ברכת הים הגדול

מקורות
משנה:	ברכות ט ב
בבלי:	ברכות נט ב
רמב"ם:	ברכות י טו
שולחן ערוך:	אורח חיים רכח ב

הברכה שאותה מברכים כאשר רואים את הים הגדול, ומהו הים הגדול.

סוגית הגמרא

המשנה (ברכות ט ב) מביאה דברי ר' יהודה, שהרואה את הים הגדול, מברך: "ברוך שעשה את הים הגדול", ומוסיף שזהו בזמן שרואה אותו לפרקים.
ובגמרא (ברכות נט ב) מבואר שלפרקים הוא עד שלושים יום, וכן הוא בירושלמי (ברכות ט ב) שלפרקים הוא אחת לשלושים יום.

ובתוספות (ברכות נד א ד"ה הרואה) כתב שכן הדין גם בשאר הברכות שבמשנה, שהם אחת לשלושים יום והביא הראיה מהירושלמי ולא הזכיר שכן הוא גם בבלי, ותמה עליו המהרש"א שם. ובספר אליה רבה (ריח ב) כתב לתרץ דלשון הבבלי 'עד שלושים יום' משמע עד ועד בכלל, כלומר שיכול לברך אף ביום השלושים, ויש למנות גם את היום שרואה בו, אבל לפי לשון הירושלמי 'אחת לשלושים יום', משמע עד ולא עד בכלל ואם רואה ביום השלושים אינו מברך. ובספר קובץ על יד על הרמב"ם (ברכות י טו) חיזק דברי האליה רבה, וכתב עוד לתרץ שלפי גמרא דידן משמע שדווקא לר' יהודה מברך לפרקים, אבל לפי הירושלמי מבואר דקאי על כל הברכות של המשנה.

הלכה כתנא קמא או כר' יהודה

הרמב"ם בפירוש המשנה (ט ב) כתב שאין הלכה כר' יהודה, כן הגירסה לפי דפוסים ראשונים. אמנם במשנה תורה (ברכות י טו) פסק להלכה שהרואה את הים הגדול משלושים יום לשלושים יום או יותר מברך שעשה את הים הגדול. וטרחו המפרשים ליישב את הסתירה, למה בפיה"מ כתב שאין הלכה כר' יהודה, ואילו בהלכות פסק לכאורה כמותו.
ויש להעיר שבגירסת הרב קפאח לפירוש המשניות, הגירסה 'והלכה כר' יהודה', והעיר שם בהערה שכן תיקן הרמב"ם במהדורה אחרונה.

הטור (אורח חיים רכח) כתב באופן כללי שעל ימים ונהרות יש לברך עושה מעשה בראשית, ותמה על הרמב"ם שפסק כר' יהודה שהוא דעת יחיד לברך על הים הגדול ברכה בפני עצמה, שהרי רבנן חולקים עליו. וכן תמה הרמ"ך על הרמב"ם, וכן הוא בספר האגור (ברכת הפירות שכ).

בבית יוסף כתב ליישב דברי הרמב"ם שר' יהודה לא בא לחלוק על תנא קמא אלא לפרש דבריו, שרק בשאר ימים מברך עושה מעשה בראשית, אבל הים הגדול קובע ברכה לעצמו, וכתב שכן מפורש בתשובת הרא"ש (ד ד) שכתב שלא ראה בפוסקים שפסקו שאין הלכה כר' יהודה. כדברים האלה כתב גם בכסף משנה שם, הוסיף ראיה שהלכה כר' יהודה שהגמרא שואלת אליביה כמה הוא לפרקים ומשיבה ל' יום, אלמא הלכה כוותיה.
גם הבית חדש (רכח א) הסכים לדברי הב"י והוסיף שהרמב"ם בחיבורו חזר בו ממה שכתב בפירוש המשניות, והעיקר כמו שכתב בהלכות.

בשלחן ערוך (אורח חיים רכח א) פסק כר' יהודה וכדברי הרמב"ם שיש לברך על הים הגדול ברכה בפני עצמה, וכן דעת רוב האחרונים.
אמנם יש אחרונים שהעתיקו כדברי הטור, לברך על כל הימים עושה מעשה בראשית ולא הזכירו ברכה מיוחדת לים הגדול. כן הוא בחיי אדם (סג ג) ובקיצור שלחן ערוך. וראה להלן שיש מכריעים כן מתוך הספק שאין ידוע מהו הים הגדול, לברך כל על הימים עושה מעשה בראשית.

מהו הים הגדול

בפרשת מסעי (במדבר לד ו) מובא שהים הגדול הוא הגבול המערבי של ארץ ישראל. ומבואר מזה, שהים הקרוי בימינו 'ים התיכון' הוא הים הגדול המדובר, ולכאורה עליו יש לברך את הברכה המיוחדת לים הגדול. ובתרגום יונתן שם תרגם 'ימא רבא אוקיינוס', והוסיף שגבולו הם מי בראשית עִם מים ראשונים שהיו בתוכו ששיך לו. וכן בתרגום ירושלמי שם תרגם 'ימא רבא הוא אוקינוס'.

הרא"ש בתשובה (ד ד) כתב שהים הגדול כאן הכוונה לאוקיאנוס, ואף שבלשון התורה הים הגדול הוא הים הסמוך לארץ ישראל (הקרוי בימינו ים התיכון), מכל מקום לענין ברכה זו, משמע שהוא דווקא אוקיאנוס, שלעומת שאר ימים הוא הים הגדול.
גם באבודרהם (ברכות הראיה השבח וההודאה ד"ה מאי רוחות) כתב שהים הגדול הוא הים המקיף הנקרא אוקיינוס, שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו.

רבנו יונה (מב ב בדפי הרי"ף ד"ה הרואה את הים) כתב שים הגדול הוא למעט ימים קטנים, כמו שלוליות שנפרדים מהים הגדול שעליהן אין לברך ברכה זו. משמע בדבריו קצת שכל ים קרוי ים גדול, ורק ימים היוצאים ממנו אינם קרוים ים ואין מברכים עליהם אלא ברכת שאר ימים.

הבית יוסף הביא דברי הרא"ש בתשובה, ואחר כך הביא דברי ר' יונה, אך בשלחן ערוך (רכח א) כתב שהים הגדול הוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים.
ותמהו המפרשים למה שינה מרן מדברי הרא"ש שהוא עצמו הביאם בתשובה, ששם כתוב מפורש שים הגדול הוא האוקיאנוס ולא הסמוך לארץ ישראל. בפרישה (ג) תלה זאת בגירסה משובשת של התשובה שהיתה לפני הבית יוסף.
בלבוש נמשך אחר דברי מרן בבית יוסף, וכתב שהים הגדול הוא ים אוקיינוס שעוברים בו לארץ ישראל. ובלחם חמודות (עב לז) השיג עליו וכתב שמרן שלא דייק בהבנת הרא"ש
המגן אברהם (רכח א) הכריע כדברי הלחם חמודות שיש לברך ברכה זו דווקא על אוקיינוס, ודלא כהבית יוסף והעולת תמיד שכתבו לברך על הים של ארץ ישראל, ושכן מוכח בתשובת הרא"ש.

והיעב"ץ ב'מור וקציעה (רכח ד"ה ואני אומר) כתב ליישב פסק השלחן ערוך, שאף שודאי כוונת הרא"ש בתשובה לים אוקיינוס, מ"מ מה שפסק מרן שהוא ים של ארץ ישראל, הוא מפני שאינו סובר כהרא"ש בזה אלא כהרמב"ם, וביאר הטעם בזה, לפי שיותר ניחא לומר שחכמים שנו בלשון התורה, וחלקו לו כבוד מפני שהוא תחומה של ארץ ישראל, ונקרא 'גדול' אף ביחס לאוקיינוס. ובהמשך דבריו הוסיף היעב"ץ שאפשר שעל כל הימים הגדולים יש לברך ברכה זו, כגון ים סוף והים הפרסי, ולא בא ר' יהודה לאפוקי אלא ימים קטנים שהם סגורים בתוך ארצות. וכתב שכן מבואר גם מדברי רבנו יונה שהביאו הבית יוסף באחרונה. וסיים שהמברך ברכה זו גם על שאר ימים לא הפסיד.

נוסח הברכה

הנוסחה בתלמוד שלפנינו 'שעשה את הים הגדול', וכן הוא ברי"ף וברמב"ם. בשלחן ערוך (רכח א) כתב הנוסח 'עושה הים הגדול'.

כתב הצל"ח (ברכות נד א) שאף שבברכת עושה מעשה בראשית מברכים בלשון הווה, זהו מפני שהברכה היא על דברים שהקב"ה מחדש כל פעם מחדש, אבל בים הגדול יש לברך 'שעשה את הים הגדול', לפי שהוא נשאר כפי שהיה בששת ימי בראשית. וברש"ש (ברכות נד א) כתב שמכאן ראיה שהולכים בברכה אחר לשון בני אדם, שהם קוראים לאוקינוס הים הגדול, אף שבלשון התורה הים הגדול הוא ימה של ארץ ישראל.

מתי מברך

ראיה לפני הברכה

כתב האבודרהם (ברכות הראיה השבח וההודאה ד"ה גרסי' בפרקא) שברכת הים הגדול, ככל שאר ברכות הראיה, אין לברך עובר לעשייתן כברכת המצוות, כלומר לברך ואחר כך לראותם, אלא קודם יראה ואחר כך יברך.