להמתין לחבירו שיסיים תפילתו

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מקורות
בבלי:	ברכות ה ב; ו א
שולחן ערוך:	אורח חיים צ טו

חובת ההמתנה לחבר שמאריך בתפילה.

סוגית הגמרא

הגמרא (ברכות ה ב) מביאה דברי אבא בנימין, ששנים שנכנסו להתפלל ואחד מהם סיים לפני חבירו, צריך הוא להמתין לו עד שיסיים, שאם לא ממתין לו, טורפין לו תפילתו בפניו, שנאמר (איוב יח ד): "טרף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ" וגם גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר (סוף הפסוק הנ"ל): "ויעתק צור ממקומו".
אמנם אם ממתין הוא לו, זוכה לברכות.

הראשונים דנים מה הסיבה שצריך להמתין ובאילו תנאים, וכן מה משמעות 'טורפים לו תפילתו בפניו'.

טעם הדין ותנאיו

הרי"ף (ג א) כתב שמדובר בתפילת ערבית, שאם מניחו יחידי ויוצא, חוששין מפני הסכנה.
כן נראה גם מדברי התוספות (ו א ד"ה המתפלל) בשם רבנו תם שכתבו שזהו דווקא בבתי כנסיות שלהם שהיו בשדה, ודווקא בלילה. וכן הביא רבנו יונה בשם רבנו חננאל

לעומת זאת רבנו יונה עוד הביאו התוספות שר"י היה מקפיד להאריך בתפילה כדי שלא ישאר מישהו לבד בבית הכנסת, ואם היה מסיים תפילתו ועדיין היה אדם שמתפלל (כגון שהגיע מאוחר), היה מעיין בספר עד שיסיימו כולם. וכתבו התוס' שנאה להחמיר גם לנו.