טלטול מת בשבת

באילו תנאים ולאיזה צורך מותר לטלטל מת בשבת.

מקורות
בבלי:	שבת מג ב-מד א, צד ב
רמב"ם:	שבת כו כא-כב
שולחן ערוך:	אורח חיים שיא א-ז

סוגיית הגמרא

הגמרא (שבת מג ב) מביאה מחלוקת האמוראים בין רב לשמואל בענין טלטול מת המוטל בחמה. לדעת שמואל מותר להופכו ממטה למטה עד שמגיע לצל, ואילו לדעת רב אסור לפי שזהו טלטול מן הצד, אלא האופן המותר לטלטלו הוא על ידי שיניח עליו ככר או תינוק, שהוא דבר המותר בטלטול, וכך מטלטל את המת.
בהמשך מנסה הגמרא לומר שאולי זו כבר מחלוקת תנאים אם טלטול מן הצד שמיה טלטול או לא, שמצאנו שנחלקו תנאים לגבי הצלת מת מן הדלקה, שלדעת תנא קמא אין מצילין אותו ולדעת ר' יהודה בן לקיש מצילין. ולכאורה איירי בטלטול מן הצד, שאם מדובר בטלטול גמור איך יתיר ר' יהודה בן לקיש. וגם אי אפשר לומר שאיירי על ידי כיכר או תינוק, לפי שאז לא היה אוסר תנא קמא. אך הגמרא דוחה ואומרת שלכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול, אלא שר' יהודה בן לקיש מתיר מהטעם שאדם בהול על מתו, ואם לא נתיר לו יבוא לכבות את הדלקה שהוא איסור חמור יותר.
לבסוף מכריעה הגמרא כר' יהודה בן לקיש שמותר לטלטל מת מפני הדלקה.

פירוש הופכו ממטה למטה

הר"ן בחידושיו (מג ב ד"ה איתמר) כותב שהפיכה ממיטה למיטה היא אחיזה במיטה וניעור המת מעליה למיטה אחרת, וזהו הנקרא טלטול מן הצד שמטלטל האיסור ע"י ההיתר. אמנם בסוף דבריו שם כתב דאפשר לפרש שאינו אוחז במיטה כלל אלא רק במת, והופכו למיטה אחרת, ולפי שזהו טלטול כלאחר יד, שאינו מגביה את המת אלא רק דוחפו, קרי ליה טלטול מן הצד. וכתב שכפירוש זה נראה מדברי רש"י (מד ב ד"ה מן הצד).

הלכה כרב או כשמואל בטלטול מן הצד

לסוגיה זו בהרחבה, ראו טלטול מן הצד

מדברי הגמרא מבואר שרב אוסר טלטול מן הצד ואילו שמואל מתיר. הראשונים נזדקקו לשאלה כמי הלכה, וזאת לאור גמרות נוספות שבהן מפורש שטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול ומותר.

בעל המאור (בדפי הרי"ף כ ב) כתב שהלכה כשמואל שטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול וכמפורש בכמה וכמה גמרות, ועל כן מותר לכתחילה לטלטל מת מפני החמה על ידי הפיכתו ממיטה למיטה.
אבל רוב ככל הפוסקים חלקו על זה וכתבו שהלכה כרב שטלטול מן הצד אסור במת, ואינו דומה לשאר טלטול מן הצד שמותר. את דבריהם הוכיחו ממה שאמרה הגמרא לגבי מחלוקת התנאים 'לא דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול', וממה שהעמידה כן ולא העמידה שלכולי עלמא לאו שמיה טלטול מוכח דהלכה היא שטלטול מן הצד אסור במת וכרב. כן כתבו הרי"ף (שבת כ ב) והתוספות (מג ב ד"ה דכ"ע) והרא"ש (ג יט) והר"ן (מג ב ד"ה מר).
בעל המאור ניסה לדחות ראייה הרי"ף ולומר שר' יהודה בן לקיש לא דיבר כלל על טלטול מן הצד, אלא אפילו בטלטול גמור הוא מתיר. אך הרמב"ן במלחמות ה' כתב על זה דאין הכי נמי, אפילו שמתיר ר' יהודה בן לקיש טלטול גמור, אבל על כל פנים מדברי הגמרא שאמרה שלכו"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול מוכח דהכי הלכתא.
אמנם הריטב"א (מג ב ד"ה אמר ר' יוחנן) כתב שאין להוכיח כן מגמרא זו, לפי שמה שהעמידה הגמרא דווקא בכה"ג הוא מפני שלא ניתן להעמיד שלכו"ע לאו שמיה טלטול, שאם כן לא היה אוסר תנא קמא. אבל למעשה הסכים הריטב"א שהלכה כרב, לפי שמלשון הגמרא שפסקה כר' יהודה בן לקיש מוכח שדווקא במת נפסק כוותיה להתיר טלטול מן הצד, דבעלמא קיימא לן דטלטול מן הצד שמיה טלטול ואסור, ועוד שהלכה כרב באיסורי. טעמים אלו מובאים גם ברמב"ן בתורת האדם (דרוש מקור).

מדברים אלו עולה שמת המוטל בחמה מותר לטלטלו ע"י כיכר או תינוק, אבל אם אין לו כיכר או תינוק אין להופכו ממיטה למיטה. וכן עולה מדברי הרמב"ם (שבת כו כא), וכן פסק השלחן ערוך (אורח חיים שיא א).

טלטול מפני הדלקה הותר דווקא מן הצד או אפילו טלטול גמור

מפסיקת הגמרא כר' יהודה בן לקיש לא מוכרע אם מותר לטלטל מת מפני הדלקה דווקא באופן של טלטול מן הצד שמא אתי לכבויי, או דלמא מטעם זה מותר לטלטלו אפילו בטלטול רגיל, שבדברי ר' יהודה בן לקיש עצמו ניתן להסביר כך או כך.

הרי"ף (שבת כ ב) העתיק סוגיה זו להלכה, וכתב שלא התירו רבנן טלטול מן הצד אלא לגבי מת. מלשון זו למד הר"ן (בדפי הרי"ף כ ב ד"ה אמר, חידושים מד א ד"ה הלכה), וכן הביא גם בשם ר' יונה, שכוונת הרי"ף לפסוק שדווקא טלטול מן הצד מותר במת, אבל טלטול רגיל אסור אפילו מפני הדלקה. וכן הבינו גם בעל המאור (כ ב) והרמב"ן (תורת האדם) והרא"ש (ג יט) בדעת הרי"ף.
רבנו יונה שם (וכן הובא ברא"ש) הביא ראיה לשיטת הרי"ף מלשון הגמרא שאמרה 'הלכה כר' יהודה בן לקיש במת', שמשמע שהוא התיר בכל הפסד ממון משום שמא יבוא לכבות, אלא שאין הלכה כמותו אלא במת, ואם כן אי אפשר לומר שאיירי בטלטול רגיל שזה ודאי לא היה מתיר ר' יהודה בן לקיש. אבל הר"ן שם דחה את דבריו, דגם בטלטול רגיל היינו אומרים שמותר משום שמא יבוא לכבות, אם לא שהדגישה הגמרא לומר שדווקא במת שרי.
גם הריטב"א (מג ב סוד"ה לימא כתנאי) כתב שמשום דלמא אתי לכבויי לא התירו טלטול כדרכו, דכל מה שאפשר לשנות משנינן.

לעומת זאת לדעת בעל המאור ר' יהודה בן לקיש התיר אפילו טלטול גמור מפני הדלקה, וכן דעת הרמב"ן (מלחמות ה', תורת האדם) וכן כתבו הרא"ש (ג יט) והר"ן (בדפי הרי"ף כ ב ד"ה אמר, חידושים מד א ד"ה הלכה) בדעת רש"י (דרוש מקור).
גם הרא"ש עצמו סובר שמטעם שבהול על מתו יש להתיר אפילו טלטול גמור, אלא שסובר שזהו דווקא אם אין לו כיכר או תינוק, וגם אין לו אלא מטה אחת ואינו יכול לטלטל מן הצד.

בדעת הרמב"ם (שבת כו כא) כתב הר"ן (מד א ד"ה הלכה) שסובר כרש"י שמפני הדלקה התירו אף טלטול גמור. אמנם מלשונו מוכח שצריך קודם להשתדל להניח אליו ככר או תינוק, ורק אם אין לו יכול להציל בטלטול גמור. וזהו כעין דברי הרא"ש שהצריך להפכו ממטה למטה אם יכול.
גם מדברי רש"י (צד ב ד"ה לאפוקיה) משמע שגם בדליקה צריך להניח לכתחילה ככר או תינוק.

ויש להעיר שכל זה הוא דווקא בטלטול מפני הדלקה שאדם בהול על מתו, אבל מפני החמה או בזיון לכולי עלמא אין לטלטלו אלא על ידי כיכר או תינוק.

טלטול על ידי ככר או תינוק

בגמרא דלעיל מבואר דגם לרב מותר לטלטל את המת על ידי שיניח עליו ככר או תינוק.

כתב הריטב"א (מג ב ד"ה איתמר) שכיכר או תינוק לאו דווקא, אלא כל כלי אחר שהוא בר טלטול, וכן הוא במיוחס לר"ן (מג ב ד"ה היכא). גם הרמב"ן בתורת האדם (שער המיחוש עמ' נט) כתב שמותר לטלטל את המת על ידי אחד הבגדים שהוא לבוש.

אבל ברי"ד בפסקים (שבת מג ב ד"ה איתמר) ובתוספותיו (שבת מג ב ד"ה כי) כתב שככר או תינוק דווקא לפי שמוכחא מילתא שאינם של המת, אבל שאר כלים יש לומר תכריכי המת הן. ועוד, ששאר כלים יש נראה שתשמיש המת הם וקוברן עמו כדי לאוסרן בהנאה, אך ככר או תינוק ודאי אינם נכנסים עמו לקבר.
גם דעת הראבי"ה שבככר תינוק דווקא אבל שאר כלים לא, לפי שגבי מת קיימא לן כר' יצחק שאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, אמנם באוכל ותינוק לא אמרינן הכי. והוכיח דבריו ממה שלגבי טלטול בר יונה אמר רבא שמניח עליו סכין ומטלטלו, ומדלא נקט סכין גם לגבי מת, מוכח דלא מהני.

להלכה

מרן השלחן ערוך (אורח חיים שיא א) פסק שאם יש כיכר או תינוק מטלטלו על ידיהם, ואם אין לו ככר או תינוק מטלטלו מן הצד על ידי הפיכתו ממיטה למיטה. אם אין לו לא זה ולא זה, מטלטלו טלטול גמור. ובטעם הדבר ביאר בבית יוסף (שיא ד"ה מת שמוטל) שכל היכא שאפשר לטלטל שלא באיסור, לא התירו לטלטלו בהדיא, והעתיקו המשנה ברורה (שיא א).

הוצאת המת לרשות אחרת

בגמרא' (שבת צד ב) מובא מעשה במקום הנקרא דרוקרת שהיה שם מת בשבת, והתיר רב נחמן בר יצחק להוציאו לכרמלית, וביאר שם טעמו שגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.

האם מדובר היה במת שמוטל בחמה ומשום בזיון או דווקא מפני הדלקה

רש"י (ד"ה לאפוקיה) כתב שהתירו להוציא המת לכרמלית מפני מוטל בבזיון או מפני החמה או מפני הדלקה

האם צריך להניח ככר או תינוק

ברש"י (ד"ה לאפוקיה) מבואר שגם כאשר מוציאו לכרמלית, צריך להניח עליו ככר או תינוק, שאף שמצד הוצאה לא הצריכו ככר או תינוק דגדול כבוד הבריות, מ"מ משום טלטול מוקצה צריך להניח.