ממון המוטל בספק

מקורות
משנה:	בבא מציעא א א
בבלי:	בבא מציעא ב א, בבא בתרא לד ב

דין ממון ששני הטוענים עליו שווים בטענות, בראיות ובחזקה.

סוגי הספיקות

בגמרא מובאים כמה מקרים של ספיקות ממון, כאשר בכל מקרה הדין הוא שונה:

שנים אוחזין בטלית: אומרת המשנה (בבא מציעא א א) שאם באים שנים לבי"ד, ושניהם מחזיקים בטלית באופן שווה, וגם טענותיהם שוות אבל לאף אחד מהם אין ראיה, הדין הוא שיש לחלק ביניהם את הממון באופן שווה, אחר שיישבעו.

ההוא ארבא: בגמרא (בבא בתרא לד ב) אומר רב נחמן שאם באים שנים לבית דין וטוען כל אחד מהם בעלות על ספינה מסויימת שנמצאת בנהר בטענה שהיא של אבותיו, שקיבל אותה מהם בירושה, הדין הוא 'דכל דאלים גבר', כלומר שמי שיהיה חזק יותר [בראיות או בכח], יזכה בממון.

שני שטרות היוצאים ביום אחד: נחלקו רב ושמואל בגמרא (בבא בתרא לה א) מה הדין בשני שטרות מכר שבאו לפני בית דין, הכתובים על אותה קרקע אך על שני אנשים שונים, ושניהם יוצאים ביום אחד, כלומר שגם תאריכי השטר שווים. לדעת רב הדין הוא שחולקים את הקרקע באופן שווה, ולדעת שמואל הדין הוא שודא דדייני, כלומר שעושים הדיינים על פי ראות עיניהם.

מחליף פרה בחמור: מביאה המשנה (בבא מציעא ח ד) על אדם שהחליף עם חבירו פרה תמורת חמור, ומשך הלה את החמור ובכך קנה השני את הפרה בכל מקום שהיא, וכשבאו למקום הפרה מצאוה שילדה, וכעת באים לבית דין, המוכר טוען עד שלא מכרתיה ילדה והולד שלי הוא, והלוקח טוען משלקחתי ילדה הפרה ושלי הוא הולד. אומרת המשנה שהדין הוא המוציא מחבירו עליו הראיה, ודעת סומכוס היא שחולקים בלא שבועה. ובגמרא (ק א) מבואר שבמקרה שאין אף אחד מהם מוחזק, ואף אין מרא קמא, גם לרבנן הדין הוא שחולקים בלא שבועה.

מנה שלישי: המשנה (בבא מציעא ג ד) מביאה על שנים שהפקידו אצל אותו אדם ממון, אחד הפקיד מאה ואחד הפקיד מאתים, וכעת באים לבית דין וטוען כל אחד ששלו הם המאתים לפי שהוא הפקידם, ואילו חבירו הפקיד רק מנה. אומרת המשנה שהדין בזה הוא שכל אחד נוטל מאה, והמאה הנותרים יהיו מונחים עד שיבוא אליהו הנביא. ודעת ר' יוסי שם במשנה, שאין הדין כן לפי שאם כן מה הפסיד הרמאי, אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו.

שיטות הראשונים

הראשונים נכנסו לבאר את השוני בין כל המקרים הנ"ל, מתי יש לפסוק יחלוקו עם שבועה ומתי בלי שבועה, מתי יהא מונח, מתי כל דאלים גבר ומתי שודא דדייני.

רבנו תם

כתב רבנו תם בתוספות (בבא מציעא ב א ד"ה יחלוקו, בבא בתרא לד ב ד"ה ההוא ארבא) לחלק בין המקרה ששנים אוחזין בטלית וטענים עליה בעלות לבין הספינה שעומדת בנהר, שבטלית הרי הם מחזיקים בה, ויש לכל אחד מהם חזקה שמה שתחת ידו שלו הוא, כמו שמצאנו במקרה של נסכא דר' אבא שאע"פ שהחוטף טוען שאת שלו הוא חטף, חייב לו כאילו ברור לנו שהנסכא שייכת למוחזק בה. מה שאין כן בספינה, שהיא מונחת בסימטא או בנהר, ואף אחד מהם לא מוחזק בה, לפיכך כל דאלים גבר.
ומוסיף ר"ת ואומר שאף שמצאנו בגמרא לגבי מנה שלישי שגם שם אומרת הגמרא שהיה צריך להיות הדין יחלוקו,