9,838
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "עיקר וטפל בברכות"
←ביאור הראשונים
| שורה 10: | שורה 10: | ||
=== ביאור הראשונים === | === ביאור הראשונים === | ||
'''רש"י''' (ד"ה פירות) | '''רש"י''' (ד"ה פירות) מפרש, שפירות ים כנרת חשובים הם מן הפת. וכן העתיק ב'''פסקי הרי"ד''' (מד א ד"ה מתני'). משמע ברש"י שפירות גינוסר הם מקבילים למליח של המשנה, והאוכלם עם פת מברך עליהם ולא על הפת. כלומר, הגדרת טפל ועיקר הוא על פי החשיבות, שאם יש דבר חשוב מן השני, עליו מברכים אפילו שהטפל הוא פת. וכן הסביר ה'''מאירי''' (מד א ד"ה אמר המאירי) בדעת רש"י, שהפירות נעשים עיקר הסעודה. | ||
<BR/>'''רבנו ירוחם''' כתב בקצרה (אדם וחוה טז ב קמג ד) שפירות גינוסר הם עיקר לגבי פת ולא מליח אחר. משמע קצת כרש"י וסייעתו. | אמנם ה'''צל"ח''' ביאר את דעת רש"י כשיטת תרלמידי רבנו יונה דלהלן או כשיטת התוס'. | ||
<BR/>'''רבנו ירוחם''' כתב בקצרה לפרש (אדם וחוה טז ב קמג ד), שפירות גינוסר הם עיקר לגבי פת ולא מליח אחר. משמע קצת כרש"י וסייעתו. | |||
לעומתו מסבירים ה'''תוספות''' (ד"ה באוכלי) שאוכלי פירות אלו היו אוכלים את הפירות שהיו מתוקים במיוחד, ולאחר מכן היו אוכלים מליח כדי להשיב את הלב מפני המתיקות. וכדי שלא יהיה מלוח מדי, היו אוכלים אחר כך פת כדי לעדן את המליחות. | לעומתו מסבירים ה'''תוספות''' (ד"ה באוכלי) שאוכלי פירות אלו היו אוכלים את הפירות שהיו מתוקים במיוחד, ולאחר מכן היו אוכלים מליח כדי להשיב את הלב מפני המתיקות. וכדי שלא יהיה מלוח מדי, היו אוכלים אחר כך פת כדי לעדן את המליחות. | ||
| שורה 19: | שורה 20: | ||
'''רבנו יונה''' (לב א) כתב פירוש ממוצע בין שני הפירושים, וביאר שפירות גינוסר מחמת מתיקותם אינם נאכלים אלא עם מלח, ולכן אוכלים אותם עם פת. נמצא שהפת טפילה לפירות. כלומר הוא לא מפרש שהמליח אלו הפירות עצמם (כדמשמע ברש"י ובתוס' רי"ד), אלא שמביאים גם מליח בשעת אכילת הפירות וכדעת התוס'. אלא שרבנו יונה מפרש שהפת טפילה לפירות ולא למליח וכדעת רש"י (ובזה נשמר מקושיית התוס' מדוע לא לברך על הפירות שהם העיקר ולפטור הפת), וכן פירש ה'''ריטב"א''' (מד א). | '''רבנו יונה''' (לב א) כתב פירוש ממוצע בין שני הפירושים, וביאר שפירות גינוסר מחמת מתיקותם אינם נאכלים אלא עם מלח, ולכן אוכלים אותם עם פת. נמצא שהפת טפילה לפירות. כלומר הוא לא מפרש שהמליח אלו הפירות עצמם (כדמשמע ברש"י ובתוס' רי"ד), אלא שמביאים גם מליח בשעת אכילת הפירות וכדעת התוס'. אלא שרבנו יונה מפרש שהפת טפילה לפירות ולא למליח וכדעת רש"י (ובזה נשמר מקושיית התוס' מדוע לא לברך על הפירות שהם העיקר ולפטור הפת), וכן פירש ה'''ריטב"א''' (מד א). | ||
ה'''רמב"ם''' (ברכות ג ז) כתב שאם היה צריך לאכול דג מליח, ואכל עמו פת כדי שלא יזיק לגרונו וללשונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. | ה'''רמב"ם''' (ברכות ג ז) כתב שאם היה צריך לאכול דג מליח, ואכל עמו פת כדי שלא יזיק לגרונו וללשונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. | ||