משמרת תרומותי

במה נאמר משמרת תרומותי

כתיב בפרשתנו ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי וכו' ומזה ילפי' דמתנות כהונה צריך לעשות להם שימור. ובעז"ה יתבאר ה' נדונים הכלולים באיסור זה א. לטמא תרומה ב. להפסיד תרומה, ומצינו באחרונים שחידשו עוד כמה אופנים נוספים שכלולים באיסור משמרת: ג. לבטל תרומה ברוב ד. להשאל על התרומה ה. להאכיל תרומה לזר. והנה כל דיני משמרת שייכים גם בתרומת מעשר, בחלה ובבכורים (עי' דר"א פי"ב מתרומות סק"ג) ולענין מעשר שני מבואר ברש"י סוכה לה: דגם בו יש דין משמרת מדאיקרי קודש [ועי' דרך אמונה שם ובצה"ל, ועי' מנ"ח מצוה ק"ס, ובראש יוסף פסחים לח., ותפא"י מע"ש פ"ב בועז אות א'], וכן לענין קדשים מבואר בדברי הרמב"ן והרשב"א (חולין ב:) דגם בקדשים שייך משמרת [וכ"נ מדברי רש"י הנ"ל]. ולענין פירות שביעית אף שצריך לאכלם ולא להפסידם מ"מ אין בהו דין משמרת, ויש בזה כמה נפק"מ עי' דר"א פ"ה משמיטה צה"ל סקכ"ט בשם הגריש"א, ועי' בה"ל שם ה"ה ד"ה אין]

לטמא תרומה ולהפסיד תרומה

מבואר בכמה דוכתי דאיכא איסור לטמא תרומה מדין משמרת, וכן פירש"י עה"ת, ובפשטות נקטי' דהוא איסור דאוריתא ועי' רשב"א גיטין נג. דכתב בשם תוס' דהא דלפי'ממשמרת תרומותי אינו אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, אך הרשב"א כתב דמוכח בגמ' דלטמא תרומה הוא איסור דאוריתא. וכן מצינו בכמה דוכתי דיש גם איסור להפסיד תרומה. עי' תוס' הרשב"א [משאנץ] פסחים יג. וחי' הר"ן שם שכתבו בשם רבינו אפרים דליכא איסור לשרוף תרומה אלא מדרבנן, אך הר"ן והרשב"א משאנץ חלקו עליו וכתבו דגם להפסיד הוא איסור דאורייתא. וכן מרש"י בסוכה (לה: ד"ה שמשירה וד"ה שמפסידה) נראה קצת דהאיסור להפסיד שוה בחומרתו לאיסור לטמא ותרוייהו הם בכלל פירוש הקרא דמשמרת. וכן נראה מהרמב"ם (רפי"ב מתרומות). ובתוס' (פסחים יג. ד"ה ושורפין) נראה דספוקי מספקא להו אם יש איסור לשרוף מטעם משמרת [כן נקטו האחרונים בכוונת תוס'].

גדר האיסור לטמא

והנה יש לחקור בגדר האיסור לטמא תרומה אם יסוד האיסור הוא מטעם דמפסידה מלהאכל לכהן, דיסוד האיסור הוא במה שמפסידה מלאכול, וטומאה הוא אחד האופנים של הפסד מלאכול, או דיסוד האיסור לטמא הוא איסור בפ"ע לטמא תרומה, מחמת קדושתה. והנה לשיטת רבינו אפרים דמדאורייתא מותר לשרוף ולהפסיד תרומה לכאו' מוכרח כצד השני, דטומאה אינה מדין הפסד, אך לשיטות דמה"ת נאסר גם לשרוף ולהפסיד יש מקום לב' הצדדים. ומצינו שנחלקו בזה רבותינו האחרונים כפי שיבואר בס"ד, ונראה לבאר בקצרה הראיות והנפק"מ שבזה. תרומה בלועה בשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' רצ"א בהג"ה וחו"מ סי' ע"ד) כתב ראיה נפלאה דהאיסור לטמא תרומה אינו מטעם הפסד אכילת הכהן, דהנה קי"ל טהרה בלועה אינה מטמאה, כגון הבולע טבעת ונכנס לאהל המת אין הטבעת מקבלת טומאה, ואף אם הקיאה ונגע בה טהור אינו נטמא, וחידש רבה דגם בבלע שתי טבעות אחת טמאה ואחת טהורה אף ששתיהן בלועות יחד אין הטבעת הטהורה נטמאת עי' חולין עא: וכתב בתוס' (חולין עב. המתחיל בדף עא:) דמקור דינו של רבה הוא מהא דהאוכל נבלה טמא עד הערב, ומשמע דאפילו אם אכל סמוך לשקיעת החמה וטבל והעריב שמשו קאמר רחמנא דטהור אפי' לאכול בתרומה, אע"פ שהתרומה נוגעת בטומאה שבמעיה ואסור לטמאה, אלא ע"כ דטהרה בלועה לא נטמאת אפילו מטומאה שבלועה יחד איתה. והנה אם האיסור לטמא תרומה הוא מטעם שמפסיד את אכילתה א"כ לא שייך לאסור בכה"ג שכבר בלע את התרומה, וע"כ דסברו תוס' דיש איסור בפ"ע לטמא תרומה. אך הנה יעוי' בחזו"א (יו"ד סי' רי"ד סק"ה) שהק' על דברי תוס' הרי מבואר בכריתות ז. דכהן שסך בשמן של תרומה מותר להנות ממנו כיון דכבר נתחלל, וא"כ כיון שכבר בלען הכהן שוב אין איסור [וכן הק' בהגהות חלקת יואב, [נדפס בעוז והדר], עוד הק' החזו"א דמבואר בפסחים (כ:, ויובא לקמן) דכל שעומד לאיבוד אין איסור תורה לטמאותו, וכתב החזו"א "ואפשר שעיכול התרומה במעיו של כהן בכלל אכילתו ועדיין עומד למצוותו". ומבואר דלא נקט כדברי האבנ"ז, אלא דגם בזה ששיך איסור משמרת, מטעם דמפסיד את מצוות האכילה בטהרה [ועי' גם שיעורי הגר"ד פוברסקי פסחים דף ט' אות שפ"ט מה שהוכיח מביאור הרש"ש ע"ד רש"י שבת יד. דהאסור לטמא אינו מטעם הפסד, אך לפ"ד החזו"א יש לדחות ראיתו ואכמ"ל].

תרומת חו"ל

הנה בחלת ותרומת חו"ל מבואר בגמ' בכורות (כז.) דמותר לאדם טמא ליגע בה וכתב רש"י דהטעם משום דאינו מוזהר על תרומת חו"ל בדין משמרת תרומותי. והק' המנחת אברהם (לגרא"נ גרבוז) דמשמע בגמ' ומלשון רש"י דיש חידוש מיוחד דליכא דין משמרת בתרומת חו"ל, והרי תרומת חו"ל לאחר שנטמאת ראויה להאכל לכהן (כמבואר בסוגיא שם, ע"ש) א"כ פשוט דמותר לטמאה כיון שאין בזה הפסד. וכתב המנח"א דהגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל הוכיח מכאן דהאיסור לטמא תרומה אינו מטעם שמפסידה אלא איסור בפני עצמו לטמא תרומה. ובזה חידשה הגמ' דתרומת חו"ל דאינה לא אסרו רבנן לטמאה. ועי' גם חידושי הגרי"ד (הנד' בסוף חידושי הגרי"ז עמ"ס סוטה- הוצאת מישור, סי' ד') שהובא ד"ז ביתר הרחבה. והנה הרמב"ם (פי"ב מתרומות ה"א) כתב מותר לטמא תרומת חו"ל דטומאות של תורה ואע"פ שאינה טמאה אלא בארץ העמים שהיא מדבריהם, מפני שעיקר חיובה מדבריהם. ומשמע ברמב"ם דהחידוש הוא דאע"פ שתרומה דאורייתא שנטמאה בטומאה דרבנן אסור לטמאה בטומאה דאורייתא כיון דמוסיף טומאה, מ"מ בטומאת חו"ל דאינה אלא מדרבנן שרי להוסיף טומאה. והגרי"ז (מובא במנחת אברהם ובחי' הגרי"ד שם) דקדק מלשון הרמב"ם, דתרומת חו"ל שלא נטמאת בטומאת ארץ העמים, כגון שלא הוכשרה והביאה לארץ ישראל והוכשרה כאן, יהיה אסור לטמאותה. [עי' גם מעדני ארץ תרומות פ"ב הי"ז דהגרשז"א התקשה בל' הרמב"ם, מ"ט לא כתב חידוש דאפילו לא נטמאה כלל מותר לטמאה]. ושאל הגרי"ז ד"ז מזקנו הג"ר רפאל שפירא מואלאז'ין והסכים עמו שמדויק כן ברמב"ם. ומוכח גם מזה דיסוד האיסור לטמא אינו מטעם שמפסיד דהא תרומת חו"ל שנטמאה נאכלת [אלא שפליגי הרמב"ם ורש"י, דברש"י נראה דליכא כלל דין משמרת בתרומת חו"ל וברמב"ם משמע דרק להוסיף טומאה מותר]. ועצם הדין כתב גם מדנפשיה החזו"א (שביעית סי' ה' סקי"א), דכל מה שמותר לטמא תרומת חו"ל הוא רק כשכבר נטמאה בארץ העמים [ולא הזכיר דברי הרמב"ם]. והביאו בדרך אמונה (פי"ב מתרומות סקי"ב) גבי תרומת חו"ל. וצ"ע דלגבי חלת חו"ל כתב בדרך אמונה (פ"ה מביכורים סקק"ט) דאפילו חלת חו"ל שלא הוכשרה כגון שנילושה במי פירות מותר לטמאה, וצ"ע דזה דלא כחזו"א הנ"ל, וגם סותר דברי עצמו מהל' חלה להל' תרומות.

מאכל בהמה

במשנה בחלה (פ"ד מ"ט) נחלקו ר"ע וחכמים, דדעת ר"ע דמותר ליתן כרשיני תרומה לכהן ע"ה, וחכמים אוסרים, וכתב הרמב"ם בפיה"מ דכרשיני תרומה הם מאכל בהמה, אך בימי רעבון גם בני אדם גם לאדם וגזרו חכמים שלא ליתנם לכהן ע"ה שמא יאכלם בטומאה. ודייק הדרך אמונה (פ"ב מתרומות ה"ב בבה"ל ד"ה הכרישינין, דף כו. סוף הטור הב') דהחשש הוא רק שמא יאכלם בטומאה, ולא כתב החשש בעצם מה שמטמא את התרומה, ומשמע דסובר הרמב"ם דבדבר שעומד למאכל בהמה אין איסור משמרת,וכן הוא להדיא ברמב"ם (פי"ב מתרומות ה"ז) "התלתן והכרשינין של תרומה הואיל ואינו מאכל אדם ה"ז מותר עלשות כל מעשיהן בטומאה" ובאר הדך אמונה (סקנ"ז ובבה"ל בפ"ב שם) דכיון שלבהמה אין נפק"מ בין תרומה טהורה לטמאה ומותר לה לאכול גם תרומה טמאה דאינו מפסיד כלום. וע"ש. ומבואר דנקט בדעת הרמב"ם דלא כמ"ש הגרי"ד בדעתו. [ולכאו' לדבריו יקשה מ"ט בתרומת חו"ל אסר לטמאה כשלא הוכשרה, הרי כל האיסור לטמא הוא מדין הפסד תרומה וזה לא שייך בתרומת חו"ל]. ועי' גם אמרי משה (סי' י"ג) שדן אם יש איסור משמרת בכרשיני תרומה, והוכיח מתוס' יבמות סו: דאין איסור בזה.

תרומה תלויה וטמאה

בגמ' בכורות לד. מבואר בפליגי תנאים אי שרי להפסיד תרומה תלויה [שספק אם נטמאה], דר"א אוסר ורי' יהושע מתיר, ומתחלה ביארה הגמ' דפליגי דרא דרש "משמרת תרומותי" בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה ואמר רחמנא עביד לה שימור, ורבי יהושע תרומתי כתיב, ולבסוף ביארה בהגמ' דר' יהושע סבר הראויה לך שמור ושאינה ראויה לך לא תשמור, ורא הא נמי ראויה היא שמא יבוא אליהו ויטהרנה. ומשמע מזה דלכו"ע בתרומה טמאה אין איסור משמרת, דרק בתלויה נחלקו, אך עי' ריטב"א (רבינו קרשקש גיטין סא. ד"ה אבל) דכתב דגם תרומה טמאה איכא איסור לחזור ולטמאה. ובדר"א (פי"ב מתרומות צה"ל סק"ל) תמה על דבריו מסוגיא דבכורות הנ"ל, וכן בשיעורי הגר"ד פוברסקי פסחים אות שפ"ד תמה על דבריו מסוגיא דפסחים יד. וע"ש מה שכתב ליישב. ועי' גם פנ"י (שבת כא.) דשמן של תרומה שנטמאת אסור לשרפו בלי להנות ממנו, ותמה עליו בדרך אמונה (פ"ב מתרומות הי"ד ד"ה והטמאה) מסוגיא דבכורות הנ"ל דבתרומה טמאה אין כלל דין משמרת. והנה לענין תרומה שנטמאה בטומאה דרבנן מצינו שנחלקו בגמ' פסחים (יד- טו:) אי מותר לטמאותה בטומאה דאורייתא, ועי' ליקוטי הלכות לח"ח פסחים שפסק לחומרא, ועי' דרך אמונה (פי"ב מתרומות צה"ל סקכ"ט) שמדברי הרמב"ם, שהבוא לעיל, יש ראיה לדברי החפץ חיים, דהא כתב הרמב"ם שם דתרומת חו"ל שנטמאה בארץ העמים מותר לטמאה בטומאה דאורייתא כיון דעיקר חיובה מדבריהם, ומשמע דתרומה דאורייתא שנטמאה טואמה דרבנן אסור לטמאותה. אך המאירי (פסחים יד.) פסק דמותר לטמאותה. ועי' בדר"א (שם בבה"ל ד"ה ולא שורפין) שהעיר דבתרומה תלויה שרי לטמאה דאינה ראויה לך, וגם ללאוסרים משמע דבעי' לטעם שמא יבא אליהו ויטהרנה ומשמע דבלא זה שרי לטמאה, ומאי שנא מטומאה דרבנן דאסור לטמאה, הרי אינה ראויה לך כיון שחכמים אסורהו, ומתחלה כתב שם לחלק בין טומאה מספק לטומאה דרבנן, אך לבסוף מסיק דאה"נ גם לדעת האוסרים האיסור להוסיף טומאה דאוריתא על טומאה דרבנן אינו אלא מדרבנן ולא מה"ת, והוכיח כן מדברי המהרש"א (פסחים יג.) והדבר מוסבר היטב לשיטתו הנ"ל גבי אוכלי בהמה, דיסוד האיסור הוא מפני ההפסד וא"כ בגוונא שבלא"ה הכהן אינו יכול לאכלה, אפילו אם הוא מטעם איסור דרבנן, כבר ליכא איסור דאורייתא של משמרת [ועי' גם בבה"ל פ"ב הנ"ל שרמז לזה].

תרומה שעומדת לאיבוד

איתא במשנה בתרומות (פ"ח מ"ט) והובא בגמ' פסחים (כ:) "חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה חולין טמאין", וא"כ עומדת התרומה ליפול לתוך החולין הטמאים וליטמא, והחולין יאסרו באכילה, "מודה ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל" כלו' דאם יכול להשיג כלים טמאים, אפילו אם ישפך הכל חוץ מרביעית לתוך החולין הטמאים ויפסדו החולין יעשה כן, "ואם לאו", שיוכל להציל רק פחות מרביעית, "ר' אליעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ר' יהושע אומר יטמאנה ביד". ונחלקו הראשונים בביאור תיבת יטמאנה ביד, דברש"י מנחות מח: משמע דבמקבלה בכלים טמאים ולפ"ז ביד פירושו שמטאמאה "בידים" כלו' במעשיו [וכמו "מזיק בידים"]. אבל הרמב"ם (פי"ב מתרומות ה"ד) פירש דהכוונה שמטמא בטומאת ידים, שגזרו על הידים שהם טמאות. ומשמע שכל ההיתר להציל הוא רק בטומאה דרבנן. וביאר בחידושי הגרי"ד (סי' ד' הנ"ל) עפ"ד הנ"ל, דהרמב"ם ס"ל דיש איסור בפנ"ע לטמא תרומה ולכן גם בתרומה שעומדת להפסד ולאיבוד שייך איסור משמרת ולכך לא הותר אלא בטומאה דרבנן [ועי' או"ש בה"ה ונראה דפליג ודו"ק].

איזה שיעור נאסר

והנה מהמשנה שהובא לעיל דמבואר דאם יכול להציל רביעית בטהרה יציל כתבו הקובץ שיעורים (פסחים אות ס"ט) והתורת זרעים (תרומות פי"א מ"ח) דהשיעור של משמרת תרומותי הוא ברביעית, ומסתבר דכוונתם דוקא במשקרים דבאוכלים השיעור הוא בכזית. ובאמת בחי' הר"ן [שבת צא, בהוצאת מוסד הרב קוק, והרבה אחרונים הביאו ד"ז בשם הריטב"א, אבל ידוע שחידושי הר"ן על שבת יוחסו בטעות לריטב"א] הסתפק בדבר אם יש איסור משמרת בפחות מכזית. ועי' קו"ש שבאר דטעם איסור משמרת הוא מטעם מצוות אכילת התרומה לכן שיעורו ברביעית. ולכאו' הביאור מתאים לביאור דעיקר דין משמרת הוא שמפסיד את מצוות אכילתה ולכך בעינן שיעור שמתקיים בו מצוות אכילה. ובעיקר דינם עי' דר"א (פי"ב סק"ב וצה"ל סק"ח) דבירושלמי משמע דאפילו דבר מועט אסור לטמא.

לבטל תרומה

באבני מילואים (שו"ת סי' י"ח) כתב דבר חידוש, דהנה פליגי הראשונים אי הא דקי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה אסור מדאורייתא, דדעת הראב"ד דאסור מדאורייתא ודעת תוס' דאסור מדרבנן והביא מחלקותם הר"ן חולין צ"ח עי' ש"ך יו"ד צ"ט סק"ז. וכתב האבני מילואים דאף אם נימא דבעלמא איסור לבטל תרומה אינו אלא איסור דרבנן לבטל תרומה אסור מה"ת מקרא דמשמרת תרומותי. [ובזה יישב האבנ"מ את קושית הפרשת דרכים בהא דדנה הגמ' אם חולה מסוכן שצריך להאכילו עדיף להאכילו טבל או דעדיף להפריש תרו"מ מהאוכל, ולכאו' עדיף משניהם שיפריש תרומה ואח"כ יערב בחזרה בחולין ויעשה בזה רק איסור דרבנן] והאחרונים דנו בחידושו של האבנ"מ, עי' מה שציין בזה במילואי חותם, ועי' גם בדרך אמונה (פי"ג מתרומות ה"י בבה"ל ד"ה שאין) שהק' על האבנ"מ מכמה דוכתי, וכתב דלא חשיב מאבד תרומה דהא קי"ל דגם בביטול ברוב שייך חזור וניעור, וממילא לא חשיב שהתרומה כמאן דליתא [עי' בכורות כג.]. אך אפשר לבאר סברת האבנ"מ דאמנם התרומה כמאן דאיתא, ויכול גם לאכלה ואינה נפסדת, רק סו"ס כעת אינו אוכלה בתורת מצות אכילה, וכל שמפסידה ממצות האכילה חשיב מאבד תרומה, אף שהתרומה נאכלת, וכמבואר לעיל בשם החזו"א דאפילו מטמא תרומה שכבר בתוך מעיו חשיב כמפסיד תרומה.

להאכיל תרומה לזר

בשות עונג יו"ט (יו"ד סי' צ"ו) ובאמרי משה (סי' י"ג) חידשו שבהאכלת תרומה לזר חשיב גם דעובר על איסור משמרת [מלבד מה שהזר עובר על איסור זרות], ושניהם לדבר אחד נתכוונו ליישב בזה קושית תוס' יבמות צ. דמבואר בגמ' דקטנה שהשיאוה אחיה ואמה לכהן בקידושין דרבנן יכולה לאכול רק תרומה דרבנן [דמדאורייתא אינה אשת כהן], והק' תוס' דלמ"ד קטן אוכל נבילות אין בי"ד מצווים להפרישו הרי יכול להאכילה גם תרומה דאורייתא. וכתבו העוניו"ט ואמר"מ ליישב דלהאכיל תרומה לזר קטן נאסר לכו"ע מדאורייתא מדין משמרת [ועי' עוניו"ט במה שהק' ותירץ מהגמ' גיטין נה.] ולכאו' ביאור דבריהם דאף שאין כאן שום הפסד אכילה שהרי למעשה התרומה נאכלת. מ"מ אם נימא דהאיסור לאבד תרומה הוא מטעם דבעינן דתיאכל התרומה כמצוותה, שייך שפיר לומר דגם באכילת זר חשיב כמאבד את מטרת התרומה. ועי' עוד חי' הגר"ד פוברסקי על תוס' פסחים דף ט. שדן בדעת תוס' שם אם מוכח דאין באכילת זר גם איסור מטעם משמרת. ועי' חי' מרן רי"ז הלוי במכתבים עמ' .

להשאל על תרומה

באתוון דאורייתא (כלל ט"ו) כתב דלהשאל על תרומה הוא גם בכלל איסור משמרת תרומותי, דמאבד התרומה מן העולם. וקצת צ"ע מה הטעם בזה הרי כשנשאל התרומה חוזרת לטבלה ויצטרך אח"כ להפריש תרומה שוב. ועוד צ"ב דהא שאלה עוקרת למפרע, ונמצא שכאלו לא היתה כאן תרומה מעולם [ויל"ד בזה ע"פ היסוד דשאלה הוא בגדר "מכאן ולהבא למפרע", עי' חידושי הגרד"פ נדרים סח. ואכמ"ל]