485
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מתה מחמת מלאכה"
←שיטת הרמב"ן
| שורה 26: | שורה 26: | ||
==השיטות השונות בטעם הפטור== | ==השיטות השונות בטעם הפטור== | ||
===שיטת הרמב"ן=== | ===שיטת הרמב"ן=== | ||
ה'''רמב"ן''' מסביר שהפטור ב"מתה מחמת מלאכה" מבוסס על ההנחה שבהמה לא אמורה למות מחמת מלאכתה, וכאשר בהמה מתה מחמת מלאכה זה מעיד '''שמלכתחילה''' היא הייתה חלשה ולא ראויה למלאכה שבעבורה הושאלה, | ה'''רמב"ן''' מסביר שהפטור ב"מתה מחמת מלאכה" מבוסס על ההנחה שבהמה לא אמורה למות מחמת מלאכתה, וכאשר בהמה מתה מחמת מלאכה זה מעיד '''שמלכתחילה''' היא הייתה חלשה ולא ראויה למלאכה שבעבורה הושאלה, והיא מתה משום שעשו בה מלאכה שלא ראויה לה. לפי זה מובנים דברי הגמרא - השואל פטור מלשלם משום ש"לאו לאוקמא בכילתא שאילתא" - השואל טוען שהמשאיל ידע שמטרת שאלת הבהמה אינה כדי להעמידה בכילה (ואז היא יכלה להיות גם בהמה חלשה) אלא על מנת לעבוד בה, ואם הוא הביא לשואל בהמה חלשה ולא בדק שהיא ראויה למלאכתה הוא פושע, ואין השואל צריך להפסיד מחמת '''פשיעת המשאיל'''. בדרכו של הרמב"ן הלכו גם ה'''ריטב"א''', ה'''ר"ן''', ה'''נימוקי יוסף''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37964&st=&pgnum=583 (נה ב מדפי הרי"ף)] וה'''ריב"ש''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=277&hilite= (תכג)]. הסברו של הרמב"ן הובא ב'''בית יוסף''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14270&st=&pgnum=502 (חו"מ שמ)], ב'''סמ"ע''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (שמ ג)] וב'''ש"ך''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9733&st=&pgnum=333 (שמ ה)]. | ||
יש להעיר שברור שהמשאיל אינו נחשב פושע לפי הקריטריונים הרגילים של שומרים, ומסתבר ששומר חינם יהיה פטור על פשיעה כעין פשיעת המשאיל, כוונת הרמב"ן היא שעל המשאיל מוטלת אשמה מסוימת על גרימת הנזק, ומשום כך המשאיל אינו יכול לתבוע מהשואל לשלם על הנזק שנעשה באונס גמור, שהרי השואל אינו אשם כלל ואילו המשאיל אחראי לנזק ברמה מסוימת. | יש להעיר שברור שהמשאיל אינו נחשב פושע לפי הקריטריונים הרגילים של שומרים, ומסתבר ששומר חינם יהיה פטור על פשיעה כעין פשיעת המשאיל, כוונת הרמב"ן היא שעל המשאיל מוטלת אשמה מסוימת על גרימת הנזק, ומשום כך המשאיל אינו יכול לתבוע מהשואל לשלם על הנזק שנעשה באונס גמור, שהרי השואל אינו אשם כלל ואילו המשאיל אחראי לנזק ברמה מסוימת. | ||