הבדלים בין גרסאות בדף "שיחת משתמש:אהרון טריף"
אהרון טריף (שיחה | תרומות) |
אהרון טריף (שיחה | תרומות) |
||
| (8 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
== שיטת רבינו חננאל == | == שיטת רבינו חננאל == | ||
'''הר"ח''' בפירושו על החומש (שמות יב' ב) מבאר כי לשיטתו קביעות החודשים אינה אלא על פי החשבון,ולא ע"פ ראיית הלבנה ועדות העדים. וממשיך שדת חוק העיבור הלכה למשה מסיני שהרשות ביד בית דין הגדול לקבוע ולעבר כפי מה שיראה לו מחוקי סוד העיבור. | '''הר"ח''' בפירושו על החומש (שמות יב' ב) מבאר כי לשיטתו קביעות החודשים אינה אלא על פי החשבון,ולא ע"פ ראיית הלבנה ועדות העדים. וממשיך שדת חוק העיבור הלכה למשה מסיני שהרשות ביד בית דין הגדול לקבוע ולעבר כפי מה שיראה לו מחוקי סוד העיבור. לשיטתו יסוד חידוש החודש על ראיית העדים, כמבואר במשנות בראש השנה, נוסד כתשובת המשקל לעליית הצדוקים ולערעורם על חשבון העיבור אשר היה מסור בידי ביה"ד. "והתחילו (צדוק ובייתוס) לעורר בזה בקביעות הירח ואמרו כי אין עיקר המצווה לקבוע חודשים ע"פ החשבון כי אם בראיית הלבנה, והוא הדבר הצודק והנכון. והוצרכו ביה"ד להכחיש דבריהם ולהודיע להם בראיות גמורות...וכיוון שראו כך חדש אחר חדש שנה אחר שנה נתברר להם שאין עיקר אלא החשבון ובטלו דברי החולקים." | ||
את דבריו מבסס הוא על על מספר מקורות: א) כל מהלך שהותם של ישראל במדבר כיסה אותם הענן "...עמוד הענן לא סר מעליהם להנחותם..." (נחמיה ט' יט') , וכיצד ניתן לקבוע חודשים ע"פ ראייה בעוד הענן מסתיר כל העת את השמים. ב) "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים..." (דברי הימים א' יב לב), וכי איזו חכמה היא לקבוע חודשים ע"פ ראיית העדים, האם בזה ראוי לשבח את בני יששכר שמעולים ומצוינים הם בזה , אלא ודאי שהחכמה עליה דיבר הפסוק הוא חכמת עיבור החודשים והשנים ע"פ חשבון. ג) אומר דוד ליהונתן "הנה חודש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך" (שמואל א' ש"א כ' ה') , וכי כיצד ידע דוד שמחר עומד להיות ר"ח, שמא לא תראה מחר הלבנה ולא יבואו עדים להעיד על ראייתה. מוכח א"כ שדוד ידע זאת משום שאת החודש היו קובעים ע"פ חשבון ביה"ד שהיה מפורסם לכל העם. | |||
את שיטתו יש ליישב לאור מספר קושיות: | |||
א) ביחס לראיית חודש ע"י עדים, למרות כל האמור לא יוכל הר"ח להכחישה ולומר שאינה ושביה"ד במהלך הדורות לא היה נוהג בה, שהרי מוזכרת היא במפורש במס' מקומות בש"ס כאמצעי אותו היו נוקטים ביה"ד ע"מ שיוכלו לקדש החודש. לכן מסביר שהר"ח שאמנם נהוגה הייתה, אולם מקורה הוא בתקנת חז"ל מאוחרת, שנועדה להפריך ולסתור את חשבונם של הצדוקים, וזאת ע"י קבלת עדים מעלמא שיעידו על ראיית הלבנה במועד בו חישבוהו חכמים. אולם ודאי שללא צורך זה לא היו חכמים נוהגים בה, ולכן אין לסמוך על הראיה כמקור מהימן לקידוש החודש. | א) ביחס לראיית חודש ע"י עדים, למרות כל האמור לא יוכל הר"ח להכחישה ולומר שאינה ושביה"ד במהלך הדורות לא היה נוהג בה, שהרי מוזכרת היא במפורש במס' מקומות בש"ס כאמצעי אותו היו נוקטים ביה"ד ע"מ שיוכלו לקדש החודש. לכן מסביר שהר"ח שאמנם נהוגה הייתה, אולם מקורה הוא בתקנת חז"ל מאוחרת, שנועדה להפריך ולסתור את חשבונם של הצדוקים, וזאת ע"י קבלת עדים מעלמא שיעידו על ראיית הלבנה במועד בו חישבוהו חכמים. אולם ודאי שללא צורך זה לא היו חכמים נוהגים בה, ולכן אין לסמוך על הראיה כמקור מהימן לקידוש החודש. | ||
ב) אם אכן קידוש החודש ע"י ראייה איננו מהתורה אלא מדברי חכמים, כיצד ניתן לומר שתקנה מדרבנן מתירה חילול שבת מהתורה. שכן ממס' מקורות למדנו שהעדים עולים ללשכת הגזית להעיד על הלבנה אף בשבת. "על שני חודשים מחללין את השבת..." . | ב) אם אכן קידוש החודש ע"י ראייה איננו מהתורה אלא מדברי חכמים, כיצד ניתן לומר שתקנה מדרבנן מתירה חילול שבת מהתורה. שכן ממס' מקורות למדנו שהעדים עולים ללשכת הגזית להעיד על הלבנה אף בשבת. "על שני חודשים מחללין את השבת..." (ר"ה פרק א' משנה ד', ושם בגמ' במעשה ברבי נהוראי שהלך אצל העד לאושא בשבת. כב:) . | ||
ניתן לתרץ שתוקפה של תקנה זו היא בבחינת "חללו עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" , ראו חכמים את הפרצה הגדולה שיכולה להתפרץ בהתרסתם של הצדוקים על דבריהם ותקנותיהם, ע"כ התירו זאת משום צורך השעה והדורות הבאים. | ניתן לתרץ שתוקפה של תקנה זו היא בבחינת "חללו עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" (יומא פה א) , ראו חכמים את הפרצה הגדולה שיכולה להתפרץ בהתרסתם של הצדוקים על דבריהם ותקנותיהם, ע"כ התירו זאת משום צורך השעה והדורות הבאים. | ||
== שיטת הרמב"ן == | == שיטת הרמב"ן == | ||
| שורה 39: | שורה 38: | ||
== הרחבות על שיטת הרמב"ם == | == הרחבות על שיטת הרמב"ם == | ||
התקשו מפרשי הרמב"ם מדוע בחר הרמב"ם בזמן אביי ורבא כנקודת ציון ביחס לקביעת ר"ח מה יתחדש מזמנם, שהרי יודעים אנו שסנהדרין גלתה כבר קודם ארבעים שנה לחורבן הבית, כפי שמקשה זאת הרמב"ן "וידוע הוא שביה"ד הגדול בטל מא"י ואפילו קודם החורבן...'ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין'". | התקשו מפרשי הרמב"ם מדוע בחר הרמב"ם בזמן אביי ורבא כנקודת ציון ביחס לקביעת ר"ח מה יתחדש מזמנם, שהרי יודעים אנו שסנהדרין גלתה כבר קודם ארבעים שנה לחורבן הבית, כפי שמקשה זאת '''הרמב"ן''' "וידוע הוא שביה"ד הגדול בטל מא"י ואפילו קודם החורבן...'ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין'". | ||
מס' תירוצים נאמרו בדבר: א) לדעת הרמב"ם ישנם שני מסלולי סמיכה בעם ישראל. | מס' תירוצים נאמרו בדבר: א) לדעת הרמב"ם ישנם שני מסלולי סמיכה בעם ישראל. | ||
סמוכי ביה"ד לכל הדינים שבתורה, ממונות נפשות וקנסות. סמיכה זו נעשית ע"י כל חכם סמוך, וכפי שמציינת הגמ' בע"ז סמיכה זו נגדעה ארבעים שנה קודם החורבן. לעומת זאת הסמיכה עליה מדבר הרמב"ם היא סמיכת סנהדרין לעניין קידוש החודשים. | סמוכי ביה"ד לכל הדינים שבתורה, ממונות נפשות וקנסות. סמיכה זו נעשית ע"י כל חכם סמוך, וכפי שמציינת הגמ' בע"ז סמיכה זו נגדעה ארבעים שנה קודם החורבן. לעומת זאת הסמיכה עליה מדבר הרמב"ם היא סמיכת סנהדרין לעניין קידוש החודשים. | ||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
ד) הסבר נוסף לקושיה ניתן למצוא בהתפתחויות ההסטוריות שהתרחשו באותה עת בארץ ישראל. מזמן שחרב בית המקדש הלך והורע מצבם של היהודים בארץ-ישראל: גזרות מטעם השלטונות הרומיים גברו והפורענויות תכפו, חכמי ישראל נדרשו למאמצים גדולים לשמור על נכסי הרוח של האומה. אך מזמן שקיבלו עליהם קיסרי רומי את הנצרות, הורע מצב עמנו שבעתיים. 7 שנים אחרי פטירת רבא, בשנת 325 לסה"נ התאספו ראשי הנוצרים בניקיאה, ובין השאר החליטו על ניתוק הקשר עם לוח השנה היהודי. החלטה זו גרמה למחלוקת בנצרות. בא"י, כמו בסוריה ובאסיה הקטנה, המשיכו הנוצרים לחוג את הפסחא בערב פסח של היהודים. דבר זה הרגיז את ראשי הכנסייה הנוצרית, והם הפעילו את כוחם לשבש את סדרי המועדים של היהודים. בארץ שלטו הנוצרים אנשי רומי, והם גזרו שלא לעבר את השנה, ואף עצרו יהודים שנחשדו כשליחים להודיע על העיבור. מסיפור המעשה על זוג שבא מרקת (סנהדרין יב ע"א) נראה, שאכן הצליחו הנוצרים לשבש את סדרי המועדים שלנו. ואין ספק שמעשים מעין אלו, שהלכו והתרבו, היו בין הגורמים שהשפיעו על מעבר לקידוש החודש ועיבור השנה עפ"י חשבונות וכללי. | ד) הסבר נוסף לקושיה ניתן למצוא בהתפתחויות ההסטוריות שהתרחשו באותה עת בארץ ישראל. מזמן שחרב בית המקדש הלך והורע מצבם של היהודים בארץ-ישראל: גזרות מטעם השלטונות הרומיים גברו והפורענויות תכפו, חכמי ישראל נדרשו למאמצים גדולים לשמור על נכסי הרוח של האומה. אך מזמן שקיבלו עליהם קיסרי רומי את הנצרות, הורע מצב עמנו שבעתיים. 7 שנים אחרי פטירת רבא, בשנת 325 לסה"נ התאספו ראשי הנוצרים בניקיאה, ובין השאר החליטו על ניתוק הקשר עם לוח השנה היהודי. החלטה זו גרמה למחלוקת בנצרות. בא"י, כמו בסוריה ובאסיה הקטנה, המשיכו הנוצרים לחוג את הפסחא בערב פסח של היהודים. דבר זה הרגיז את ראשי הכנסייה הנוצרית, והם הפעילו את כוחם לשבש את סדרי המועדים של היהודים. בארץ שלטו הנוצרים אנשי רומי, והם גזרו שלא לעבר את השנה, ואף עצרו יהודים שנחשדו כשליחים להודיע על העיבור. מסיפור המעשה על זוג שבא מרקת (סנהדרין יב ע"א) נראה, שאכן הצליחו הנוצרים לשבש את סדרי המועדים שלנו. ואין ספק שמעשים מעין אלו, שהלכו והתרבו, היו בין הגורמים שהשפיעו על מעבר לקידוש החודש ועיבור השנה עפ"י חשבונות וכללי. | ||
- כלומר על אף שמצב האומה היה מדולדל, מוסד הסנהדרין הצליח לשרוד, אולם בזמנו של רבא ואביי כשאר תכפו הצרות גם מוסד זה התבטל לגמרי. | - כלומר על אף שמצב האומה היה מדולדל, מוסד הסנהדרין הצליח לשרוד, אולם בזמנו של רבא ואביי כשאר תכפו הצרות גם מוסד זה התבטל לגמרי. | ||
== למעשה- רשמי קידוש החודש בימנו''' == | == למעשה- רשמי קידוש החודש בימנו''' == | ||
גרסה אחרונה מ־11:42, 19 באפריל 2016
{{מקורות|ראש השנה ב ה- ג א | סנהדרין יא ע"א ||ספר מצוות מצווה קנג' הלכות קידוש החודש א ה-ו ה א-ה יח ח| } }
מצוות קידוש החודש על ידי בית דין[עריכת קוד מקור]
המשניות במסכת ראש השנה מרבות לעסוק באופן בו סנהדרין היו מקדשים את החודש בזמן שבית המקדש היה קיים (ב' ה'- ג' א').
תיאור הדברים נוגע לאופן קבלת העדים, חקריתם, והמשך הליך הקידוש ע"י סנהדרין. להבדיל מהנעשה בימינו כאשר קביעת ראש חודש נעשית ע"י לוח קבוע ומחושב מראש, בזמן בית המקדש קביעה זו נעשתה ע"י סנהדרין בעזרתם של עדי הראיה. מאידך להליך האמור, נודע עם ישראל בבינתו וחכמתו המיוחדת שהתבלטה בבקיאותו בחוכמת העיבור, ומסורת ביד ישראל שחכמה זו הייתה מסורה מדור לדור לחכמי סנהדרין, דור דור וחכמיו.
חלקו הראשונים ביחס למשקל ולאיזון שבין שני הגורמים האמורים, מי מהם הוא הגורם המכריע להחלטה לקדש את החודש. האם סנהדרין קבעו את מועד החודש החדש ע"פ חישובם ובקיאותם בחכמת העיבור, כאשר הצורך בעדים לא היווה תנאי מהותי לחלות הקידוש\חידוש, או שמא תוקף פעולת חידוש החודש נבעה מעדותם של העדים, והיא בלבד זו שאפשרה לבית הדין לקדש.
שיטת רבינו חננאל[עריכת קוד מקור]
הר"ח בפירושו על החומש (שמות יב' ב) מבאר כי לשיטתו קביעות החודשים אינה אלא על פי החשבון,ולא ע"פ ראיית הלבנה ועדות העדים. וממשיך שדת חוק העיבור הלכה למשה מסיני שהרשות ביד בית דין הגדול לקבוע ולעבר כפי מה שיראה לו מחוקי סוד העיבור. לשיטתו יסוד חידוש החודש על ראיית העדים, כמבואר במשנות בראש השנה, נוסד כתשובת המשקל לעליית הצדוקים ולערעורם על חשבון העיבור אשר היה מסור בידי ביה"ד. "והתחילו (צדוק ובייתוס) לעורר בזה בקביעות הירח ואמרו כי אין עיקר המצווה לקבוע חודשים ע"פ החשבון כי אם בראיית הלבנה, והוא הדבר הצודק והנכון. והוצרכו ביה"ד להכחיש דבריהם ולהודיע להם בראיות גמורות...וכיוון שראו כך חדש אחר חדש שנה אחר שנה נתברר להם שאין עיקר אלא החשבון ובטלו דברי החולקים."
את דבריו מבסס הוא על על מספר מקורות: א) כל מהלך שהותם של ישראל במדבר כיסה אותם הענן "...עמוד הענן לא סר מעליהם להנחותם..." (נחמיה ט' יט') , וכיצד ניתן לקבוע חודשים ע"פ ראייה בעוד הענן מסתיר כל העת את השמים. ב) "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים..." (דברי הימים א' יב לב), וכי איזו חכמה היא לקבוע חודשים ע"פ ראיית העדים, האם בזה ראוי לשבח את בני יששכר שמעולים ומצוינים הם בזה , אלא ודאי שהחכמה עליה דיבר הפסוק הוא חכמת עיבור החודשים והשנים ע"פ חשבון. ג) אומר דוד ליהונתן "הנה חודש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך" (שמואל א' ש"א כ' ה') , וכי כיצד ידע דוד שמחר עומד להיות ר"ח, שמא לא תראה מחר הלבנה ולא יבואו עדים להעיד על ראייתה. מוכח א"כ שדוד ידע זאת משום שאת החודש היו קובעים ע"פ חשבון ביה"ד שהיה מפורסם לכל העם.
את שיטתו יש ליישב לאור מספר קושיות: א) ביחס לראיית חודש ע"י עדים, למרות כל האמור לא יוכל הר"ח להכחישה ולומר שאינה ושביה"ד במהלך הדורות לא היה נוהג בה, שהרי מוזכרת היא במפורש במס' מקומות בש"ס כאמצעי אותו היו נוקטים ביה"ד ע"מ שיוכלו לקדש החודש. לכן מסביר שהר"ח שאמנם נהוגה הייתה, אולם מקורה הוא בתקנת חז"ל מאוחרת, שנועדה להפריך ולסתור את חשבונם של הצדוקים, וזאת ע"י קבלת עדים מעלמא שיעידו על ראיית הלבנה במועד בו חישבוהו חכמים. אולם ודאי שללא צורך זה לא היו חכמים נוהגים בה, ולכן אין לסמוך על הראיה כמקור מהימן לקידוש החודש. ב) אם אכן קידוש החודש ע"י ראייה איננו מהתורה אלא מדברי חכמים, כיצד ניתן לומר שתקנה מדרבנן מתירה חילול שבת מהתורה. שכן ממס' מקורות למדנו שהעדים עולים ללשכת הגזית להעיד על הלבנה אף בשבת. "על שני חודשים מחללין את השבת..." (ר"ה פרק א' משנה ד', ושם בגמ' במעשה ברבי נהוראי שהלך אצל העד לאושא בשבת. כב:) . ניתן לתרץ שתוקפה של תקנה זו היא בבחינת "חללו עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" (יומא פה א) , ראו חכמים את הפרצה הגדולה שיכולה להתפרץ בהתרסתם של הצדוקים על דבריהם ותקנותיהם, ע"כ התירו זאת משום צורך השעה והדורות הבאים.
שיטת הרמב"ן[עריכת קוד מקור]
רמב"ן (השגות הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם מצווה קנ"ג) סובר ג"כ שעיקר חלותו של החודש החדש תלויה בחישובו ע"י ביה"ד, ושכל תהליך קידוש החודש וקבלת העדים נועד לפרסם את דבר התחדשותו לרבים. כמו כן סובר הוא שלמלאכה זו מדינא די בביה"ד של שלושה סמוכים ואין נזקקים דווקא לסנהדרין. בזמן שסנהדרין ישבו בלשכת הגזית היו הם עושים זאת מפאת כבודם, אולם משגלו מחלו הם על כבודם וממילא הותרה המלאכה אף לשאר ביה"ד. כיום לאחר שגלה ביה"ד ובטלה הסמיכה, את קביעת ראשי חודשינו עושים אנו על פי חשבונו של ר' הלל בנו של רבי ושהיה סמוך, ושלוחו "מרפא הקושי הגדול הזה", ושחשב הוא את ראשי החודשים. היוצא משיטתו הוא שללוח השנה ע"ל פיו אנו נוהגים בכל חישובי הזמנים והמועדים במהלך השנה , ללוח זה משקל וחשיבות מכריעים, כמשקל והחשיבות שהיו לבית הדין בזמן שקידוש החודש היה נהוג על פיהם.
שיטת הרמב"ם[עריכת קוד מקור]
רמב"ם (ספר המצוות מצווה קנ"ג, הל' קידוש החודש פ"א ה-ו, פ"ה א-ה, פ"יח ח). - עיקר דין הקידוש נעשה ע"י סנהדרין שבלשכת הגזית, או ביה"ד שניסמך ע"י ביה"ד הגדול ובא"י דווקא. הלכה למשה מסיני שבזמן שיש סנהדרין קביעת ר"ח נעשית ע"י ראיית העדים, ובזמן שאין נעשית ע"י חשבון אותו קבעו סנהדרין בזמן מושבם בארץ ישראל, הוא החשבון אותו נוהגים אנו היום. נראה שהחשבון אליו מתכוון הרמב"ם הוא תיקון הלוח אותו עשה הלל , למרות שאין הוא מציין זאת במפורש. כמו כן מציין הרמב"ם את ימי אביי ורבא כנקודת המפנה ביחס לנוהג קביעת החודש. אם עד זמנם נהגו לקבוע את ר"ח בדרך הרגילה ע"פ עדים וראיית הלבנה, הרי שמזמן זה והילך החל עמ"י לסמוך על לוח קבוע.
הרחבות על שיטת הרמב"ם[עריכת קוד מקור]
התקשו מפרשי הרמב"ם מדוע בחר הרמב"ם בזמן אביי ורבא כנקודת ציון ביחס לקביעת ר"ח מה יתחדש מזמנם, שהרי יודעים אנו שסנהדרין גלתה כבר קודם ארבעים שנה לחורבן הבית, כפי שמקשה זאת הרמב"ן "וידוע הוא שביה"ד הגדול בטל מא"י ואפילו קודם החורבן...'ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין'".
מס' תירוצים נאמרו בדבר: א) לדעת הרמב"ם ישנם שני מסלולי סמיכה בעם ישראל. סמוכי ביה"ד לכל הדינים שבתורה, ממונות נפשות וקנסות. סמיכה זו נעשית ע"י כל חכם סמוך, וכפי שמציינת הגמ' בע"ז סמיכה זו נגדעה ארבעים שנה קודם החורבן. לעומת זאת הסמיכה עליה מדבר הרמב"ם היא סמיכת סנהדרין לעניין קידוש החודשים. סמיכה זו מפאת חשיבותה וחיוניותה להמשך קיומם של חגי ומועדי ישראל, לא פסקה אף לאחר גלות הסנהדרין ונמשכה עד סוף ימי אביי ורבא. ב) אדם שנסמך ע"י סנהדרין לקדש את החודש, מוסמך אף הוא להסמיך אדם נוסף למלאכה זו. ומבאר הרמב"ם ששרשרת סמיכת הדיינים מקדשי החודש המשיכה עד ימי אביי ורבא. ג) קידוש החודש ע"י סנהדרין הוא סיבה ולא תנאי. היסוד המבוקש היוצר הרכב זה הוא איגוד כל עמ"י תחת הנהגה רבנית אחת, ולכן כל מינוי קבוצת ת"ח ע"י כלל ישראל יענה על הגדרה זו. פירוק סנהדרין ויציאתו לגלות בסוף ימי בית שני לא הפרו יסוד זה, שכן גם בעודה בחו"ל הצליחה ההנהגה הרבנית לאגד סביבה את כל עמ"י, דבר שאפשר להם לעסוק במלאכת קידוש החודש. מציאות זו נשמרה עד סוף תקופת התלמוד, ימיהם של אביי ורבא, בה נחתם הגולל על עולם התורה בבל, עמ"י על חכמיו התפזר לכל קצוות תבל, מה שהביא לביטול יכולתם להתאגד סביב הנהגה רבנית אחת, וממילא ג"כ בטלה היכולת לקדש את החודש . ד) הסבר נוסף לקושיה ניתן למצוא בהתפתחויות ההסטוריות שהתרחשו באותה עת בארץ ישראל. מזמן שחרב בית המקדש הלך והורע מצבם של היהודים בארץ-ישראל: גזרות מטעם השלטונות הרומיים גברו והפורענויות תכפו, חכמי ישראל נדרשו למאמצים גדולים לשמור על נכסי הרוח של האומה. אך מזמן שקיבלו עליהם קיסרי רומי את הנצרות, הורע מצב עמנו שבעתיים. 7 שנים אחרי פטירת רבא, בשנת 325 לסה"נ התאספו ראשי הנוצרים בניקיאה, ובין השאר החליטו על ניתוק הקשר עם לוח השנה היהודי. החלטה זו גרמה למחלוקת בנצרות. בא"י, כמו בסוריה ובאסיה הקטנה, המשיכו הנוצרים לחוג את הפסחא בערב פסח של היהודים. דבר זה הרגיז את ראשי הכנסייה הנוצרית, והם הפעילו את כוחם לשבש את סדרי המועדים של היהודים. בארץ שלטו הנוצרים אנשי רומי, והם גזרו שלא לעבר את השנה, ואף עצרו יהודים שנחשדו כשליחים להודיע על העיבור. מסיפור המעשה על זוג שבא מרקת (סנהדרין יב ע"א) נראה, שאכן הצליחו הנוצרים לשבש את סדרי המועדים שלנו. ואין ספק שמעשים מעין אלו, שהלכו והתרבו, היו בין הגורמים שהשפיעו על מעבר לקידוש החודש ועיבור השנה עפ"י חשבונות וכללי. - כלומר על אף שמצב האומה היה מדולדל, מוסד הסנהדרין הצליח לשרוד, אולם בזמנו של רבא ואביי כשאר תכפו הצרות גם מוסד זה התבטל לגמרי.
למעשה- רשמי קידוש החודש בימנו[עריכת קוד מקור]
זכר למחלוקת נוקבת זו ניתן לראות כיום בבתי כנסיות כאשר נוהגים אנו להכריז על מולד הלבנה שעתידה להתחדש, בשבת בה מברכים אנו את החודש, וזאת כזכר ליסוד הנלמד בסוגייתנו, חיוב ביה"ד בקידוש החודש/חישובו. מהרש"ל (סוכה כח.) את דבריו ייסד על הגמ' במסכת שבת האומרת "שמצווה לחשב תקופות ומזלות". מנגד היו שהתנגדו לאופן הכרזת המולד באופן האמור, ובו אנו מכריזים על חידוש הלבנה שעתיד לקרות ועל תחילתו של החודש הבא, בני יששכר שארית יעקב. לדידם ההכרזה היא על החודש שעבר ותפקידה לאפשר לקהל לחשב בעצמו את מועד ראש חודש הבא ובכך לקיים את דברי הגמ' בשבת ע"ה ע"א "כל היודע לחשב תקופות ומולדות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר (ישעיהו ה' י"ב): 'ואת פועל ה' לא יביטו". אולם לשני השיטות מקור המנהג נוסד בקהילות אשכנז ומנהג קדום הוא, וביסודו נועד לשמש זכר לקידוש החודש על ידי ביה"ד. חבל ראשונים אחר ובראשם הראבי"ה סברו שדווקא המנהג לברכת החודש אותו נוהגים אחרי הכרזת המולד הוא זה שנעשה כזכר לקידוש החודש ע"י סנהדרין.