9,908
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור חמץ שנמצא בתוך הפסח"
אין תקציר עריכה
| שורה 60: | שורה 60: | ||
כמה וכמה אחרונים כתבו בדעת השלחן ערוך שסובר כהרמב"ם שאין לחלק בין ביטלו ללא ביטלו ואסור לבער את החמץ בכל מקרה. כן כתב ה'''מגן אברהם''' (ב) והסביר שאינו עובר על לאו דבל יראה כמו שכתבו התוס' כט. שהמשהה חמצו ודעתו לבערו אינו עובר עליו באותו שעה, ומשום דבל יראה הוא ניתק לעשה, ולכן אינו עובר כשמבערו לבסוף.<BR/> | כמה וכמה אחרונים כתבו בדעת השלחן ערוך שסובר כהרמב"ם שאין לחלק בין ביטלו ללא ביטלו ואסור לבער את החמץ בכל מקרה. כן כתב ה'''מגן אברהם''' (ב) והסביר שאינו עובר על לאו דבל יראה כמו שכתבו התוס' כט. שהמשהה חמצו ודעתו לבערו אינו עובר עליו באותו שעה, ומשום דבל יראה הוא ניתק לעשה, ולכן אינו עובר כשמבערו לבסוף.<BR/> | ||
גם ה'''גר"א''' (ד"ה גם) למד בדעת השו"ע והרמ"א שהאיסור לטלטל את החמץ הוא אף בלא ביטל, וכן סובר ה'''חק יעקב''' (ג), וכן דעת ה'''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)], וכתב שכן הוא מורה להלכה בכל חמץ שנמצא ביום טוב של פסח לכפות עליו כלי עד חול המועד ואז ישרפנו. וכן סובר ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה והטור) להלכה, והביא לזה ראיה מהגמרא בדף ו: שאומרת ש[[צריך לבטל אחר הבדיקה]], | גם ה'''גר"א''' (ד"ה גם) למד בדעת השו"ע והרמ"א שהאיסור לטלטל את החמץ הוא אף בלא ביטל, וכן סובר ה'''חק יעקב''' (ג), וכן דעת ה'''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)], וכתב שכן הוא מורה להלכה בכל חמץ שנמצא ביום טוב של פסח לכפות עליו כלי עד חול המועד ואז ישרפנו. וכן סובר ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה והטור) להלכה, והביא לזה ראיה מהגמרא בדף ו: שאומרת ש[[צריך לבטל אחר הבדיקה]], ומביאה לזה טעם שמא ימצא חמץ לאחר זמן איסור ואינו יכול לבטלו, וקשה שעדיין יכול לשרפו או להוציאו, אלא ע"כ החשש הוא שמא ימצאנו ביו"ט ואינו יכול לשרפו או לטלטלו<ref>ה'''חק יעקב''' (ג) הביא מאותו מקום בדיוק דווקא ראיה הפוכה, לחזק הסוברים שמותר לשרוף, שהרי יכלה הגמרא לומר בפשיטות הטעם שתיקנו ביטול הוא שמא ימצא חמץ ביום טוב ואינו יכול לבער, אלא על כרחך שביום טוב מותר לשרוף.</ref>. | ||
ה'''משנה ברורה''' (ו) כתב בשם האחרונים שהמנהג כסברה ראשונה, שבכל גווני כופין עליו כלי, והוסיף שמ"מ היכא דנהוג כסברה האחרונה להקל ולבער כשביטל את החמץ, אין להם לשנות מנהגם. אמנם בחמץ שאינו גמור כחיטה שנפלה לתבשיל לכו"ע אין לשורפו אלא לכפות עליו כלי עד מוצאי יום טוב. | |||
בדעת הרמ"א מדוע אסור לשרוף את החמץ גם במקומו, כתב ה'''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)], שהוא מטעם ש[[אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל]], ואף שקיימא לן שכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל, מ"מ זהו דווקא בכלי שאינו מוקצה, אבל עצים ואש שאין עליהם תורת כלי, אסורים לינטל אלא לצורך דבר הניטל. | בדעת הרמ"א מדוע אסור לשרוף את החמץ גם במקומו, כתב ה'''מהר"ם מלובלין''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1937&st=&pgnum=28&hilite= (כ)], שהוא מטעם ש[[אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל]], ואף שקיימא לן שכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל, מ"מ זהו דווקא בכלי שאינו מוקצה, אבל עצים ואש שאין עליהם תורת כלי, אסורים לינטל אלא לצורך דבר הניטל. | ||
| שורה 70: | שורה 72: | ||
===הוצאת החמץ על ידי גוי=== | ===הוצאת החמץ על ידי גוי=== | ||
כתב ה'''של"ה''' (פסחים נר מצוה כא) שכל דין הגמרא שיש לכפות כלי על החמץ הוא דווקא בדליכא גוי, אך אם יש גוי יאמר לגוי שיוציא את החמץ, ואפילו כשביטל את החמץ ואינו אלא מדרבנן. דאתי עשה מדרבנן ד'תשביתו' ודחי לא תעשה דרבנן ד[[אמירה לנכרי שבות]]. ואף ש[[בשופר אינו דוחה]] אפילו שבות דשבות, התם בזמן בעובר על השבות דאמירה לנכרי אינו מקיים העשה דתקיעת שופר, אבל הכא כשמוציא הנכרי את החמץ מביתו בזה מקיים כבר את העשה דתשביתו. | כתב ה'''של"ה''' (פסחים נר מצוה כא) שכל דין הגמרא שיש לכפות כלי על החמץ הוא דווקא בדליכא גוי, אך אם יש גוי יאמר לגוי שיוציא את החמץ, ואפילו כשביטל את החמץ ואינו אלא מדרבנן. דאתי עשה מדרבנן ד'תשביתו' ודחי לא תעשה דרבנן ד[[אמירה לנכרי שבות]]. ואף ש[[בשופר אינו דוחה]] אפילו שבות דשבות, התם בזמן בעובר על השבות דאמירה לנכרי אינו מקיים העשה דתקיעת שופר, אבל הכא כשמוציא הנכרי את החמץ מביתו בזה מקיים כבר את העשה דתשביתו. | ||
<BR/>ב'''מגן אברהם''' (תמו ב) הביא דברי השל"ה והקשה על זה, דגם הכא אינו מקיים העשה בזמן שעוקר הלאו, שהרי אף שהנכרי הוציאו מן הבית, עדיין צריך לבערו מן העולם, דכל זמן שהוא בעולם אינו מקיים העשה דתשביתו. וגם שאם כן, אף לישראל יהיה מותר להשליכו לים, שאינו עובר אלא על איסור דרבנן. | <BR/>ב'''מגן אברהם''' (תמו ב) הביא דברי השל"ה והקשה על זה, דגם הכא אינו מקיים העשה בזמן שעוקר הלאו, שהרי אף שהנכרי הוציאו מן הבית, עדיין צריך לבערו מן העולם, דכל זמן שהוא בעולם אינו מקיים העשה דתשביתו. וגם שאם כן, אף לישראל יהיה מותר להשליכו לים, שאינו עובר אלא על איסור דרבנן. אך בסוף דבריו כותב המג"א שאמנם שלהטילו לים על ידי נכרי מעיקר הדין מותר, אך לא מטעם דאתי עשה ודוחה ל"ת כדברי השל"ה, אלא משום דהוי [[שבות דשבות שמותר במקום מצוה]], אמנם סיים המג"א שכל הפוסקים סתמו לכפות עליו כלי ולא הזכירו ההיתר דנכרי, ואפשר שהוא מטעם שמא לא יפרר כדינו או כיון ש[[עיקר הביעור הוא בשריפה]], או מחשש שהגוי יאמר כשפים הוא עושה לי. | ||
<BR/>גם '''ר' עקיבא איגר''' בגליון מפקפק באפשרות לתת לנכרי, כיון שלא מקיים בזה עשה דתשביתו, שהרי אין שליחות לנכרי, והוי כנעשה הביעור מעצמו. | <BR/>גם '''ר' עקיבא איגר''' בגליון מפקפק באפשרות לתת לנכרי, כיון שלא מקיים בזה עשה דתשביתו, שהרי אין שליחות לנכרי, והוי כנעשה הביעור מעצמו. | ||
ה'''משנה ברורה''' (ז) כתב בשם האחרונים שמעיקר הדין מותר לומר לנכרי להטיל את החמץ לים או לבית הכיסא, אפילו בחמץ שכבר ביטלו, לפי שאינו אלא [[שבות דשבות המותר במקום מצוה]], אך סיים שאין העולם נוהגים כן, אלא כופין עליו כלי בכל גווני, וזהו כמסקנת המגן אברהם. | |||
===ברכה על הביעור לאחר זמנו=== | ===ברכה על הביעור לאחר זמנו=== | ||