חלב נכרי

הסיבה לאיסור חלב נכרי, האם האיסור נוהג תמיד או שתלוי במציאות משתנה והרלוונטיות לימינו.

מקור האיסור וטעמיו

במשנה (עבודה זרה, ב' ו') כתוב: "אלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו". ובטעם האיסור נאמרו כמה טעמים: בעבודה זרה (ל"ה עמוד ב') אומרת הגמרא שחלב נכרי אסור כיוון שיש לחשוש שהגוי יערב חלב טמא בחלב הטהור. הגמרא (שם) מדגישה שאין לחשוש שהגוי יחליף את החלב הטהור בטמא לגמרי כיוון שחלב טהור הינו בצבע לבן וצבע החלב הטמא הוא צהבהב. בירושלמי (עבודה זרה, ב' מ"א) אומר רבי יהושע בן לוי שחלב הגוי אסור משום גילוי. כלומר החלב אסור שמא הגוי ישאיר את החלב לא השגחה והחלב אסור שמא שתה ממנו נחש והטיל בו ארס.

חשוב להדגיש, החלב נחשב כחלב גוי רק אם יהודי לא רואה את החליבה, אך אם יהודי רואה את החליבה החלב נחשב חלב ישראל, ואין זה משנה אם הבעלים של החלב או החולב עצמו הוא גוי (משנה עבודה זרה, ב' ז'). ולא רק במקרה שישראל רואהו בפועל אלא גם כאשר ישראל יכול לראות את הגוי חולב (עבודה זרה, ל"ט ב').

הטעם להלכה

נחלקו פוסקים האם האמוראים שאמרו את הטעמים השונים חולקים אחד על השני, או שמסכימים ביניהם וכל אחד אמר טעם אחר. התוספות (עבודה זרה, ל"ט ע"ב) והרדב"ז (חלק ד' אלף קמ"ז) סוברים שהטעמים אינם חלוקים ושניהם נפסקו להלכה. ואילו הפני משה על הירושלמי (עבודה זרה, פ"ב ה"ח ד"ה 'ותני') ויפה עיניים (עבודה זרה, ל"ט ב') סוברים שהטעמים חלוקים. הנפק"מ היא שהיום אין חוששים לגילוי, כלומר, שמא שתה נחש ממשקה העומד ללא השגחה, כיוון שאין נחשים מצויים בינינו כמו שמבואר בשו"ע (יו"ד קט"ז א').

האם חלב נכרי נאסר במנין

דיון חשוב בפוסקים הוא האם חלב הגוי נאסר במניין. בהגדרת "דבר שבמניין" רש"י (ביצה ה' ע"א ד"ה 'הוי דבר שבמניין') מגדיר - דבר שחכמים נתכנסו בשבילו. הנפקא מינא היא במקרה בו אין חשש שהגוי יערב חלב טמא בטהור, האם גזירת חכמים עדיין קיימת כיוון שידוע ש"שאין בית דין מבטל דברי חברו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמניין" (מגילה ב' ע"ב) וכן "בטל טעם לא בטלה תקנה" (שו"ת התשב"ץ חלק ד' א' ל"ב), או שמא חלב הגוי יהיה מותר במקרה זה.
ראשונים דנו האם במקרים בהם אין חשש שהגוי יערבב חלב טמא בחלב הטהור חלבו יהיה מותר. ניתן לומר שהראשונים שהתירו סוברים שחלב הגוי לא נאסר במניין והראשונים שאסרו סוברים שחלב הגוי נאסר במניין. הרדב"ז (חלק ד' ע"ה), התשב"ץ (חלק ד' טור א' סימן ל"ב) והרשב"ש (סימן תקנ"ד) כותבים כולם במפורש שחלב הגוי לא נאסר במניין. עוד כותבים ש"הכל לפי העיתים ולפי המקומות" וכן "לא חששו רז"ל אלא למילתא דשכיחא" כלומר, אם בטל טעם, בטלה תקנה והחלב מותר כאשר אין חשש שהגוי עירב בו חלב טמא. לעומתם בשו"ת הר"י ברונא (ע"ח) מביא בשם רבינו יונה שחלב נאסר במניין. וכך גם דעת החתם סופר (יו"ד ק"ז) שגם כתב כך בדברי רש"י והכסף משנה. נפק"מ מעשית בנושא זה יכולה להיות אכילת אבקת חלב נכרי (ראה להלן).

מצבים בהם אין חשש לערבוב חלב טמא בחלב טהור

בראשונים מובאים שני מצבים בהם אין חשש לערוב חלב טמא בחלב טהור, ודנו הראשונים האם החלב יהיה מותר.

המקרה הראשון

במקרה בו אין בהמה טמאה בעדרו של הגוי. בשערי דורא (סימן פ"ב) בשם רב שר שלום גאון, הרדב"ז (חלק ד' ע"ה) והתשב"ץ (חלק ד'טור א סימן לב) כותבים שחלב נכרי מותר כאשר אין בהמה טמאה בעדר הגוי כיוון שחלב טמא לא נאסר במניין, אלא רק משום חשש שיערבבו חלב טהור בטמא, ולכן כאשר אין חשש כזה החלב מותר. לעומת ראשונים אלו המרדכי (עבודה זרה פרק אין מעמידין) ובשערי דורא (סימן פ"ב) בשם רש"י ור"ת כתב שחלב הגוי אסור אף אם אין בהמה טמאה בעדרו של הגוי. החקקי לב (יו"ד כ"ה) מביא סתירה בדברי רש"י: בשערי דורא (סימן פ"ב) כותב בשם רש"י לאסור אף אם אין בהמה טמאה בעדר הגוי, ואילו בספר הפרדס כותב רש"י שחלב הגוי מותר כאשר אין בהמה טמאה מצויה.
החקקי לב {{{יש לתת מקור והפניה לHebrewBooks }}}מסביר ברש"י שיש לחלק בין מקרה בו יש בהמה טמאה בעיר אבל אין בהמה טמאה לגוי, לבין מציאות בה אין בהמות טמאות בכל העיר. כאשר אין בהמה טמאה בעדר הגוי אבל יש בהמות בעיר אז חוששים שהגוי יקח חלב מבהמה טמאה שאינה שלו ולכן החלב אסור. אבל אם אין בהמות טמאות בכל העיר אז אין חשש כלל שהגוי ימצא חלב טמא והחלב מותר. לפי דבריו גם לדעת רש"י חלב לא נאסר במניין.

המקרה השני

כאשר חלב טמא יקר יותר מחלב טהור. כאשר חלב טמא יקר יותר מחלב טהור אין חשש לכאורה כהגוי יערבב חלב טמא בחלב הטהור כך שימכור את החלב הטמא היקר יותר במחיר החלב הטהור הזול יותר, כיוון שהדבר לא משתלם לא. וכך כותב הרשב"ש (סימן תקנ"ד), ומוכיח מהגמרא שכאשר יש לגוי אינטרס כלכלי שלא לגרום לאיסור, אין חוששים לאיסור, וכך גם בחלב נכרי. המקרים מהם מוכיח הרשב"ש שכאשר יש לגוי אינטרס כלכלי אין חוששים לאיסור: במסכת עבודה זרה (כ"ב ע"ב), מובא בברייתא שלוקחים מגויים בהמות בשביל קרבנות. ותמהה הגמרא למה לא חוששים שמא הגוי רבע את הבהמה (ואז פסולה להקרבה)? ועונה, שהגוי חס על בהמתו ולא ירבע אותה כיוון שזה יכול לעקר אותה. עוד מוכיח מהגמרא בעבודה זרה (ל"ד ע"ב): בגמרא מסופר על ספינה עם מורייס (ציר דגים) שהגיע לנמל עכו. דנה הגמרא בשמירה על המורייס שמא הגויים ערבו בה יין, ואם גוי נגע ביין פסל את המורייס מאכילה. ואומרת הגמרא שכאשר היין ביוקר והמורייס בזול, אין לחשוש שגויים יערבו יין במורייס, ולכן המורייס כשר לאכילה. וכך נראה גם מדברי הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות י"ז). לומד מכאן הרשב"ש שאין לחשוש שיערבבו חלב יקר בחלב זול כיוון שזה יפגע בגוי. ויש לציין, כאן מדובר באיסור דאורייתא של הקרבת קרבן אסור בבית המקדש. ק"ו בחלב הגוי שאסור מדרבנן להרבה דעות (שהחשש הוא שמא יערב חלב טמא ומדאורייתא בטל ברוב).

איסור דאורייתא או דרבנן

חלב טמא אסור מדאורייתא (בכורות ו ב, רמב"ם מאכ"א ג א, שו"ע יו"ד פ"א א). אבל לגבי חלב נכרי אמרה הגמרא (עבודה זרה, ל"ה ע"ב) שחלב נכרי אסור שמא יערב חלב טמא בחלב טהור ולא שמא יחליף חלב טהור בחלב טמא כיוון שאין מראיהן דומה. מכאן כתבו שאיסור חלב נכרי הוא מדרבנן, מכיוון שמדאורייתא החלב הטמא מתבטל ברוב החלב הטהור, כך כתב הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות י"ג י') כסף משנה (שם) בדעת הרשב"א, טור (קי"ח א'). ואין חשש שמא יערב הרבה חלב טמא במעט חלב טהור כיוון שזה ישנה את צבע החלב, כך כתבו הש"ך (יו"ד קי"ח ח') והפרישה (קי"ח ד'). התשב"ץ (חלק ג' קמ"ג), הרשב"ש (תקנ"ד) ואו"ה (דין ד') כתבו שאיסורו מספק דאורייתא כיוון שיש לחוש שמא ערבו בו הרבה חלב טמא עד שנעשה רוב.

חלב הנכרי בימינו

בבואנו לדון בדין חלב נכרי בימינו יש לברר כמה עניינים:
דבר ראשון - האם חלב נכרי נאסר במניין, ובזה כתבנו לעיל.
דבר שני - במידה שחלב לא נאסר במניין, האם מצוי היום חלב טמא או האם הוא ביוקר. בכושרות כתב הרב וייטמן שחלב טמא יקר הרבה יותר, פי שישה מחלב טהור. כמו כן, חלב פרה הינו החלב הכי נפוץ, וחלב טמא פחות נפוץ.
ישנם עוד שני דברים שחשוב לברר בנוגע לחלב נכרי בימינו:

פיקוח ממשלתי

תשובה מפורסמת בעניין החלב הנכרי היא של הרב משה פיינשטין. הגרמ"פ כתב ארבע תשובות בעניין חלב נכרי. בתשובתו הראשונה (יו"ד חלק א מ"ז) כתב שהחלב הנכרי מותר כיוון שיש פיקוח ממשלתי על תאגידי החלב המוכרים חלב פרה וקנסות במקרה והתאגידים יערבבו חלב שאינו חלב פרה. יותר מזה, מחדש הרב פיינשטין שחלב זה אינו חלב נכרי כלל אלא דינו כחלב ישראל, ולכן הגרמ"פ קורא לחלב "חלב החברות". הסיבה היא, שכדי שהחלב יהיה חלב ישראל, אין צריך דווקא ראייה של ישראל את הגוי חולב, אלא מספיקה ידיעה. ראיה היא רק הדרך שלנו לדעת שהחלה הינו חלב טהור. לכן, בעקבות הפיקוח על ייצור החלב אנו יודעים שהחלב הינו חלב טהור ולכן החלב הוא חלב ישראל. בתשובה זו כתב הרב פיינשטין שאפשר להקל בזה אך לבעלי נפש מן הראוי להחמיר. אבל בתשובתו האחרונה בנושא (יו"ד חלק ד' ה') כתב שאין להקל אלא בשעת הדחק בלבד. דברים דומים כתב החזו"א (יו"ד, מ"א 'ואמנם'), שאם ניתן לסמוך על הפיקוח, החלב מותר וחזקתו שהוא טהור, ובניגוד לרב פיינשטין לא כתב שמותר רק בשעת הדחק.

חלב טריפות

חלב של בהמה טריפה אסור כבשרה (רמב"ם מאכ"א ג' י', שו"ע יו"ד פ"א א'). המציאות היום שעושים ניתוחים לפרות רבות וחלק מן הניתוחים מטריפות את הבהמות כטריפה וודאי או כספק טריפה{{{מקור}}}. נמצא שישנו אחוז מסוים של פרות הנטרפות בעת הניתוח. כמו כן ישנן בהמות שנטרפות בכל מקרה מכוח המציאות, אם בגלל נפילות ואם בגלל שאוכלים בטעות קוצים מסמרים וכד'. ובגלל שחלב טריפות אסור כבשר טריפות, נמצא שחלק מהחלב מותר וחלק מהחלב אסור ונוצרת תערובת של חלב אסור ומותר. השאלה היא מה אחוז הבהמות הטריפות מתוך כלל הבהמות והאם החלב הטמא בטל בחלב הטהור, כלומר, האם יש פי 60 בחלב המותר כנגד החלב האסור.

אך יש לחלק בין טריפות שנוצרות באופן טבעי על ידי נפילה וכד' לבין טריפות הנעשית על ידי ניתוחים:
לגבי בהמות הנעשות טריפות באופן טבעי, הרי קיימא לן שכל בהמה בחזקת כשרה עד שיוכח שהיא טריפה (חזקא דמעיקרא). ואין בסטטיסטיקות האומרות שיש למשל 4% טריפות מכלל הפרות להוציא מכלל חזקת כשרות. לכן אין להתחשב בטריפות הנעשות באופן טבעי (מנחת אשר, חלק א' ל"ט). אבל לגבי טריפות הנעשות מניתוחים, הרי כבר אין להם "חזקת כשרות" כיוון שהניתוח הוציא מחזקה זו, לכן יש לבדוק מהו אחוז הטריפות.

עוד יש אומרים שיש להתחשב רק בוודאי טריפה, אבל ספק טריפה אינה נכנסת לחשבון 1/60 כיוון שאנו רואים שבמציאות אותן ספק טריפות מאריכות ימים מעל לי"ב חודשים, וכתוב בגמרא שבהמה שהיא ספק טריפה שחיה מעל לי"ב חודש אינה נחשבת כבר טריפה. ואמנם, במקרה שלנו עדיין לא עברו י"ב חודש, אבל אנחנו רואים ויודעים שהבהמות הללו חיות מעל לי"ב חודש ולכן אפשר כבר עכשיו להחשיבן כאינן טריפות (תחומין כרך כ"ג עמוד 462).

ולגבי טריפות שמקורן מניתוחים המטריפים את החלב, יש כמה דעות להיתר:

בתחומין כותב הרב וייטמן שאחוז הטריפות נמוך מ1/60. אך יש לציין שדברים אלו נכתבו בשנת תשס"ב. הרב לנדאו (קונטרס נתיב החלב חלק ג' אדר תש"ע) כתב שהיום יש כמה דרכים לפתור את הבעיות הרפואיות ורק חלק מהדרכים מטריפות את הבהמות, ולכן יתכן שאחוז הטריפות נמוך יותר מבעבר.

הרב נחום רבינביץ' (שיח נחום, מ"ד) כותב שיש לחלק בין טריפה שנעשתה בידי אדם לטריפה שנעשתה בידי שמים. כאשר הטריפה נעשתה בידי אדם אם ניתן לרפא אותה ויודעים זאת מראש אין היא נקראת כלל טריפה. אבל טריפה שנעשתה בידי שמים, גם אם ניתן לרפא אותה הבהמה אסורה, כדברי הרמב"ם. כך מחלק בשו"ת עונג יום טוב בשם הרא"ה (מוזכר בתשובה הנ"ל). בניתוחים מדובר בטריפה הנעשית ע"י אדם וניתן לרפא אותה, לכן אין היא כלל טריפה.

אבקת חלב נכרי

דיון מיוחד ישנו לגבי "אבקת חלב נכרי". מלבד הסיבות להתיר חלב נכרי, ואז מימלא נתיר גם אבקת חלב נכרי, בהר צבי (יורה דעה ק"ג, ק"ד) כתב שאפילו נאמר שחלב נאסר במנין, נוכל להתיר אבקת חלב נכרי. ר' צבי פסח פראנק מסתמך על דברי הראשונים המתירים חלב נכרי כיוון שאין מצוי שיערבו חלב טמא בחלב פרה כיוון שלא מצוי חלב טמא, וגם חלק מהחלב הטמא יקר יותר. א"כ היום אבקת חלב נכרי דומה במהותה לחמאת נכרי שלא נכללה בגזירת חלב נכרי כיוון שאין משתלם לעשות חמאה מחלב טמא. כלומר, בחלב יש רכיב נזלי - מים ורכיב יבש, כאשר עושים חמאה משתמשים רק ברכיב המוצק והרכיב הנוזלי נפרד מהחלב, ובחלב טמא הרכיב הנוזלי מרובה ואין הרבה רכיב מוצק, ולכן לא משתלם לעשות חמאה מחלב טמא. הואיל וכך לא גזרו על חמאת הגוי שמא עשו אותה מחלב טמא. אותו הדבר באבקת חלב, שמשתמשים רק ברכיב המוצק ולא משתלם לעשותה מחלב טמא, ולכן לא נכללה בגזירת חלב נכרי. החזו"א (מ"ד ד') חולק על סברה זו של ההר צבי וטוען שניתן לעשות אבקת חלב טמא ולכן אין להשוות זאת לחמאת נכרי.

אבקות שונות

ישנם הרבה סוגי אבקות חלב נכרי: אבקת חלב מלא, אבקת חלב דל, אבקת חלב שמן, אבקת חלב כחוש, אבקת מי גבינה, קזאין, חלבוני חלב ועוד.

תבנית:פירוט על דיני האבקות ראה כאן

אמנם הפר"ח (קטו, ו) הבין שעל אף שאין בהמה טמאה ברפת, עדיין ישנו חשש שיביא הגוי חלב טמא מבחוץ, ולכן התירו את החלב דווקא כאשר ישב יהודי 'בצד עדרו' והשגיח שהוא לא הביא חומרים מבחוץ. לפי דבריו יתכן שאם בכל העיר אין בנמצא חלב טמא, אין חשש שמא יביא חלב טמא מבחוץ, וממילא החלב יהיה מותר גם כאשר לא השגיח יהודי על החליבה[16], וכן פסקו הרבה ראשונים[17] ואחרונים[18] { חת"ס יו"ד ק"ז שדי חמד }}