הבדלים בין גרסאות בדף "גדר כתב"

גדר כתב (עריכה)

גרסה מ־00:24, 4 באפריל 2018

נוספו 22,420 בתים , 00:24, 4 באפריל 2018

אין תקציר עריכה

Egb 2006

147

עריכות

@@ שורה 79: / שורה 79: @@
 לעומתם, כל חכמי ספרד המונה את הריטב"א, הרשב"א והרמב"ן סוברים שמדובר בשאלה אחרת לחלוטין. השאלה של הגמרא לשיטתם היא האם כתב בלוע הוא פסול או לא. הם לא קיבלו את נקודת ההנחה של רש"י ותוס' גדולי חכמי צרפת באותה העת, שכתב בלוע איננה נחשבת כתב. לשיטתם של חכמי ספרד ברור שבשעת הנתינה הכתב כבר היה בלוע, והשאלה היא האם זה עדיין נחשב כתב. לפי חכמי ספרד, השאלה "וכי פליט מאי הוי? השתא הוא דפליט" הוא קשה. הריטב"א מסביר שהכוונה שאולי כתב בלוע לא נחשב כתב, ואם כן הכתב שיצא רק נוצר עכשיו ולא היה נחשב לכתב בשעת נתינה, שאז הוא היה בלוע. אמנם, קיימת מחלוקת פנימית בין הרשב"א לריטב"א אם לא בדקו אותה האם עדיין יש את החשש הנ"ל. לפי הרשב"א זה נחשב לספק ספקא ולכן לא חוששים לכך, ואילו לפי הריטב"א זה כן נחשב עדיין ספק כי הבעל נאמן שהיה בפנים כתב שנבלע.
-בסוגיה הקודמת לגבי כתב על גבי כתב אמרנו שיש מחלוקת האם חייב שתיים אם עשה זאת בשבת או לא. או שהוא חייב רק משום כותב או שגם משום מוחק. אם כן יוצא שרש"י ותוספות הולכים לפי השיטה שזה רק מתקן כמו התורת גיטין כי גם פה זה לא נחשב כותב לפלוט. אך אם כן קשה על הפני יהושע שם שהסביר את התוספות שהכתב העליון הוא הכתב העיקרי, ושרק בעדים אנאלפביתים לא כי הם מתבססים על הכתב התחתון זה לא נחשב כמוחק. ניתן להסביר שגם פה מפני שזה בנוי על הכתב התחתון שבלעדיו לא ניתן לכתוב, וזה מתבסס על המי מילין המובלע, זה גם כן נחשב רק כמתקן ולא מוחק. אך כתוב בירושלמי על מקרה שבו שולחים מכתב במי מילין והשני בא ושופך על זה דיו כדי לגלות את זה, האם זה נחשב ככותב, והגמרא שמה הוכיחה ממימרא של רבי יוחנן וריש לקיש שאמרו שהכותב בדיו על גבי סיקרא חייב משום כותב (ויש אומרים שגם משום מוחק). משתמע מהירושלמי שגם במקרה שהשני שופך על זה דיו אחר כך נראה שהוא חייב משום כותב.
 ====== פסיקת ההלכה ======
 השולחן ערוך (אבה"ע סימן קל"ה סע, ד) כותב שאם נתן לה נייר חלק אם בודקים אז חוששים. משמע שלא הולך כשיטת התוס' כי הוא נתן נייר חלק. הבית שמואל שם דייק כך גם כן, ומחדש שאולי התוספות בעצמם רק דיברו על פי ההוא אמינא של הסוגיה אך למסקנה מסכימים גם כן, אך הוא מתקשה שם שקשה לא לקבל את הסברא שכתב שאיננו נראה יכול להיחשב לכתב. בנוסף, משמע מדבריו כרשב"א. אמנם בספריא הגירסה מתאימה יותר לריטב"א וכן בטור אבה"ע קל"ה נראה כמוהו.
@@ שורה 86: / שורה 85: @@
 לפי הסבר רש"י ניתן יהיה לכאורה להשתמש בזה עבור עדים אנאלפביתים, אלא אם כן התוס' גם דורש שהם יוסיפו חומר במעשה הכתיבה. אך צריך להעיר שזה לא מסתבר שהרי גם בחק ירכות אין תוספת חומר וזה עדיין נחשב כתיבה. אולם לפי חכמי ספרד לא כי זה ספק כתב גם כשזה בלוע, אז לא בטוח שהם כותבים כלום בתהליך הפליטה. אך בירושלמי כתוב גם כן שזה לא עובד "וכתב" ולא ושפך. ומסבירים שם בגמרא שזה המקרה. כלומר, הפלטת דיו לא נחשב כתיבה.
+===== דין כתב בלוע בשבת =====
+בסוגיה הקודמת לגבי כתב על גבי כתב אמרנו שיש מחלוקת האם חייב שתיים אם עשה זאת בשבת או לא. או שהוא חייב רק משום כותב או שגם משום מוחק. אם כן יוצא שרש"י ותוספות הולכים לפי השיטה שזה רק מתקן כמו התורת גיטין כי גם פה זה לא נחשב כותב לפלוט. אך אם כן קשה על הפני יהושע שם שהסביר את התוספות שהכתב העליון הוא הכתב העיקרי, ושרק בעדים אנאלפביתים לא כי הם מתבססים על הכתב התחתון זה לא נחשב כמוחק. ניתן להסביר שגם פה מפני שזה בנוי על הכתב התחתון שבלעדיו לא ניתן לכתוב, וזה מתבסס על המי מילין המובלע, זה גם כן נחשב רק כמתקן ולא מוחק. אך כתוב בירושלמי על מקרה שבו שולחים מכתב במי מילין והשני בא ושופך על זה דיו כדי לגלות את זה, האם זה נחשב ככותב, והגמרא שמה הוכיחה ממימרא של רבי יוחנן וריש לקיש שאמרו שהכותב בדיו על גבי סיקרא חייב משום כותב (ויש אומרים שגם משום מוחק). משתמע מהירושלמי שגם במקרה שהשני שופך על זה דיו אחר כך נראה שהוא חייב משום כותב.
+הפרי מגדים כותב שמי שכותב בחלב ושאפשר לגלות את זה עם אש, חייב על זה בשבת מדרבנן. ניתן להבין את עמדתו באחת משלושה דרכים. ההבנה הראשונה היא שמפני שהוא לא מוסיף שום חומר אלא רק משתמש באש לגלות את זה, זה לא נקרא כותב.  הבנה נוספת יכולה להיות שהפרי מגדים הבין שהדימוי שהירושלמי הביא בין דיו על גבי סיקרא לבין הכתב הבלוע זה לא דימוי מלא אלא רק שזה גזירה, אך לא ברמה של דאורייתא כמו דיו על גבי סיקרא. ההבנה השלישית שיכולה להיות היא שהפרי מגדים באמת סובר שגם סיקרא על גבי דיו זה רק דרבנן. הסבר זה ראינו כבר בתירוץ הסתירה ברמב"ם מקודם לגבי כתב על גבי כתב. הסבר זה דחוק כי גם זה לא נראה בלשון הגמרא כשהיא כותב ש"חייב משום כותב".
+הרב צבי פסח פרנק בשו"ת הר צבי יו"ד סימן רל מוכיח מהירושלמי הנ"ל שבאמת כתב נסתר נחשב כתב. הגרצפ"פ בסופו של דבר מסביר שכתב בלוע נחשב לכתב מפני שהפני משה כותב שהכתב הראשון נחשב לכתב, אז מי ששופך דיו על גבי מי מילין מובלע עובר בשבת על שניים משום כותב ומשום מוחק בדומה לדיו על גבי סיקרא שעובר שם משום כותב ומשום מוחק. מזה שעובר משום מוחק מוכח שזה היה כתב, אחרת אי אפשר היה למחוק את זה. הרב צבי פסח פרנק כתב שגם רש"י מסכים עם זה ושרש"י דיבר רק על מקרה שבו התיקון נעשה על ידי הוספת חומר, אך ניתן לדחות את זה שכתב לא תלוי בתוספת חומר שהרי חק ירכות נחשב לכתב למרות שאין תוספת חומר.
+הרב ישראל רוזן בתחומין כותב שההוכחה של הרצפ"פ מהירושלמי איננה הוכחה מפני שהפני משה שם לא התכוון לדמות את זה לגמרי אלא רק בצד של הכתיבה ולא של המחיקה. והסבר זה נראה גם מסברה שהרי זה תלוי בכתב התחתון וזה בא לגלות אותו וזה תלוי בכתב הבלוע התחתון, אז איפה מחיקתו בזה?! סברא זו כתב הפני יהושע גם כן לעניין כתב על גבי כתב לעדים אנאלפביתיים שאינם מתכוונים למחוק את הכתב התחתון.יוצא שהרב ישראל רוזן למסקנה פסק כשיטת רש"י ותוספות שהכתב הבלוע לא נחשב לכתב.
+== דין חק תוכות ==
+=== הסתירה בין הגמרא בגיטין לגמרא בשבת ===
+בגמרא בגיטין כ עמוד א כתוב שאסור לחקוק תוכות בכתיבת גט, כלומר, לחרוט מסביב לצורת האותיות כך שתישאר צורת האות בצורה בולטת, שהיא נעשית מאליה. לעומת זאת, אם חק ירכות, שחורט את גוף האותיות עצמן ולא את הסביבה, זה נחשב לכתיבה וזה כשר. רש"י מסביר שהבעיה היא משום שהאותיות נוצרו מאליהם.
+בגמרא בשבת דף קד ע"ב כתוב שאם כתב את האות ח' ומחק את הגג שלה כך שנוצרו שני ז'ים חייב מפני שנעשו שתי אותיות ז'ים למרות שהוא לא כתב אותם בצורה ישירה ועל שתי אותיות חייבים בשבת.
+===הסברים לסתירה בין הגמרות===
+=====שיטת הרשב"א=====
+הרשב"א ראה מקום לחלק בין המקרים בכך שבמקרה שכתוב בשבת זה כמו שנשפך קצת דיו בצד של האות והוא מתקן אותה, אך הוא לא יוצר אותה מכלום. לעומת זאת, בגיטין שכתוב שאסור לעשות חק תוכות, מדובר במקרה שהוא יוצר את האות מכלום. בפשטות, הרשב"א הבין שבאמת אין הבדל בין גיטין לשבת ושבשניהם אם מתקן את האות זה נחשב לכתיבה ואם חק תוכות באופן מלא זה לא נחשב.
+=====שיטת הריטב"א=====
+הריטב"א לעומת זאת סובר שגם הפיכת הח' לשתי ז'ים נחשב לחק תוכות, כי בסופו של דבר הוא עדיין לא יצר אותם באופן ישיר. הריטב"א מיישב את הסתירה שבגט יש צורך בכתיבה ממש – מעשה כתיבה ממש, ולכן אם חק תוכות, אמנם נוצר אות אך זה לא נחשב שהוא כתב אותה. בשבת לעומת זאת, התורה אסרה דווקא "מלאכת מחשבת", כלומר, המעשה ותהליך היצירה לא משנה אלא רק התוצאה הסופית. לא צריך מעשה כתיבה אלא רק אם נוצר מציאות של כתב המלאכה נעשתה וחייב עליה. כלומר, לפי הריטב"א אין הבחנה בין ח' לשאר מקרים של חק תוכות והכל פסול לגט אך חייב עליהם בשבת. הבנה זו מנוגדת להבנת הרב שכטר בסוגית כתב על גבי כתב לעיל שאמר הפוך, שבשבת המעשה היא הדבר החשוב לעומת גיטין שהתוצאה היא העיקר.
+===דין חק תוכות לעניין קדושת שם הויה===
+הגמרא בגיטין דף כ עמוד א כתוב שעשאו על כיפה ואנדוכתרי, זה פסול. רש"י מסביר שהבעיה היא שזה לא מחובר טוב. המגן אברהם  מסיק מכך שאין בעיה בזה מצד עצמו ושזה נחשב לכתיבה אלא כל הבעיה היא שזה לא מחובר טוב. הט"ז לעומת זאת חולק וסובר שאין זה כתב ובכל זאת אסור למחוק את זה. התורת גיטין מסיק מדברי הט"ז שבאמת חלה הקדושה בלי קשר לשאלה האם זה כתב או לא.
+===האם חק תוכות נחשב כתב או שרק חסר במעשה הכתיבה===
+====שיטת רש"י והרמב"ם====
+מדברי רש"י לעיל משמע שבכיפה ואנדוכתרי אין הבעיה משום חק תוכות אלא רק משום שהיא איננה קבועה ועלולה ליפול. המגן אברהם הסיק מפה שאותיות כסף שתוחבים מהצדדים על בגד כמו פרוכת זה נחשב לכתב ושיש אולי מקום לאסור את זה בשבת. מחצית השקל בשם התוספת שבת שהמגן אברהם רק דיבר במקרה שזה מחובר גם מהאמצע ולכן זה אסור אך אם מחובר רק מהצדדים אז זה לא נחשב כתב. כלומר, התוספת שבת מבין שיש מקום לדמות את גיטין לשבת, ושעצם קירוב האותיות נחשב כותב. מחצית השקל לעומתו מחלק בין שבת לגיטין. בשבת לשיטתו אפילו אם זה מחובר רק מהצדדים זה עדיין מספיק כי נוצר משהו "ומלאכת מחשבת אסרה התורה". לעומת זאת, בגיטין צריך שיהיה ספר כריתות, ועל מנת שזה ייחשב ספר צריך שזה יהיה לא יהיה אותיות פורחות באוויר, כלומר צריך שזה יהיה קבוע. לפי מחצית בשקל הסתפקות המגן אברהם היא האם יש בעיה הרבה יותר מהותית שלא יצר את האותיות ואם כן אולי זה נחשב חק תוכות, או שמא זה שקירב אותם יחד והרכיב את המילים זה נחשב כתב. השולחן ערוך כותב בשם הטור  שאפילו אם רקם או ארג בתוך בגד זה לא נחשב כתב. כמו כן, הוא כתב בבית יוסף שכן הסכימו רבינו ירוחם, בעל העיטור, הערוך ורבינו חננאל סוברים כך גם כן. לעומת זאת, בשיטת רש"י הוא ראה מקום להסתפק בכך.
+הראי"ה קוק כותב בדעת כהן סימן קס"א שלפי שיטת רש"י יוצא שהגדרת כתב היא לא בקיבוץ האותיות יחד אלא יצירת האותיות ממש. הוא מוכיח זאת ממה שכתב רש"י בשבת דף קד ע"ב לגבי זה שהגמרא אומרת שאם כתב אות אחת בטבריה ואות אחת בציפורי חייב ורש"י מפרש שהסיבה היא בגלל שזה כתיבה ורק מחוסר קריבה. משמע, שהקריבה היא בעיה נפרדת מהכתיבה. לפי זה יוצא שקריבת אותיות כסף לא נחשב לכתיבה לשיטתו, וכן פירש הרמב"ם בהלכות שבת פי"א הי"ב. הראי"ה הסביר שרש"י באמת סובר שכתבו על ריקמה או אנדוכתרי איננו כתב כמו חק תוכות אלא שהוא בא לחדש שיש גם בעיה בכך שזה לא קבוע.
+הנשמת אדם לא הסתפק בהסתפקות המגן אברהם כפי שמחצית השקל הציג את זה אלא הכריע שבאמת אותיות כסף נחשבים כמו חק תוכות ולא נקראים כתב כי זה רק קירוב אותיות, אלא שסובר כמו שהרב שכטר בשם הגרי"ד כתב לעיל בסוגית כתב על גבי כתב שבשבת מה שחשוב היא דווקא המעשה, שיהיה מעשה של כתיבה, וזה כן נעשה בקירוב אותיות, אך לא נוצר כתב כי כדי שיווצר כתב צריך ליצור את האותיות עצמן. אך הוא מוסיף שגם בלי שזה ייחשב לכתב באמת אסור להיכנס עם כתב של שם ה' מאותיות מכסף לבית הכסא (ונראה לומר שגם יהיה אסור למחוק) כי סוף סוף נראה שמבזה את שם ה'. כך הוא מסביר את שיטות רש"י והרמב"ם.
+הרב טרגין בשם הגרי"ד סולוביצ'יק גם כן מסביר לפי רש"י והרמב"ם, שזה אפילו לא נחשב כתב.  הוכחה לגבריו מביא מזה שרש"י מסביר שאת הציץ דוחפים מצד אחד כדי שיהיה בולט בצד השני. רבינו תם מקשה על זה שזה לא נחשב מעשה כתיבה, ולכן מסיק שהם משכו את זה החוצה עם מלקחיים. לפי ההסבר הנ"ל שלרש"י הבעיה היא רק שיהיה כתב, וחק תוכות זה לא כתב כי כתב זה שינוי בגוף האות, ולא שיישאר סטטי ורק שסביבתה תשתנה. לכן רש"י מסביר שיש צורך רק לדחוף מאחורה למרות שזה לא נחשב מעשה כתיבה. כלומר, רש"י והרמב"ם סוברים שרק צריך חפצא של כתב ואין צורך במעשה כתיבה כלל. אותו הדבר נכון לגבי גט – יש צורך רק צורך שהגט יהיה כתוב בכתב, ואין צורך במעשה כתיבה. על פי זה מובן מדוע הגרי"ד סולוביצ'יק הסביר את הרמב"ם בסוגית כתב על גבי כתב בסתירה בין שבת לבין גיטין עם הפסוק "מלאכת מחשבת אסרה התורה" ולא מהפסוק "וכתב" כי הוא סובר שגם "וכתב" זה רק צורך חפצא של כתב ואין צורך במעשה כתיבה וזה כן מתקיים.
+החתם סופר לעומת זאת דייק שרש"י סובר שזה לא נחשב חק תוכות, מזה שהברייתא חילקה את זה לשתי קטגוריות נפרדות, ומשמע מכך שאלו שתי בעיות נפרדות.
+====שיטת רבינו חננאל====
+הראי"ה קוק בדעת כהן סימן קס"א כותב שרבינו חננאל מסביר את הגמרא בשבת דף קד ע"ב לגבי זה שהגמרא אומרת שאם כתב אות אחת בטבריה ואות אחת בציפורי שחייב שם שהבעיה בכך שהם נחשבים קטנים ביחס למרחק אך הם נחשבים לקרובים ואסופים כי הם על אותו משטח. לעומת זאת על שתי דפי פנקס מפני שהם על שתי משטחים שונים זה לא נחשב למקובץ יחד. כלומר, רבינו חננאל סובר שמה שמגדיר את המעשה ככתיבה היא האיסוף של האותיות יחד. אך קשה על כך שהרי אמרנו שבגיטין רבינו חננאל סובר שזה לא נחשב לכתב בבית יוסף. על מנת ליישב את רבינו חננאל יש לומר שהוא סובר שיש לחלק בין גיטין לבין שבת. בגיטין יש צורך בשבת של "מלאכת מחשבת" – של התוצאה. כלומר, יש צורך מהעברת מסר, ואם קרב את האותיות ממילא העביר את המסר. לעומת זאת, בגיטין יש דרישה שזה ייעשה כמעשה כתיבה כי כתוב "וכתב", וממילא זה לא נחשב מעשה כתיבה, אלא רק העברת מידע.
+נראה לומר שגם הריטב"א סובר כשיטת רבינו חננאל, שכן גם ההוא נדרש לעשות את החילוק הזה בין שבת לבין גיטין וכמו כן גם הוא הכיר בכך שבשבת גם חק תוכות נחשב לכתב וכל הצורך היא להעביר מסר, שתהיה תוצאה כתב כמו שכתוב לעיל.
+הרב טרגין בשם הגרי"ד סולוביצ'יק כותב שהסבר זה קשה כי הגמרא שם מדמה את הגיטין לציץ, ושם נראה שרק צריך מציאות של כתב, ולאו דווקא שיהיה מעשה של כתיבה, שהרי כתוב לגבי ציץ "מכתב פיתוחי חותם", שמשמעותו כתב ולא בהכרח מעשה כתיבה.
+ניתן לתרץ זאת בשלושה דרכים:
+# ייתכן שהלשון "ופתחת עליו"  מורה שצריך לעשות ממש מעשה חריטה.
+# כתוב בפסוק "קדש לה'", שזה כאזכרה, ועל מנת לקדש את השם, יש צורך במעשה כתיבה.
+# הרמב"ן כותב שבכל כלי הקודש והבבגדי הכהונה עשייה לשמה, ואם כן צריך לעשות כתיבה בציץ על מנת להחיל את ה"לשמה" בתוכה, כך שצריך לעשות מעשה כתיבה.
+====הסברים נוספים====
+הבית שמואל כותב גם כן שבשבת זה נחשב כתב בשונה משאר מקומות. ההסבר הוא שבשבת לומדים את המלאכה ממה שעשו במשכן, ובמשכן הם סימנו את הקרשים גם בצורה של חק תוכות לכן לעניין שבת זה נחשב לכתב בשונה משאר מקומות. האבני נזר הוסיף עוד טעם להסביר מדוע על חק תוכות חייב בשבת. הסיבה היא שאמנם היא לא נחשבת לכתב ממש, וגם אם נניח שלא עשו את הפעולה הזאת ממש בבניית המשכן, עדיין יש לומר שהיא נחשבת לתולדה של כותב כי היא מאוד דומה למלאכת כותב.
+בספר התרומה  כתוב שאם כתב אות לא נכונה כמו ח' במקום שתי ז'ים או ד' במקום ב', אין תקנה מפני שיש צורך בכתב וזה לא נחשב כתב, וגם לא ניתן לתקן את זה כי הכתב התחתון הוא העיקרי, ובגלל שהכתב התחתון פסול, היא תמיד תהיה פסולה. ספר התרומה בעצם פוסק כשיטת הגרי"ד והראי"ה בשיטת רש"י וסיעתם ובנוסף כשיטת המהר"ם שיף מסוגית כתב על גבי כתב שהכתב התחתון הוא העיקרי. ניתן לראות שהוא גם חולק על שיטת הרשב"א שהתיקון של אות שבו ניכר האות זה לא נחשב לחק תוכות. אך נראה לומר שאם הכתב התחתון נפסד לגמרי אז הכתב העליון כן יוכל לתקנה כי על ידי כך אין שום כתב תחתון שיכול להיקרא הכתב החשוב וממילא הכתב העליון ייחשב לכתב. הבית מאיר חולק על בעל התרומה וסובר שמפני שזה חק תוכות וזה לא נחשב בכלל לכתב אז ממילא אין זה נחשב אפילו כתב פסול.  האבני נזר  הכריע כשיטת ספר התרומה והסביר שלמרות שחק תוכות לא נחשב לכתב, עדיין יש לזה צורת אות, וממילא, אם מנסה לתקן את זה הכתב העליון נבלע בתחתון שפסול ולכן זה חסר תקנה. אפשר לומר, שזה נחשב לכתב פסול, אך זה עדיין נחשב כתב.
+הבית יוסף  כותב שהבשי"ן עם הארבע ראשים על התפילין הדגש היא החריצים השקועים בין הראשים כך שיוצא שי"ן שקועה פנימה בצד אחד ובצד השני יש שי"ן בולטת. השי"ן השקועה היא כנגד לוחות הברית שהיו שקועים פנימה. הצד הבולט זה כנגד ספר התורה שהוא בולט החוצה. אך הסבר זה הוא לכאורה קשה, הרי לפי זה זה חק תוכות. הב"ח מסביר  שלא באמת צריך שהכתב יהיה כתב אשורי שהרי גם החריצים אינם מחוברים זה לזה, אז לא נוצר באמת שי"ן.הב"ח מסביר שכמו שלא צריך שהדל"ת שנעשה בקשר יהיה באמת כמו דל"ת בכתיבה אשורית כך גם בשי"ן החרוט פנימה.
+הרב קאהן בשם הגרי"ד סולוביצ'יק כותב שכן צריך שתהיה כאות ממש, שלא כמו הבית מאיר שאמר שזה לא נחשב אות בכלל בחק תוכות. הוא מסביר שבחק תוכות חסר במעשה הכתיבה, לכן בגט שצריך מעשה כתיבה דווקא זה פסול, לעומת תפילין שלא נדרש זאת. אל הוא מעיר שדווקא רש"י דורש גם מעשה כתיבה בתפילין שכותב רש"י שם שקומט ג' קמטים כמין שי"ן, כלומר נדרש לעשות פעולה על הירכות של האות.
+השאלה שעולה היא מדוע בשי"ן של התפילין זה נחשב לכתב אם זה חק תוכות כפי שהסברנו לעיל. לא ניתן לתרץ שרק צריך כתב ולא מעשה כתיבה כפי שהרב קאהן הסביר, כי לפי הסבר זה אין זה נחשב לכתב בכלל.
+ניתן לתרץ קושיה זו בשני דרכים:
+# עצם עשיית התפילין מראש זה חלק מהיצירה של האות כך שזה לא נחשב חק תוכות. הסבר זה עדיין קשה שהרי זה דומה לשופך דיו ואז חורט את צורת האות לאחר מכן שזה גם נחשב לחק תוכות כפי שראינו בגמרא בשבת קד ע"ב וברשב"א שם שהובא לעיל.
+# כמו שהלכה למשה מסיני שצריך לכתוב שי"ן מלכתחילה כך גם הלכה למשה מסיני שצריך לעשות את זה שקוע למרות שבכללי זה לא נחשב כתב.
+בנוסף ניתן בכלל לדחות את ההנחה שזה צריך להיות תחת גדר כתב. הנחה זו איננה בהכרח מובנת מאליה כפי שראינו בב"ח לעיל וכן רעק"א  משווה זאת לדברים אחרים כמו שופר. הדמיה זו מורה שהוא לא רואה כתב רגיל.
+שאלה זו תלויה, כמובן, בחלקה במחלוקת רש"י ותוספות ביחס למעמד האותיות שבקשרים. לדעת רש"י מצטרפת השי"ן עם קשר הדל"ת שבתפילין של ראש ועם קשר היו"ד שבשל יד לשם ש-די, ואם כן ודאי יש לה דין כתב, ואילו לדעת תוספות, שקשרי הדל"ת והיו"ד אינם הלכה למשה מסיני, יש מקום להסתפק אם השי"ן שבתפילין של ראש נחשבת באמת לכתב. ומדברי הגמרא בשבת כח ע"ב שדין "למען תהיה תורת ה' בפיך" מתייחס לשי"ן משמע שפיר שיש לשי"ן דין כתב ודין תורת ה'.
+====סיכום השיטות====
+כלומר, יוצא שהראי"ה קוק הנשמת אדם והגרי"ד סולוביצ'יק המסבירים את רש"י והרמב"ם והבית שמואל סוברים שחק תוכות לא נחשב לכתב בכלל אלא שבשבת אין צורך בכתב ע"פ ההגדרה של כתב אלא כל דבר שעשו במשכן שזה כולל בין השאר גם חק תוכות. רבינו חננאל והריטב"א והתוספת שבת והחתם סופר כפי שהסביר את רש"י סוברים שזה כן נחשב לכתב אלא שזה לא נחשב למעשה כתיבה, ושבשבת יש רק צורך בהעברת מסר, וזאת כוונת הביטוי "מלאכת מחשבת אסרה התורה" בקונטקסט הזה לעומת גט שצריך ממש מעשה כתיבה כי כתוב "וכתב". ולפי המגן אברהם כפי שהסביר אותו מחצית השקל הוא מסתפק בשאלה זו.
+יש להוסיף שרבינו חננאל למד את הפסול בגיטין מזה שכתוב "וכתב". כלומר, זה דין מיוחד שיש בגיטין שדורשים שתהיה גם כתיבה. לעומת זאת הריטב"א הבין שזה דין מיוחד בשבת שלא צריך כתיבה מזה שכתוב ש"מלאכת מחשבת אסרה התורה", אך במקרים אחרים באמת כן יצטרכו לכאורה שזה יהיה כתיבה. התוספת שבת סובר כמו הרשב"א שלא מחלק בין שבת לבין גיטין כלל.