קביעות מקום בתפילה

מקורות
בבלי:	ברכות ו ב
רמב"ם:	תפילה ה ו
שולחן ערוך:	אורח חיים צ יט

גמרא

הגמרא (ברכות ו ב) מביאה דברי ר' חלבו בשם רב הונא, שכל מי שקובע מקום לתפילתו, אלוקי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים עליו "אי חסיד אי עניו מתלמידיו של אברהם אבינו".
והראיה שאברהם אבינו קבע מקום לתפילתו, מן הפסוק: "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם", ואין עמידה אלא תפילה. ואם כן מוכח שכבר עמד והתפלל שם קודם לכן.

הרמב"ם (תפילה ה ו) מזכיר זאת כאחת מן ההכנות שצריך לעשות קודם התפילה, שזהו תיקון המקום, דהיינו שיקבע מקום לתפילתו תמיד.

גדר קביעת מקום

מובא בירושלמי (ברכות ד ד), ר' תנחום ברבי חנינא שצריך לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל, ולומד כן מדוד המלך. מפורש בירושלמי שקביעות המקום היא אפילו בתוך בית הכנסת. וכן כתבו להלכה הרא"ש (א ז) והמאירי

אמנם כמה ראשונים לא כתבו כן.
רבנו יונה (ג ב ד"ה כל הקובע) כותב שאין כוונת הבבלי לומר שצריך לקבוע מקום אחד בבית הכנסת ששם יתפלל תמיד, שכיון שכל בית הכנסת הוא מקום תפילה, אין להקפיד אם פעם מתפלל בזוית זו ופעם בזוית זו, אלא שכשמתפלל בביתו (כשאינו יכול ללכת לבית הכנסת), יתפלל במקום קבוע. ומביא לדבריו ראיה מן הירושלמי (ברכות ה א) שכל הקובע מקום לתפילתו בביתו, כאילו הקיפה מחיצות של ברזל.
כדבריו מבואר גם בכלבו (יא) ובארחות חיים (תפילה נ).

מסתימת לשון הרמב"ם (תפילה ה ו) משמע שקביעות המקום היא בכל זמן ובכל מצב כחלק מן ההכנה לתפילה.

מעלת השבח וההשוואה לאברהם אבינו

רבנו יונה (ג ב ד"ה על הקובע) כותב שאין הכוונה שכל אדם שקובע מקום לתפילתו, אומרים עליו את השבח הזה, אלא באדם שהוא כל כך מדקדק בתפילתו עד שגם בזה הוא נזהר שרוצה שתהיה תפילתו במקום מיוחד. וכיון שכל כך אוהב הוא את התפילה, ודאי שיש בו מדת הענוה, וממילא תפילתו מקובלת לפני המקום ב"ה. והענוה מביאה לידי חסידות.