בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר

מקורות
משנה:	מגילה ב ג
בבלי:	מגילה יט א
ירושלמי:	מגילה ב ג
רמב"ם:	מגילה וחנוכה א י
שולחן ערוך:	אורח חיים תרפח ה

אדם המתגורר בעיר שאינה מוקפת חומה וביום פורים נמצא בעיר המוקפת חומה, או להיפך, מתי קורא את המגילה.

דברי המשנה

אומרת המשנה (מגילה ב ג) שבן עיר, כלומר שמחוייב בקריאת מגילה בי"ד באדר, שהלך לכרך, ששם קוראים את המגילה בט"ו אדר, אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו, כלומר בי"ד, ואם לא עתיד הוא לחזור למקומו, קורא עמהם בט"ו. והוא הדין לבן כרך שהלך לעיר.

הפירוש הפשוט בדברי המשנה הוא, שכל אחד קורא לפי המקום שבו הוא גר, ואף אם הוא מתארח בזמן הקריאה במקום אחר, אין הוא קורא בזמן קריאתם, אלא לפי יום הקריאה של מקומו. אמנם אם לא מתכוון לחזור יותר למקומו, כלומר עקר דירתו למקום אחר, הרי שעכשיו זהו מקומו, וקורא עמהם.

סוגית הירושלמי

כפירוש זה נזכר בירושלמי (מגילה ב ג) בדברי ר' יוסי שהסביר דברי המשנה שמדובר בעתיד להשתקע, כלומר שרק אם אינו עתיד לחזור למקומו כלל אלא להשתקע במקום החדש, קורא עמהם. ומבאר שם בקרבן העדה (ד"ה אוף) שהחידוש בזה הוא שאף אם השאיר את בני ביתו בעיר ועתיד עוד לחזור לשם כדי להביאם לכרך, מ"מ כיון שהוא כבר בכרך וכוונתו להשתקע שם, דינו ככרך.
אמנם הבבלי חולק על פירוש זה כפי שיתבאר להלן, ואף בירושלמי עצמו הדבר אינו מוסכם.

סוגית הבבלי

אבל בגמרא (יט א) אומר רבא שדברי המשנה הם דווקא שעתיד לחזור למקומו בליל י"ד, שאז קורא כאנשי מקומו, אבל אם אינו עתיד לחזור למקומו בליל י"ד, קורא עם אנשי המקום בו הוא שוהה.
עוד שם מביא רבא מקור לדבריו מהפסוק 'על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות', שמייתור המלים 'היושבים בערי הפרזות' ניתן ללמוד שאפילו הוא אינו פרזי אלא רק יושב בערי הפרזות, דינו כפרזי, ומזה לומד רבא שפרוז בן יומו נקרא פרוז. ומוסיפה הגמרא ללמוד מזה, שכן הדין גם במוקף, שמוקף בן יומו נקרא מוקף.

את דברי רבא אלו אפשר לפרש בג' דרכים, ומובאים הם בכסף משנה (מגילה א י) ובבית יוסף (אורח חיים תרפח):
א. דברי רבא מוסבים על תחילת המשנה, היינו על בן עיר שהלך לכרך, ואז יהיה פירוש הדברים שזמן הקריאה נקבע לבן העיר, לפי מקום הימצאו בליל י"ד, שזהו זמנו האמיתי. אם עתיד לחזור למקומו בליל י"ד, הרי הוא קורא בזמנו, כיון שאינו נחשב למוקף בן יומו להתחייב בט"ו, אך אם אינו עתיד לחזור לעיר בליל י"ד, הרי שאינו מתחייב עם אנשי עירו אלא עם המקום אליו הלך, וקורא בט"ו. ומזה נלמד גם לבן כרך שהלך לעיר, שקביעת זמנו תהיה בהתאם למקומו בליל ט"ו, שאם עתיד לחזור למקומו בזמן זה, הרי נשאר עליו החיוב כפי מקומו, אך אם בזמן זה, היינו ליל ט"ו, עתיד להישאר בעיר, הרי הוא מתחייב בקריאה לפי זמן אנשי העיר, היינו בט"ו.
ב. דבריו מוסבים על הסיפא, כלומר על בן כרך שהלך לעיר, שזמנו נקבע לפי מקום הימצאו בזמן קריאת אנשי העיר אליה הלך, שאם שוהה שם בליל י"ד, הרי שנתחייב לקרוא עמהם, והוא פרוז בן יומו, ורק אם ישוב קודם לכן לכרך, קורא כמקומו. ומזה נלמד לבן עיר שהלך לכרך, שזמנו נקבע לפי שהותו במקום שנמצא בו, שאם שוהה בכרך בליל ט"ו, מתחייב לקרוא עמהם בזמנם, אך אם שב קודם לכן לעירו, זמן חיובו הוא כאנשי עירו בליל י"ד.
ג. דבריו מתייחסים לרישא ולסיפא גם יחד. כלומר לכולם זמן החיוב הוא בליל י"ד, לפי מקום הימצאם בזמן זה. שבן עיר שהלך לכרך ושהה שם בליל י"ד, נפקע ממנו חיובו כבן עיר, וחל עליו חיוב לקרוא בט"ו, ואף אם יחזור לעירו במשך יום י"ד, מתחייב לקרוא כבני הכרך, מפני ששם שהה בזמן החיוב שהוא ליל י"ד. וכן הדין בבן כרך שהלך לעיר, שאם שוהה בעיר בליל י"ד, מתחייב לקרוא עמהם בזמן זה, ונפרע ממנו חיובו של ליל ט"ו כבן כרך.

להלן יתבארו שיטות הראשונים על פי ההבנות השונות בדברי רבא.

שיטת רש"י ורוב הראשונים

רש"י (ד"ה לא שנו) כתב שדברי רבא מתייחסים לסיפא של המשנה, כלומר על בן כרך שהלך לעיר, שאם בליל י"ד נשאר בעיר, נתחייב בקריאה לפי זמנם, וזהו נקרא פרוז בן יומו, ורק אם חזר קודם לכן לכרך, קורא בט"ו כמקומו.
וכן הדין (ד"ה אבל) לבן עיר שהלך לכרך שדינו נקבע בליל ט"ו, שאם הוא חוזר לעירו קודם עלות השחר של ליל ט"ו הרי הוא כבני עירו, וצריך לקרוא לבדו בכרך, אך אם נשאר הוא בליל ט"ו בכרך, מתחייב הוא בקריאה לפי זמנם, והוא הנקרא מוקף בן יומו.

כשיטה זו מפרש גם בעל המאור (ו א) וביאר שהטעם שרבא נקט דבריו על בן כרך שהלך לעיר אף שהוא בסיפא, מפני שמהפסוק למדנו דין פרוז בן יומו, ומתוך דין פרוז בן יומו למדנו גם מוקף בן יומו. לכן התייחס רבא למקור הדין שהוא בן כרך שהלך לעיר, שהוא פרוז בן יומו.

הקושי בפירוש זה הוא שיוצא שעיקר חידוש המשנה הוא באם אינו עתיד לחזור למקומו שאז קורא במקום שהוא שם. אבל במשנה משמע שעיקר חידושה הוא במה שאם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו, ולפי פירוש רש"י זהו דבר פשוט שאין צריך לאומרו, שהרי חזר לכרכו קודם ליל י"ד, ופשיטא שיקרא כזמנו.
אלא רש"י נשמר מזה ופירש (ד"ה אלא) שליל י"ד הכוונה לעלות השחר, וממילא חידוש יש בזה, שאף שבזמן קריאת ערב פורים היה בעיר, אינו הוא צריך להיות עמהם בקריאה, כיון שקודם עלות השחר עוד יחזור לכרכו, וכיון שבזמן עלות השחר של י"ד באדר יהיה בכרך, אינו מתחייב בקריאת בני העיר.

יוצא לשיטה זו שזמן הקריאה נקבע לכל אחד לא לפי מקום מגוריו, אלא לפי זמן קריאת המקום שבו הוא שוהה בעלות השחר של יום חיוב הקריאה. שאם הוא בעיר בעלות השחר של י"ד הרי נתחייב כעיר, ואם הוא בכרך בעלות השחר של ט"ו נתחייב ככרך, כך שיוצא שתיתכן אפשרות עקרונית להתחייב פעמיים בקריאת המגילה, או לעקור מעצמו חיוב קריאתה, ויתבאר להלן.

כשיטה זו הלכו רוב הראשונים, הלא הם הרשב"א (ד"ה אמר רבה), הריטב"א (ד"ה אמר רבא), הר"ן (יט א ד"ה הכי איתא, בדפי הרי"ף ו א), המאירי (ד"ה המשנה הרביעית), ר' יהונתן (ד"ה בן עיר), פסקי רי"ד (ד"ה בן עיר).

הקשה הפני יהושע (יט א ד"ה אמר רבא) שלשיטה זו אינם מובנים דברי הגמרא שלמדה בסברה מפרוז בן יומו למוקף בן יומו, שהרי פרוז בן יומו שנתחייב מכח מה ששהה ביום י"ד בעיר, זה מפני שחל עליו החיוב בי"ד, אבל איך נלמד מזה למוקף בן יומו שהוא פטור מהקריאה בי"ד, והרי בי"ד בבוקר עדיין לא חל עליו שם מוקף להתחייב בקריאת המגילה בט"ו, וא"כ מנ"ל להפקיע ממנו את חיובו שלו בי"ד.

שיטת הרי"ף והרמב"ם

הרי"ף (ו א) ציטט דברי רבא אלא שאמר 'לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד', אלא שהוסיף הרי"ף 'ונתעכב ולא חזר'. ובפשטות דברי הרי"ף סובלים את כל הפירושים, וכפי שנפרש במשנה כן יש לפרש גם ברי"ף.
גם הרמב"ם (מגילה א י) העתיק כדברי הרי"ף בשינוי מעט 'אם היתה דעתו לחזור למקומו בזמן הקריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו.

בפשט הדברים היה נראה לפרש דעתם, שדברי רבא קאי ארישא, כלומר על בן עיר שהלך לכרך, שזמנו נקבע לפי מקום שהותו בזמן החיוב שלו, היינו בליל י"ד. שאם הוא חוזר למקומו בזמן זה, קורא כמקומו, ואם איננו חוזר למקומו אלא שוהה בליל י"ד בכרך, צריך להמתין וקרוא עמהם בכרך בט"ו. אלא שקשה היה לפירוש זה, שאם כן מה החידוש בדברי רבא שאם חוזר למקומו בליל י"ד קורא כעירו, הרי זהו דבר פשוט דמה אכפת לן שיצא לכרך וחזר, סוף סוף בזמן קריאת העיר הוא בעיר. לכן הוסיף הרי"ף 'ונתעכב ולא חזר' כלומר מש"כ שעתיד לחזור למקומו, אפילו אם רק היתה דעתו לכך, אלא שמאיזו סיבה נתעכב ונאלץ לשהות בכרך בליל י"ד, לא פוקע ממנו חיובו של העיר, אלא קורא בכרך בי"ד.
ומזה נלמד למקרה ההפוך בבן ערך שהלך לעיר, שאם דעתו לחזור בליל ט"ו לכרכו, דינו לקרוא בט"ו, אף אם קרה ונתעכב בעיר. אך אם דעתו להישאר בעיר עד גם בליל ט"ו, דינו לקרוא עם אנשי העיר שנמצא בה בי"ד.

פירוש זה הביא הכסף משנה (מגילה א י) וכתב שהוא היותר נראה שבפירושים, ובאמת שכן משמע ברי"ף שלפני שהביא דברי רבא ציטט את תחילת המשנה 'בן עיר שהלך לכרך'. אבל הכסף משנה שם דחה פירוש זה, מהסיבה שמהפסוק למדנו דין פרוז בן יומו ורק מתוך זה נלמד בסברה גם דין מוקף בן יומו, וא"כ הכרח הוא לומר שדברי רבא מוסבים על דין בן כרך שהלך לעיר או לפחות גם עליו, שהוא פרוז בן יומו.
אמנם יש להעיר שברי"ף שינה מלשון הגמרא לגבי הלימוד של מוקף בן יומו, ומדבריו אפשר להבין שדין מוקף בן יומו כלול בדברי רבא ולא הגמרא למדה זאת, וא"כ אפשר שחידושו של רבא הוא באמת ברישא דמתני' היינו בבן עיר שהלך לכרך, והביא לזה רבא מקור שכמו שלמדנו מהפסוק לגבי פרוז בן יומו שנקרא פרוז, כן הוא גם לגבי מוקף בן יומו שנקרא מוקף.

אמנם באמת רוב הראשונים לא למדו כן בדברי הרי"ף.
הרמב"ן במלחמות והר"ן (ו א) הסביר בדעת הרי"ף כפירוש רש"י, שרבא קאי על בן כרך שהלך לעיר, אלא ששונה הרי"ף מרש"י בכך שתלה את הדבר בדעת האדם ולא בהיכן שהוא שוהה בפועל. כלומר בן כרך שהלך לעיר ודעתו לשוב קודם ליל י"ד לכרכו, אף אם לבסוף נתעכב בעיר, קורא בט"ו, לפי שנתעכב שם שלא לדעת. אך אם דעתו היתה להתעכב שם עד יום י"ד, נעשה פרוז בן יומו וקורא עמהם בי"ד. וכן הדין לבן עיר שהלך לכרך שדינו תלוי בליל ט"ו, לפי היכן שדעתו להיות באותו זמן. וכתבו שמה שכתב הרי"ף בתחילת דבריו 'בן עיר שהלך לכרך' אין זה אלא ציטוט מהמשנה, אך אין כוונתו לומר שדברי רבא שאי על זה.
ובריטב"א (יט א ד"ה כתוב בהלכות) גם כן פירש כדברי הרמב"ן, אלא שכתב שלא ייתכן לתלות את הדבר בדעתו, אלא תלוי רק במקום ששוהה בו, בין אם הוא נתעכב שם באונס ובין אם מרצונו, אלא מפרש בדברי הרי"ף דאם דעתו לחזור קודם ליל י"ד, אע"פ שנתעכב שם עד קודם עלות השחר, והם קוראים את המגילה, אינו צריך לקרוא עמהם, כיון שסוף סוף חוזר קודם עלות השחר של יום י"ד.
אמנם יש להעיר על דבריו שיוצא שאם בדעתו של אדם לחזור במהלך הלילה למקומו בכרך, אין הוא צריך לקרוא בעיר את המגילה בערב י"ד, אך אם אירע ונתעכב עד הבוקר, נתברר למפרע שהיה חייב לקרוא עמהם בערב, ויש בזה מן התימה.

פירוש נוסף בדעת הרי"ף כתב הראב"ד בהשגות על בעל המאור (ו א), שדברי רבא מוסבים גם על הרישא וגם על הסיפא, שלכולם בין לבני העיר ובין לבני הכרך, זמנם נקבע בי"ד באדר, לפי דעת האדם היכן רצונו להיות. לכן בן כרך שהלך לעיר ודעתו לצאת משהם קודם ליל י"ד, אף אם נתעכב באונס, דינו לקרוא בט"ו כאנשי מקומו, ואם היה בדעתו לצאת בי"ד בבוקר, נתחייב בקריאת י"ד כפרוז בן יומו, לפי שבזמן החיוב, שהוא י"ד, דעתו היתה להיות בעיר. וכן בבן עיר שהלך לכרך, אם דעתו לחזור לעיר בליל י"ד קודם שהאיר מזרח, אף שלבסוף נתעכב בכרך ולא חזר, הרי הוא קורא בכרך בי"ד כבני עירו, אך אם דעתו להישאר בליל י"ד בכרך, פקע ממנו חיוב בני עירו ונתחייב בקריאת ט"ו. והוסיף הראב"ד שאף צריך להתעכב ולקרות עמהם, לפי שנעשה מוקף.

שיעורים, מאמרים וכתבי עת

• בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר - מכון הלכה ברורה ובירור הלכה.
• בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר - הרב יהודה עמיטל זצ"ל, בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון.
• דין בן כרך שהלך לעיר - הרב יהודה פריס, 'מעליות' טו, תשנ"ה.
• בן עיר שהלך לכרך - בלוג nachumsht.