הבדלים בין גרסאות בדף "ברכת התפילין"

== הקדמה ==

כתב הרמב"ם בספר המצוות (עשה יב ועשה יג): "והמצוה הי"ב היא שצונו להניח תפילין שלראש והוא אמרו יתע' (פ' שמע) והיו לטוטפות בין עיניך...והמצוה הי"ג היא שצונו להניח תפילין שליד והוא אמרו וקשרתם לאות על ידך...והראיה על היות תפלין שלראש ושליד שתי מצות אמרם בגמר מנחות (מד א) על צד התימה ממי שיחשוב שתפלין שלראש ושליד לא יניח אחד מהם מבלתי האחר אלא בהיות שתיהן לפניו יחד מאמר זה לשונו מאן דלית ליה שתי מצות חדא מצוה לא לעביד. כלומר מי שלא יוכל לעשות שתי מצות לא יעשה האחת, אינו כן אלא יעשה המצוה שהיא בידו ולכן יניח אי זה מהן שיהיו בידו. הנה כבר התבאר לך קראם לתפלין שלראש ושליד שתי מצות."

ומבואר מהרמב"ם שיש שתי מצוות נפרדות אחת תפילין של יד ואחת תפילין של ראש. אך נשאלת השאלה האם צריך ברכה נפרדת לכל אחת מהן או די בברכה אחת? בשביל לעמוד על כך נצטרך לעיין במקורות חז"ל על מנת לראות את מקור הדין כיום.

== המקור בתלמוד הבבלי ==

מקור הדין על ברכת תפילין נמצא בגמרא מנחות לו. וז"ל:

תנא: סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו, וחוזר עליה מערכי המלחמה."

כתב  רש"י לא סח "אין מברך אלא על של יד"  

וכבר העירו בעלי התוס' בשם ר"ת (ד"ה לא סח מברך שתים, וראה ברכות ס: ד"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין):  

המחלוקת בין הדעות השונות היא איך לפרש את דברי אביי ורבא " לא סח - מברך אחת, סח - מברך שתים".  

רש"י פירש: לא סח – ברכה אחת להניח תפילין.  

ר"ת פירש: לא סח – מברך 'להניח' על של יד, ו'על מצות' על של ראש.

כלומר המחלוקת היא האם אביי ורבא כשאמרו סח מברך שתיים אם התכוונו לומר שמברך שתי ברכות על תפילין של ראש (ר"ת) או שמברך שתי ברכות בסה"כ ביחד עם תפילין של יד (רש"י)

== דעת הסוברים שצריך ברכה אחת ==

גדול הפוסקים בתקופת הראשונים הר"יף (ח.) כותב:

"אמר רב חסדא שח בין תפילין לתפילין חוזר ומברך שח אין לא שח לא והאמר רב חייא משמיה דר' יוחנן על תפילין של יד הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין על של ראש הוא אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין. אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא שח מברך אחת שח מברך שתים וכן הלכתא [וה"נ אשכחן בירושלמי כשהוא לובשן מברך אקב"ו להניח תפילין וש"מ דאינו מברך על שתיהן אלא א' וה"נ כתב רב האי גאון וה"נ כתב רב אחא משבחא ז"ל]  וחזינא בהלכות גדולות בהא מילתא טעותא והלכתא כדכתבינן דלא מברך שתים אלא היכא דשח אבל לא שח אינו מברך אלא אחת."

== דעת הסוברים שצריך שתי ברכות ==

כל הגאונים חוץ מרב האיי גאון סוברים שצריך לכתחילה לברך שתי ברכות על תפילין . כן כתבו בה"ג (סימן כה עמ' רסט), רב נטרונאי גאון (תשובות רב נטרונאי (אופק) או"ח סימן ט), רב משה גאון (הלכות פסוקות מן הגאונים סימן סו), רב יהודאי גאון (הלכות פסוקות מן הגאונים סימם סב), בהלכות קצובות (שימוש תפילין ועשייתן יג), רב שר שלום גאון (מובא בשיבולי הלקט הלכות תפילין), רב עמרם גאון בסידורו (ברכות השחר),

וכן בספר שימושא רבא שהוא חיבור בענייני תפילין מתקופת קדמוני הגאונים  מובא בסוף הרא"ש להלכות תפילין

== דעת רש"י ==

רש"י על הגמרא במנחות כותב שצריך לברך ברכה אחת לכתחילה על שני התפילין לפי סוגייתנו. וכן הרבה מהחכמים מצטטים רש"י זה ואומרים שפוסק כרי"ף.

אך לעניין פסק הלכה כותב רש"י בספר הפרדס (הלכות תפילין):

וכן בסידור רש"י (סימן ג):

"דמנח תפילין אומר אקבו"צ להניח תפילין, ועל תפילין של ראש אומר על מצות תפילין "

== לסיכום הדעות ==

לפי פירוש רש"י קשה:  

- מדוע כתוב 'חוזר ומברך' שמשמע חוזר על הברכה שבירך?

באמת כל הגאונים למעט רב האיי גאון ורוב הראשונים פוסקים שצריך לכתחילה שתי ברכות וכן יש המון קושיות מפשט הסוגיה על דברי הרי"ף, וכן סתם הגמרות אומרות כן. אבל כתב השו"ע (או"ח כה, ט) "אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש, ואם הפסיק, מברך על של ראש: על מצות תפילין. הגה: ולדידן דנוהגין לברך שתי ברכות אף אם לא הפסיק, צריך לחזור ולברך על של ראש להניח גם על מצות (ד"ע)." ואחרי שמרן פסק כך אין לחלוק, וכל אחד יישאר במנהגו, ואין לשנות הספרדים כשו"ע והאשכנזים כרמ"א.

== הרעיון ההגותי ==

תפילין של יד מונחת על היד שהוא עולם המעשה, ותפילין של ראש על הראש שהוא עולם המחשבה וצריך שלא יהיה הפסק ביניהם כלומר שעולם החשיבה של האדם ועולם המעשה יהיו אחד לשם שמים, וצריך שהמחשבה והמעשה יהיו ביחד לרצון הקב"ה ויהיה האדם מתוקן גם בדעותיו וגם במעשיו.

== לסיכום ==

יש כבר מחלוקת קדומה בתקופת התנאים כמה ברכות לברך על התפילין, חכמי התוספתא אומרים אחת וחכמי המשנה שתיים. הגמרות יותר מתאימות לדעת המשנה, ולדעת התוספתא יש המון קושיות. וכן כל הגאונים למעט רב האי גאון סוברים כן, ורוב הראשונים אומרים כן. וכן זו מחלוקת שו"ע רמ"א וכל אחד יעשה כמנהגו ויש לו על מי לסמוך.