49
עריכות
שורה 28: | שורה 28: | ||
[[משתמש:תלמיד1|תלמיד1]] 17:39, 8 במאי 2016 (IDT) | [[משתמש:תלמיד1|תלמיד1]] 17:39, 8 במאי 2016 (IDT) | ||
==הערות בענין שיטת המחנה אפרים ורבינו יוסף בכור שור== | |||
[[משתמש:תלמיד1]] חושבני ש'''לכאורה''' המחנה אפרים אכן לא בא להסביר דין כיחש מחמת מלאכה שהוא מחמת הסברא הפשוטה המבוארת בדברי הריטב"א, ורק את דין מתה מחמת מלאכה הוא מסביר כן. ולפי"ז סרה תמיהתך מכיחשה מחמת מלאכה ונגנבה שלא מחמת מלאכה. | |||
מלבד זאת יש ליישב תמיהה זו בשנבין שאף אם שואל אינו, שומר הינו, ולכן על גניבה ואבידה יתחייב לכה"פ כמו שומר שכר. אך לזה עדיין יקשה מנאנסה אחר שכיחשה מחמת מלאכה. | |||
מאחר וראיתי שהבאת זאת אף בשם רבינו יוסף בכור שור מן הראשונים, יש לטרוח ולהבין דבריו. עיינתי בפנים וחושבני שיש להסביר זאת לא במובן של אגלאי מילתא '''למפרע''' אלא במובן של פקיעת ה'''בעלות''' של השואל ברגע המיתה. וזאת, מאחר וברור לכל שמטרת השאילה היא כדי להשתמש בה, וברגע שנתגלה כשל מהותי '''בבהמה''' המונע מלעשות מלאכתה פקעה השאילה מרגע זו ואילך, אף שכל זמן שיכול היה להשתמש בו הרי הוא שואל לכל דבר [ואין אנו אומרים שמאחר שאינו שואל לכל התקופה המוסכמת שוב אינו שואל מעיקרא]. | |||
ולכן אף שבעליו הגמורים של בהמה נושאים באחריות ובהפסד אף לבהמה שמתה מחמת מלאכתה, שואל, מאחר וברגע שמתה פקעה שאילתה - שוב אינו נושא בהפסד אף של מיתה זו עצמה. | |||
לפי זה אין צורך להשתמש במטבע לשון '''מקח טעות''' שמשמעו שהשואל '''הוטעה''' ומחמת כן נתבטל כל ההסכם למפרע, אלא לכל היותר יש אומדנא בהסכם שבין המשאיל לשואל שברגע שהבהמה יוצאת מכלל שימוש אין מקום להמשך הבעלות מצד השואל. | |||
יוצא מכלל זה הוא כל אונס, על אף שאף הוא מונע את המשך ההשתמשות בבהמה, מאחר ואין זה מצד ה'''בהמה''' [שבזמן ההסכם היתה שייכת למשאיל ולכן לא קנאה השואל ממנו אלא לזמן שהיא ראויה למלאכה] אלא מצד מזלו של הבעלים שבמקרה שלנו הוא ה'''שואל''' [מאחר שהוא דבר שנתחדש עתה לאחר גמר ההסכם] ולא המשאיל אמור לישא בהפסדים. | |||
[[משתמש:שמעיה הרץ|בש''ם]] 19:20, 10 במאי 2016 (IDT) |
עריכות