9,838
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "עיקר וטפל בברכות"
אין תקציר עריכה
| שורה 21: | שורה 21: | ||
<BR/>ב'''תוספות הרא"ש''' (מד א ד"ה באוכלי) הביא כדברי התוספות, אבל הוסיף בסוף דברי '''רבנו חננאל''' שזהו דווקא כשאת המליח אפשר לאכול בלא פת, ולכן הוי עיקר כשאוכלו עם הטפל. משמע שכאשר את העיקר אי אפשר לאוכלו בלא הטפל, יש לברך גם על הטפל. ולכאורה זהו היפך דברי הרמב"ם בפירוש המשנה. | <BR/>ב'''תוספות הרא"ש''' (מד א ד"ה באוכלי) הביא כדברי התוספות, אבל הוסיף בסוף דברי '''רבנו חננאל''' שזהו דווקא כשאת המליח אפשר לאכול בלא פת, ולכן הוי עיקר כשאוכלו עם הטפל. משמע שכאשר את העיקר אי אפשר לאוכלו בלא הטפל, יש לברך גם על הטפל. ולכאורה זהו היפך דברי הרמב"ם בפירוש המשנה. | ||
בשו"ת '''קול אליהו''' ישראל [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1229&st=&pgnum=13&hilite= (א יא)] הוכיח מהגמרא כשיטת התוספות, שודאי אין כוונת הגמרא 'ומי איכא מידי', להקשות דלא משכחת שום דבר טפל לפת אלא פירות גינוסר, שאם כן הרי זה סותר דברי המשנה שדיברה על מליח. אלא כוונתה להקשות - שהרי אין כוונת אדם לעשות מליח לעיקר לעומת פת שהרי הוא מזיק, אלא ודאי דמיירי באדם שהוכרח לאכול המליח, עד שהפת נעשית טפלה אפילו למליח. אך אם אוכל מליח תחילה כעיקר, זה מלתא דלא שכיחא. אלא על כרחך באוכלי פירות גינוסר. וזהו כפירוש התוספות. | |||
<BR/>כעין זה כתב לבאר בגמרא גם בשו"ת '''תפארת אדם''' חיים [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1900&st=&pgnum=9 (ו ד"ה והנה)], וכתב להוכיח שגם שיטת רש"י היא כן, ודלא כשיטת רבנו יונה. | |||
==== שיטת הרמב"ם ==== | |||
ה'''רמב"ם''' (ברכות ג ז) כתב שאם היה צריך לאכול דג מליח, ואכל עמו פת כדי שלא יזיק לגרונו וללשונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. | ה'''רמב"ם''' (ברכות ג ז) כתב שאם היה צריך לאכול דג מליח, ואכל עמו פת כדי שלא יזיק לגרונו וללשונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. | ||
<BR/>ב'''לחם משנה''' שם דייק מלשון הרמב"ם שכתב 'צריך לאכול', שכוונתו שאכל קודם לכן פירות מתוקים וצריך כעת לאכול מליח להסיר המתיקות. וזהו כפי שפירש במשנה וכפירוש התוספות. וכן רמז ב'''ביאור חדש''' על הרמב"ם. וכן פירש ה'''דברי חמודות''' (בדפי הרא"ש ו קכו). | <BR/>ב'''לחם משנה''' שם דייק מלשון הרמב"ם שכתב 'צריך לאכול', שכוונתו שאכל קודם לכן פירות מתוקים וצריך כעת לאכול מליח להסיר המתיקות. וזהו כפי שפירש במשנה וכפירוש התוספות. וכן רמז ב'''ביאור חדש''' על הרמב"ם. וכן פירש ה'''דברי חמודות''' (בדפי הרא"ש ו קכו). | ||
בשו"ת ''' | בשו"ת '''תפארת אדם''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1900&st=&pgnum=9 (ו ד"ה אבל הרמב"ם)] כתב לדייק שהרמב"ם חלוק על התוס', שלפי התוס' דווקא באוכלי פירות גינוסר הדין כן שהפת נעשית טפלה, וזהו מפני חשיבותם, אך לפי הרמב"ם כל שנצרך לאכול מליח מחמת דבר מתוק שאכל, פוטר הוא את הפת בברכתו. והגמרא שנקטה אוכלי פירות גינוסר, אורחא דמילתא נקט. | ||
==== שיטת רבנו יונה ==== | ==== שיטת רבנו יונה ==== | ||
| שורה 38: | שורה 42: | ||
ה'''טורי זהב''' (ב) כתב לתרץ שהגמרא מדברת באופן שנאלץ לאכול המליח מחמת הפירות, אבל דעת הטור ושולחן ערוך, הוא שאפילו אוכל המליח לרצונו, פוטר הוא את הפת, ובתנאי שאוכל את הפת רק כדי לעדן המליחות שלא יזיקנו, שאז מברך על המליח ולא על הפת, אך אם אוכל הערינ"ג ופת, מברך על הפת לפי שאינו בא למנוע נזק בגרונו. | ה'''טורי זהב''' (ב) כתב לתרץ שהגמרא מדברת באופן שנאלץ לאכול המליח מחמת הפירות, אבל דעת הטור ושולחן ערוך, הוא שאפילו אוכל המליח לרצונו, פוטר הוא את הפת, ובתנאי שאוכל את הפת רק כדי לעדן המליחות שלא יזיקנו, שאז מברך על המליח ולא על הפת, אך אם אוכל הערינ"ג ופת, מברך על הפת לפי שאינו בא למנוע נזק בגרונו. | ||
<BR/>כדבריו כתב הרב '''אליה רבה''' (ב) לתרץ בדעת הטור והשו"ע, שהם סוברים שפירות גינוסר לאו דווקא אלא הוא הדין דג שמלוח הרבה, פוטר הוא את הפת (והסביר כן גם בדעת רבנו ירוחם ורבנו יונה). אמנם זהו דווקא כשאוכל הפת כדי שלא יזיקנו המליח, אבל האוכלים הערינ"ג עם פת, ודאי הפת עיקר. | <BR/>כדבריו כתב הרב '''אליה רבה''' (ב) לתרץ בדעת הטור והשו"ע, שהם סוברים שפירות גינוסר לאו דווקא אלא הוא הדין דג שמלוח הרבה, פוטר הוא את הפת (והסביר כן גם בדעת רבנו ירוחם ורבנו יונה). אמנם זהו דווקא כשאוכל הפת כדי שלא יזיקנו המליח, אבל האוכלים הערינ"ג עם פת, ודאי הפת עיקר. | ||
<BR/>בשו"ת '''קול אליהו''' ישראל [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1229&st=&pgnum=13&hilite= (א יא)], מצדד לומר להלכה כשיטת התוספות שמיירי באוכל פירות ואחר כך אכל מליח, והוסיף שבמליח אינו מצוי לאוכלו בלא פירות ולעשותו עיקר, ואם נמצא כן, בטלה דעתו אצל כל אדם. אמנם לא ברור מדבריו, אם יש בנמצא דברים אחרים שהפת תהיה טפלה להם, מלבד מליח שאחר פירות גינוסר. | <BR/>בשו"ת '''קול אליהו''' ישראל [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1229&st=&pgnum=13&hilite= (א יא)], מצדד לומר להלכה כשיטת התוספות שמיירי באוכל פירות ואחר כך אכל מליח, והוסיף שבמליח אינו מצוי לאוכלו בלא פירות ולעשותו עיקר, ואם נמצא כן, בטלה דעתו אצל כל אדם. אמנם לא ברור מדבריו, אם יש בנמצא דברים אחרים שהפת תהיה טפלה להם, מלבד מליח שאחר פירות גינוסר. ובשו"ת '''תפארת אדם''' חיים [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1900&st=&pgnum=10 (ו ד"ה הגם)] הביא דבריו וחלק עליהם, וסובר הוא לדינא בדעת הטור מרן שכל שאוכל מליח ועושהו עיקר, ואינו אוכל את הפת אלא שלא יזיקנו, אינו מברך אלא על המליח. וכתב שכן היא גם דעת הרמב"ם שלא הזכיר דווקא אוכלי פירות גינוסר, אלא דיבר בסתם שאכל דבר מתוק, ואם כן אין הטעם מחמת חשיבות הפירות (וכשיטת התוספות), אלא מפני המליח, ובזה אין נפקותא אם הוכרח לאכול המליח מחמת המתיקות, או שאוכלו לרצונו. | ||
ה'''משנה ברורה''' (ג) הכריע כדעת הבית חדש וסייעתו שדווקא אם נצרך לאכול מליח מחמת דבר האחר, הוא דפוטרת ברכתו את הפת. אבל אם אכל את המליח לרצונו, אף שאוכל פת שלא יזיקנו, יש לברך על הפת<ref>בשער הציון אות ט' ציין את שיטת רבנו ירוחם ורש"י שמסכימים עם הב"ח והאחרונים העומדים בשיטתו. וצ"ע שהרי רש"י חלוק על התוס' וסובר שאף אם אוכל מליח לא מחמת הפירות, פוטר את הפת. וכנראה כוונתו שדעת רש"י ור' ירוחם שדווקא בפירות גינוסר אמרו שפוטר את הפת, אבל דבר אחר, כגון דג מליח, לעולם אינו פוטר את הפת.</ref>. | ה'''משנה ברורה''' (ג) הכריע כדעת הבית חדש וסייעתו שדווקא אם נצרך לאכול מליח מחמת דבר האחר, הוא דפוטרת ברכתו את הפת. אבל אם אכל את המליח לרצונו, אף שאוכל פת שלא יזיקנו, יש לברך על הפת<ref>בשער הציון אות ט' ציין את שיטת רבנו ירוחם ורש"י שמסכימים עם הב"ח והאחרונים העומדים בשיטתו. וצ"ע שהרי רש"י חלוק על התוס' וסובר שאף אם אוכל מליח לא מחמת הפירות, פוטר את הפת. וכנראה כוונתו שדעת רש"י ור' ירוחם שדווקא בפירות גינוסר אמרו שפוטר את הפת, אבל דבר אחר, כגון דג מליח, לעולם אינו פוטר את הפת.</ref>. | ||