הבדלים בין גרסאות בדף "סמיכת גאולה לתפילה"

<BR />בסברה - לדעת ר' יוחנן אף שעיקר הגאולה היתה בבוקר, מ"מ כיון שהגאולה התחילה מבערב, גם בערבית יש לסמוך גאולה לתפילה. ואילו ריב"ל סובר שכיון שעיקר הגאולה היתה בבוקר, אין צורך לסמוך גאולה לתפילה בערב.

<BR />בפסוק - מן הפסוק 'בשכבך ובקומך', מקיש ר' יוחנן שכיבה לקימה, כשם שבקימה יש לקרוא קודם את 'שמע' ואחר כך להתפלל כך גם בשכיבה. ואילו ריב"ל אומר, כשם שבקימה קריאת שמע סמוך למיטתו, כך גם בשכיבה קריאת שמע סמוך למיטתו קודם שיישן, כלומר אחר התפילה.

ה'''גמרא''' בסוף הסוגיה, שואלת היאך אנו אומרים ברכת 'השכיבנו', והרי בזה אנו מפסיקים בין גאל ישראל לבין תפילת עמידה, ומתרצת שכיון שתיקנו חכמים לומר 'השכיבנו', הרי זה כגאולה אריכתא. וראיה לזה, שהרי גם בשחרית תיקנו לומר קודם התפילה פסוק 'ה' שפתי תפתח' ולכאורה הוי הפסק, אלא כיון שתיקנו כן, הרי זו תפילה אריכתא. וכן הוא לענין 'השכיבנו' שחשיבא כגאולה אריכתא.

'''רבנו יונה''' (ב ב ד"ה ואע"ג) מבאר שכאשר הקב"ה ירד לנגוף את מצרים, היו ישראל מתפללים שיקיים ה' הבטחתו ולא יתן למשחית לבוא אל בתיהם לנגוף. וכנגד אותה תפילה תיקנו לומר 'השכיבנו', ולכן אין זו הפסקה אלא תפילה. וב'''מאירי''' (ד ב ד"ה וסמיכת) כתב שגם בברכת השכיבנו יש גאולה מן המזיקים, וכן כתב ה'''אבודרהם''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26894&st=&pgnum=104 (סדר תפילת ערבית ד"ה וכתב אבן הירחי)] בשם '''אבן הירחי'''. ובשם ה'''ראב"ד''' כתב שבערבית תיקנו גאולה אריכתא כיון שהגאולה נמשכה מהערב עד הבוקר, אבל בשחרית לא תיקנו כן, לפי שמיד שעלה השחר נגאלו.

<BR />אבל ב'''סידור רב עמרם גאון''' כתב שאין צריך לסמוך גאולה לתפילה של ערבית, כיון ש[[תפילת ערבית רשות]], והראיה שהרי אנו אומרים [[קדיש]] בין הברכות לתפילה. אמנם ה'''תוספות''' שם חלקו עליו, שאם לפי דבריו יוצא שר' יוחנן שמחייב לסמוך סובר שתפילת ערבית חובה, ואם כן יש לנו לפסוק כמותו, שהרי במחלוקת רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, ואיך קיימא לן כרב שתפילת ערבית רשות היא. אלא סוברים התוספות שאף שאנן קיימא לן שתפילת ערבית רשות כרב, לא קשיא הלכתא אהלכתא, שצריך לומר שאף אם היה ר' יוחנן סובר שתפילת ערבית רשות, היה הוא מחייב לסמוך. ולכן הזהירו התוספות מלדבר בין גאולה לתפילת שמונה עשרה של ערבית.  

<BR />גם ב'''שיטה מקובצת''' (ד ב ד"ה כיון) כתב שהלכה כר' יוחנן מכח הברייתא המסייעתו. וב'''מאירי''' (ד ב ד"ה וסמיכת) הביא שרוב הפוסקים הכריעו כר' יוחנן, ויש שפוסקים כריב"ל ולשיטתם אין צורך לסמוך גאולה לתפילה, ומותר לשוח בין סוף ברכת קריאת שמע לעמידה, אפילו נאמר שהאידנא תפילת ערבית חובה (וכנראה כוונתו לרב עמרם גאון). אבל המאירי עצמו הכריע כדעת רוב הפוסקים.

 

כן סובר גם ה'''רא"ש''' (א ה) וה'''טור''' (אורח חיים רלו) וכן פסק מרן ה'''שלחן ערוך''' (רלו ב).

<BR />ב'''תלמידי רבנו יונה''' (ב ב ד"ה ויש לשאול) העידו שהרמב"ן נמנע מלאומרה, וכן העיד ה'''שיטה מקובצת''' (ד ב ד"ה כיון). ה'''רשב"א''' (ד ב ד"ה מסייע) כתב בשם התוספות ש'''ר' שמואל''' נמנע מלאומרה, וגם ב'''מאירי''' (ד ב ד"ה וסמיכת) מובא בשם התוספות שגדוליהם לא היו אומרים אותה.  

<BR />ה'''תוספות''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=4b&format=pdf (ברכות ד ב)] כתבו שנראה שכיון שתיקנו כן רבנן, הרי זו כגאולה אריכתא, וכמו שאמרה הגמרא לגבי ברכת 'השכיבנו'.  

<BR />ה'''רשב"א''' בתשובה (א יד) דחה דברים אלו וכתב שאין ברכה זו כברכת השכיבנו שאמרו עליה שהיא כגאולה אריכתא, אלא תיקנו אותה לשעת השמד שלא יכלו להתפלל תפילת שמונה עשרה, ואף שהגזרה בטלה הברכה נשארה. ובחידושים כתב (ד ב ד"ה מסייע) שמי שנוהג לאמרה סומך על כך שתפילת ערבית רשות, וכן ב'''שיטה מקובצת''' (ד ב ד"ה כיון) כתב שמנהג אבותינו בידינו, שאף שאנו מתפללים שמונה עשרה אומרים אותו, ואין חוששים לסמיכת גאולה לתפילה לפי שתפילת ערבית רשות.  

<BR />ב'''רבנו יונה''' (ב ב ד"ה ויש לשאול) כתב שבתחילה היו אומרים אותו במקום ערבית כיון שתפילת ערבית רשות, אך גם אחר כך כשקבעוה חובה, נשאר הדבר כמו מנהג הראשון, ולא חשיב הפסקה כיון שמעיקרא קבעו את תפילה ערבית אדעתא דהכי. וכעין זה כתב ה'''רא"ש''' בפסקים (א ה), וכן בתשובה (ד ו). ה'''מאירי''' (ד ב ד"ה וסמיכת) כתב שסומכים לומר אותה מפני שברכה זו נתקנה במקום תפילה, שיש בה י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות, וכיון שתפילה היא, הרי היא אחת עם תפילת עמידה ולא הוי הפסק. וב'''אבודרהם''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26894&st=&pgnum=104 (סדר תפילת ערבית ד"ה וכתב אבן הירחי)] אחר שהביא דעות האומרים שלא לאמרה, כתב שכבר נהגו לאומרו ומנהג אבותינו תורה.

<BR />אמנם לראשונים שמבארים שההפסקה ב'יראו עינינו' היא כדי לומר שתפילת ערבית רשות ומותר להפסיק בה בין גאולה לתפילה, זהו גם הטעם לתקנת אמירת הקדיש. כן כתב '''רב עמרם גאון''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43020&st=&pgnum=57 (סדר שבתות ד"ה שאילו)], שדווקא לפי שתפילת ערבית רשות תיקנו לומר קדיש, לומר שהסתיימה תפילת החובה (אמנם בספר הפרדס לא הזכיר הקדיש).