הבדלים בין גרסאות בדף "חדש"

תוס' (קידושין לו ב ד"ה כל), רא"ש (תשובה כלל ב סי' א), מרדכי (סי' תקא), ראבי"ה (פסחים סי' תקכז) - אם אדם יודע בוודאות שהתבואה היא משל השנה - לא יאכל, אבל אם יש לו ספק אם זו תבואה של אשתקד או של השנה - יכול לאכול, כי רוב התבואה נזרעה קודם ט"ז ניסן. וגם אם יש מקום שבו זורעים אחר ט"ז ניסן, י"ל שבגלל שאין דלתות המדינה נעולות, ניתן לתלות שהביאו ממקומות אחרים בהם זורעים לפני ט"ז ניסן.

מהר"ם (הובא בהגהמ"י מאכלות אסורות י אות ג) - היה מחמיר על עצמו שלא לאכול שעורים, כי רובן נזרעות אחר פסח, או ממש סמוך לו.

תרומת הדשן (שם) - אם היה כפור עד לפסח, ומביאים תבואה רק מאותו מקום, יש לכל אחד להחמיר על עצמו, אבל לא יורה לאסור לאחרים (אם אינו יכול להפריש אותם), ומוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.

רמ"א - ומ"מ כל סתם תבואה שרי לאחר הפסח, מכח ספק ספיקא: ספק היא משנה שעברה, ואם תמצא לומר משנה זו, מ"מ דלמא נשרשה קודם העומר. ובמיני תבואה שזורעים ודאי לאחר פסח, כגון במקצת מדינות שזורעין שבולת שועל ושעורים לאחר פסח, אז יש לו להחמיר אחר הקציר, אם לא שאין דלתות המדינות נעולות, ורוב התבואה באה ממקום אחר שזורעין קודם הפסח. וכן בזמן שימות החורף נמשכים לאחר פסח, ובכל הגליל ההוא זורעים לאחר פסח דברים הנזכרים, יש להחמיר ולחוש מן הסתם. אבל אין להורות לאחרים במקום שרוב שתייתן ואכילתן ממינים אלו, כי מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.

ערוה"ש (סעיף טז) - למרות שזהו דבר שיש לו מתירין ויכול לחכות?- י"ל שזה דווקא בתערובת, ולא בספק בגוף הדבר אם הוא בכלל אסור או לא (ע"פ ש"ך (יו"ד קי ס"ק נו)).

רע"א (ד"ה מכח) - קשה, שהרי זה ס"ס משם אחד, ואינו ס"ס?

ערוה"ש (שם) - יש נפ"מ בין שני הספקות, שאם הוא משנה שעברה אין מביאים ממנו כלל את העומר, אבל אם הוא משנה זו, הרי שניתן להביא ממנו עומר, ואם יש נפ"מ בין הספקות, ניתן לומר ס"ס (ע"פ ש"ך (שם ס"ק סג אות יב)).

{אור לציון (חלק א יו"ד סי' טז) - בשעת הדחק, ודווקא לכבוד שבת ויום טוב, ניתן לסמוך על ספק ספיקא: ספק שהתבואה נזרעה ג' ימים קודם לפסח, וספק אין נוהג חדש בחו"ל. אבל בשאר ימות השבוע אין לסמוך על כך, ויאכל אורז וקטניות}