הבדלים בין גרסאות בדף "מלאכת בורר"

2. מכיוון שיש רגילות לעשות כל אחת ואחת מהן כחלק אינטגראלי מתהליך עשיית הפת, רגילות המובילה לייחודן כמלאכות עצמאיות.

ה'''גמרא''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=74&format=pdf (שבת עד א)] מביאה ברייתא, שלפום ריהטא אינה ברורה כל הצורך:

:תנו רבנן: היו לפניו מיני אוכלין - בורר ואוכל, בורר ומניח. ולא יברור, ואם בירר - חייב חטאת.

<BR/>שאלה נוספת שעולה מתירוצו של אביי היא שלדבריו מותר לברור דווקא לאלתר, ואיך זה מסתדר עם פשט הברייתא שאומרת "בורר ומניח"? עונים על כך '''תוספות''' (ד"ה בורר ומניח)  שהכוונה היא לצורך אחרים (דברי תוס' אמורים מוסבים על הסברו של עולא אבל נכונים גם לדברי אביי).

יש להעיר שישנה הסתפקות ברישא של הברייתא הראשונה, האם גורסין "שני מיני אוכלין" או סתם "מיני אוכלין", נפקא מיניה אם יש איסור בברירה של אוכל מתוך אוכל.

להלכה נתקבלה השיטה הגורסת "שני מיני אוכלין" - פסולת סובייקטיבית, וכן נראה מהברייתא השנייה, העוסקת בדברי רב אשי והגורסת "שני מיני אוכלין", שביחס לגרסה שלה אין מחלוקת.  ממילא, החלק הניטל מתוך התערובת נקרא אוכל, והחלק שאינו ניטל נקרא פסולת.

על פי העמדתו של רש"י, הברייתא הראשונה עוסקת בנפה וכברה. רש"י בוחר להעמיד כך את הברייתא, מכיוון שהוא מבין שקושיית הגמרא מהברייתא השנייה העוסקת בדברי רב אשי נשענת על העמדתנו את הברייתא הראשונה (עיין ד"ה "והתניא"). כפי שראינו בברייתא הראשונה, אם בירר חייב, לכאורה ללא חלוקה בין אופני הברירה, ולעומתה הברייתא השנייה כן מחלקת ואומרת שדווקא בנפה וכברה חייב, ואילו בקנון ותמחוי פטור אבל אסור. מכאן שהברייתא הראשונה, שמחייבת, עוסקת בנפה וכברה. כל זאת דווקא במקרה שברר שלא לאלתר, ומחדש אביי בברייתא הראשונה שברירה לאלתר תהיה מותרת. לסיכום הבנת דברי רש"י עד כה, עולה כי הברייתא הראשונה עוסקת רק בנפה וכברה, וברירה לאלתר תהיה מותרת אפילו בכלים אלו, כל שכן בקנון ותמחוי או ביד.

על בסיס הבנה זו, יעמיד רש"י את הברייתא השנייה, שבה רואים חלוקה בין שני גדרי חיוב, בברירה שלא לאלתר (לאחר זמן), שהרי בברייתא הראשונה הותר אפילו בנפה וכברה אם עושה זאת לאלתר. מתוך כך שהברייתא השנייה אסרה ברירה בכלים דווקא, ולא ביד, ניתן להבין כי לשיטת רש"י ברירה ביד תהיה מותרת אפילו לאחר זמן, וכל שכן לאלתר כפי שהסברנו לעיל.

לסיכום הבנתנו בשיטת רש"י: 1. ברירה לאלתר תהיה מותרת בכל דרך. 2. ברירה ביד תהיה מותרת בכל זמן. 3. שני הדינים הנ"ל אמורים רק במקרה של ברירת אוכל מתוך פסולת, ולא בברירת פסולת מתוך אוכל - שאסורה תמיד.

תוספות על הברייתא הראשונה, תופסים את שאלותיהם של רב המנונא ואביי על השיטות הקודמות להם כתמיהה על העמדה שמנוגדת לנורמה הנהוגה בברירה, ולא דווקא כתמיהה על העמדה חסרת בסיס. רב המנונא תמה על העמדת רב יוסף בכלים, שהרי הנורמה הנהוגה היא לברור ביד - וכך אכן מעמידים תוס' את הברייתא הראשונה (ד"ה "והתניא"). אביי תמה על העמדת רב המנונא לפיה מדובר בבורר אוכל מתוך פסולת, שהרי הנורמה הנהוגה היא לברור פסולת מתוך אוכל.  לסיכום הבנת דברי תוס' עד כה, עולה כי תוס' מעמידים את הברייתא הראשונה, שעוסקת בסתם ברירה, בברירה של פסולת מתוך אוכל ביד ולא בכלי.

על בסיס הבנה זו, ההיתר של אביי (לאלתר) הוא בברירה של פסולת מתוך אוכל, ביד ולא בכלי. על פי הברייתא השנייה, ברירה בקנון ובתמחוי תהיה אסורה מדרבנן, ועל ברירה בנפה ובכברה חייבים מדאורייתא. מאמירתו של חזקיה על ברירת תורמוסים, עולה כי מפני שברירת אוכל מתוך פסולת אינה דרך ברירה כלל, היא תהיה מותרת - כל עוד נעשית ביד ולאלתר, כנ"ל בברייתא הראשונה.