הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:אמירה לגוי בשבת"

טיוטה:אמירה לגוי בשבת (עריכה)

גרסה מ־00:56, 23 במרץ 2016

הוסרו 1,038 בתים , 00:56, 23 במרץ 2016

אין תקציר עריכה

אליה89

4

עריכות

@@ שורה 11: / שורה 11: @@
 	וחשוב לדעת:
-         א. כאשר מותרת האמירה המפורשת לגוי, מותרת [ע"פ רוב ] גם ההנאה ממלאכתו.
+א. כאשר מותרת האמירה המפורשת לגוי, מותרת [ע"פ רוב ] גם ההנאה ממנה.
+ב. כשלא הותרה האמירה המפורשת, אסור ליהנות ממלאכת הגוי שעשה לצורך ישראל, בין אם ישראל רמז לו [בדרך סיפור דברים, כמו"ש להלן] בין אם הגוי עשה מעצמו לצורך הישראל, אלא ע"פ גדרי הנאה ממלאכת גוי שעשה לצורך ישראל המובאים בסי' שכה.
-         ב. כשלא הותרה האמירה המפורשת, אסור ליהנות ממלאכת הגוי שעשה לצורך ישראל, בין אם ישראל רמז לו [בדרך סיפור דברים, כמו"ש להלן] בין אם הגוי עשה מעצמו לצורך הישראל, אלא ע"פ גדרי הנאה ממלאכת גוי שעשה לצורך ישראל המובאים בסי' שכה.
@@ שורה 21: / שורה 20: @@
 שמות פי"ב פט"ז: כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם.
-מכילתא (פרשה ט ד"ה כל מלאכה): לא תעשה אתה, לא יעשה חברך, ולא יעשה גוי מלאכתך.
+'''מכילתא''' (פרשה ט ד"ה כל מלאכה): לא תעשה אתה, לא יעשה חברך, ולא יעשה גוי מלאכתך.
 ונחלקו הראשונים האם אמירה לגוי אסורה מה"ת או מדרבנן בלבד:
--סמ"ג , יראים (סי' שד): מדאו' .
+-'''סמ"ג , יראים''' (סי' שד): מדאו' .
+-'''רמב"ן''' (עה"ת שם): מדרבנן, והמכילתא אסמכתא בעלמא.
+ופסק  '''הרמב"ם''' (פ"ו ה"א והכ"ב ועוד) שאמירה לגוי לא הווי אלא איסור דרבנן. וכ"פ השו"ע (סי' שז ס"ה) ובמשנ"ב שם (ס"ק כ וכן בסי' רמג ס"ק ה ובשעה"צ שם) וכן הסכמת כל האחרונים.
+== טעמים לאיסור זה: ==
+-'''רש"י''' (שבת קכא. ד"ה 'כבה הוא דלא אמרינן ליה') שעושהו שלוחו ממש. וכן בקנג. (ד"ה 'מאי טעמא שרי ליה למיתב לנכרי'). והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת .
+-'''רש"י''' (ע"ז טו. ד"ה 'כיוון דזבנה קנייה'): ..אבל על השבת לא נצטוו בני נח ומה שאסור לישראל לומר לעובד כוכבים עשה לי כך זהו משום ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נח) דבור אסור.
+-'''רמב"ם''' (פ"ו ה"א): ודבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבואו לעשות בעצמן.
--רמב"ן (עה"ת שם): מדרבנן, והמכילתא אסמכתא בעלמא.
-ופסק  הרמב"ם (פ"ו ה"א והכ"ב ועוד) שאמירה לגוי לא הווי אלא איסור דרבנן. וכ"פ השו"ע (סי' שז ס"ה) ובמשנ"ב שם (ס"ק כ וכן בסי' רמג ס"ק ה ובשעה"צ שם) וכן הסכמת כל האחרונים.
-• הטעמים לאיסור זה:
+== פסיקת דין זה במשנה: ==
--רש"י שבת קכא. (ד"ה 'כבה הוא דלא אמרינן ליה') שעושהו שלוחו ממש. וכן בקנג. (ד"ה 'מאי טעמא שרי ליה למיתב לנכרי'). והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת .
--רש"י ע"ז טו. (ד"ה 'כיוון דזבנה קנייה'): ..אבל על השבת לא נצטוו בני נח ומה שאסור לישראל לומר לעובד כוכבים עשה לי כך זהו משום ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נח) דבור אסור.
--רמב"ם (פ"ו ה"א): ודבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבואו לעשות בעצמן.
-• הנפק"מ בניהם:
--אמירה לגוי יום שישי שיעשה בשבת: לטעם שלוחו צ"ל אסור, אך לטעם ודבר דבר צ"ל מותר.
--אמירה לגוי בשבת שיעשה מוצ"ש: לטעם שלוחו צ"ל מותר, אך לטעם ודבר דבר צ"ל אסור.
-[לטעם הרמב"ם בשני הנ"ל אסור, וכך פסק] .
--אמירה לבע"ח כקוף וכדו' בשבת לעשות בשבת: לטעם שלוחו צ"ל מותר, אך לטעם ודבר דבר צ"ל אסור.
--לצוות את הגוי בחול לעשות שאר איסורים כבישול בשר וחלב וכדו': לטעם שלוחו צ"ל אסור, לטעם ודבר דבר צ"ל מותר, וגם לטעם הרמב"ם צ"ל מותר, שדווקא בשבת החמיר, אך הרמב"ם פסק (פי"ג מהל' שכירות הי"ג) שאסור לישראל לומר לגוי שידוש בפרתו (של הישראל) ויחסום את פיה. ועי' ילקו"י סי' שז הערה א. וכ"פ המשנ"ב (סי' שז סכ"א באוה"ל ד"ה 'הילך בשר זה').
-• פסיקת דין זה במשנה:
+'''במשנה''' (שבת קכא.) לעניין דליקה: נכרי שבא לכבות, אין אומרים לו כבה ואל תכבה.
-במשנה (קכא.) לעניין דליקה: נכרי שבא לכבות, אין אומרים לו כבה ואל תכבה.
+'''ועוד שם''' (קנ.): לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים. גמ': מ"ש הוא ומ"ש חבירו? א"ר פפא: חבר נכרי! מתקיף ליה רב אשי-אמירה לנכרי שבות! (וכבר שנינו (בקכא.) שאסור. רש"י.) וכו'.
-ועוד שם (קנ.): לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים. גמ': מ"ש הוא ומ"ש חבירו? א"ר פפא: חבר נכרי! מתקיף ליה רב אשי-אמירה לנכרי שבות! (וכבר שנינו (בקכא.) שאסור. רש"י.) וכו'.