רשב"א''' {{ויקיטקסט| | ||
חידושי הרשב"א על הש"ס/ברכות/פרק ב|ברכות יג א}}, וה'''רא"ש''' (שם ז כ), אע"פ שלא כתבו זמן מסוים, אך מדבריהם משמע, שהחיוב של המצווה הוא פעם בשנה. שמכיוון שאומרים שיש מצווה לקרוא את פרשת זכור מדאורייתא, ואת פרשת זכור קוראים פעם בשנה, וא"כ מקיימים את המצווה פעם בשנה, ונראה לדעתם שזה החיוב. | חידושי הרשב"א על הש"ס/ברכות/פרק ב|ברכות יג א}}, וה'''רא"ש''' (שם ז כ), אע"פ שלא כתבו זמן מסוים, אך מדבריהם משמע, שהחיוב של המצווה הוא פעם בשנה. שמכיוון שאומרים שיש מצווה לקרוא את פרשת זכור מדאורייתא, ואת פרשת זכור קוראים פעם בשנה, וא"כ מקיימים את המצווה פעם בשנה, ונראה לדעתם שזה החיוב. | ||
כך הבינו הרבה פוסקים בדעתם של הראשונים{{הערה|כגון '''תרוה"מ''' (קח) וה'''שו"ע''' (תרפה ז) ועוד}}. | כך הבינו הרבה פוסקים בדעתם של הראשונים{{הערה|כגון '''תרוה"מ''' (קח) וה'''שו"ע''' (תרפה ז) ועוד}}. | ||
*ה'''סמ"ק''' כותב - "לזכור מעשה עמלק... זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פרשת זכור" (עשה קמ"ז). כלומר, קיום המצוה הוא פעם בשנה. היינו שה'''סמ"ק''' הולך כדעת רוב הראשונים וכותב שהחיוב הוא פעם בשנה. לדברים אלו הסכים ה'''תרומת הדשן''' (ק"ח), והסיק מכך - "צריך להיזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה". וכן פסק ה'''רוקח''' שצריך להזכיר בכל שנה ושנה (רלד). | *ה'''סמ"ק''' כותב - "לזכור מעשה עמלק... זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פרשת זכור" (עשה קמ"ז). כלומר, קיום המצוה הוא פעם בשנה. היינו שה'''סמ"ק''' הולך כדעת רוב הראשונים וכותב שהחיוב הוא פעם בשנה. לדברים אלו הסכים ה'''תרומת הדשן''' (ק"ח), והסיק מכך - "צריך להיזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה". וכן פסק ה'''רוקח''' שצריך להזכיר בכל שנה ושנה (רלד). | ||
*וכן נאמר ב'''מדרש''': “אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה" ([https://www.sefaria.org.il/Pesikta_Rabbati.12.1?vhe=OYW&lang=he פסיקתא רבתי יב]). כלומר, שהמצווה לקרוא את פרשת זכור, מספיק רק פעם בשנה. | *וכן נאמר ב'''מדרש''': “אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה" ([https://www.sefaria.org.il/Pesikta_Rabbati.12.1?vhe=OYW&lang=he פסיקתא רבתי יב]). כלומר, שהמצווה לקרוא את פרשת זכור, מספיק רק פעם בשנה. | ||
לטעם דעה זו, כתבו ה'''מהר"ם שיק''', (על תריג מצוות מצווה תרה) וה'''חת"ס''' ([https://www.sefaria.org.il/Responsa_Chatam_Sofer%2C_Even_HaEzer.1.119.9?vhe=Pressburg,_1855-1864&lang=he&with=all&lang2=he אה"ע ח"א קיט]), שאומרים שאבידה משתכחת בי"ב חודש ('''בבא מציעא''' כח א), וכן המת משתכח תוך שנה. ולכן גם כאן, מכיוון שהמצווה היא לזכור תמיד, כדי שלא נשכח, אנו מזכירים את המצווה פעם בשנה{{הערה|בקשר לשנה מעוברת, כתב '''מהר"ם שיק''' (על תרי"ג מצוות תרה) שבשנה כשעוברת 13 חודש, יש לכוון בפרשת 'כי תצא', לצאת יד"ח, והעיד שה'''חת"ס''' נזהר לכך. ה'''רב אוירבך''' כתב ('''הליכות שלמה''' מועדי השנה תשרי-אדר, יח א הערה 3), שהיות ולא מצינו שנזהרו לכך, אין לחוש לכך, אלא צריך להזכיר פעם בשנה ולא פעם ב12 חודש}}. | לטעם דעה זו, כתבו ה'''מהר"ם שיק''', (על תריג מצוות מצווה תרה) וה'''חת"ס''' ([https://www.sefaria.org.il/Responsa_Chatam_Sofer%2C_Even_HaEzer.1.119.9?vhe=Pressburg,_1855-1864&lang=he&with=all&lang2=he אה"ע ח"א קיט]), שאומרים שאבידה משתכחת בי"ב חודש ('''בבא מציעא''' כח א), וכן המת משתכח תוך שנה. ולכן גם כאן, מכיוון שהמצווה היא לזכור תמיד, כדי שלא נשכח, אנו מזכירים את המצווה פעם בשנה{{הערה|בקשר לשנה מעוברת, כתב '''מהר"ם שיק''' (על תרי"ג מצוות תרה) שבשנה כשעוברת 13 חודש, יש לכוון בפרשת 'כי תצא', לצאת יד"ח, והעיד שה'''חת"ס''' נזהר לכך. ה'''רב אוירבך''' כתב ('''הליכות שלמה''' מועדי השנה תשרי-אדר, יח א הערה 3), שהיות ולא מצינו שנזהרו לכך, אין לחוש לכך, אלא צריך להזכיר פעם בשנה ולא פעם ב12 חודש}}. | ||
| שורה 343: | שורה 343: | ||
ע"פ דעה זו, נוהגים לומר כל יום לאחר התפילה ברוב הנוסחים, את ה"שש זכירות", ובתוכם את זכירת מעשה עמלק{{הערה|ב'''שו"ע הרב''' כתב ש'שש הזכירות' הן מצווה יומית, והוא היה הראשון להדפיס זכירות אלו בסידורו}}. | ע"פ דעה זו, נוהגים לומר כל יום לאחר התפילה ברוב הנוסחים, את ה"שש זכירות", ובתוכם את זכירת מעשה עמלק{{הערה|ב'''שו"ע הרב''' כתב ש'שש הזכירות' הן מצווה יומית, והוא היה הראשון להדפיס זכירות אלו בסידורו}}. | ||
| שורה 406: | שורה 405: | ||
*התורה כותבת בפרשת כי תצא לזכור את מה שעשה עמלק. צריך לשנוא ולתעב כדי לזרז העם להילחם בו. ישנה מחלוקת האם המצווה היא חובת ציבור או חובת יחיד. רובן של הראשונים מונים את המצווה, אבל ישנם כאלה שלא מחשיבים את מצווה זו. למצווה זו ישנם מספר טעמים. | *התורה כותבת בפרשת כי תצא לזכור את מה שעשה עמלק. צריך לשנוא ולתעב כדי לזרז העם להילחם בו. ישנה מחלוקת האם המצווה היא חובת ציבור או חובת יחיד. רובן של הראשונים מונים את המצווה, אבל ישנם כאלה שלא מחשיבים את מצווה זו. למצווה זו ישנם מספר טעמים. | ||
*חז"ל אומרים שצריך לזכור דווקא בפה. וכן יש שכתבו שצריך לזכור מתוך ספר, אך יש שכתבו שאין חובה. נחלקו המפרשים אם אפשר ללמוד זאת מהגמרא. ישנם כאלו שכתבו שצריך דווקא לזכור מתוך ספר תורה, ויש שכתבו שאין צריך. בענין תוכן הקריאה יש שכתבו שצריך לזכור דווקא מתוך פרשת זכור, וי"א שלאו דוקא. וכן יש שפסקו שאפשר לצאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק". | *חז"ל אומרים שצריך לזכור דווקא בפה. וכן יש שכתבו שצריך לזכור מתוך ספר, אך יש שכתבו שאין חובה. נחלקו המפרשים אם אפשר ללמוד זאת מהגמרא. ישנם כאלו שכתבו שצריך דווקא לזכור מתוך ספר תורה, ויש שכתבו שאין צריך. בענין תוכן הקריאה יש שכתבו שצריך לזכור דווקא מתוך פרשת זכור, וי"א שלאו דוקא. וכן יש שפסקו שאפשר לצאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק". | ||
*אמרו חז"ל שבשבת השנייה בחודש אדר קוראים פרשת זכור. נחלקו האם חיוב הפרשה מהתורה. בזמן הקריאה נפסק שזה בשבת שלפני פורים, שנייה באדר או להפסקה. נחלקו האם צריך פרשת זכור מניין. וישנם מספר דינים והלכות הקשורות לפרשת זכור. | *אמרו חז"ל שבשבת השנייה בחודש אדר קוראים פרשת זכור. נחלקו האם חיוב הפרשה מהתורה. בזמן הקריאה נפסק שזה בשבת שלפני פורים, שנייה באדר או להפסקה. נחלקו האם צריך פרשת זכור מניין. וישנם מספר דינים והלכות הקשורות לפרשת זכור. | ||
| שורה 414: | שורה 413: | ||
*בחיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו הראשונים והפוסקים, וכן בעניין קריאה זכור במיוחד לנשים. | *בחיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו הראשונים והפוסקים, וכן בעניין קריאה זכור במיוחד לנשים. | ||
לקישורים לספרים ומראי מקומות ראה ב'''קטגוריה:זכירת מעשה עמלק'''. | |||
==שיעורים, מאמרים וכתבי עת== | ==שיעורים, מאמרים וכתבי עת== | ||
| שורה 448: | שורה 435: | ||
[[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק יג]] | [[קטגוריה:תפילה ונשיאת כפים פרק יג]] | ||
[[קטגוריה:ספר המצוות עשה קפט]] | [[קטגוריה:ספר המצוות עשה קפט]] | ||
[[קטגוריה:אורח חיים תרפה]] | [[קטגוריה:אורח חיים סימן תרפה]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:26, 1 בספטמבר 2024
| משנה: | מגילה ג ד |
| בבלי: | מגילה יח א, מגילה ל א |
| רמב"ם: | ספר המצוות עשה קפט, הלכות מלכים ומלחמות ה ה, הלכות תפילה יג כ |
| שולחן ערוך: | אורח חיים תרפה ב, אורח חיים תרפה ז |
סוגיה העוסקת במצוות עשה לזכור את מעשיו של עמלק. במצווה זה ישנם נידונים רבים, חיובה. הגדרתה, ופרטיה. בנוסף נידונים בסוגיה זו, אופן קיום המצווה, תדירותה, חיוב הנשים בה, ופרשת זכור.
מקור ויסוד המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
| תוכן עניינים |
|
את המצווה לזכור את מעשיו של עמלק, כותבת התורה בחומש דברים, פרשת כי תצא, בציווי;
זכור את אשר עשה לך עמלק.
— דברים כה יז
מעשיו של עמלק, שהתורה מצווה לזכור, מתוארים בפרשת בשלח; "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפדים" (שמות יז ח), שלאחר שישראל יוצאים ממצרים, ועוברים את ים סוף, כמסופר בפרשת בשלח, מגיע עמלק ונלחם עם ישראל במקום שנקרא "רפידים". לאחר שישראל מנצחים את עמלק, הקב"ה מצווה את ישראל לזכור את המלחמה הזאת.
לאחר סיפור מלחמת עמלק, התורה כותבת: "כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק" (שם יז יד).
ורש"י מפרש: "ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כי מחה אמחה - לכן אני מזהירך כן. כי חפץ אני למחותו" (רש"י שם). ונחלקו מפרשי רש"י בדעתו, האם התורה מצווה גם כאן את ישראל לזכור את מעשה עמלק[1], או שאין כאן שום ציווי על ישראל, אלא שנכתוב בספר זיכרון על המלחמה, ושהקב"ה ימחה אותו, וציווי המצווה מופיע רק בכי תצא[2].
גדר המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
המצווה היא לזכור את מעשיו הרעים של עמלק, שהתגרה בעם ישראל במדבר לאחר שיצאו ממצרים, לזרז את העם להילחם בו, לשנוא ולתעב אותו בלבינו (ספר המצוות לרמב"ם עשה קפט).
המצווה היא אחת משלוש מצוות הקשורות בעמלק, הכתובות באותו מקום, נוסף למצוות הזכירה: מצוות לא תעשה; שלא לשכוח את מעשה עמלק; "לא תשכח" (דברים כה יט), ומצות עשה; למחות את זכר עמלק; "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים" (שם).
איזכור המצווה במשנה הוא, שיש לקרוא בשבת השנייה באדר את פרשת זכור (מגילה ג ד), וכך כתוב בתוספתא (מגילה ג א). הגמרא שם דנה בזמן הקריאה (ראה להלן).
במסכת מגילה, מביאה הגמרא את דרשת הספרי (דברים כה יז), שיש חילוק בין מצוות העשה למצוות הל"ת, באופן קיום המצווה; המצווה לזכור היא בפה, ואילו לא לשכוח זאת מצווה שמקיימים בלב (מגילה יח א). כך גם פוסק הרמב"ם (מלכים ומלחמות ה ה). החינוך מקשר את המצווה, למצוות מחיית עמלק, שע"י שנזכור ונשנא את עמלק, נזרז את העם להילחם בו (ספר החינוך מצווה תרג).
על מצוות זכירת מעשה עמלק לא מברכים, מפני שזו מצווה הקשורה להשחתה, ואפילו שזו השחתת רשעי אומות העולם (כף החיים תרפה ס"ק כט). יש דחו זאת (שו"ת משנה הלכות חלק ז פא), שהרי ישראל אמרו שירה כשטבעו המצרים. ותירצו, שלדעת חלק מהראשונים זה מצווה תמידית, לכן אין מברכים על המצווה.
חובת המצווה אף בזמן הזה[3].
חובת ציבור או חובת יחיד[עריכה | עריכת קוד מקור]
מדברי הרא"ש במסכת ברכות (ז כ) מבין בפשטות התרוה"ד (קח), שחובת המצווה הוא לשמוע בציבור. הרס"ג מונה אף הוא את המצווה במצוות המוטלות על הציבור (ספר המצוות לרס"ג פרשה סא).
וכן נראה, שמכיוון שמצוות מחיית עמלק היא מצווה שמוטלת על הרבים, כפי שכתבו החינוך (חינוך מצווה תרד) והיראים (רצט), הרי נראה שכל מצוות הקשורות לעמלק, הם מצוות של חובת ציבור, כמו עמלק שנלחם בכללות עם ישראל.
ובמיוחד שיש דעות הקושרות באופן ממשי את מצוות הזכירה למצוות המחייה, שע"י מצוות הזכירה נעורר הנפשות להילחם בעמלק (ספר המצוות עשה קפט) (חינוך מצווה תרג) א"כ נראה שזו מצוות חובת ציבור. באופן כזה מסביר הקרן אורה (ברכות ג א).
מנגד יש לומר, שהרי עניין זכירה הוא ענין אישי ופרטי, א"כ הרי שזו מצווה פרטית המוטלת על היחיד, ובפרט לדעות האומרות שמצווה זו אין לה קשר למצוות המחייה, אלא היא בפנ"ע לגמרי.
החינוך כותב (חינוך מצווה תרד) שמצוות המחייה היא גם מצווה המוטלת על הציבור, אך גם יש בה חובה על כל אחד. מכיוון שלפי החינוך יש קשר הדוק בין מצוות הזכירה למצוות המחייה, נראה שקו זה קיים גם במצוות הזכירה. במקראי קודש כתב (פורים ז), שמצווה זו חלה על כל יחיד ויחיד.
הבנין שלמה כותב (נד), ששונה קריאת זכור משאר הקריאות, שזו קריאה שחובתה על היחיד, שבשאר קריאות אם אין ציבור, אין שום חובה, אך בקריאת פרשת זכור, אם אין ס"ת, מכל מקום צריך לקרואה מתוך חומש.
במנין המצוות[עריכה | עריכת קוד מקור]
ישנה מחלוקת בין מוני המצוות, האם מצוות זכירת עמלק, היא מצווה בפני עצמה.
לא מצווה בפני עצמה[עריכה | עריכת קוד מקור]
יש מהראשונים ומוני המצוות, שלא מונים את מצוות זכור כמצווה בפני עצמה;
- הראב"ד ור"ש משאנץ, בפירושם על הספרא (בחוקותי ב), כתבו שהמצווה היא ללמוד ולשנות הלכות מגילה, או ללמוד הלכות סתם. בכך פירשו את הספרא שכתב שתהא שונה בפיך, שלמד ותשנה הלכות בפיך. יוצא א"כ לדעתם שאין מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא שציווי זה הוא ציווי ללימוד תורה.
- הרס"ג, לא מונה במצוות התלויות על היחיד את מצוות זכור, אך במצוות התליות על הציבור כתב את מצוות מחיית עמלק. וביאר ר"י פערלא שלדעתו מצוות זכירת עמלק היא חלק ממצות מחיית עמלק (פרשה סא).
- הבה"ג והיראים לא מנו אף הם את המצווה. וביארו אחרונים שלדעתם, מצוות זכירת מעשה עמלק אינה מצווה בפני עצמה, כיוון שהיא טפלה ושייכת למצווה של מחיית עמלק [4].
מצווה בפני עצמה[עריכה | עריכת קוד מקור]
רובם של מוני המצוות סוברים שזכירת עמלק היא מצווה בפני עצמה;
- בספר המצוות לרמב"ם, מתוארת המצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק" (עשה קפט).
- ספר החינוך קושר אף הוא את מצוות הזכירה למצוות המחייה אע"פ שהוא סובר שמצוות הזכירה היא מצווה בפני עצמה; "לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים" (מצווה תרג).
- הסמ"ג מחלק בין מצוות הזכירה מצוות עשה לבין מצוות הלא תעשה שלא לשכוח. לדעתו הלאו קשור למצוות המחייה (לאו רכו), ואילו הזכירה היא מצווה בפני עצמה (עשה קמז). הסמ"ק אף הוא מחשיב את המצווה כבפני עצמה (מצוה קמז).
טעמים למצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
אנו מוצאים במפרשים ובמדרשים כמה טעמים למצווה זו:
מדברי הרמב"ם (ספר המצוות עשה קפט), (הלכות מלכים ומלחמות ה ה) משמע שטעם המצווה הוא כדי שנעורר שנאה ואיבה לעמלק. וכעין זה כתב הרמב"ן בפירושו עה"ת (דברים כה יז). וכן כתב בספר החינוך, שטעם המצווה כדי לשונאו ולהילחם בו, ולכן כתב שנשים פטורות. ועוד כתב החינוך טעם לדבר, כדי שנראה גודל אהבת השי"ת אלינו, איך העניש שונאינו (מצווה תרג).
בפרקי דרבי אליעזר (מד) כתוב, שטעם המצווה הוא, כדי לזכור את החטא שהביא למעשה עמלק, אלא שלא רצה הקב"ה לבייש את ישראל לכן צווה אותם לזכור את מעשה עמלק וע"י כך יזכרו בחטא שהביא לכך.
במדרש תנחומא (כי תצא ח) וברש"י כתוב (דברים כה יז) שטעם סמיכות פרשת זכור לאיסור של משקולות, הוא כדי ללמדך שלא היו ישראל נזהרין בכך ועמלק בא מפני שחטאו ישראל, ומדבריו יוצא שמצוות זכור היא כדי לעורר את ישראל שלא לחטוא[5].
הסמ"ק (מצווה כג) מוסיף טעם למצווה, שנזכור שהקב"ה מצילינו מיד אויבינו ומתוך כך לא נחטא.
טעם הספרי למצווה הוא; כדי שנתפלל שהשי"ת ימחה את שם עמלק, כיון שאין שם ה' שלם כל עוד עמלק בעולם [6].
אופן קיום המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
| תוכן עניינים |
|
ביאור אופן קיום מצוות זכירת מעשה עמלק.
זכירה בפה[עריכה | עריכת קוד מקור]
חז"ל מוסיפים בגדר המצווה, שכדי לצאת ידי חובה לא מספיק רק לזכור בלב אלא צריך לומר בפה.
כך מובא בספרא (בחוקותי א ג): "תניא אי זכור יכול בלב כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך". - מדוע כתוב בתורה גם לא תשכח וגם זכור, אלא שאל תשכח זה לא לשכוח בלב, אבל כדי לקיים את מצוות זכור יש לבטא זאת בדיבור ממש בפה כדי שלא נשכח [7].
כך גם שנינו בספרי (דברים כי תצא כה יז): "זכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח, בפה. לא תשכח, בלב". גם מהר"ם חאגיז כותב במנין המצוות שלו (מצוה תרג, עשה רמב), שיש לזכור את עמלק בפה דווקא. וזה לשונו: "לזכור בפה כל הימים מה שעה והרע לנו עמלק כו'".
הגמרא במגילה (יח א) מביאה את דברי הספרי, כדי ללמוד לקריאת מגילה שיש לומר בפה, ולא יוצאים ידי חובה כשזוכרים בלב;
לכאורה תמוה, שהרי כל הלימוד של הספרי לזכור בפה, הוא מהכפילות של לא תשכח וזכור, והרי אין שום כפילות אלא אלו הם שתי מצוות נפרדות גם לא תעשה וגם עשה. השדי חמד (כללים מערכה ז, כלל יג) מביא את תירוץ החיד"א, שהספרא לא לומד מהכפילות, אלא מכך שהתורה לא כתבה לא תשכח מלזוכרו, ובמקום זאת כתבה שתי מצוות נפרדות.
ישנה דעה האומרת שאפשר לצאת ידי חובה גם ע"י כוונה, ולאו דווקא ע"י דיבור. וכתבו אחרונים [8] בשם האריז"ל שכאשר אומרים 'לשמך הגדול', בברכות קרישמ"ע שחרית, יש לכוון למחיית עמלק. ומשמע לדעתם שבזה מקיימים מצ"ע, וכפי שכתב הבן איש חי (שמות שנה א): "וכשאומר "לשמך הגדול" יכוין לקיים מצות עשה לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם".
לכאורה קשה, איך אפשר לצאת ידי חובה במחשבה, הרי צריך אמירה בפה, אלא שלדעת השדי חמד (מאמר חדש אדר ג ח), באמת לא יוצאים בזה יד"ח מצוות זכירת מעשה עמלק, אלא רק בלאו של לא תשכח.
זכירה מתוך ספר[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמרא במגילה (יח א) מביאה מקור למשנה שכותבת "קראה על פה לא יצא", מזה שלומדים גזירה שווה מזכירת עמלק; במגילה כתוב והימים האלה נזכרים כו', ובזכירת עמלק כתוב, כתוב זאת זיכרון בספר. הגמרא שואלת שאולי הכוונה לעיון ולא לקריאה, ומתרצת שלומדים מזכירת עמלק שזכור זה דווקא בפה. ונראה ממהלך הגמרא, שבנוסף לחיוב של קריאה בפה, יש חובת קריאה מתוך ספר. וכן כתבו בספר האשכול (הלכות חנוכה ופורים י) והב"ח (תרפה סק"א) שצריך קריאה מתוך ספר ולא יוצאים ידי חובה בקריאה בע"פ. וכן כתב המשנ"ב (תרפה ס"ק יד) שכך הוא פשט הגמרא.
הפנ"י (מגילה יח א) חולק וכותב, שאין שום הוכחה מסוגיה זו שצריך זכירה מתוך ספר, אלא רק שצריך לקרוא בפה, ומה שלומדים שצריך לקרוא בספר, זה רק מה שהקב"ה ציווה; כתוב זאת זכרון בספר, אך לא חלק מהמצווה המוטלת עלינו, זכירת מעשה עמלק. השפת אמת דוחה את דברי ה'פנ"י (מגילה יז ב), וכותב שבאמת מפשט הסוגיה מובן שיש חיוב לזכור בספר.
התוס' במגילה (יז ב ד"ה כל), כותב - "שהרי קה"ת אינה מן התורה אלא מדרבנן לבד מפרשת זכור דהוי דאורייתא", ובצורה דומה כתב גם בברכות (יג א ד"ה בכל לשון). כמו כן, בפירוש הרא"ש בברכות (ז כ), כתב: "...כגון לקרות פרשת זכור שהוא מן התורה". וכתב הסמ"ק (עשה קמ"ז) - "זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פר' זכור". ונראה שראשונים אלא סוברים שחיוב המצווה הוא דווקא קריאה מתוך ספר. גם רבנו חננאל כותב (מגילה יח א ד"ה קראה), שהציווי הוא "זכור בפה מה שכתוב בספר".
דבר זה אינו מקובל על כל הראשונים. הרמב"ם בספר המצוות, בהתייחסו לאופן קיום המצווה, כותב: "ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו", ולא כותב על ענין הספר. הרמב"ן בפירושו לפרשת כי תצא מגדיר את מצות הזכירה בפה - "והנכון בעיני... ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה הרשע...", ודוחה אפשרות שחובת הקריאה היא בספר.
זכירה מספר תורה כשר[עריכה | עריכת קוד מקור]
ישנם כאלה, הסוברים ש'ספר' הכוונה לספר תורה כשר . הפרי מגדים (קמ”ג, מש”ז ס”ק א; וד”ה כבר) כותב, שצריך דווקא ספר תורה כשר, והקורא בספר תורה פסול לא יוצא ידי חובתו. לכן נוהגים לקרוא בספר תורה הכי מהודר. המג"א (תרפה ס"ק ב) מביא דעת כמה ראשונים שיש חיוב מהתורה לקרוא בספר תורה. המשנ"ב פוסק שיש לקרוא מספר תורה כשר (תרפה ס"ק יד). יש שפסקו שמי שאין לו ספר תורה, יקרא לכל הפחות מחומש (כף החיים ס”ק לה. מקראי קודש פורים ז).
אולם בשו”ת מהר”ם שיק (בתשובה שנוספה בסוף חלק חושן משפט), ובספר שואל ומשיב (מהדורא ג' חלק א' ש"צ) כתבו ש'בספר' פירושו שיש לקרוא מן הכתב ולא בעל פה, אבל גם הקורא בספר תורה פסול או בחומש יוצא ידי חובה מן התורה, וכך כתבו להלכה כמה מן האחרונים (הובאו במנחת אשר פורים כד, ה). המנחת חינוך כתב שהקריאה מתוך ספר תורה זה מדרבנן, ומדאורייתא די שיזכור בפה (מצווה תרג). בספר הליכות שלמה (פרק י"ח אות ד') כתוב שהרב אויערבך פסק, שאם נמצא פסול בס"ת אין צריך לקרוא שנית ויצאו יד"ח[9]. א"כ נראה דדעת רוב האחרונים שא"צ לקרוא מס"ת דווקא.
הרמב"ן כותב, שיש לספר לבניו על מעשיו של עמלק. אך במקום אחר כותב הרמב"ן (שמות י"ז, יד'): "והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתוב 'לקוח את ספר התורה הזה'". וכך משמע גם מרש"י (במנחות לב ב ד"ה כתיבה), בענין "כתבה איגרת" במזוזה, שמביא שם - "'כתוב זאת זכרון בספר' - מה ספר (=ספר תורה) בעי דקדוק, אף מזוזה בעיא דקדוק". א"כ לשיטתם, חובת הקריאה בספר, המתבססת על פסוק זה, היא בספר תורה דווקא. האב"ע חולק על הרמב"ן (שם) מעלה אפשרות - "או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמות ה', ואיננו איתנו", א"כ לדעתו 'בספר' אין הכוונה לספר תורה.
תוכן הזכירה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מכיוון שחז"ל פוסקים שיש לעשות את המצווה דווקא בפה, ישנה מחלוקת בנוסח אותו צריך לומר ע"מ לצאת ידי חובת המצווה.
דווקא פרשת זכור[עריכה | עריכת קוד מקור]
- לפי דברי התוספות (ברכות יג א), התוס' הרא"ש (שם), הרא"ש (שם ז כ), הרשב"א (שם יג א), התוס' ר"י החסיד והתוס' שאנץ (שם), משמע שיש חיוב מהתורה בקריאת פרשת זכור, ע"מ לצאת ידי חובה, כפי שאומר תוס': "פרשיות המחויבים לקרות מן התורה כמו פרשת זכור" ומשמע מדבריו שבקריאת פרשה זו מקיימים את מצוות זכור.
- כך גם משמע מדברי התרומת הדשן (קח) שכתב שטעות בידי בני הכפרים שמקפידים לבוא לעיירות דווקא כדי לשמוע מגילה במנין, וצריכים לבוא לשמוע פרשת זכור במנין בשבת שלפני פורים שהיא הרי חובה מהתורה. אך הרי גם בפורים ישנה קריאת התורה 'ויבא עמלק' והרי יכולים לצאת בזה ידי חובה? אלא משמע לדעתו שאין יוצאים ידי חובה בקריאה זו, אלא רק בפרשת זכור.
- כך גם דעת הפעולת שכיר (קלג), ערוך השולחן (תרפה ה) והמשנה ברורה (תרפה ס"ק טז).
דרכים אחרות לזכירה[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מדברי הרמב"ם משמע (ספר המצוות עשה קפט), (הלכות מלכים ומלחמות ה ה), שכל אחד יזכיר במילותיו שלו, ואינו מזכיר נוסח מסוים.
- החינוך מפרש שצריך לזכור מעשה עמלק כדי שלא תשכח שנאתו מלבנו ולא כותב על נוסח מסוים (מצווה תרג).
- הרמב"ן כותב (סוף כי תצא) שהאמירה בפה היא לספר לבניו ולדורותיו את מעשה עמלק שלא נשכח למחותו, אם כן יוצא שלדעתו כל אחד אומר במילים שלו ולא צריך נוסח מסוים. [10].
- הראב"ד ור"ש משאנץ מפרשים זכור, שתהא שונה בפיך הלכות מגילה [11], שתקבע זמנים להיות קורא בתורה ענין זה, וכן כותבים שאפשר לצאת ידי חובה גם בשמיעת המגילה.
יציאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק" ו"כי תצא"[עריכה | עריכת קוד מקור]
ישנו דיון בפוסקים האם ניתן לצאת ידי חובת המצווה רק בפרשת זכור או גם בפרשת 'ויבא עמלק'.
התרוה"ד פוסק (קח) שיוצאים ידי חובה דווקא בפרשת זכור וא"א בקריאת ויבא עמלק, ולכן כותב שבני הכפרים, עדיף להם לבוא לשמוע פרשה במנין, את פרשת זכור מאשר קריאת המגילה ופרשת ויבא עמלק.
לדעת המגן אברהם (תרפה) אפשר לצאת ידי חובת המצווה אף בשמיעת קריאת התורה של פורים שהרי ביום זה קוראים את פרשת 'ויבא עמלק' (בשלח), ולא את פרשת זכור[12].
המהרי"ל דיסקין (שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון ה ס"ק קא) המשנ"ב (תרפה ס"ק טז) והערוך השלחן (שם ה), חולקים על דעת המג"א, ופוסקים שא"א לצאת ידי חובה המצווה בשמיעת פרשת 'ויבא עמלק'.
הגרי"ד סולובייצ'יק בספרו "שיעורים לזכר אבא מרי", בהסתמך על הצעת הרמב"ן בפרשת כי תצא "ונמצינו למדים מן התורה בשניה זכור ויהיה סמך למקרא מגילה מן התורה", טוען שמקרא מגילה וקריאת "ויבא עמלק" בפורים, מהוים המשך לקיום דאורייתא של מצות זכירת עמלק, שקוימה בקריאת "זכור" בשבת שלפני כן.
לעומת זאת, כשקוראים את פרשת "כי תצא", מודים כל הפוסקים שאפשר לצאת ידי חובה, כיוון שזו אותה קריאה בדיוק שקוראים בפרשת זכור. וכיוון שהקריאה בפרשת זכור היא תקנת חכמים בלבד (אלא שמקיימים בזה מצוות דאורייתא), הרי שכל פעם ששומעים פרשה זו אפשר לצאת ידי חובה.
אך צריך לכוון בשעת קריאה זו, לצאת ידי חובת המצווה (פעולת שכיר קלג). וכן יש פוסקים האומרים, שלפני הקריאה, יש לומר לבעל קורא, שיכוון להוציא ידי חובה, את מי שצריך[13].
| השיטות | מחלוקת בעניין תוכן הקריאה |
|---|---|
| תוס, רא"ש, רשב"א, תרומת הדשן ועוד ראשונים, וכן המשנ"ב הפעולת שכיר והערוך שלחן | החובה היא לקרוא דווקא את פרשת זכור כדי לצאת ידי חובת מצוות זכירת מעשה עמלק. |
| הרמב"ם, החינוך, הרמב"ן, הראב"ד ור"ש משאנץ | לא צריך דווקא פרשת זכור, אלא כל אחד יזכור במילים שלו, או ילמד הלכות מגילה. |
| מגן אברהם, באה"ט, פמ"ג, כה"ח ועוד אחרונים | לא חייבים לשמוע דווקא את פרשת זכור, אלא אפשר גם לצאת ידי חובת המצווה כששומעים את קריאת "ןיבא עמלק" בפורים. על דעה זו חלקו חלק מהפוסקים כגון המשנ"ב המהרי"ל דיסקין והערוך השלחן. |
פרשת זכור[עריכה | עריכת קוד מקור]
| תוכן עניינים |
|
פרשת זכור
|
|---|
|
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח. |
| דברים כה יז |
המקור לקריאת פרשת זכור[14], בשבת השנייה בחודש אדר, הוא במשנה:
בשנייה זכור.
— מגילה ג ד
כך נכתב בתוספתא (מגילה ג א), ובברייתא (מגילה ל א). וכן כתב הרמב"ם בהלכות תפילה (יג כ).
בטור ובשו"ע, אכן נפסק, שבשת השנייה בחודש אדר, קוראים את פרשת זכור; "בשבת שניה מוציאין שני ספרים: באחד קורא פרשת השבוע ובשני קורא "זכור את אשר עשה לך עמלק", ומפטיר "פקדתי את אשר עשה לך עמלק"" (או"ח תרפה ב). למעשה, זהו האיזכור היחיד בשו"ע, של מצוות זכירת מעשה עמלק.
את פרשת זכור, קוראים בשבת שלפני פורים, בהקשר לכך שהיהודים בפורים ניצחו את המן הרשע, שהיה מצאצאי עמלק [15]. בקריאה זו קוראים את הפסוקים, המדברים על הציווי, מסוף פרשת כי תצא (דברים כה, יז-יט).
בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשת השבוע, ולמפטיר, קוראים את פרשת זכור מתוך ספר התורה השני.
חיוב הקריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]
נחלקו הראשונים, אם קריאת פרשת זכור היא מצווה מהתורה, או מדרבנן.
ע"פ המובא לעיל, רובם של הראשונים, כגון תוס' והרא"ש סוברים, שקיום המצווה מדאורייתא הוא ע"י קריאת פרשת זכור. הרשב"א לעומת זאת מסביר (הובא במחצית השקל תרפה), שבאמת התוס' עצמם סוברים שפרשת זכור היא מדרבנן, ומה שכתבו זה רק לדעת רש"י.
הרמב"ם לעומת זאת אינו מחשיב (הלכות תפילה יג כ) את קריאת פרשת זכור מהתורה, אלא מחשיב אותה ככל שאר ארבע הפרשיות, שהם מדרבנן. גם לדעת הרמב"ן (סוף כי תצא), שהחיוב הוא לספר לבניו ולבנותיו את מעשיו של עמלק, הקריאה של פרשת זכור אינה מהתורה.
התורה תמימה כותב (דברים כה יט) שחיוב מצווה זו הוא פעם בשנה כדי שלא ישכח, וא"כ הרי בימינו שקוראים פעם בשנה את פרשת כי תצא, קריאת פרשת זכור, זה רק מדרבנן, שתיקנו קריאה זו לאנשי נהרדעה שהיו מסיימים את התורה רק פעם בשלוש שנים.
בשו"ע (תרפה ז), נפסק כדעה האומרת שמצווה זו היא מהתורה, היינו על סמך ראשונים אלו, ולכן יש לשמוע את פרשה זו במניין ומתוך ס"ת.
זמן הקריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]
במשנה נכתב (מגילה ג ד): "בשנייה זכור". הרמב"ם בפירוש המשניות שלו (שם), מגדיר את זמן זה, וכותב שמשך השבוע של שבת זו חל הפורים, וכן מפרש רע"ב שזו שבת הסמוכה לפורים, כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן. וכתבו מפרשי המשנה בשם הר"ן, שאם שבת שקלים חלה בר"ח, אז שבת זכור היא שבת שנייה ממש, אך אם חל בתוך השבוע, אז שבת זכור היא השבת השנייה להפסקה.
בגמרא נחלקו במקרה שפורים חל בערב שבת. רב סובר שמקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים, ושמואל אמר שמאחרין לקרוא בשבת שלאחרי פורים. רב לטעמו, כדי להקדים זכירה לעשייה, ושמואל לטעמו, שהמוקפין יעשו זכירה ועשייה ביחד.
הגמרא מסבירה ש'שבת השנייה' יכולה גם להיות בשבת השנייה כפשוטה במקרה ששבת הראשונה חלה בר"ח ואז פורים יחול בע"ש, ומקדימין כרב, ואפשר להסביר על מקרה שר"ח חל באמצע השבוע, ואז מקדימין שקלים, ומפסיקים לשבת השנייה, ואז קוראים זכור היינו 'שנייה להפסקה'.
ורב הונא אומר, שאם חל זכור בשבת לכו"ע קוראין בו ביום, אך רש"י כותב (עמוד ב) שלעולם זה לא קורה שחל פורים בשבת. ר"נ אומר שגם במקרה כזה רב יחלוק ויגיד שמקדימין כיוון שלבני העירות שמקדימין ליום הכניסה יוצא שמקדימין עשייה לזכירה. ואכן הגמרא מביאה מימרא בשם רב שגם אם חל בשבת לפי רב מקדימין.
הרי"ף (ד י א), הרא"ש (ד י) והרמב"ם (הלכות תפילה יג כ) פסקו כרב, שמקדימין לשבת שלפני פורים, ואף בני המוקפין יקדימו. וכך פסק בשו"ע (או"ח תרפה ה), שאם חל פורים בימי השבוע, ואף בע"ש, מקדימין לקרוא בשבת שלפני פורים.
מניין לקריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרא"ש במסכת ברכות (ז כ), כותב בהקשר לסיפור שר"ג שחרר את עבדו כדי שיהיה להם מנין, ומביא דוגמא ששחרר את עבדו שישלים מניין לפרשת זכור. בשו”ת תרומת הדשן (ק”ח) הבין מדברי הרא”ש, שמהתורה צריך לקרוא את פרשת זכור במניין, ולכן שחרר ר"ג את עבדו.
הרבה מהאחרונים [16], יצאו נגד דעת התרוה"ד, שמנין זה חיוב מהתורה, וכותבים לא מוכח כך, אלא שר"ג שיחרר את עבדו כיוון שזו מצווה מהתורה, ומתקנת חכמים צריך מניין לקריאה. לכך נוטה דעתם של המשנה ברורה (תרפה ס”ק טז) והרב עובדיה יוסף (שו”ת יביע אומר ח, או”ח נד יג). לכן מי שאין לו מניין יקרא את פרשת זכור ביחיד. ומכל מקום לכתחילה יש לקרוא בעשרה (משנה ברורה שם). כתב בשו"ת תורת חסד (עמוד 7), שמשמע מהרמב"ן, שאין חיוב לקרוא בציבור.
המהר”ם שיק (על תרי”ג מצוות, תר”ה) מסביר שהטעם לקריאה במניין הוא שמטרת הזכירה היא מחיית עמלק, ומצוות מחיית עמלק היא מצווה המוטלת על הציבור, ולכן גם הזכירה צריכה להיעשות באופן ציבורי. ומכל מקום חובה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד, אלא שעליו לקיים את הזכירה בציבור (מקראי קודש פורים סימן ז). הפעולת שכיר (קלג) נותן טעם למה צריך מנין, שהרי כל עוד לא נמחה שם עמלק, אין שם השם שלם, ולכן יש לזה דין של דבר בקדושה, שצריך עשרה.
המנ"ח (מצווה תרג) כותב שהקריאה בעשרה זה מדרבנן. השו"ע לעומת זאת פוסק שפרשת זכור היא במניין מהתורה (או"ח קמב), וכן כותב שבני הכפרים שאין להם מנין צריכים לבוא לעיירות ולשמוע פרשת זכור במנין (או"ח קפה ז).
דינים ומנהגים בפרשת זכור[עריכה | עריכת קוד מקור]
דינים הלכות ומנהגים, השייכים לקריאה בשבת זכור.
ההפטרה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמרא במגילה מביאה ברייתא (יח א) שבשבת זכור מפטירין "פקדתי", וכך כתבו הרמב"ם (הלכות תפילה יג כ), הרא"ש (פ"ד י) והרי"ף (מגילה י א).כך פסק בשו"ע (שו"ע שם).
נחלקו הפוסקים מהיכן מתחילים את ההפטרה. למנהג הספרדים (הובא באבודרהם) מתחילים ב"ויאמר שמואל אל שאול" (שמואל א, טז א). ולמנהג האשכנזים מתחילים פסוק לאחר מכן : "כה אמר ה' פקדתי" (שמואל א, טז ב).
בהפטרה זו מסופר על מלחמת שאול באגג העמלקי, בה משאיר שאול את צאן העמלקים בחיים, למרות ציוויו של הקב"ה, ובשל כך הוא מאבד את מלכותו.
פיוטים ויוצרות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחלק מקהילות אשכנז נהוג לומר בשבת זו יוצרות וקרובות, מפיוטי רבי אלעזר הקליר, הסדר המופיע בסידורים הוא כדלהלן:
יוצר:
- זכור את אשר עשה
- זכור דבר עתק בכל דרך
- אופן - כבודו יתרומם בפי כל הנשמה
- זולת - אתה מלא רחמים
קרובות:
- מגן - אזכיר סלה זכרון מעשים
- מחיה - תמימים בעודם בסין רדופים
- קדושתא - אצילי מרעי נכד שעיר
- בלשון אשר הזכרת לזוכריך
- אץ קוצץ - בראשי החרוזים חתום "אלעזר בירבי קליר".
- זכור איש אשר הגויע אב ללא עתו
- סילוק - זכור את אשר עשה לך
בשונה משבת שקלים ושבת החודש, לשבת זכור אין פיוטי שבעתא בתפילת מוסף. לעומת זאת בסידור אוצר התפילות מופיע פיוט גם למוסף של שבת זו.
במקומות אחרים (בעיקר מקרב יהדות ספרד), נוהגים לקרוא בשבת זו את הפיוט 'מי כמוך ואין כמוך', שחיבר רבי יהודה הלוי, המכיל את תקציר סיפור מגילת אסתר. יש נוהגים לומר את הפיוט בתוך תפילת 'נשמת כל חי', ויש נוהגים לאומרו לאחר חזרת הש"ץ של תפילת שחרית סמוך לקריאת התורה או אחריה.
כוונה בקריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]
אומנם מהתורה צריך לומר את המצווה בפה, ומכיוון שנפסק (שו"ע או"ח ס ד) שמצוות צריכות כוונה, צריכים הקהל לכוון לצאת ידי חובה, אך יוצאים ידי חובה גם בשמיעת הפרשה מהבעל קורא, וצריכים הקהל והבעל קורא לכוון כאילו קראו בפיהם[17]. וטוב שהגבאי יודיע זאת לפני הקריאה[18].
יש שאומרים, שכיוון שיש דעה שלא סומכים על דין שומע כעונה, צריכים הקהל לומר הקריאה בלחש[19]. אך לעומת יש שחולקים ואומרים שאם הקהל יקראו בלחש, יוצא שלא קראו מתוך ספר תורה, ולכן עדיף להקשיב ולכוון[20].
אם אדם רוצה לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור במהלך קריאת פרשת כי תצא, לכתחילה צריך לומר לבעל קורא שיתכוון להוציא אותו ידי חובת המצווה[21].
בספר הררי קדם מביא (קפה), שאביו הגר"מ סולובייציק, כשהיה עולה למפטיר זכור, לא היה קורא עם הבעל קורא, אלא רק מכוון מדין שומע כעונה, כדי לצאת יד"ח.
יש שכתבו שיש לכוון גם בברכות התורה של מפטיר זכור[22]. לדעת הט"ז אם שמע את הברכות שלא כדין לא יצא ידי חובתו (תרפה ס"ק ב).
קטן בקריאת זכור[עריכה | עריכת קוד מקור]
קטן לא יקרא את פרשת זכור, שהרי לא יכול להוציא את הרבים ידי חובתם (מקראי קודש פורים א).
נחלקו הפוסקים, אם מותר להעלות קטן למפטיר של זכור. הב"ח מביא את הרש"ל (או"ח תרפה) שכותב שבמפטיר זכור אין להעלות קטנים, ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה בשבילו, הקטן הוא העיקר, וכותב שכך ראה במרדכי. הב"ח עצמו חולק על הרש"ל וכותב (שם) שמותר להעלות קטן, שהרי המצווה היא לשמוע פרשת זכור, ושמעו, ולא משנה מי עולה לתורה.
הט"ז חולק על הב"ח (תרפה ז), ולדעתו אם יעלה קטן, הקהל יפסידו את הברכה. אך אם הקטן יודע למי מברכים, וכפי שנפסק בשו"ע (או"ח רפב ג) שקטן היודע למי מברכין יכול לברך, יוצאים הציבור ידי חובתם לדעת הט"ז. ולא נהגו להעלות קטנים כלל, אך בפועל מותר (מקראי קודש פורים א).
טעמים והברת הקריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרמ"א כתב (תרפה ז), שגם אם אין למישהו מנין או ספר תורה, לכל הפחות יקרא את הקריאה עם מנגינה וטעמים, וכן פסק המשנ"ב (תרפה ס"ק יז). הריטב"א כתב, שגם לדעות שקריאה זו היא מהתורה, מכל מקום מודים, שנאמרת מכל לשון, ולא בלשון הקודש בלבד (מגילה יז ב).
מכיוון שלפי חלק מהפוסקים, מצווה זו היא מהתורה, נוהגים שכל אחד, ישמע את הקריאה, בהברה המקבולת לפי עדתו, כפי שנהגו אבותיו. דבר זה פסקו הרב עובדיה, והרב צבי פסח פראנק [23].
הרב פיינשטיין (או"ח חלק ג ה) פסק, שגם מי שמקובל מאבותיו הגייה מסוימת, כל עוד הגייה אחרת מקובלת אף היא בעם ישראל, אפשר לשמוע גם קריאה כזאת. הרב חיים דוד הלוי (חלק ו כב) התנגד גם הוא למנהג זה, וכתב כי כאשר מקפידים רק במצוות פרשת זכור ולא בשאר קריאות התורה אנו מזלזלים ביתר הקריאות שהן מתקנת משה רבינו[24].
ניקוד והכפלת המילה "זכר"[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרד"ק מעלה ספק האם קוראים את המילה "זכר" בקריאה, עם 'צירה' או 'סגול', ומכריע שיש לקרוא עם סגול. בספר מעשה רב מובאת עדות, שהגר"א היה קורא זכר עם סגול. אולם ע"פ עדותו של ר' חיים וולוזין, שהגר"א קרא בציירה, היו נוהגים תלמידי הגר"א בירושלים.
המשנ"ב כתב להכריע, לחזור ולקרוא מילה זו פעמיים בציירה ובסגול (תרפח יח). מנהג זה התפשט בקרב קהילות אשכנז.
ר' שולם משולם ראטה, כתב להכריע כעדותו של ר' חיים וולוזין. וכן ר' מרדכי ברויאר, כתב שיש לקרוא בצירה, כיוון שכך כתוב בכבתי היד העתיקים ובתוכם כתב "ארם צובא".
יש שכתבו, שיש לחזור על כל הפסוק בפעם השנייה, כיוון שאם חוזרים רק על המילה בלבדה, זה נראה כאילו מתקן עצמו (מועדים וזמנים ח"ב קסז). אך יש שלא חששו לכך (קצות החושן פד ס"ק כב).
יציאה יד"ח כשאינו יודע פשט הקריאה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתב הגר"מ שטרנבוך (מועדים וזמנים ח"ב קסה), שמי שאינו בקי בפירוש הפסוקים שבפרשת זכור, לכאורה אינו יוצא יד"ח בשמיעת הקריאה, לפי המבואר בשו"ע (או"ח קצג א) שלא אומרים שומע כעונה, אלא במי שמבין לשון הקודש אבל מי שאינו מבין אינו יוצא יד"ח ע"י שמיעה, וה"ה בני"ד.
והנה המשנ"ב (שם סק"ה) כתב שהמנהג הוא כדעת הסוברים דבלשון הקודש יוצא אעפ"י שאינו מבין בשאר לשונות, ועל כך סומכים אנו שנשים ועמי ארצות יוצאים יד"ח בשמיעה. אך אף המשנ"ב כתב שנכון שיאמרו בפיהם יחד עם המוציאם יד"ח, כדי לצאת אף את דעת השו"ע. וממילא הסיק בספר הנ"ל דלפי"ז ודאי שראוי שכל אחד ילמד את פירושי הקריאה.
נראה בביאור הלכה זו, שכאשר אדם אינו מבין את שפת המדבר אליו, לא שייך כלל לומר 'שומע כעונה' כיון שאין כל קשר ושיתוף בין המדבר והשומע. אך כאשר מבין הוא את שפת המדבר אליו אלא שאין הוא עומד על בוריין של דברים, אין בזה כל סיבה לשלול את עצם דין שומע כעונה.
דינים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- כתב בשו"ת תשובות והנהגות (חלק ב' צ"ג) לגבי בית הכנסת ביוהנסבורג שבליל שבת באים רבים להתפלל ובבוקר מגיעים רק מעטים, שקראו שם את פרשת זכור בליל שבת ללא ברכה כדי לזכות את הרבים לצאת ידי חובתם מן התורה.
- כתוב בספר הליכות שלמה בשם הגרש"ז אוירבך (י"ח ב), דאף אם לא שמע כל קריאת פרשת זכור יצא יד"ח אם שמע על כל פנים את עיקר הענין, דלא מסתבר דצריך לשמוע כל הקריאה ממש. והוכיח כן מהמג"א הנ"ל שכתב דיוצא יד"ח גם בפרשת 'ויבא עמלק', הרי שאין צריך אלא לקרוא עיקר מעשה עמלק.
- נוהגים שלא לאכול כלל לפני הקריאה, אלא רק אכילת עראי פחות מכביצה (נט"ג ד יב).
- ע"מ לצאת ידי חובה, יש לשמוע כל מילה ומילה, ולא לדלג בכלל[25].
- נוהגים שאדם חשוב יעלה לתורה, למפטיר זכור, וכן נתפשט המנהג[26].
- כתב בפרמ"ג (תרפ"ה מ"ז סק"ב), שאם קראו פרשת זכור בלא ברכת התורה, לא יצאו ידי חובת קריאת זכור, שכיון שברכת התורה היא מצוה מדאורייתא, א"כ הרי היא מעכבת בקריאת פרשת זכור אם לא בירך לפניה (אלא שכתב שמספיק לזה מה שבירך ברה"ת בבוקר).
- הזכירה היא בכל לשון (שאג"א יג).
תדירות קיום המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
| תוכן עניינים |
|
ישנם מספר דעות סביב המחלוקת כל כמה זמן צריך לזכור את מעשה עמלק על מנת לצאת ידי חובת המצווה.
פעם בחיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ספר החינוך כותב (מצווה תרג) - "ודי לנו לזכור הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש", ובסוף המצווה מרחיק לכת אף יותר מכך, באומרו - "ועובר ע"ז ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה...", ומדברי החינוך' נראה שאפילו בזכירה חד פעמית יוצאים ידי חובת המצווה.
וכך הסביר המנחת חינוך בדעת החינוך (סק"א): "ומדברי הרב המחבר נראה דדי פעם אחת כל ימיו", היינו שמספיק לדעתו לזכור פעם אחת את מעשה עמלק, ויוצא ידי חובת המצווה לכל החיים.
אך מכל מקום מדברי החינוך יש שהבינו, שאף שהחובה היא פעם בחיים, אבל כל פעם שמזכיר את מעשה עמלק שוב מקיים עוד הפעם את המצווה [27].
פעם בשנה[עריכה | עריכת קוד מקור]
- לדעת רוב הראשונים; התוס', הרשב"א (ברכות יג א), והרא"ש (שם ז כ), אע"פ שלא כתבו זמן מסוים, אך מדבריהם משמע, שהחיוב של המצווה הוא פעם בשנה. שמכיוון שאומרים שיש מצווה לקרוא את פרשת זכור מדאורייתא, ואת פרשת זכור קוראים פעם בשנה, וא"כ מקיימים את המצווה פעם בשנה, ונראה לדעתם שזה החיוב.
כך הבינו הרבה פוסקים בדעתם של הראשונים[28].
- הסמ"ק כותב - "לזכור מעשה עמלק... זהו בשבת שלפני פורים שמזכירין פרשת זכור" (עשה קמ"ז). כלומר, קיום המצוה הוא פעם בשנה. היינו שהסמ"ק הולך כדעת רוב הראשונים וכותב שהחיוב הוא פעם בשנה. לדברים אלו הסכים התרומת הדשן (ק"ח), והסיק מכך - "צריך להיזהר יותר שישמע קריאת פרשת זכור בעשרה ממקרא מגילה בזמנה". וכן פסק הרוקח שצריך להזכיר בכל שנה ושנה (רלד).
- וכן נאמר במדרש: “אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה" (פסיקתא רבתי יב). כלומר, שהמצווה לקרוא את פרשת זכור, מספיק רק פעם בשנה.
לטעם דעה זו, כתבו המהר"ם שיק, (על תריג מצוות מצווה תרה) והחת"ס (אה"ע ח"א קיט), שאומרים שאבידה משתכחת בי"ב חודש (בבא מציעא כח א), וכן המת משתכח תוך שנה. ולכן גם כאן, מכיוון שהמצווה היא לזכור תמיד, כדי שלא נשכח, אנו מזכירים את המצווה פעם בשנה[29].
כל יום[עריכה | עריכת קוד מקור]
- לדעת הרמב"ם יש מצווה להזכיר כל יום כפי שכותב: "הזכירה בכל עת" (הלכות מלכים ומלחמות ה ה), וכן כותב "לזכור תמיד" (שם), היינו שצריך לזכור את מעשה עמלק תמיד, בכל יום ויום. בלשון תמיד נוקט גם הסמ"ג. והבינו אחרונים [30] בדעתם שיש מצווה בכל יום.
- וכן כתבו הרבה מהאחרונים, שצריך להזכיר את מעשה עמלק בכל יום:
השל"ה: "מצווה גדולה לומר פרשה זו בכל יום לקיים מצוות זכור" (תושב"כ סוף תצא).
הבן איש חי: "וכשאומר לשמך הגדול, יכוין לקים מצות עשה, לזכור מעשה עמלק שבעבורו אין השם שלם" (שמות שנה א ה). וכן כתב שזמן המצווה הוא תמיד (תורת חסד קפז).
כף החיים: "שיאמר כל יום: ...הריני מקיים מצות עשר הזכירות… ומעשה עמלק" (או"ח ס ד).
המג"א: "דהזכירות הללו הם מ"ע, ולכן כשיאמר… לשמך הגדול - מעשה עמלק" (אורח חיים ס ס"קב)[31].
שו"ע הרב: "זכירת מעשה עמלק… הן מ"ע של תורה… וטוב לזוכרן אצל קרישמ"ע" (אורח חיים ס ד).
ע"פ דעה זו, נוהגים לומר כל יום לאחר התפילה ברוב הנוסחים, את ה"שש זכירות", ובתוכם את זכירת מעשה עמלק[32].
| השיטות | מחלוקת בעניין תדירות קיום המצווה |
|---|---|
| ספר החינוך | יש חובה לזכור את מעשה עמלק, פעם אחת בכל החיים, ולא צריך כל שנה או כל יום. |
| תוס', רשב"א, רא"ש, סמ"ק, מדרש | ישנו חיוב מהתורה לזכור את מעשה עמלק פעם בשנה לפחות, ולכן קוראים פעם בשנה פרשת זכור. |
| רמב"ם, סמ"ג, מגן אברהם, של"ה, בן איש חי, כה"ח, שו"ע הרב | ישנה חובה תמיד לזכור את מעשה עמלק, וצריך לזכור לפחות כל יום. |
חיוב נשים[עריכה | עריכת קוד מקור]
| תוכן עניינים |
|
בעניין חיוב הנשים במצוות מחיית עמלק נחלקו הראשונים והפוסקים.
מחלוקת הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]
לענין חיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו הרמב"ם והחינוך.
החינוך כותב שנשים פטורות ממצוה זו, כפי שכותב (מצווה תרג): "נוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים". היינו שלמרות שזו אינה מצווה שהזמן גרמא, מכיוון שהחינוך מקשר בין מצווה זו, למצווה להילחם בעמלק, כמו שרק הזכרים מצווים להילחם בעמלק, כך גם במצווה זו, מצווים רק הזכרים.
אך המנחת חינוך הקשה על החינוך, מדוע פטר נשים ממצווה זו, שהיא אינה מצווה שהז"ג, וגם שהרי מלחמת עמלק היא מלחמת מצווה, כדברי הרמב"ם (מלכים ומלחמות ה א), והרי למלחמת מצווה יוצאות גם הנשים, כפי שהרמב"ם פסק (שם ז ד), וא"כ מדוע פטר החינוך את הנשים.
עוד כותב המנ"ח, על כך שהחינוך מקשר בין המצווה להילחם בעמלק, ובין המצווה, לזכור את מעשיו, ולסיום כותב, שצ"ע מדוע כתב החינוך לפטור את הנשים, ונראה שגם הנשים חייבות במצווה זו.
בספר הדרש והעיון ניסה ליישב דברי החינוך מקושיית המנ"ח מדוע מקשר בין הזכירה למחייה ומתרץ שלשיטת החינוך הוקשה זכירה למחייה, וא"כ גם במצוות הזכירה הנשים פטורות. אך אין מחוור דיו, שהרי זו מלחמת מצווה שנשים חייבות, וכן מהיכי תיתי היקש זה.
יש המעלים צד לפטור נשים במצווה, כיוון שזו מצווה זהזמן גרמא, שנשים פטורות בה[33].
כתבו אחרונים בדעת הרמב"ם [34], שלדעתו נשים חייבות במצווה, מכיוון שלא כתב שמניין המצוה שנשים פטורות, את מצווה זו, א"כ נראה בדעת הרמב"ם שמחייב הנשים במצווה זו, וכן משמע מהרמב"ם שמחייב נשים.
וכן כתב התורת חסד (לז) בדעת הרמב"ן שנשים חייבות.
וכתב בתורת חסד, שמחלוקת זו אם אישה חייבת תלויה במחלוקת הראשונים אם מניין וס"ת זה מדאורייתא. לפי הראשונים האומרים שאלו מדאורייתא מסתבר לדעת שהאישה חייבת, ואילו לדעת אלו האומרים שאין הם מהתורה, אומרים שנשים פטורות. בספר הררי קדם מביא (קפה), שלפי הראב"ד ור"ש משאנץ, שצוינו לעיל שסוברים שהמצווה היא ללמוד הלכות מגילה, והרי נשים פטורות ממצות תלמוד תורה, יוצא א"כ לדעתם שנשים פטורות במצווה.
מחלוקת הפוסקים[עריכה | עריכת קוד מקור]
להלכה למעשה נחלקו הפוסקים האם הנשים חייבות.
בשו"ת בנין ציון (אורח חיים לז) כתב שהרב נתן אדלער היה נוהג שכל הנשים יבואו לשמוע פרשת זכור, וכן פסק המהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון קב). וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ט סח), שהתפשט המנהג שנשים הולכות לשמוע את פרשת זכור. ובספר הליכות בת ישראל כתב (כב הערה ד), שהרב פיינשטין הורה שהנשים ילכו לשמוע פרשת זכור.
ובספר רגשי לב (ז הערה 51) כתב בשם הגרי"ש אלישיב, שמנהג הנשים הוא לשמוע פרשת זכור. וכך הכריע בשו"ת יחוה דעת (חלק א פד), אך כתב שאין להם חיוב.
לעומת זאת יש שפסקו, שהנשים לא צריכות כלל לשמוע פרשת זכור. כתב בשו"ת תורת חסד ( אורח חיים לז), שהמנהג שהנשים לא מגיעות לשמוע פרשת זכור כלל. פסק בכף החיים (תרפה ל) שנשים אינן חייבות לשמוע קריאת פרשת זכור, אך מכל מקום חייבות במצווה. וכן כתב בשו"ת קנין תורה (נג), שנשים לא צריכות לשמוע פרשת זכור.
הבן איש חי (תורת חסד קפז) קבע שמצוות זכור היא תמיד ולכן נשים חייבות. והרב קנייבסקי הביא בספרו טעמא דקרא (חלק הנהגות והוראות ממרן החזון איש כג) שהחזון איש הורה, שאין נשים חייבות לשמוע פרשת זכור. וכן הרב מרדכי אליהו כתב שנשים אינן חייבות, והדבר תלוי ברצונן.
ולעומתם דעת המנ"ח (מצווה תרג) שנשים חייבות במצוה, זו כיון דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא, ועוד דיש בה לאו ד'לא תשכח'.
קריאת זכור לנשים[עריכה | עריכת קוד מקור]
יש שנהגו לעשות קריאת זכור מיוחדת לנשים, שישמעו את פרשת זכור מתוך ספר תורה (מנח"י ט סח), ומכל מקום כותב שיקראו ללא ברכה כי לפי חלק מהדעות נשים פטורות.
ומכיון שהשו"ע פסק שיש חיוב בעשרה, נכון במיוחד שיהיו שם עשרה גברים, כדי שיהיה במניין, ושלא יוציאו סתם ספר תורה (הליכות בת ישראל כב הערה ג, בשם הרב אלישיב), אך בחזון עובדיה התיר להוציא ס"ת לקריאה (דיני קריאת ארבע פרשיות ג).
יש שכתבו, שבמקום שלא נהגו לעשות זאת, עדיף שלא יעשו קריאה במיוחד לנשים[35].
סיכום[עריכה | עריכת קוד מקור]
בסוגייה זאת נידונו בהרחבה, פרטי המצווה של זכירת מעשה עמלק. להלן סיכום של הנושאים שהוצגו בסוגייה:
- התורה כותבת בפרשת כי תצא לזכור את מה שעשה עמלק. צריך לשנוא ולתעב כדי לזרז העם להילחם בו. ישנה מחלוקת האם המצווה היא חובת ציבור או חובת יחיד. רובן של הראשונים מונים את המצווה, אבל ישנם כאלה שלא מחשיבים את מצווה זו. למצווה זו ישנם מספר טעמים.
- חז"ל אומרים שצריך לזכור דווקא בפה. וכן יש שכתבו שצריך לזכור מתוך ספר, אך יש שכתבו שאין חובה. נחלקו המפרשים אם אפשר ללמוד זאת מהגמרא. ישנם כאלו שכתבו שצריך דווקא לזכור מתוך ספר תורה, ויש שכתבו שאין צריך. בענין תוכן הקריאה יש שכתבו שצריך לזכור דווקא מתוך פרשת זכור, וי"א שלאו דוקא. וכן יש שפסקו שאפשר לצאת יד"ח בקריאת "ויבא עמלק".
- אמרו חז"ל שבשבת השנייה בחודש אדר קוראים פרשת זכור. נחלקו האם חיוב הפרשה מהתורה. בזמן הקריאה נפסק שזה בשבת שלפני פורים, שנייה באדר או להפסקה. נחלקו האם צריך פרשת זכור מניין. וישנם מספר דינים והלכות הקשורות לפרשת זכור.
- בעניין תדירות קיום המצווה, ישנם כאלה שכתבו שצריך רק פעם בחיים, ויש שכתבו פעם בשנה, וי"א שצריך כל יום ויום.
- בחיוב הנשים במצוות זכור, נחלקו הראשונים והפוסקים, וכן בעניין קריאה זכור במיוחד לנשים.
לקישורים לספרים ומראי מקומות ראה בקטגוריה:זכירת מעשה עמלק.
שיעורים, מאמרים וכתבי עת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שיעור בנושא מצוות זכירת עמלק, באתר מנחת אשר.
- מאמר על פרשת זכור וזכירת מעשה עמלק, באתר סולמות.
- זכור את אשר עשה לך עמלק, באתר תורת הר ציון.
- קובץ בגדר מצוות זכור וחיוב הנשים, באתר ספריית אסיף.
- פרשת זכור, באתר ויקישיבה.
- שיעור בעניין פרשת זכור וחובת נשים, באתר עולמות.
הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ^ מזרחי ובאר שדה שמות יז יד, והספורנו מפרש, שהכוונה לפרשת זכור
- ^ נחלת יעקב שם, וכן כותב שאינו מבין את דברי המזרחי
- ^ מלאכת שלמה מגילה פ"ב מ"ד. ריטב"א מגילה יז ב
- ^ הערות רא"ש טרויב להלכות גדולות דף ח א אות ב
- ^ וכך גם מסבירים הרבינו בחי, הכלי יקר והדעת זקנים (דברים כה יז)
- ^ כי תצא רצו. כך פירש רבי דוד פרדו בפירושו על הספרי
- ^ כך מסביר גם התורה תמימה דברים כה יז. בנוסף לומדים שם בספרא גם לגבי הזכירות האחרות, כגון מרים, שבת וכו', שבהם גם צריכה להיות זכירה בפה
- ^ מג"א סקב. שו"ע הרב שם סעיף ד. חיד"א עבודת הקודש צפורן שמיר א. כף החיים ס"ק ד
- ^ וראה ובציונים שם הביאו שכ"כ בספר פני האריה החי (יט)
- ^ וכן כתב בשו"ת תורת חסד (לז), שאין צריך נוסח מסוים
- ^ ראב"ד ור"ש משאנץ לתורת כהנים בחוקותי ב
- ^ לדעתו הסכימו הבאה"ט, פמ"ג, כה"ח, (או"ח תרפה). חכמת שלמה (מגילה יח א) ועוד מהאחרונים
- ^ שו"ת הר צבי ח"א נח. מקראי קודש פורים ו
- ^ בזמן תקופת הגאונים, כונתה שבת זו: "שבת מחיית עמלק"
- ^ (לבוש תרפה ב). מנחת ביכורים על התוספתא מגילה ג א, משנ"ב תרפה ס"ק א, ועוד
- ^ ראה שער הציון תרפ"ה. שו"ת בנין שלמה ז. שו"ת תורת חסד או"ח לז
- ^ משנה ברורה ז ס"ק טז. שו"ת יביע אומר ח או"ח נד יח
- ^ ילקוט יוסף ארבע פרשיות ד. חת"ס הובא באורחות חיים א"ח נד יח
- ^ שו"ת יחו"ד ח"ג נג, וכותב שכן הוא בפר"ח. שו"ת משיב דבר להנצי"ב או"ח מד
- ^ שו"ת מנחת אליעזר ח"ב א, ע"פ שיטת מהר"ם אלשקר, הו"ד בבה"ט תרפה ב
- ^ ראה שו"ת הר צבי נח. מקראי קודש פורים ו
- ^ חת"ס בסו"ס על הש"ס בהגהה על שו"ע סימן תרפה. תשובות והנהגות ח"ב פז
- ^ ילקוט יוסף קמא טז. מקרא קודש פורים פח
- ^ כך כתבו גם בשו"ת שרידי אש ב ו, ובשו"ת באהלה של תורה חלק ב ט עמ' 36-37
- ^ הררי קודש ע"פ פמ"ג רפב מ"ז סק"ב
- ^ ליקוטי מהר"ם בשם שערי שמים, ומביא שהגר"א היה נוהג לעלות
- ^ מועדים וזמנים ב קסו. וראה מנחת אשר פורים כ ו
- ^ כגון תרוה"מ (קח) והשו"ע (תרפה ז) ועוד
- ^ בקשר לשנה מעוברת, כתב מהר"ם שיק (על תרי"ג מצוות תרה) שבשנה כשעוברת 13 חודש, יש לכוון בפרשת 'כי תצא', לצאת יד"ח, והעיד שהחת"ס נזהר לכך. הרב אוירבך כתב (הליכות שלמה מועדי השנה תשרי-אדר, יח א הערה 3), שהיות ולא מצינו שנזהרו לכך, אין לחוש לכך, אלא צריך להזכיר פעם בשנה ולא פעם ב12 חודש
- ^ חרדים פ"ד כא. מנחת חינוך תרג. ראש יוסף מגילה כט א
- ^ הרב משה פיינשטיין דייק מדברי המג"א שאינו סובר שמקיים בזה מ"ע
- ^ בשו"ע הרב כתב ש'שש הזכירות' הן מצווה יומית, והוא היה הראשון להדפיס זכירות אלו בסידורו
- ^ אבנ"ז או"ח ח"ב תק"ט. ציץ הקדש נ"א סק"ג
- ^ יביע אומר ח נד יט. נר מצווה יא לא
- ^ מנח"י שם. שו"ת קניין תורה ח"ז נז. שו"ת שרגא המאיר ח"ו קטז, וראה את הדעות בפסקי תשובות תרפה
