הבדלים בין גרסאות בדף "עבד עברי גופו קנוי"

הוסרו 302 בתים ,  21:05, 9 במאי 2016
שורה 44: שורה 44:


====ביאור הסתירות====
====ביאור הסתירות====
ה'''רמב"ן''' מיישב את חילוקי הדינים שמצאנו בעבד עברי. ולדבריו כל מה ש'''עבד עברי גופו קנוי''' אינו נוגע אלא לגבי הצורך בגט שחרור כדי שיחזור למעמדו הראשון, ולפי זה אין לדמותו כלל לעבד כנעני לגבי תרומה וקרבן פסח ולהיות ידו כיד רבו מאחר וכל אלו נובעים מקנין גוף הגמור שהוא הדרגא השלישית שלא מצאנו בעבד עברי .
ה'''רמב"ן''' מיישב את חילוקי הדינים שמצאנו בעבד עברי. ולדבריו כל מה ש'עבד עברי גופו קנוי' אינו נוגע אלא לגבי הצורך בגט שחרור כדי שיחזור למעמדו הראשון, ולפי זה אין לדמותו כלל לעבד כנעני לגבי תרומה וקרבן פסח ולהיות ידו כיד רבו מאחר וכל אלו נובעים מקנין גוף הגמור שהוא הדרגא השלישית שלא מצאנו בעבד עברי.


ואילו ה'''רא"ש''' שהובא בשיטמ"ק (בבא קמא קיג ב) מיישב את הסתירה בענין עבד עברי הנמכר לעכו"ם. כי אין בו קנין איסור שלא הותר בשפחה ולכן אינו צריך גט שחרור וכמבואר ברש"י בגיטין (לח א ד"ה לגופו), אך בכל זאת מאחר וגופו קנוי בדרגא הנמוכה ביותר שמעשי ידיו קנויים לו מצד בעלות האדון ולא שעבוד בעלמא, שוב אין להחשיב את הוצאתו מרשות רבו כהפקעת הלואה גרידא אלא כגזל ממש.
ואילו ה'''רא"ש''' שהובא בשיטמ"ק (בבא קמא קיג ב) מיישב את הסתירה בענין עבד עברי הנמכר לעכו"ם. כי אין בו קנין איסור שלא הותר בשפחה ולכן אינו צריך גט שחרור וכמבואר ברש"י בגיטין (לח א) ולכן בסוגיא בגיטין מוגדר הוא כמי שאין קנוי לרבו בקנין הגוף, אך בכל זאת מאחר וגופו קנוי לגבי מעשי ידיו ואינו כמשכון בעבור התחייבות יש להחשיב את הטעיית העכו"ם כגזל ולא כהפקעת הלואה גרידא.


כפי שנראה, לא נמצא יישוב אחר לפי שיטת הרמב"ן לסתירה זו, והיא דחוקה ביותר. מאחר ולשיטה זו הנידון האם עבד עברי גופו קנוי למעשי ידיו או שמא מעשי ידיו לאדונו מחמת התחייבות ושעבוד אינו קשור כלל לדברי רבא בנוגע ל'''רב שמחל על גרעונו''' הדן בעבד שקנוי לרבו קנין איסור דוקא, ואילו עבד עברי זה הקנוי לעכו"ם אין עליו קנין איסור ולכן אף רבא יוכל להודות שקנין מעשי ידיו אינם אלא שעבוד.
['''רבינו קרשקש''' (מיוחס לריטב"א גיטין לח א) כותב שאף אם אין גופו קנוי למעשי ידיו אלא מהוה משכון על ההתחייבות לעבוד תמורת התשלום שניתן עבורו יש להחשיב הטעיית העכו"ם כגזל ממש.]


וננסה להסביר שאין השינוי ההלכתי מהוה סיבה ל'קנין איסור' וכתוצאה מכך גם 'קנין מעשי ידיו' משודרג, אלא סימן בלבד. ומאחר שמצאנו בעבד עברי במצב מסויים (במקרה שלנו: נמכר לישראל) שהמעמד ההלכתי שלו משתנה, אפשר להוכיח שכל קנין עבד עברי אינו בדרגא הנמוכה של שעבוד הגוף למעשי ידיו, אלא בדרגא גבוהה יותר של קנין הגורם לכך שמחילה לבדה לא תועיל אף לזכות מעשי ידיו.
בין להרא"ש ובין לרבינו קרשקש תמוה מה קשר בין מאמרו של רבא עבד עברי גופו קנוי לקביעה זו שהפקעת עבד עברי מתחת יד אדונו הנכרי חשובה כגזל גמור, הלא דברי רבא מכוונים דוקא לקנוי לישראל שצריך גט שחרור ואילו בהגדרת קנין מעשי ידיו לא עסק.
 
כפי הנראה צריך לקבוע, שאם קנין מעשי ידי עבד עברי הקנוי לישראל או עכו"ם אינם אלא התחייבות בעלמא – לרבינו קרשקש והריטב"א: ואין גופו מהוה משכון לזה, לרש"י והרמב"ם והרא"ש: ואין גופו קנוי לזה – שוב אין אפשרות שיהא גופו קנוי לענין איסור. וזאת מאחר וקנין מעשי ידיו של עבד שיש עליו קנין איסור אינו


אך לדעת הריטב"א שאף בעבד עברי הנמכר לישראל מועילה מחילה לגבי מעשי ידיו, ומכאן שאין קנין האיסור משדרג את קנין מעשי ידיו, אין אפשרות ליישב כך, וצ"ע.
====מקורות נוספים לשיטה זו====
====מקורות נוספים לשיטה זו====
בין הראשונים שאפשר להשוותם עם דעת הרמב"ן יש למנות את ה'''רשב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא, קדושין טז א ד"ה אמר רבא) וה'''ריטב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא, קדושין טז א ד"ה אלא שטר, גיטין לח א ד"ה והא) אשר הוסיפו על דבריו הסבר כאמור, וכן את '''רש"י''' שאף שלא מצאנו שיתייחס במפורש ליישוב הסתירות בין הסוגיות, מתוך דבריו (קדושין טז ב ד"ה גופו, בבא קמא קיג ב ד"ה גופו קנוי) ניכר שלמד שיש הבדל בין קנין קבוע לעולם לבין קנין שאינו אלא לזמן לגבי אכילת תרומה, והוא כדברי הריטב"א והרשב"א המבוססים על סברת הרמב"ן.
בין הראשונים שאפשר להשוותם עם דעת הרמב"ן יש למנות את ה'''רשב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא, קדושין טז א ד"ה אמר רבא) וה'''ריטב"א''' (יבמות ע ב ד"ה אלמא, קדושין טז א ד"ה אלא שטר, גיטין לח א ד"ה והא) אשר הוסיפו על דבריו הסבר כאמור, וכן את '''רש"י''' שאף שלא מצאנו שיתייחס במפורש ליישוב הסתירות בין הסוגיות, מתוך דבריו (קדושין טז ב ד"ה גופו, בבא קמא קיג ב ד"ה גופו קנוי) ניכר שלמד שיש הבדל בין קנין קבוע לעולם לבין קנין שאינו אלא לזמן לגבי אכילת תרומה, והוא כדברי הריטב"א והרשב"א המבוססים על סברת הרמב"ן.
49

עריכות