טיוטה:היוצאת בלא כתובה

• העוברת על דת משה ויהודית (כתובות פרק ז משנה ו)
• נמצאו עליה נדרים (כתובות פרק ז משנה ז)
• נמצאו בה מומין (כתובות פרק ז משנה ז)
• מתנהגת בפריצות בשוק (עיין מחלוקת תנאים בברייתא גיטין פט א)

העוברת על דת משה ויהודית

במסכת סוטה (כה א) נסתפקו בגמרא האם עוברת על דת צריכה התראה (ואינה יוצאת בלא כתובה אא"כ התרו בה שאם תמשיך לעבור תצא בלא כתובה, ובכל זאת המשיכה), או שאינה צריכה התראה. ובפשטות מסקנת הגמרא שצריכה התראה (וכן נקט הרשב"א בפרק המדיר).

ואפילו לא עברה אלא פעם אחת כיון שהתרה בה יוצאת בלא כתובה (ריטב"א כתובות ע א).

עוד נסתפקו שם בעוברת על דת ורצה בעל לקיימה, האם הכל תלוי בהקפדתו של הבעל ורשאי שלא לגרשה, או שחייב להוציאה. ולא איפשיטא. כן דעת הראב"ד (הובא ברשב"א בפרק המדיר), ולכן כתב דמספיקא לא כייפינן ליה להוציאה אבל מצוה לגרשה. ודעת הרשב"א (בפרק המדיר שם) דאיפשיטא, כיון דהאיבעיא שלאח"כ שם היא בדרך את"ל ומדהא איפשיטא הא נמי איפשיטא דאם רצה לקיימה מקיימה.

עוברת על דת משה

• מאכילתו שאינו מעושר
• משמשתו נדה
• לא קוצה חלה
• נודרת ואינה מקיימת

כתב הרשב"א בשם הירושלמי דכולהו בדאיכא שני עדים מיירי, דאדם אחד לא נאמן בממונות.

מאכילתו שאינו מעושר

וכגון שאמרה לו פלוני עישר לי, והלך ושאלו ונמצא (בעדים) ששיקרה. כך פירשו בגמרא.

כתב הרשב"א בשם הראב"ד דבדוקא פירשו בגמרא שהבעל גילה השקר, כי אם היא הודתה אינה נאמנת, משום דאין אדם משים עצמו רשע. אבל הרשב"א חולק על דבריו, דכאן הרי כל הנושא הוא ממוני (להפסידה כתובתה), ולגבי זה הרי היא נאמנת להפסיד לעצמה ככל הודאת בעל דין, ולכן גם בכה"ג תצא בלא כתובה (ולא פירשו בגמ' את המשנה באופן זה, משום דלא שכיח). ודעת הראב"ד צ"ע.

וה"ה אם יש עדים שהאכילתו דבר שאינו מעושר - תוספות.

נתכוונה להאכילו, ולא אכל

כתבו תוספות (בשם ר' שמשון בן אברהם) דדוקא שהאכילתו ואח"כ נמצא ששיקרה, אבל אם לא הספיקה להאכילו עד שהוברר לו ששיקרה אינה מפסדת כתובתה, דיכולה לומר משחקת הייתי ואם היית בא לאכול הייתי מונעת אותך. (חידוש זה הובא בתוספות כתירוץ על קושייתם, עיין שם).

וכן כתב הרשב"א (דמשמע מהגמ') דאם נתכוונה להאכילו ולא האכילתו, לא אמרו בזה תצא בלא כתובה.

משמשתו נדה

וכגון שאמרה לו פלוני חכם טיהר לי את הדם, והלך ושאלו והתברר (בעדים) ששיקרה.

ואבע"א, כגון שהוחזקה נדה בשכנותיה.

לא קוצה חלה

וכגון שאמרה לו פלוני תיקן לי את העיסה, והלך ושאלו ונמצא (בעדים) ששיקרה.

נודרת ואינה מקיימת

מפני שבעוון נדרים בנים מתים.

עוברת על דת יהודית

• יוצאה וראשה פרוע
• טווה בשוק
• מדברת עם כל אדם

יוצאה וראשה פרוע

היוצאת לשוק פרועת ראש לגמרי הוא איסור דאורייתא, אלא כאן מדובר ביוצאת בקלתה (פי' רש"י דהיינו סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשו, ובית קיבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן), וזה נחשב שעברה על דת יהודית, ולכן אף שלא עברה על דת משה יוצאת בלא כתובה.

ודוקא ביוצאת כך לשוק. אבל אם רק עוברת כך (בקלתה) מחצר לחצר דרך מבוי, וכ"ש בחצר, אין זה נחשב לעוברת על דת יהודית.

והביא הרשב"א מהירושלמי דאין הגדרים כאן כגדרי חצר ומבוי בהלכות עירובין, אלא הוא תלוי לפי הענין בכמות האנשים העוברים שם, ולכן יש מבוי שהוא כחצר ויש חצר שהוא כמבוי, חצר שהרבים בוקעים בו הרי היא כמבוי, מבוי שאין הרבים בוקעים בו הרי הוא כחצר.

טווה בשוק

נחלקו האמוראים במה מדובר (במה עוברת על דת יהודית), לשמואל מדובר במראה זרועותיה לבנ"א העוברים שם, ולאבימי מדובר בטווה ורד כנגד פניה.

יש כמה פירושים בראשונים מהו טווה ורד כנגד פניה.

לשון רש"י, "בטווה ורד כנגד פניה, טווה בכפה על ירכה, וחוט מתרדד כנגד פניה של מטה".

לשון תוספות, "בטווה ורד כנגד פניה, ר"ח פירש טווה ורד צמר אדום היא טווה שיפול על פניה מזהרוריתו, וזהו עזות מצח ופריצות".

לשון הרשב"א, "טווה ורד כנגד פניה, פירש רש"י והחוט נמשך כנגד פניה של מטה, והרמב"ם ז"ל פירש שמשימה ורד בפדחתה וכיוצא בזה כדרך שנשי הגוים עושים, שזה מקלות הדעת ושיזונו עיני אחרים ממנה".

מדברת עם כל אדם

במשחקת עם בחורים קמיירי.

נמצאו עליה נדרים

באלו נדרים אמרו, בדברים שיש בהם עינוי נפש, וכגון שלא תאכל בשר, ושלא תשתה יין, ושלא תתקשט בבגדי צבעונין.

נמצאו בה מומין

כל המומין הפוסלין בכהנים, פוסלין בנשים. אלא שהוסיפו עליהן ג' מומין, זיעה, ושומא, וריח הפה.