171
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"
אין תקציר עריכה
| שורה 16: | שורה 16: | ||
==דין 'מיגו דהעזה לא אמרינן' וטעמו== | ==דין 'מיגו דהעזה לא אמרינן' וטעמו== | ||
מיגו דהעזה הוא מיגו בו הטענה אותה יכול היה האדם לטעון ולזכות על ידה בדין- היא טענה של העזה | מיגו דהעזה הוא מיגו בו הטענה אותה יכול היה האדם לטעון ולזכות על ידה בדין- היא טענה של העזה (ראה לקמן מחלוקת הראשונים בגדר 'העזת פנים'), וכדי לטעון אותה על האדם להעיז פניו בפני בעל דינו. במקרה כזה, לפי ראשונים רבים (כדלקמן) בטלה ראיית המיגו, ולא יזכה האדם בדין בטענתו הנוכחית שטוען. | ||
ובהרחבה: במיגו דהעזה, כשטוען האדם את טענה ב', לא נוכל לומר שישנה ראיה שדבריו אמת שאם היה שקרן היה טוען את טענה א' הזוכה בדין בנקל. זאת משום שטענה א' אותה יכול היה לטעון ולזכות על ידה היא טענה של העזה | ובהרחבה: במיגו דהעזה, כשטוען האדם את טענה ב', לא נוכל לומר שישנה ראיה שדבריו אמת שאם היה שקרן היה טוען את טענה א' הזוכה בדין בנקל. זאת משום שטענה א' אותה יכול היה לטעון ולזכות על ידה היא טענה של העזה. | ||
<BR/>במקרה כזה יהיה הדין, שאם אמנם יטען האדם את טענה א' יזכה בדין, אך אם יטען את טענה ב', לא תהיה לטענתו את נאמנות ה'מיגו', ויפסיד בדין, מפני שבמקרה כזה בטלה הראייה השכלית שטענתו אמת, ואין אנו יכולים לומר את הסברה 'מה לו לשקר'. הסיבה לכך היא שבטענה ב' שטען, אין בעל | <BR/>במקרה כזה יהיה הדין, שאם אמנם יטען האדם את טענה א' יזכה בדין, אך אם יטען את טענה ב', לא תהיה לטענתו את נאמנות ה'מיגו', ויפסיד בדין, מפני שבמקרה כזה בטלה הראייה השכלית שטענתו אמת, ואין אנו יכולים לומר את הסברה 'מה לו לשקר'. הסיבה לכך היא שבטענה ב' שטען, אין העזת פנים כלפי בעל דינו, אך בטענה א' הזוכה, היה עליו להעיז פניו ולשקר בפני בעל דינו. לכן, אין ראיה שדבריו אמת, ואולי טענה ב' שטען היא שקר, והסיבה שלא טען את טענה א' הזוכה בדין היא משום שחשש להעיז פניו ולשקר בפני בעל דינו. | ||
במילים אחרות, אם בכל מיגו מתוקף התמיהה 'מה לו לשקר בטענתו' מוכח בראיה שכלית שטענתו שטען היא אמת, במיגו דהעזה נענה על תמיהה זו כי מה שטען את טענה ב', ולא את טענה א' הזוכה, הוא משום שבטענה א' היה עליו להעיז פניו בפני בעל | במילים אחרות, אם בכל מיגו מתוקף התמיהה 'מה לו לשקר בטענתו' מוכח בראיה שכלית שטענתו שטען היא אמת, במיגו דהעזה נענה על תמיהה זו כי מה שטען את טענה ב', ולא את טענה א' הזוכה, הוא משום שבטענה א' היה עליו להעיז פניו בפני בעל דינו, לעומת טענה ב' בה אין העזת פנים כלפי בעל הדין, ולכן העדיף האדם לטעון את טענה ב', וחשש לטעון את טענה א', ואין ראיה שדבריו בטענה ב' אמת. | ||
==גדר 'העזת פנים'== | |||
'''רש"י''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&daf=107&format=pdf ב"ק קז א ד"ה כדרבה]) פירש ש'אין אדם מעיז פניו'- אדם לא כופר ומכחיש תביעתו של מי שעשה לו טובה והלווהו מעות. | |||
אך ה'''תוספות''' ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=19&daf=51b&format=pdf גיטין נא ב ד"ה אין]) דחו פירוש זה, והוכיחו כי גם במקום בו התובע לא היטיב לנתבע מעולם, כבפיקדון, חייב מודה במקצת שבועה, כגון אם המפקיד טוען שהפקיד שתי פרות והנפקד טוען שקיבל רק פרה אחת, על הנפקד להישבע, אף שהמפקיד לא עשה לו כל טובה, ולפי רש"י היה צריך להיות פטור במיגו שיכול היה לכפור הכל, ולא הווי מיגו דהעזה כי לא עשה לא המפקיד כל טובה. ופירושו ב'''תוספות''' שהעזת פנים היא כשבעל הדין מכיר בשקרו, ויודע בברי אם דבריו אמת אם לאו. | |||
בספר '''מים חיים''' תירץ לרש"י, שרש"י לשיטתו ([http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&daf=107&format=pdf ב"ק קז א ד"ה מעיז]) שבפיקדון גם כופר הכל חייב שבועה, וממילא אין למודה במקצת בפיקדון מיגו שיכול היה לכפור הכל. | |||
==מקור הדין== | ==מקור הדין== | ||
הראשונים שסוברים 'מיגו דהעזה לא אמרינן' למדו דין זה, לשיטתם, עפ"י סוגיה מפורשת. ב'''גמרא '''([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=3&format=pdf בבא מציעא ג א]) שאל רבה, מפני מה על [[מודה במקצת]] להישבע מדאורייתא כי אין הוא חייב את חלק התביעה בו הוא כופר, יהא המודה נאמן על כפירתו במיגו, שהיה יכול לכפור בכל התביעה ולהיפטר בלא שבועה, ככל [[כופר הכל]] שפטור משבועת התורה. ענה רבה, עפ"י הבנת ראשונים רבים, כדוגמת '''התוספות''', ה'''רמב"ן''', ה'''רשב"א''' ו'''ריטב"א''' (כולם בב"מ ג א ד"ה "מפני מה"), שמיגו זה הוא מיגו דהעזה, משום שלכפור בכל התביעה כולה זו העזה יותר גדולה מלכפור בחלק מהתביעה. לכן בטלה ראיית המיגו, וייתכן שטענתו, שחייב רק חלק מהתביעה, שקרית, וחייב הוא באמת את כל סכום התביעה, ומה שלא שיקר וכפר | הראשונים שסוברים 'מיגו דהעזה לא אמרינן' למדו דין זה, לשיטתם, עפ"י סוגיה מפורשת. ב'''גמרא '''([http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=22&daf=3&format=pdf בבא מציעא ג א]) שאל רבה, מפני מה על [[מודה במקצת]] להישבע מדאורייתא כי אין הוא חייב את חלק התביעה בו הוא כופר, יהא המודה נאמן על כפירתו במיגו, שהיה יכול לכפור בכל התביעה ולהיפטר בלא שבועה, ככל [[כופר הכל]] שפטור משבועת התורה. ענה רבה, עפ"י הבנת ראשונים רבים, כדוגמת '''התוספות''', ה'''רמב"ן''', ה'''רשב"א''' ו'''ריטב"א''' (כולם בב"מ ג א ד"ה "מפני מה"), שמיגו זה הוא מיגו דהעזה, משום שלכפור בכל התביעה כולה זו העזה יותר גדולה מלכפור בחלק מהתביעה. לכן בטלה ראיית המיגו, וייתכן שטענתו, שחייב רק חלק מהתביעה, שקרית, וחייב הוא באמת את כל סכום התביעה, ומה שלא שיקר וכפר הכל הוא מפני שלא העיז לעשות כן, ולשקר בפני בעל דינו המכיר בשקרו. | ||
==='מיגו דהעזה לא אמרינן' בשבועת השומרים=== | ==='מיגו דהעזה לא אמרינן' בשבועת השומרים=== | ||
| שורה 36: | שורה 43: | ||
ראינו כי המקור ממנו למדו הראשונים את הכלל 'מיגו דהעזה לא אמרינן', הוא שאלתו ותשובתו של רבה "מפני מה אמרה תורה" בגמרא (בבא מציעא ג א). אך '''הר"י מיגש''' למד סוגיה זו באופן אחר לגמרי, ומתוך כך שיטתו בדין מיגו דהעזה שונה בתכלית. | ראינו כי המקור ממנו למדו הראשונים את הכלל 'מיגו דהעזה לא אמרינן', הוא שאלתו ותשובתו של רבה "מפני מה אמרה תורה" בגמרא (בבא מציעא ג א). אך '''הר"י מיגש''' למד סוגיה זו באופן אחר לגמרי, ומתוך כך שיטתו בדין מיגו דהעזה שונה בתכלית. | ||
ה'''ר"י מיגש''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32307&st=&pgnum=66 שבועות מה א ד"ה איתמר], הובא ב[http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37969&st=&pgnum=734&hilite= רא"ש, שבועות ז ג]) כותב כי מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, אלא רק לאפטורי מממון. כלומר לפי הר"י מיגש כל מיגו, גם מיגו שאינו העזה, לא פוטר משבועה, אלא רק מממון. ומוכיח הר"י מיגש דין זה מתוך דין מודה במקצת, שחייב שבועה על אף פי שיש לו מיגו, שיכול היה לכפור | ה'''ר"י מיגש''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32307&st=&pgnum=66 שבועות מה א ד"ה איתמר], הובא ב[http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37969&st=&pgnum=734&hilite= רא"ש, שבועות ז ג]) כותב כי מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, אלא רק לאפטורי מממון. כלומר לפי הר"י מיגש כל מיגו, גם מיגו שאינו העזה, לא פוטר משבועה, אלא רק מממון. ומוכיח הר"י מיגש דין זה מתוך דין מודה במקצת, שחייב שבועה על אף פי שיש לו מיגו, שיכול היה לכפור הכל. העולה מדברי הר"י מיגש, שהוא לא למד את שאלתו ותשובתו של רבה כשאר הראשונים דלעיל, שהרי אם מיגו דהעזה לא אמרינן, אין ראיה ממודה במקצת דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, שהרי מיגו זה של מודה במקצת הוא מיגו דהעזה, כתשובתו של רבא, וזו הסיבה שאין לו מיגו להיפטר משבועה. אלא דעת הר"י מיגש היא שמיגו דהעזה אמרינן, ולכן המיגו שיש למודה במקצת- שיכול היה לכפור הכל ולהיפטר- הוא מיגו טוב, ומה שלא נפטר משבועה במיגו הוא מסיבה אחרת: שלא אמרינן מיגו, כל מיגו ואפילו מיגו טוב, לאפטורי משבועה. טעם דין מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן לפי הר"י מיגש הוא כי כדי לפטור משבועה יש להביא הוכחה חזקה, ומיגו אינו ראיה מספיק חזקה כדי לפטור מחיוב התורה לברר החשדות ע"י השבועה. | ||
ה'''רמב"ם''' ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=74&perek=2&halocha=8 שכירות ב ח], [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=76&perek=13&halocha=3 מלוה ולווה יג ג]) פוסק כי לא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, אלא רק לאפטורי מלשלם ממון. וכותב ה'''מגיד משנה''' (שכירות ב ח) שהרמב"ם למד כשיטת הר"י מיגש בשבועות, כלומר- שמיגו דהעזה אמרינן, והווי מיגו טוב, ומכך שמודה במקצת חייב שבועה ולא נפטר במיגו, למדים אנו שמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן. מוסיף המגיד משנה כי גם ה'''ר"ח''' וה'''רמ"ה''' סבירא להו כשיטת הר"י מיגש. | ה'''רמב"ם''' ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=74&perek=2&halocha=8 שכירות ב ח], [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=76&perek=13&halocha=3 מלוה ולווה יג ג]) פוסק כי לא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, אלא רק לאפטורי מלשלם ממון. וכותב ה'''מגיד משנה''' (שכירות ב ח) שהרמב"ם למד כשיטת הר"י מיגש בשבועות, כלומר- שמיגו דהעזה אמרינן, והווי מיגו טוב, ומכך שמודה במקצת חייב שבועה ולא נפטר במיגו, למדים אנו שמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן. מוסיף המגיד משנה כי גם ה'''ר"ח''' וה'''רמ"ה''' סבירא להו כשיטת הר"י מיגש. | ||
עפ"י ה'''פני יהושע''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14634&st=&pgnum=141&hilite= ב"מ ג ד"ה מפני מה]) וה'''תומים''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14447&st=&pgnum=108 פב כללי מיגו קיג]), גם '''רש"י''' סובר שמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, כר"י מיגש. הם מוכיחים כן מפירושו לסוגיה בב"מ ג, בו הסביר את שאלת רבה 'מפני מה אמרה תורה מודה במקצת ישבע'- מדוע לא יפטר משבועה מדין [[משיב אבידה]] (ולא מדין מיגו, כפירוש התוס'). מוכח שלרש"י מיגו רגיל (מטענת פטור לטענת פטור) לא פוטר משבועה, ורק מדין משיב אבידה, שהוא מיגו יותר טוב (שיכול היה לכפור | עפ"י ה'''פני יהושע''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14634&st=&pgnum=141&hilite= ב"מ ג ד"ה מפני מה]) וה'''תומים''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14447&st=&pgnum=108 פב כללי מיגו קיג]), גם '''רש"י''' סובר שמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, כר"י מיגש. הם מוכיחים כן מפירושו לסוגיה בב"מ ג, בו הסביר את שאלת רבה 'מפני מה אמרה תורה מודה במקצת ישבע'- מדוע לא יפטר משבועה מדין [[משיב אבידה]] (ולא מדין מיגו, כפירוש התוס'). מוכח שלרש"י מיגו רגיל (מטענת פטור לטענת פטור) לא פוטר משבועה, ורק מדין משיב אבידה, שהוא מיגו יותר טוב (שיכול היה לכפור הכל ולהיפטר לגמרי, והחליט להתחייב ולהחזיר חלק), סברה הגמ' לפטור את המודה במקצת משבועתו. | ||
==מיגו ממעיז למעיז== | ==מיגו ממעיז למעיז== | ||