9,908
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"
אין תקציר עריכה
| שורה 35: | שורה 35: | ||
<BR/>טעם זה המובא בשאילתות מופיע גם ב'''הלכות גדולות''' (יא פסח קעט) וב'''תשובת הגאונים''' (שערי תשובה ער) וב'''רי"ף''' (ז א). | <BR/>טעם זה המובא בשאילתות מופיע גם ב'''הלכות גדולות''' (יא פסח קעט) וב'''תשובת הגאונים''' (שערי תשובה ער) וב'''רי"ף''' (ז א). | ||
בעל ה'''עיטור''' (ביעור חמץ קכו ג) גם הוא כתב שמהגמרא מוכח שחמץ של נכרי מותר גם באכילה לאחר הפסח, והוסיף להביא ראיה מהברייתא המובאת בגמרא (לא ב) לגבי חנות של גוי ופועלים ישראל, שם מפורש שהחמץ אחר הפסח מותר בהנאה ואין צריך לומר באכילה. אך כותב שאנו דוחים כל הראיות הללו ומחמירים בזה, מפני שאנשים היו מקבלים חמץ מגוי במתנה ביום האחרון של פסח והיו מערימין בזה, לכן עלינו לנדור נדר בזה ולאסור. | |||
<BR/>אבל ה'''רא"ש''' | |||
=== ביטל חמצו קודם הפסח === | === ביטל חמצו קודם הפסח === | ||
ה'''רא"ש''' (ב ד) אחר שהעתיק דברי הרי"ף, כתב שישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח, מן הדין מותר לאכלו, שכיון שביטלו ולא עבר עליו ב'בל יראה ובל ימצא' אין לקנסו. והוסיף שבירושלמי נחלקו בזה ר' יוחנן ור"ל, שר' יוחנן אוסר שמא לא יפקירנו ויאמר שהפקירו. <BR/> | ה'''רא"ש''' (ב ד) אחר שהעתיק דברי הרי"ף, כתב שישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח, מן הדין מותר לאכלו, שכיון שביטלו ולא עבר עליו ב'בל יראה ובל ימצא' אין לקנסו. והוסיף שבירושלמי נחלקו בזה ר' יוחנן ור"ל, שר' יוחנן אוסר שמא לא יפקירנו ויאמר שהפקירו. <BR/> | ||